הכנסת נצבעה בוורוד
תחת מטר תגובות מזלזלות, נשבעה פנינה רוזנבלום לכנסת. נתניהו קיבל הצעה מפתה מאיטליה, ערכות המגן ייאספו ומירוצי מכוניות הפכו חוקיים. הנבחרים
איך שלא נסתכל על זה, פנינה רוזנבלום עשתה זאת. היא הגשימה את חלום חייה והחל מהשבוע צרפה לשמה את הקידומת ח"כ - קידומת שליוותה דמויות נשיות בפוליטיקה כמו גולדה מאיר, בבה אידלסון, אורה נמיר, שושנה ארבלי אלמוזנינו, תמר גוז'נסקי ושולמית
את התגובות במשכן הכנסת לכניסתה של פנינה רוזנבלום אפשר היה לחלק בברור באופן גנרי. הנשים פירגנו בענק. עבורן פנינה היא אישה שהתחילה מכלום והגיעה למשהו בחיים בכוחות עצמה. אבל מהרבה מהגברים שנמצאים דרך קבע במשכן , בהם גם לא מעט חברי כנסת, שמענו תגובות מזלזלות ובוטות. היו גם לא מעט הערות סקסיסטיות שנגעו בעיקר לעברה של רוזנבלום כדוגמנית, נערת זוהר שדיגמנה בלבוש מינימלי על שער השבועון "העולם הזה", מילאה את טורי הרכילות ופיזזה בקדם ארוויזיון.
אחרים התייחסו בלעג לשנינותה של הדיווה, כפי שעולה מדמותה החרצופית בארץ נהדרת, אבל שכחו שהכנסת ה-16 מלאה בגברים, וגם בכמה נשים שנקלעו למשכן בנסיבות פוליטיות כאלו ואחרות, ושבנסיבות רגילות איש לא היה בוחר בהם אפילו לוועד הבית.
הדעות הקדומות לא הפריעו לרבים ממותחי הביקורת והלועגים להמתין בשערי הכניסה לכנסת ולראות במו עיניהם את הרגע ההיסטורי: הדיווה יורדת מהמרצדס השחורה והמפוארת ופוסעת לעבר לשכת מזכיר הכנסת, בדרך להשבעתה כח"כית.
את אחת התגובות היותר מגעילות השמיע ח"כ איוב קרא (ליכוד), שהגדיר כך את תרומתה הצפויה של הרוזנבלום, שכנתו החדשה לשורה באולם המליאה: "הכנסת היא מקום מסריח. פנינה רוזנבלום תוכל לתרום עכשיו ריח טוב". את הצביעות הרבה שבתגובות השוביניסטיות בעיקרן, הטיב להגדיר ח"כ אברהם בייגה שוחט שאמר: "אם הבחירה היא בין צחי הנגבי לבין פנינה רוזנבלום, אני מעדיף את פנינה".
נאום הבכורה של רוזנבלום, אותו שירבטה על מפית נייר בטיסה חזרה מלונדון, ייכנס מן הסתם לקטעי ההווי והפולקלור של הכנסת לדורותיה. "אני נרגשת מהתרגשות" פתחה מלכת הקוסמטיקה. אחר כך לימדה את כולם שלא רק לשלי יחימוביץ' יש אג'נדה. גם לפנינה יש אג'נדה משלה, חברתית לא פחות. היא הבטיחה לפעול כדי שלכולנו יהיה טוב יותר וכדי שכל אזרח יוכל להזדקן בכבוד. מי יכול להגיד לא לאג'נדה כזאת?
מרוב התלהבות שכחה פנינה לרגע שהיא מושבעת כחברת כנסת מטעם הליכוד ולא מטעם קדימה. כאשר היא דיברה בשבח ההתנתקות, לא ידעו החברים שעוד נשארו על ספסלי הליכוד אם לצחוק או לבכות. כך היה גם המצב בספסלי "קדימה". כאשר הבטיחה רוזנבלום לפעול לקידום השלום, זרק לעברה ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) הערה: "אבל באיזו מפלגה?". פנינה, יאמר לזכותה, היא אישה ישירה ואמיצה. אין אצלה הרבה חוכמות והיא מדברת דוגרי. "אני רוצה לרוץ במפלגה שבה יהיו לי את הסיכויים הכי גדולים להיבחר", היא אמרה, ובלי משים סיכמה את כל תורת המפץ הגדול על רגל אחת. פנינה נורא רוצה קדימה, אבל מה לעשות, שם לא רוצים אותה כל-כך והיא תאלץ להסתפק כנראה ברשימת הליכוד המצטמקת.
בכנסת נערכו בחודשים האחרונים כמה טקסי פרידה מח"כ אברהם (בייגה) שוחט, שאמנם הודיע על פרישה, אבל נשאר כדי לטרפד את את אפשרות מינויה של רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון. בדיוק ביום, במקום ובשעה שבה הושבעה רוזנבלום, אמור היה בייגה לשאת את נאום הפרידה במליאה.
הוא הזמין קבוצה של אורחים, קרובים ובני משפחה, ואלה ישבו ביציע ונבלעו בחבורת הסלבריטאים ועובדי מפעל הקוסמטיקה של אותה רוזנבלום, שמילאו את יציעי האורחים עד אפס מקום. וכך התנהל לו אחר כך טקס הפרידה מבייגה, בצלה של הבלונדית הזוהרת. מיד כשזו ירדה מן הדוכן ויצאה לשוטט ברחבי המשכן, התרוקן אולם המליאה במהירות. גם עדת העיתונאים והצלמים הלכה בעקבותיה, והותירה את בייגה ומברכיו באווירה כמעט אינטימית.
תשמעו בדיחה. בנימין נתניהו קיבל הצעה להיות שר האוצר של איטליה. מצחיק נורא, נכון? אבל זו לא בדיחה. נתניהו עצמו סיפר זאת בכינוס של לשכת עורכי הדין בתל אביב. "קיבלתי הזמנה לא מזמן להיות שר אוצר של איטליה, אבל החלטתי להישאר פה. אנו בשעה קריטית", הסביר נתניהו. אצל יריביו בליכוד ומחוצה לו כבר נשמעה התגובה הבאה: "כמה חבל".
היא עוד לא מתה. עוד לא ניתן להספיד אותה כליל. היוזמה עליה מפנטזים יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, ח"כ בנימין נתניהו ומורדי הליכוד, עוד לא חלפה מן העולם. חכו ותראו. ברגע שיתברר סופית מי ניצח בליכוד, תחזור האפשרות ותרקום עור וגידים. היא תשגע אותנו בכל אחד מעשרת הימים שנותרו מרגע הבחירות הפנימיות בליכוד, ביום שני הקרוב, ועד לסיום 21 הימים שהקציב הנשיא לצורך מהלך הרכבת ממשלה אלטרנטיבית.
ההתרסקות של הליכוד בסקרים, הכליה שהבחירות הקרובות גוזרת על שינוי, רצון הנקם של ליברמן, אפי איתם והחרדים, ביחד עם החשש בש"ס לאבד קולות, כל אלה עשויים לזווג זיווגים ושותפיות מפתיעות. אל תופתעו אם פתאום יימצאו רבנים חרדים שיאמצו לחיכם את ברית הזוגיות. אל תפלו מהכסא אם פתאום יסתבר שמועצת חכמי שינוי אינה פוסלת ישיבה בממשלה אחת עם נציגיו של הרב עובדיה. בפוליטיקה לעולם אל תאמר לעולם לא, אומרת האמרה הידועה.
בימיה האחרונה לפני צאתה לפגרת הבחירות, מתנהלת הכנסת כמו ממלכה ללא מלך, כמו מדינה בלא ממשלה. ההפקרות חוגגת. איש הישר בעיניו יעשה. קחו למשל את יושב ראש ועדת הכספים, ח"כ יעקב ליצמן (אגודת ישראל), שמעכב על דעת עצמו העברות תקציביות בסך 4 מליארד שקלים, שהוועדה אישרה, רק משום שהממשלה אינה מעבירה כמה עשרות מיליוני שקלים עבור מורים במוסדות חרדיים.
ליצמן מעכב בין היתר העברת כספים שנועדו לשמש כמענקי שחרור לחיילים, כספים שנועדו למימון פעולות המשטרה ועוד ועוד. למעשה כזה במישור האזרחי קוראים סחטנות. אבל ליצמן קורא לילד בשמו. הוא מודה שהוא סוחט את הממשלה ומסביר גם למה: "אני מנסה לעכב את התקציבים כי הממשלה מצפצפת על החוק ומעכבת כספים לאנשים שחיים על פחות מאלף שקל בחודש והגיעו עד פת לחם. אז אם לממשלה לא איכפת מהם, למה שלי יהיה איכפת מנושאים אחרים?"
זוכרים את ההחלטה המטופשת וההיסטרית לפתוח את מסיכות האב"כ מיד עם תחילת הפלישה האמריקנית לעיראק? החלטה שעלתה למשק הישראלי מאות מליוני שקלים?
השבוע הסכימה סוף-סוף ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לאפשר למערכת הביטחון לאסוף מבתי האזרחים את הצרה הזאת שנקראת ערכות אב"כ. אבל יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, יובל שטייניץ, דאג שבכל זאת לא ניפטר מהמסיכות לנצח, אלא רק לכמה שנים. הוא הסכים לאשר את מבצע איסוף המסיכות רק בתנאי שמערכת הביטחון תתחייב לשוב ולחלק אותם לציבור, בשעת חירום, בתוך שלושה עד ארבעה ימים. הוועדה גם התנתה את המהלך בכך שבתוך שנתיים יתחיל מבצע להחזרת המסיכות המשופצות לאזרחים.
לא מספיק שנשיא איראן משגע אותנו בוקר וערב עם הפנטזיות שלו להקים את מדינת היהודים מחדש באלסקה, משגעים אותנו גורמי המודיעין וההערכה עם תחזיות שונות לגבי עתיד פרויקט הגרעין האיראני.
פעם אנחנו שומעים שנקודת האל-חזור היא בתוך כמה חודשים. פעם אנחנו שומעים שבתוך זמן קצר האיראנים יגיעו ליכולת לייצר פצצה. השבוע שמענו מהרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ, בהופיעו בפני ועדת החוץ והביטחון, שהאיראנים עשויים להגיע לפצצה בתוך "שלוש עד עשר שנים". אז צריך להיבהל או לא? והאם כל ההתעסקות האובססיבית הזו באיראן קשורה למערכת הבחירות שהתרגשה עלינו. לך תדע.
בפעם הראשונה מזה 2,000 שנה יהיו לנו מירוצי מכוניות חוקיים במדינת ישראל. לבשורה הזו, שנוגעת בוודאי יותר לעשירון העליון מאשר לאוכלוסיה שחיה מתחת לקו העוני, אחראי ח"כ אהוד רצאבי (שינוי), שהצליח השבוע לאחר מאבק של שנים להעביר בקריאה שניה ושלישית את הצעת "חוק הספורט המוטורי".
החוק יאפשר לקיים בארץ את כל סוגי מירוצי הרכב הקיימים בעולם. אינשטיין אולי לא ייצא מכאן, כתוצאה מהקיצוצים בתקציבי החינוך, אבל מיכאל שומכר, אלוף עולם במרוצי מכוניות, אולי ייצא גם ייצא.
אם רבים מאזרחי המדינה חיים בתחושה שהכנסת ה-16 לא מייצגת אותם נאמנה, לפחות לכלבים במדינה יצאה השבוע בשורה מהמליאה. קבוצה של ח"כים בראשותו של יולי אדלשטיין (ליכוד), העבירה תיקון לחוק צער בעלי חיים, שבא לבער את תופעת נטישת הכלבים הנפוצה מאוד במחוזותינו, בייחוד בעונת הנסיעות לחו"ל.
מסתבר שבעיקר בקיץ רווחת בארץ תופעה מכוערת של ישראלים הנוסעים לחו"ל וזורקים את הכלבים לצידי הדרך. חלקם עושים זאת בגלל הנסיעה לחו"ל, אחרים בגלל קשיים כלכליים, כאילו שכלב הוא חפץ שאפשר להשתעשע בו ואז להשליך אותו כאבן שאין לה הופכין.
מרגע שהחוק ייכנס לתוקף (וזה ייקח לפחות שנה וחצי) יהיה צפוי בעלים של כלב שהשליך אותו לקנס כבד, או אפילו לעונש מאסר של עד שנה שלמה. החוק החדש בא גם להבטיח שמי שמגדל או מחזיק כלב בביתו חייב לדאוג לכלב לתנאי רווחה הולמים. למיטב ידיעתי, בספר החוקים של מדינת ישראל אין עדיין חוק שמחייב הורים לדאוג לתנאי רווחה הולמים לילדיהם.
האם יוסי שריד הולך בעקבותיו של עמרם מצנע, שפרש מהכנסת לטובת ראשות המועצה הקרואה בירוחם, ופותח בקריירה ציבורית חדשה? השבוע התבשרנו שתושבים בקרית-שמונה חותמים על עצומה הקוראת לשר הפנים, אופיר פינס, למנות את ח"כ יוסי שריד, שכבר הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטים, לתפקיד ראש עירית קרית שמונה.
על העצומה, אותה מארגן דווקא אחד מאנשי הליכוד בעיר, חתמו כבר כמה מאות תושבים. אז אחרי "המפץ הגדול" שום דבר כבר לא יכול להפיל אותנו מהכסא. גם לא אם תגידו לי מחר שטומי לפיד עובר לקדימה, שאלי ישי עובר לשינוי, שפנינה רוזנבלום תצבע את השיער לשחור ושיוסי שריד יהיה ראש עיריית קרית שמונה.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי יום חמישי את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
