חתול רחוב, יש חיה כזאת?
איך מתמודדים עם מצוקת חתולי הרחוב? ד"ר יהונתן אבן צור ושאול לפיד בקרב על הסדרת תחנות האכלה בחוק
ביות בעלי חיים על-ידי האדם החל לפני עשרות אלפי שנים, ביות חתולים החל במצרים לפני 5,000 שנים. חתולי הבית גודלו בבתים ובאסמים כדי לשמור עליהם מפני מכרסמים ונחשים. לכל תהליכי הביות מכנה משותף, בכולם טופחו שתי תכונות חשובות: תלות בטיפול ע"י בני אדם ופוטנציאל רבייה גבוה.
כיום, כאשר החתול משמש כחיית מחמד, על האדם לטפל בצורה נאותה בשתי התכונות אותן טיפח, שכן טיפול לא נאות גורם לפגיעה קשה בתושבים החיים באותו אזור, ולא פחות מכך בחתולים עצמם, לדוגמא:
• 90% מגורי חתולי הרחוב אינם מצליחים לשרוד עד גיל שנה ולרוב מתים בייסורים.
• מצבם של חתולי הרחוב שהגיעו לבגרות ואינם זוכים להאכלה מסודרת אינו טוב בהרבה, שכן ממוצע החיים של חתול כזה אינו עולה על 3 שנים.
• ריבוי לא מבוקר גורם להיווצרות אוכלוסיית חתולים הגורמת מטרד לסביבה.
• אנשים הסובלים ממטרדים הנגרמים ע"י החתולים פוגעים בהם לאחר שהתייאשו מלפתור את הבעיה בדרכים אחרות.
• הניסיון מלמד כי אחוז גבוהה מבין הפונים לשירות הווטרינרי להסרת המפגע הם המאכילים עצמם אשר לא היו מודעים בתחילת תהליך ההאכלה לתוצאות הריבוי הבלתי מבוקר.
כל זאת מביא למסקנה כי הימצאותו של חתול הבית ברחוב הוא עוול ואיוולת, בראש ובראשונה לבעלי החיים אך לרוב גם לתושבים הגרים באותו ישוב. ועל כן יש לעשות הכול כדי לתקן מצב בלתי נסבל זה.
בשנת 2005 הועברו לטיפול השירות הווטרינרי העירוני באמצעות המוקד, מעל 2,000 פניות בנושא מטרדים הנגרמים ע"י חתולי רחוב (שהם כ- 33% מכלל הפניות בנושאים וטרינרים). ההערכה היא כי בעיר יש 50,000 - 100,000 חתולים חסרי בית.
עיריית ראשון לציון, באמצעות השירות הווטרינרי העירוני, הכינה תוכנית לטיפול בנושא חתולי הרחוב אשר נושא החקיקה מהווה רק חלק ממנה. התוכנית כוללת שילוב של מספר פעולות אשר הצלחת כל אחת מהן תלויה בישום מוצלח של כולן: חינוך והסברה, תמיכה בעיקור/סירוס החתולים, הסדרה ורישוי תחנות ההאכלה (בחקיקה) וטיפול במפגעים תברואיים במטרה למנוע "תזונת אשפתות".
חשוב להדגיש כי אפקטיביות מבצעי עיקור/סירוס חתולי רחוב מותנית באינטנסיביות שלהם ובמעורבות ומחויבות של תושבי המקום: יש צורך בלכידה ועיקור של כ-80% מאוכלוסיית החתולים בתוך חודשים ספורים ובהמשך – מעקב אחרי קבוצת החתולים, לכידה לצורך עיקור/סירוס של אלה שלא נלכדו ושל חתולים נוספים המצטרפים לקבוצה והמשך טיפול קבוע בקבוצת החתולים.
ראש העירייה, מר מאיר
במקרים בהם יתברר כי ההאכלה גורמת מטרדים סביבתיים, פוגעת בניקיון הסביבה, או נעשית בסמיכות לבתי תושבים הסובלים מחדירת החתולים לבתיהם וכן במקרה בו לא בוצעו עיקורים/סירוסים באוכלוסיית החתולים – יינתנו הנחיות מקצועיות למאכילי החתולים ויוסבר להם מה עליהם לשנות ולתקן.
במקביל יופעל מערך גישור במטרה למצוא פתרון שיענה הן על צורכי החתולים ומאכליהם והן על צורכי התושבים הנפגעים מהמטרד הנגרם.
כדי להצליח, לפחות באופן חלקי להציל את חתולי האזור, חייבת להיות תוכנית מובנית, שכוללת את כל הפרמטרים. כאיש מקצוע, שאכפת לו מאיכות חיים של התושבים על ארבע והן של התושבים על שתיים, אני חושב לטווח ארוך. התוכנית הזו תצליח לצמצם בצורה משמעותית את סבל חתולי הרחוב וסבל תושבי העיר ראשון לציון, ואני בטוח שנשמש דוגמא בנושא הזה גם לערים אחרות.
ד"ר יהונתן אבן צור הוא הוטרינר הרשותי של עיריית ראשון לציון.
שאול לפיד: האכלת חתולי רחוב הוא נוהג מושרש ואינו זקוק ללגיטמציה מצד השלטונות.
הנכונות לטפח ולעודד נוכחות חתולים בקרבת האדם מוכרת משחר ההיסטוריה. החתולים לא היו מצליחים לרכוש מעמד של חיה קדושה במצריים העתיקה אילו נתפסו כמטרד או סכנה לחיי הציבור.
האנושות התרגלה לראות בחתול החצר שותף רצוי ולא אויב או מטרד שיש להיפטר ממנו.
החתול נתפס כסמל של חיה נקייה מטבעה, הדואגת יותר מכל בעל חיים אחר בסביבת האדם לשמור על ניקיונה האישי ואף מקפידה לטמון היטב את צרכיה באדמה. במקורות היהודיים מוכרת לחתול התודה על היותו טורף עכברים ומזיקים רב תועלת.
האכלת חתולי החצר איננה תופעה שצצה סתם כך, כאופנה חולפת של האדם המודרני בעולם המערבי.
הנוהג להאכיל חתולי חוצות הוא נוהג מושרש, שהפך לחלק מהתרבות האנושית והוא אינו זקוק ללגיטימציה מצד השלטונות. הוא שריר וקיים ולא יחדל להתקיים גם אם יוצעו נהלים שינסו לאוסרו.
גישה שתנסה לאסור על כך נדונה מראש לכישלון. מוטב שעירית ראשל"צ תפנים נקודה זו. מסורת וצורך אנושי לרחם על רעבים הוא לא עניין שחוק עזר עירוני יכול לבטל במחי יד.
החוק בישראל אינו אוסר האכלת חתולים. חוקי העזר העירוניים נותנים בידי הרשות די והותר כלים להתמודד נגד מטרדי אשפה ולכלוך ברשות הרבים ואין כל טעם והגיון להטיל על הציבור איסורים גורפים ברמת איסור האכלת חתולי החוצות.
משרד החקלאות כונן בשנה שעברה ועדה שעליה הוטל לגבש מחדש נהלים לטיפול בחתולי רחוב לאור פסיקת בג"ץ שאסרה על הרעלה חסרת אבחנה של חתולים כפי שהיה בעבר.
בין חברי הוועדה היו וטרינרים שהמליצו לחסל לחלוטין את כל החתולים בארץ למעט אלה שחיים בתוך בית בעליהם ולעולם אינם יוצאים החוצה. וטרינרים אחרים, לעומתם, דווקא טענו כי יש לעודד שיתוף פעולה של הרשויות עם חובבי החתולים והעמותות למען בע"ח ולקדם מבצעי עיקור סירוס וחיסון. שיתוף פעולה כזה הינו המפתח לשליטה באוכלוסיות החתולים.
האכלת חתולים מוסדרת, בנקודות האכלה מוגדרות, מאפשרת הרחקתם ממקומות בהם אינם רצויים.
בהיעדר נקודות האכלה החתולים יהיו נואשים יותר בחיפושם אחר מזון ויגלו נועזות רבה יותר לחדור לבתים, מטבחים מפעלי מזון ועוד. כאשר חתולים מתרכזים במקום אחד לקראת זמני ההאכלה שלהם, ניתן ללכוד אותם יותר בקלות, הן לצורכי עיקור, חיסון וסימון והן במקרים בהם הדבר יידרש עקב תחלואה בקרבם או סיכון בריאותי לבני אדם.
במקום לחוקק חוקי חמורבי, במסגרתו מצפים מהציבור לעמוד מנגד ולראות את החתולים מתים ברעב, מוטב שינקטו הגורמים הממונים על הנושא בפתרונות ההגיוניים וההומאניים הנהוגים במדינות הנאורות, הכוללים עיקור וסירוס חתולי הרחוב.
כמות תלונות הציבור אודות מטרדי חתולים פוחתת בצורה דרמטית בכל מקום ישוב בו החתולים עוקרו והם מואכלים באופן מסודר בתחנות האכלה. הטיפול בהם בשיטות אלה פשוט וקל יותר לכל הגורמים.
הרופאים הוטרינריים חייבים להבין שלעולם לא יוכלו לשמש כגורם מחנך, אם ייתפסו בעיני הציבור כגורם שעיקר עניינו הוא בקבלת הרשות לבצע עוד ועוד הרג.
שאול לפיד הוא מנהל אגודת "צער בעלי חיים" בחיפה, ומזכיר עמותת נח, ארגון הגג של עמותות בעלי חיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
