ממש מתחת לאף שלהם
בגשר-הזיו מתקשים להאמין שבאמבטיה של רוני וטליה, לא רחוק ממרכז הגמילה, נוהל בית זיקוק לקוקאין. "שוק זו מילה עדינה", אומר אחד החברים
ביום שני בבוקר הוסר צו איסור הפרסום על חקירת הפרשה. בערב ישבו החברים באספרסו-בר, מרותקים למסך הטלוויזיה שעליו הוקרנו שוב ושוב תמונות מהקיבוץ. שי גרוסמן, מזכיר גשר-הזיו, אינו חומק מהמצלמה, מתראיין על המכה שנחתה על החברים, כשברקע המדשאות המוריקות.
סביב אחד השולחנות יושבת חבורת גברים בשנות החמישים לחייהם. רוני, הם אומרים, חבר קרוב. מדי שישי-שבת ישב איתם, ממש כאן, סביב השולחן, בפרלמנט השכונתי. הם מנסים להבין מה קרה, איך הם לא זיהו את הנפילה, אולי היו רמזים מקדימים להסתבכות שנעלמו מעיניהם. "יום אחד אמרתי לו", מספר אחד היושבים בטוק טוקי, "רוני, אתה נראה לי עייף, לא עליז, אז הוא אמר לי: 'אני בתל-אביב, עושה סידורים, מנסה להוציא ויזה לארצות-הברית לאשתי'".
בדיעבד, משחזרים חבריו של דותן, הכל החל לפני שנתיים. רוני פגש אותם בבית הקפה וסיפר להם שהוא נוסע לעבוד בדרום אמריקה בהעברת מטענים של שעועית לאירופה. הוא אפילו הראה להם תמונות של האוניות. "רוני בחור טוב, לא היה מזיק לזבוב", אומר חבר.
גם עכשיו, אחרי שהפרשה התפוצצה, הם עדיין סלחנים, מסרבים להאמין שהבדרן עם המבטא הספרדי הפך בן יום לאל קאפונה המקומי. "הוא לא גנגסטר", מתעקש אחד החברים. "אבא טוב, מפרגן תמיד לאשתו, מנשק אותה, טיפל באמו בבית אבות". חבר אחר מצא נימוק להסתבכות: "אריק שרון היה מפקד שלו, רוני רואה את כל אלה שהיו בוסים שלו חיים בחוות, הוא גם רוצה".
הפרשה נחתה על גשר-הזיו כרעם ביום בהיר. דווקא עכשיו, בשיא תנופת הבנייה והפיתוח של הקיבוץ ולאחר תהליכי ההפרטה שעבר לפני עשר שנים. "שוק זו מילה עדינה", אומר המזכיר גרוסמן, שלפני כשבוע הוציא מנשר פנימי בקיבוץ כדי לעדכן על שרשרת המעצרים.
אחד העצורים הוא בעלה של מנהלת בית הספר האזורי בקיבוץ, אלישע אבירם. אשתו המנהלת כינסה כבר לפני כשבועיים את המורים וסיפרה להם את כל הידוע לה על הפרשה. בשיתוף עם הקיבוץ הוחלט לערוך לילדים פעילויות חינוכיות בשתי סוגיות - חברות ושימוש בסמים. "היה פה ניצול ציני של חברים", מאמין גרוסמן, "ההערכה שלנו היא שהארבעה שנעצרו לא קשורים".
הקיבוץ הצפוני, הממוקם קילומטרים ספורים מנהריה, מונה כיום כ-300 משפחות. מחציתן הצטרפו רק
המרקם האנושי הייחודי והאווירה הנינוחה שנוצרה בין חבריו, הפכו את גשר-הזיו לחריג בנוף הקיבוצים. ההורים התעקשו שהילדים לא ילונו בלינה משותפת, וגם לגבי נסיעות לחו"ל, כשבקיבוצים אחרים זה עדיין לא היה מקובל, החברים בגשר-הזיו היו יוצאים לראות עולם - באישור האסיפה הכללית.
"שוויון אמיתי מעולם לא היה בקיבוץ", אומר שלוסברג, שמנהל כיום את מפעל הפלסטיקה פוליזיו, "תמיד היו כאלה שהיו להם תוספות מבחוץ, או שיכלו להרשות לעצמם נסיעות לחו"ל. כאן, בגלל הליברליות של הקיבוץ, זה היה עובר".
בשנות התשעים נקלע הקיבוץ לקשיים כלכליים בעקבות כישלונות עסקיים והמשבר בחקלאות. במסגרת ניסיונות ההתייעלות נמכר מפעל פוליזיו של הקיבוץ לחברה חיצונית, וחלק ניכר מהפעילויות הלא רווחיות נסגרו. גם ענפי הבננות, האבוקדו, הפרדסים והלולים, הלכו והתכווצו עם השנים וחברים רבים מצאו עצמם ללא מקום עבודה. כיום, רוב החברים עובדים מחוץ לקיבוץ, במפעלים אזוריים ובעסקים קטנים.
גרוסמן מנופף בפרויקט הדגל של הקיבוץ, מרכז גמילה מסמים ומאלכוהול, בניסיון להמחיש את האבסורד שבניהול מעבדת הקוקאין הסמוכה. המרכז נסגר באחרונה לאחר שתושבי השכונה הקהילתית החדשה טענו כי המכורים מפריעים לאווירה האידילית.
גם בית ההארחה של הקיבוץ נסגר עקב נפילת קטיושות באזור, והושכר לטובת מעון שיקומי לנפגעי מוחין. את בתי הנעורים החליפו הצימרים, שהם היום ענף כלכלי רווחי בקיבוץ. לשיווקם, אגב, אחראי אחד מהעצורים בפרשה, דוד דובדבני.
דותן, בחקירתו, תלה את האשמה לנפילתו בתהליכי ההפרטה שעבר הקיבוץ ובמציאות הכלכלית הקשה שנוצרה אז. החברים בגשר-הזיו מסרבים לקבל את הטענה. "עם השינוי הוקמו בקיבוץ מנגנונים שמטרתם היתה לספק הגנה לחברים במצוקה - קרן עזרה הדדית ורשת ביטחון", אומר שלוסברג, "הדרך היחידה היא לפנות לסיוע ולא לפנות לעשיית כסף קל, אין שום הצדקה למעשה כזה". גרוסמן מצטרף: "הדבר היחיד, שאולי היה לפני ההפרטה, זה שידענו בדיוק במה כל אחד עוסק".
הווילה של משפחת דותן עמדה השבוע מיותמת מבעליה. בערב יום שני ניתן היה להבחין בתנועה בבית שבו על פי החשד התנהלה רשת הסמים. האח בערה והחברים של ילדי הזוג הגיעו לטפל בכלב הוגו, שנשאר לבד.
רון דותן, בן 56, נולד בצ'ילה, גדל בארגנטינה ועלה לארץ כשהיה בן 18. ג'ינג'י, אידאליסט, עם עיניים כחולות גדולות וחיוך שובה, הגיע לארץ בתקופת האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים. התחנה הראשונה שלו היתה קיבוץ רשפים ומשם התגייס לגדוד 202 של הצנחנים שמפקדו היה יוסי יפה ז"ל. לסיירת הגיע במסגרת המילואים. "יום אחד הוא התייצב והודיע למפקדים שהוא רוצה להצטרף", מספר שלוסברג, בן גילו של דותן ויוצא הסיירת. "האישיות והכריזמה שלו הספיקו להם כדי להחליט שהוא יישאר איתם".
כשהשתחרר מהשירות הסדיר הצטרף דותן לקיבוץ גשר-הזיו. שם הכיר את טליה, בת לדור המייסדים שלימים הפכה להיות אשתו. בקיבוץ נולדו שלושת ילדיהם, עידן, בן 28, זוהר, בת 26 ודקלה, בת 22. דותן מיצב את עצמו עד מהרה כדמות מפתח במשק: בסוף שנות השבעים הוא ריכז את ענף הבננות ואחר כך מונה לכלכלן של "מילואות", איגוד המפעלים של הקיבוצים באזור, ואדמיניסטרטור בבית ספר שדה אכזיב. "כשרוני מגיע למקום, תוך כמה דקות הוא הופך להיות מרכז העניינים", העיד אחד ממכריו.
כשחלום הקיבוץ החל להתפוגג, גם גשר-הזיו שילם את המחיר. דותן עזב את החקלאות ופנה לחלוקת פיתות יחד עם עוד שותף, שלדברי דותן רימה אותו והשאיר אותו עם חובות של מאות אלפי שקלים לגורמים בשוק האפור. הקיבוצניק הגאה החליט לנסות את מזלו כ"גזלן" וכיתת את רגליו בחופי אכזיב עם משקאות וחטיפים לנופשים. בהמשך הוא פתח מסעדה ברחוב קרמיניצקי בתל אביב. גם העסק הזה פשט את הרגל ורק הוסיף לו נושים. מכאן הדרך לדרום אמריקה כבר היתה קצרה. דותן, שהכיר גורמים עבריינים דרך השוק האפור, יצא לעשות כסף בסביבה ביתית: ארגנטינה.
עסקיו האמיתיים של דותן במדינה נחשפו רק לפני כחודש, כשפקח ערני גילה כי שני בקבוקי יין ארגנטיניים שנשלחו דרך גרמניה לישראל לא הכילו אלכוהול אלא קוקאין נוזלי. המכס הגרמני העביר על כך הודעה לרשויות בארץ. ביחידה המרכזית במשטרת תל-אביב מונה רב-פקד פיני אבירם לעמוד בראש הצוות לחקירת הפרשה.
את משלוח הבקבוקים הביא ליעדו בהרצליה שוטר שהתחזה לשליח. מי שפתח לו את הדלת היה עידן דותן, בנו של רון. הוא חתם על החבילה מארגנטינה בשמו של שותף אחר, אשר לו כביכול נשלחו הבקבוקים ללא ידיעתו. דותן הצעיר נעצר עוד לפני שהדיו יבשה על תעודת המשלוח.
אחרי הבן נעצר האב בקיבוץ. ביום הראשון לחקירתו הוא התנער בעקשנות מכל קשר לפרשה, אבל למחרת החלה חומת ההכחשות של דותן להיסדק. מול החוקרים הוא גולל את גרסתו לעסק הביש: בתחילת 2004, סיפר דותן, הוא יצר קשר בארגנטינה עם יהודה סבג, אסיר נמלט שריצה עונש על עבירות סמים. סבג הכיר לו שם עברייני סמים מקומיים והצנחן מהמשק החל לייצא קוקאין לישראל. התמורה: 5,000 דולר למשלוח.
בשלב מסוים, אמר דותן לחוקריו, הוא החליט להרחיב את העסק. אשתו טלי, לשעבר מחנכת בבית הספר האזורי סולם צור, טסה איתו לבואנוס-איירס. במהלך שהותם בת החודש בבירה הארגנטינית יצרו בני הזוג קשרי עבודה עם סוחרים מקומיים ורקמו עימם את תוכניות ההברחה העתידיות. עם שובם לארץ חברו הדותנים לצעיר מבוליביה שלימד אותם כיצד להפוך קוקאין נוזלי בחזרה לאבקה היקרה: בכל בקבוק "יין" יש כחצי קילוגרם סם בשווי 40 אלף דולר.
התוצר המוגמר, כך על פי החשד, נרקח בחדר האמבטיה ובמחסן מחוץ לבית. פתק ועליו המרשם הסודי הודבק על המראה: לשפוך תכולת ארבעה בקבוקים של קוקאין נוזלי לדלי, להוסיף אמוניה ולסנן את הנוזלים מהעיסה שנוצרה. רב-פקד אבירם תמה השבוע כיצד איש מהשכנים לא שם לב לריח החריף שעלה מבית משפחת דותן. "לפי המעבדה שלנו, בטווח של 500 מטר צריך להריח את זה", הוא מציין.
את העיסה שטפו בחומצת מלח עד שהלבינה והמשיכו בתהליך הסינון. אז יובשה האבקה תחת נורות אינפרה-אדומות עד שהתקבל קוקאין לבן כשלג. כדי להפיץ את הסם נעזרו בני המשפחה בחשוד נוסף, עודד דרעי בן ה-32, אשר לפי החשד העביר את הקוקאין למשפחת פשע מוכרת.
לצד רון וטלי דותן, נעצרו בפרשה גם הבת זוהר ובעלה אסף ליבוביץ', בן 28. בני הזוג הטרי, שנישאו רק לפני ארבעה חודשים, עסקו על פי החשד בהעברת הסם וברקיחתו והיו מודעים להימצאות הקוקאין בבית. נגד ליבוביץ' הוגש השבוע כתב אישום בעבירות של ייבוא, אחזקה והפקת סם. הבת טענה בחקירתה ששאלה את אביה מה הוא מבשל בדלי ונענתה שמדובר ב"זהב לבן".
מעצרם של בני הזוג דותן ובנם הבכור הוארך עד יום שני. כתבי האישום נגד ההורים צפויים להיות מוגשים בתחילת השבוע. עורך הדין גיל דחוח, פרקליטו של דותן, אמר אתמול כי מרשו הוא למעשה הקורבן בפרשה. "עבריינים בארגנטינה עבדו עליו", טוען דחוח, "הם שלחו אותו עם בקבוקים לארץ והוא לא ידע מה הם מכילים. כשהוא חזר חברו אליו גורמים עברייניים והוא לא הצליח להיחלץ מהם. הוא חש בן ערובה בגלל המשפחה שלו".
הפרקליט טוען כי דותן ניסה להתנתק מהעסק מספר פעמים, אבל אז זכה לביקורי בית משותפיו שכללו איומים על חייו ועל המשפחה שלו. "הוא מצא עצמו במערבולת. כעת הוא מרגיש נורא כלפי הקיבוץ. מבחינתו זה סוף העולם. אין טעם לחיות. הוא בייאוש מוחלט, הכל נגמר, אין לו יותר מה להפסיד".
נא להמתין לטעינת התגובות
