שישי בראשון
השתלטות * גרי גולדשטיין * חטואל * כצאן לטבח * עמיר פרץ * דיכאון * ויטל * עוני * תפילות * דיכטר * ערוץ 1 * יקירתי
הזכות לבחור ולהיבחר היא הזכות המוגנת ביותר בישראל? זה מה שנאמר השבוע לקראת מינוי יושב
הדחת עמיר פרץ החלה פחות או יותר עם ניצחונו בעבודה. ההדחה תצא לאור במלואה עם ההפסד המכריע לאריאל שרון בבחירות. פרופ' אבישי ברוורמן עתיד לרשת את פרץ. הוא כבר יורש אותו. ברוורמן אולי הגיע לעבודה ולא לקדימה כי בעבודה יותר קל לו לרשת. גם ברוורמן יודח או יסתלק מזה בכוחות עצמו. העבודה תחזור, תוך שנתיים-שלוש, לידיים הישנות, כלומר לפואד, לוילנאי, לסנה, לסוג שלהם, לתובנה שלהם.
האמת, פרץ כשלעצמו לא היה בשל לעמוד בראש העבודה. הוא אפילו לא נציג באמת מיומן של האג'נדה החברתית שלו: לפי שעה היא נראית יותר כהתרסה מאשר כתוכנית. פרץ יותר כרוז-תועמלן ממנהיג. אין לו תמיכה אותנטית בשורות הוותיקות של המפלגה, אלא תמיכה לעומתית (לעומת פרס, למשל). נראה שהוא מחמיץ ברית מעמדית עם ש"ס (ישראל השנייה) וברית מעמדית עם ערביי ישראל (פועלים). פרץ מזרחי (ספרדי)? המזרחיות שלו הינה פחות תובנה, פחות הון תרבותי, ויותר נתון ביוגרפי פרטי.
אבי דיכטר יהיה השר לביטחון פנים בממשלת שרון הבאה? מהי משנתו? את מלוא התפוקה התבונית, האסטרטגית, הפטריוטית, המקצועית והאתית שלו, אבי דיכטר כבר העניק לנו כראש השב"כ.
אשתו וארבע בנותיו של דוד חטואל נרצחו בפיגוע, והנה השבוע חטואל נישא מחדש בשמחה בנוכחות עם רב, כשהוא זוכר בכאב את משפחתו הקודמת, כי לפי הזרם המרכזי ביהדות אנחנו קהילת חיים ולא קהילת אבל או קהילת מוות. אנחנו תרבות חיים ולא תרבות המקדשת את המוות. לא המתים יהללו-יה. אין ליהדות עניין שבני אדם יהיו מודחים בצערם מהחיים, יהיו נשללים והולכים באבלם מהעולם. לכן טקס האבל שלנו קצוב בזמן (שבעה, שלושים, יום שנה), ורשימת האבלים קטנה למדי, אינטימית. ורק מתוך השקפת חיים זו, ומתוך זיכרון המתים, יכולה היתה השבוע קהילה שלמה לשמוח בחתונת חטואל. החיים והמוות נתתי לפניך ובחרת בחיים. הנישואים האלה הינם חיים.
בשנות הארבעים והחמישים חינכו אותנו להאמין שהנספים בשואה היו "כצאן לטבח" ורק מתי מעט היו "גברים". מי חינך אותנו כך? הציונות החילונית. למה? בשביל שנבוז לגלות ובשביל שנתחנך להיות "האדם הישראלי החדש". והנה, לפני כ-25 שנה, כתוצאה מתמורות אינטלקטואליות ורגשיות, נדמה היה שכבר בגרנו מהיחס המתנשא, התועלתני, הצר והפרימיטיבי לנספים בשואה כצאן לטבח ונפטרנו מהביטוי המנמיך "כצאן לטבח".
אבל השבוע ערוץ 2 החזיר אותו בתרועה. בידור הוא מהותו של ערוץ 2. גם חדשות ערוץ 2 אינן חפות מבידור. לעתים ההיסטוריה מוצגת שם כשלוחה של הבידור. לעתים החיים עצמם מוצגים שם כתוצר של הבידור. והשפה בחדשות ערוץ 2 הינה כמעט לעולם אמצעי מכירה. מה מוכרים? את חדשות ערוץ 2 גם באמצעות השפה של חדשות ערוץ 2.
דוגמה? בסוף השבוע שעבר שידרו שם כתבה על הנוקמים היהודים בנאצים ("תוכנית ההרעלה ההמונית" ) - והקריין הנחה אותנו לראות את הכתבה לאור הביטוי "הם לא הלכו כצאן לטבח". מיליוני יהודים הלכו כצאן לטבח, לפי ערוץ 2, ואילו הנוקמים היו בני אדם שונים, אחרים, שלא הלכו כצאן לטבח, אלא נקמו וכו'. ערוץ 2 ממיין את היהודים? מחיה את "כצאן לטבח" ? ערוץ 2 היסטוריון? ערוץ 2 גורר אותנו לפרימיטיביות של שנות הארבעים והחמישים, כשהוא רתום לשירות הציונות החילונית ההיא?! אבל לא: ערוץ 2 לא היסטוריון וכו', אלא הוא בסך הכל התחפש לממיין ולהיסטוריון, בניסיון לנסח פתיח פתייני לכתבה ביומן החדשות. "הם לא הלכו כצאן לטבח", מרעים הקריין מהאולפן, הרעמת חינם הוליוודית שכזו, הרעמת סרק שאין בה תובנה היסטורית, יהודית, היסטורית-יהודית או אנושית. מי זה ערוץ 2? מי האינטלקט שמנסח שם פתיחים?
בשבוע שעבר כתבתי כאן על מהדורה ביקורתית חדשה של "ספר החזיונות" (יומן מיסטי) של ר' חיים ויטל, איש המאה ה-16, נציגו המוסמך של האר"י, אבל לא פירטתי דברים המוכיחים שאכן זהו יומן נועז וכו'. מדוע? כי הנועזות של ר' חיים ויטל מובנת בזיקה לדורו ולעמיתיו, לקהילת צפת ולקהילת דמשק, וקורא בן ימינו שאינו בקי בכך ואף לא ביומנים מיסטיים של ר' יוסף קארו או של ר' משה קורדיברו (צפת, המאה ה-16), חלילה יקרא את הדברים כשהם צפים הרחק ממקורם וכאילו עיקרם הזיות גדולה עצמית של ויטל. תן דוגמה לגדולה עצמית לכאורה? האר"י בא לעולם בעיקר בשביל להקנות לר' ויטל את תורתו (תורת הנסתר). עוד דוגמה? ר' חיים ויטל בסופו של חשבון חשוב מיוסף קארו ("שולחן ערוך").
ישראייר וערוץ 2? תחקיר ישראייר ו"עובדה" של אילנה דיין? ישראייר ונוחי דנקנר? מוזי ורטהיים (בנק המזרחי, קוקה-קולה ישראל, קשת/ערוץ 2) מצטער שקשת רכשה את אילנה דיין?! האמת, ערוץ 2 הינו ביסודו בידור ולא ממש עיתונות, ותחקירים טבעיים לערוץ 2 כל זמן שהם איכשהו שלוחה של הבידור, או כל זמן שהם מפרקים חד-הורית ענייה עד שגם היא נעשית כאן מין בידור, או שהם מפרקים את מי שאינו יכול להשיב להם מלחמה ממשית. וכל זמן שהתחקירים לא ממש פוגעים בהון עצמו. לא מציגים את ההון כריבון. לא מציגים את אתיקת הכוח של ההון כפי שהיא ואת החסד של ההון כמקרה, כאופנה, כצדקנות. כל זמן שהתחקירים לא מציגים את ההון כסוג של אלילות בישראל.
מי יחליט מהו בידור? ההון. מי יחליט מה לא בידור? ההון. ממי לא עושים בידור? מההון. הנרקוד? רקדנו ונרקוד. אז מה נשאר? קשה להאמין, אבל מה שנשאר בתחום הזה הוא ערוץ 1 הממלכתי, הנחנח, הנעבעך, היורם. אם הוא ינוהל נכון, לא מי יודע מה ניהול, רק ניהול נכון, תהיה לנו טלוויזיית תקשורת ולא רק טלוויזיית בידור.
בעיתונות חרדית נמסר שאריאל שרון הודה לרבנים שהתפללו לשלומו והוסיף שהוא בטוח שהתפילות אכן סייעו לו. אבל אין דבר בהיסטוריה הפרטית של שרון שיתמוך באפשרות שהוא מאמין בתפילות של רבנים, לא כשהוא בראש טנק ולא כשהוא מוטל במיטה. אז? זהו סרק הדדי של שרון ושל עיתונות חרדית. זוכרים את הביקור המצולם של נתניהו במוזיאון מנחם בגין, שבוע לפני הבחירות בליכוד? זוכרים את המבט המצועף שלו שם? את הטקסטים ההגותיים שלו? כל אירוע המוזיאון לא התקיים אלא בשביל שניתן יהיה לדווח עליו, להשתמש בו. כלומר לא אירוע כשלעצמו, אלא אירוע שתכליתו להניע אירוע אחר, שאינו אירוע אלא דימוי: "נתניהו בעקבות מנחם בגין". סרק . מולדת הסרק.
בינתיים קראתי ב"רוח רעה" (הוצאת כתר) את לארי מקמרטרי, המתאר דיכאון קשה שתקף אותו לאחר ניתוח ארבעה מעקפים. דיכאון הנובע גם מהתחושה שלאחר הניתוח הוא נעשה דומה, אבל לא זהה, לאני האמיתי שלו, זה שלפני הניתוח. לארי מקמרטרי (מחבר "יונה בודדה" ו"תנאים של חיבה") מפרט את שאירע לו לאחר הניתוח עם "הקריאה": מאדם שהקריאה היא עולמו הוא נעשה אדם שלא פתח עיתון משך כשמונה חודשים והתקשה בקריאת ספר, כלומר נעשה נכרי לעצמו.
סביר להניח שמקמרטרי משמש פה ללא מעט בני אדם שגילו לאחר טיפול רפואי מטלטל, לאחר "הפגישה עם המכונה" (לב), שהאני שלהם קם מהניתוח והוא אינו עוד כשהיה, אם כי גופם בסדר גמור, כמו שאומרים. האני הנפשי שלהם, או האני האינטלקטואלי, או שניהם, נגרע או השתנה, ובכל זאת הם בקרב חבריהם ומשפחתם כאילו דבר לא אירע. אבל הם לא הם עוד. קורא יקר, תאמין ללארי מקמרטרי שזה אכן כך. "רוח רעה": טקסטים (מתורגמים) על הדיכאון מאת סטיירון, אלוורז, קייסן, בין השאר.
יקירתי, זה פסדובלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
