בעייה ברייטינג
הם בלונדינים, גמישים וידידותיים, ובכל זאת יחסי הציבור של החוטמנים נמצאים בשפל חסר תקדים. גורי חוטמנים קטנים, שנולדו בספארי ממש לאחרונה, מגוייסים למבצע שיפור תדמית
הבוקר, לדוגמה, בעודי צופה על חצרם של החוטמנים ומשתהה למראם ,שמעתי מאחורי ילדה נלהבת - אך התלהבותה נגדעה באחת כאשר אמא שלה פסקה שמול החצר הזו היא לא עוצרת, "אותם אני ממש לא אוהבת" היא אמרה, והמשיכה בדרכה מבלי להעיף בהם אפילו מבט קטנטן.
אני חייבת להתוודות כי כעובדת ותיקה בספארי מעולם לא הצלחתי להבין מה מקור יחסי הציבור הרעים של החוטמנים. בעיניי הם דווקא הצטיירו תמיד כקסומים ומקסימים, מיוחדים ובעלי חזות חביבה להפליא. אבל תגובות מהסוג הנ"ל גרמו לי לנסות לבחון את אורח חייהם, להתחקות אחר מנהגייהם ותפוצתם על מנת לנסות ולהבין מדוע הם נחשבים לא אחת כבעל חיים "פושטי".
אז מי היא אותה חיה בלונדינית ומתוקה שאכשהו חייה כוסו באפרוריות? בשורות הבאות אנסה לשפוך עליה מעט צבע, ולהחזיר לה את כבודה האבוד.
החוטמן נקרא כך הגלל חוטמו הארוך והבולט. באנגלית הם נקראים Coati, שילוב של המילים האינדיאניות "קואה" (חגורה) ו"טים" (אף). מקור השם נובע מהעובדה שהחוטמנים בד"כ ישנים כשאפם צמוד לבטן (כלומר לחגורה). בכלל, מדובר בבעל חיים מאוד גמיש, דבר המאפשר להם לרדת מעצים עם הראש קדימה.
החוטמנים שייכים למחלקת היונקים (משפחת הרקוניים) ונחשבים לאוכלי כל -חרקים, חלזונות, זוחלים קטנים, מכרסמים, פירות, ביצים ואגוזים. יש להם טופרים חזקים מאוד, בהם הם משתמשים לטיפוס ולחפירה בעת חיפוש מזון. גם האף הארוך עוזר להם בכך.
החוטמנים חיים ביערות עבותים ואזורי סבך מדרום ארה"ב ועד צפון ארגנטינה. מדובר בבעל חיים חברתי מאוד. הנקבות והצעירים חיים בקבוצה גדולה, (בין 4 ל- 20 פרטים) ומבלים שעות בסירוק הדדי (גרומינג) -סוג של פינוק המחזק את הקשר בין חברי הקבוצה. אבל חייהם של החוטמנים אינם רק פינוקים ותסרוקות - על אוייביהם ניתן למנות חלק מהיצורים המפחידים ביותר ביער כגון היגואר, נחש החנק וכמה מיני דורסים גדולים, כך שהם נמצאים כל הזמן בכוננות מתמדת.
לכל קבוצה יש אזור-מחייה משלה, שם היא "נודדת" ומשחרת אחר מזון. רוב היום מוקדש לפעילות זו. במהלך חיפוש המזון, זנב החוטמנים בדרך כלל מונף מעלה, כדי שהקבוצה תדע איפה כל החברים נמצאים. במקרים רבים החוטמנים מוצאים את עצמם בקרבת מגורי אדם, ולא אחת הם מגיעים לפחי אשפה
הזכרים אגב, חיים לבדם, כאשר לכל זכר יש טריטוריה משלו. בעונת הרבייה, הנקבות מתפזרות, עוזבות את הקבוצה שלהן, ומשוטטות לתוך הטריטוריות של הזכרים אשר, למרות מעמדם הנחות לחלוטין לעומת הנקבות (אל תאשימו אותי בפמיניזם, נשבעת לכם שאלו העובדות), מנצלים את להט הייחום ומשכנעים אותן להזדווג (נחות, נחות אבל איזו ברירה בדיוק יש להן). המין הסוער מתרחש בדרך כלל על עץ או משטח גבוה אחר כמו למשל סלע בולט. מייד בתום החגיגות מגורש הזכר מהקבוצה - מדובר פה על נקבות ללא טיפת סנטימנטים.
הנקבות ממליטות את השגר בקינים המורכבים מענפים ועלים וממוקמים גבוה על העצים. הגורים נולדים במשקל 300 גרם בערך, ואורכם כ-25 ס"מ. הם עיוורים ועיניהם נפקחות בגיל 12 יום. בגיל ארבעה שבועות הגורים מתחילים לחקור את הסביבה וכאשר הם בני חמישה עד שישה שבועות הנקבות חוזרות לקבוצה, יחד עם הצעירים, התלויים בהן להנקה עד גיל ארבעה חודשים.
וכך מתחיל מעגל חיים חדש - גורה נקבה תבלה את שארית חייה עם קבוצת הנקבות אליה נולדה. הגורים הזכרים לעומת זאת מגורשים מהקבוצה עם הגיעם לגיל שנתיים, בערך גיל הבגרות המינית, ומקבלים עליהם את חיי הרווקות העוסקים בביסוס טריטוריה והמתנה לנקבה מיוחמת.
אז תגידו, נראה לכם ששווה לחלוף על פני חצר כזו בחיפזון. לי נראה שאין בעל חיים עלי האדמות שלא ראוי אפילו למעט תשומת לב. החוטמן ראוי להרבה. במיוחד בימים אלה.
הסיבה שהיום, יותר מתמיד, מגיע לחוטמנים שלנו תשומת לב היא העובדה שהשבוע, לראשונה מזה שמונה שנים, אנו זוכים ליהנות מצמד גורי חוטמנים שזה עתה נולדו ובימים האחרונים יצאו עם כל המשפחה לשחק וליהנות בחצר.
הצמד הצעיר נולד לאמא יודית לאחר הריון לא ארוך של חודשיים וחצי וזו שמרה עליהם וטיפלה בהם באהבה. כרגיל לבני מינה בילו הגורים (שכל אחד מהם שקל כ-300 גר') ואמם את החודש הראשון לחייהם היו מופרדים משאר החבורה. חזרתם המרגשת לחצר לוותה בשמחה רבה והשתוללות. הגורים, כמנהג החוטמנים, אכלו בצוותא, טיפסו על העצים, דילגו מענף לענף והחלו להכיר בזה אחר זה את כל בני המשפחה. אמא יודית מצידה עוקבת אחריהם בגאווה המלווה בחששות ובתקווה שחייהם יהיו טובים ונעימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
