ג'ינגל נולד
150 אלף דולר - זה הסכום שמפלגה גדולה עשויה לשלשל לכיסו של המוזיקאי שיופקד על אמצעי השיווק היעיל ביותר במערכת הבחירות: הג'ינגל. אחרי'העם רוצה שרון' ו'ישראל רוצה שינוי', המנוסים שבמלחינים ובכותבים מתכוננים למערכה הקרובה, ומשוכנעים כי הדרך לניצחון עוברת לא רק בשוק הכרמל - אלא גם באולפניהם
'יום הבוחר' המתקרב משמיע צלצול של מזומנים באוזניהם של אותם מלחינים ותמלילנים. תמורת חופן דולרים הם יקדישו שעות נוספות לסלוגנים הפוליטיים הקליטים, שעשויים לעמוד במרכזם של השירים שיהיו המושמעים ביותר בישראל, לפחות עד בוא האביב.
המפלגות, שמודעות לחשיבות הפזמון הקליט, פותחות את הארנקים בהתאם. טווח התעריפים בענף הוא רחב מאוד: מפלגה עשויה לשלם 25 אלף דולר לג'ינגל (שכולל למעשה שירות מוזיקלי עד יום הבחירות עצמו), ובמקרים מיוחדים היא אף תיפרד מ-150 אלף דולר. התעריף לזמרים, למשל, עומד על 1,500-400 דולר ואף יותר מכך, תלוי אם הם תורמים רק את קולם או גם את שמם.
לכותבי הג'ינגלים השונים כלל אין ספק לגבי מקומם במערכת הבחירות. אם תשאלו אותם, הם יאמרו ללא היסוס שחלק גדול מתהליך קבלת ההחלטות שלנו, הבוחרים, מושפע ישירות מהלחנים שלהם. קחו, למשל, את המוזיקאי הנרי ברטר.
ברטר, שועל ג'ינגלים ותיק, חתום על כמה מההצלחות הגדולות בתחום. ב-88' הוא שלח את הליכוד למערכה עם הפזמון הקליט 'רק הליכוד יכול', וידה של המפלגה היתה על העליונה. כעבור 4 שנים התמודד המוזיקאי עם אתגר חדש - משמאל, וסייע למרצ לזנק ל-12 מנדטים בעזרת הג'ינגל 'ממשלה עם מרצ'. בחירות 96' עמדו בסימן 'נתניהו - עושים שלום בטוח', וכעבור 3 שנים היה זה אהוד ברק שעלה לשלטון עם 'ישראל רוצה שינוי'.
ב-2001 החזיר אריאל שרון את הליכוד לשלטון, לאחר שברטר תרם לקמפיין את 'רק שרון יביא שלום'. בבחירות האחרונות הוא היה אחראי ל-2 מהג'ינגלים המוכרים - של הליכוד ('העם רוצה שרון') ושל המפד"ל ('שומרים על הבית שלנו').
אולם ברטר אינו לבד. המוזיקאי שמוליק נויפלד חתום על ההצלחה של 'ישראל מחכה לרבין' בשנת 92', ומאז - בנוסף לעבודתו כמפיק אלבומים ופסקולי סרטים - הוא עמל שעות נוספות בימי הבחירות. נויפלד אחראי לג'ינגלים שליוו את מפלגת העבודה בבחירות 1996 ולפני כ-3 שנים. "ג'ינגל טוב בפירוש יכול להביא מנדטים", הוא אומר. "יש ג'ינגלים שזכורים עד היום והפכו לחלק מההיסטוריה".
"לפי החישוב שלי, כל ג'ינגל שעשיתי היה שווה לפחות 2 מנדטים", אומר ברטר, מוזיקאי הנצחונות. "ג'ינגל נכון הוא חלק ממערכת השכנוע, שמתחילה מהתוכן האמיתי וממשיכה בדרך שבה אתה מציג את ה'אני מאמין' שלך".
נוסחת הפלא של ג'ינגל בחירות מוצלח היא, לדברי המוזיקאים, מזיגה של רגש, גאווה ועוצמה. זהו תהליך 'בישול', שאמור להגיע לשיא שנמשך חצי דקה. שלא במפתיע, חלק מהמוזיקאים שאחראים ללהיטי הבחירות (ברטר, כבר אמרנו) ממלאים את עתות השגרה בהלחנת מוזיקה לפרסומות.
"ג'ינגל טוב צריך להיות שלם: לחן טוב, מבצעים טובים, טקסט טוב", אומר ברטר. "הוא צריך להיות כזה שיזמזמו אותו, שירגש. המוזיקאי צריך להבין מה מטרות הקמפיין, והדבר הזה זורק אותו לכיוונים שונים. זה פשטני לומר שהימין צריך תופים וחצוצרות והשמאל צריך כינורות ואקורדיון".
אמנון ילון - המנכ"ל והבעלים של אולפני זאזא, שבהם נערכות חלק מההקלטות למערכות הבחירות - מוצא מדד נוסף לאיתור ג'ינגל מוצלח. לטענתו, "לפחות 2 תוכניות סאטירה חייבות להתעסק איתו, וילדים צריכים לשיר אותו בהפסקות בבית-הספר".
אלא שמסתבר שג'ינגל הוא לא תמיד ציוד חובה בפק"ל הבחירות. "למפלגות המצויות על צומת דרכים הייתי ממליץ להימנע מג'ינגל", פוסק ילון במפתיע. "בחלק מהמקרים, למשל כשמפלגות קטנות עושות ג'ינגל רווי פאתוס, זה יוצא מגוחך. סיומת מוזיקלית או סיסמה מקורית יתאימו יותר, אבל גם את זה צריך לעשות בטעם. במפלגת עלה ירוק, למשל, לא הקשיבו לי ושמו מוזיקה 'סטלנית', ולכן הם יצאו
כיאה לפרסומות, התייחסות היוצרים לג'ינגל הבחירות היא מעשית להחריד: מה ילחץ על כפתורי הרגש, איזה אזכור מוזיקלי ינער ארכיטיפ, מה ידליק אור ירוק בתוך הנפש הישראלית, ואיזה צליל יחדש את האמונה - כל אלה בונים עולם של טכנאות מסר.
"בסופו של דבר זה 'הארד סייל'", אומר המוזיקאי יושי שדה, החתום על 2 קמפיינים למפד"ל ועל קמפיין ל'דרך השלישית' הנשכחת. "אולי לפני 15 שנה היה אפשר להבדיל בין פרסומת לבנק, לאבקת כביסה או לפוליטיקה, אבל היום הכל דומה".
"השוני המהותי הוא רק המיידיות", מבהיר ילון. "קורה לפעמים שהזמרים סיימו להקליט באולפן, הם כבר בדרך הביתה ומקבלים טלפון מהמפלגה, שצריך לשנות הכל בגלל משהו שהיריב אמר".
"פוליטיקה זה שיווק נטו. אותו דבר כמו סבון, כמו מרק", אומר ברטר. "כשעשיתי את ג'ינגל הבחירות למרצ ב-1992, יוסי שריד שמע אותו ושאל: 'מה, אנחנו קוקה-קולה?'. אמרתי לו שכן, ואחרי הבחירות הוא בא ואמר לי: 'הנרי, צדקת'. אפשר לקחת רעיון מופרך מבחינה לוגית ולמכור אותו, כמו שניתן לקחת מוצר גרוע ולגרום לכולם לרוץ לקנות אותו. בהתחלה כולם יקנו, אחר כך האמת תשפיע והמוצר יתרסק. אלא שכאן, כשהלקוח מתחרט זה מאוחר מדי, והוא נתקע עם 'המוצר' ל-4 שנים".
שלא באופן מפתיע, מרבית 'שכירי התווים' אינם מונעים על-ידי להט אידיאולוגי אלא פשוט על-ידי להיטות פיננסית. "האידיאולוגיה של מקצוען אמיתי היא, שכל מי שכשר לרוץ לבחירות - כשר גם לג'ינגל", אומר ילון.
דוגמה טובה לשבריריות האג'נדה בתחום היא סיפורו של פזמון הליכוד בבחירות הלא מוצלחות, מבחינתו, בשנת 92'. ברטר עבד בכלל על ג'ינגל עבור מפלגת העבודה, אך לאחר שהמפלגה דחתה אותו, הוא עבר כמות שהוא לליכוד תחת המילים 'הליכוד זה נכון'. אך לא כולם שומרים על מרחק אידיאולוגי מהקמפיין שבו הם שותפים.
"אני מכניס את עצמי באופן אישי לעשייה, ולכן אני לא עושה ג'ינגל לכל אחד", אומר נויפלד. קובי אושרת מסכים עם גישה זו ואומר: "כאזרח אני לא רואה היגיון לחזק מפלגה שאני לא מאמין בה". אושרת , שהיה אחראי ב-88' לג'ינגל של המערך, מצהיר כי בשל סיבות אידיאולוגיות מעולם לא עשה קמפיין לליכוד.
המוזיקה של הג'ינגל עצמו מופקדת בידיהם של אנשי מקצוע, אולם מה לעשות, בסופו של דבר אלה שאמורים לדבר הם דווקא הפוליטיקאים. שיתוףהפעולה איתם הוא כבר קשה הרבה יותר.
"הפוליטיקאים הם בסופו של דבר אנשי מכירות של עצמם ושל המפלגה", אומר ברטר. "ב-99' עבדתי עם אהוד ברק והקלטתי את תשדירי הנאומים שלו לרדיו, כולל נאום הסיכום המשמעותי יום לפני הבחירות. במשך חודש שלם עבדתי כדי להוציא ממנו חום. היו לי כמה תרגילים: קודם-כל, יין לפני ההקלטה. הוא יודע להעריך יין טוב. אחרי 2 כוסות יין משתחררים קצת, פותחים את העניבה ומנגנים בפסנתר.
"הוא פסנתרן ברמה גבוהה מאוד, ולפני כל 'טייק' הייתי שולף לו בדיחה קצרה, הוא היה צוחק ואז היינו מקליטים. אמרתי לו: 'כשאתה מחייך, אהוד, שומעים את זה'. בנימין נתניהו הוא ה'שואו-מן' הכי טוב שיש, אבל יש פוליטיקאים שאחרי 2 השורות הראשונות הדיבור שלהם מתחיל להיות מונוטוני, והם מרדימים אותך".
העבודה עם 2 המחנות, הפוליטיקאים והמוזיקאים, מניבה הווי משל עצמה. "בבחירות האחרונות הצלחנו לשכנע את דני ליטני לשיר את השיר על שרון", אומר ברטר. "לא ייאמן, זה היה כמו לשכנע את סילבסטר סטאלון לשכב עם גבר. צריך להבין שליטני מזוהה עם מרצ ועם שלום עכשיו, אבל אנשי מכירות טובים כמוני וכמו ראובן אדלר, אסטרטג הקמפיין, לא מתייאשים. הצלחנו לשכנע אותו להגיע לאולפן, ואמרנו לו שישיר ואם זה לא ימצא חן בעיניו-נגנוז. שמעו בכל צליל כמה הוא סובל, והוא שר איום ונורא. הוא פשוט נקרע ולא הצליח לשיר את זה כמו שצריך. בסוף הוא הטיל וטו, והג'ינגל לא שודר".
"רשימת שירי הבחירות הגנוזים היא ארוכה למדי, וכוללת גם גרסה מצונזרת של 'נתניהו - עושים שלום בטוח', שכללה קולות ילדים זכים. ילדה אחת שרה על תשוקתה לאחדות ולביטחון, וכל הילדים הצטרפו לפזמון. אמרתי שאני רוצה למכור רגש, אבל לימור לבנת התנגדה והגרסה נפסלה".
ילון היה אחראי במערכות הבחירות הקודמות לג'ינגל של מפלגת האיחוד הלאומי: "היו חילוקי דעות לגבי הג'ינגל, והם החליטו להביא אנשי מפלגה לאולפן. הגיעו בני בגין, צבי הנדל ועוד כמה פונקציונרים. הנדל, שהוא אדם חכם מאוד, אמר שהג'ינגל יפה מאוד אלא שהוא משדר מסר הפוך מהמפלגה: מסר של אופטימיות, בעוד שהמפלגה שלהם פסימית.
אני מודה שהייתי מאוהב במה שעשיתי וחשבתי שהוא טועה. כשצפיתי בתשדיר בטלוויזיה וראיתי את חברי המפלגה ניצבים כחומה בצורה, אוחזים ידיים חזק, והוצג בלון מתפוצץ - הבנתי שהוא צדק. המפלגה איבדה חצי מהמנדטים שלה".
"הג'ינגלים של הבחירות עובדים על הקול הצף", אומר ברטר. "לפעילים הג'ינגל נותן גאוות יחידה, אבל לא זה מה שישנה את ההצבעה בקלפי. לכן אנחנו מחפשים את הקהל שאני יודע שאפשר להשפיע עליו. נתניהו ולבנת ציפו ש'נתניהו - עושים שלום בטוח' יהיה שיר שילהיב את השטח. אמרתי לה: 'לימור, השטח יבחר ביבי, בלי כל קשר למוזיקה שאני אשים לו'".
מערכת הבחירות הנוכחית, הסוערת בלאו הכי, עומדת לצבור תאוצה ככל שיחלפו הימים. אנחנו, עדת המצביעים, הפכנו ציניים ומתוחכמים יותר, והמגעים הראשונים שמתנהלים בימים אלה בין מטות ההסברה לבין המלחינים ינסו לקלוע לטעם המורכב שלנו. נכנס באוזן אחת - יוצא ביד השנייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
