"לא אחכה עד גיל 70 להיות ראש ממשלה"

אופיר פינס, מחברי הכנסת הבולטים כיום בעבודה, לא חושש מרשימות חיסול ולא מחכה לשיחת טלפון משרון. "אני לא למכירה ולא לקניה". דוח בנגל

מיה בנגל | 10/12/2005 19:14

אופיר פינס הוא אחד הצעירים הפופולריים והחרוצים בפוליטיקה הישראלית כיום. לא רק שהסקרים מנבאים שיתפוס מקום גבוה ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, הוא אפילו נבחר השנה לפוליטיקאי הנחשק ביותר בעיני הציבור. למרות זאת, הוא לא קיבל הצעה מאריאל שרון להצטרף למפלגתו החדשה "קדימה".

פינס טוען שלא נעלב, ונשבע שלא ישב מול הטלפון וחיכה לצלצול. "התגאיתי בכך ששרון לא טרח להזמין אותי למפלגה שלו. הוא יודע שאני לא למכירה ולא לקניה", מצהיר פינס בראיון ל-NRG מעריב.

"אני לא אדם שיכול יום אחד לתקוף את שרון ואת התנהלותו בצורה קשה, ויום אחרי זה לשבת איתו באותו בית פוליטי. בשום אופן לא יכולתי להיות במפלגה שלו ולהיות מזוהה עם הדברים שהוא מזוהה איתם. יש לי קווים אדומים".

לפני שנבחר לכהן כשר הפנים, פינס היה אופוזיציונר קשוח לשרון. הוא תקף אותו בכל הזדמנות על החשדות בשחיתויות, וכך הפך למי שמזוהה יותר מכל אחד אחר בעבודה עם מנהל תקין והמאבק בשחיתות. אולם מרגע שהעבודה הצטרפה לממשלת שרון, נדם קולו של פינס.

הוא מסביר כי שתיקתו נובעת מיחסי עבודה הוגנים. "כשהייתי שר בממשלת שרון, היו לי יחסי עבודה קורקטיים עם ראש הממשלה. בממשלה משתדלים השרים שלא לתקוף אחד את השני ולבנות יחסי עבודה פרודוקטיביים. כך השגנו הישגים. העבודה בממשלה הייתה עניינית, ולא שיחקנו משחקים", הוא אומר.

יחסי הערכה-קנאה

פינס אומנם גאה בכך שנשאר בעבודה, אך ייאלץ ככל הנראה להילחם על מקומו בצמרת. יריבו מבית, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, שמאיים לעקוף אותו ברשימה. בין השניים שוררים יחסי הערכה-שנאה. שניהם צעירים, מלאי אמביציה ושניהם סובלים מהתמכרות לעבודה.

"בוז'י הוא מוכשר ומוצלח. יש בינינו שיתוף פעולה דורי מצוין וכך גם עם שלום שמחון ואיתן כבל", מסביר פינס. "ברור שיש מתחים, אבל אנחנו לא מוכנים לריב בתוך הדור שלנו וזה בסופו של דבר משתלם. גם בפריימריז אנחנו נעזור אחד לשני".

אם פרס היה "הזקן", פינס יכול להיות "הצעיר". אם רק ישכיל למלא את החלל שהותיר פרס ולקפוץ למים העמוקים של הזירה המדינית, הוא ללא ספק יכול למצב עצמו

כיורשו בתחום זה. בינתיים הרצוג, צעיר, אמביציונר ומוכשר לא פחות ממנו, נושף בעורפו ומאיים להקדים אותו ולרשת בעצמו את המקום המכובד.

בקרב על ראשות העבודה - שמעון פרס מול עמיר פרץ - פינס הצביע לפרס. כך עשה גם חברו-יריבו, הרצוג. שניהם תכננו שפרס ימלוך על העבודה, לכל היותר, שנתיים נוספות (כי מי באמת חוץ מפרס, האמין שהוא יחזיק מעמד בפוליטיקה אחרי גיל 84). כך הם היו מחזיקים בתפקידיהם כשרים בכירים עד למועד המתוכנן של הבחירות - נובמבר 2006.

במהלך התקופה הזו הם היו משלימים לבסס את מעמדם בקרב המפלגה, ואז היו מסתערים על הנהגת העבודה. אבל פרס שוב הפסיד וגל הצונאמי שהביא עמו פרץ ניפץ להם את החלום.

יונה צחורה

בעבודה מסתובבים סיפורי אימה על רשימות חיסול בפריימריז של מי שאינו נמנה עם אנשי פרץ, אבל פינס מסרב להתרגש, לפחות באופן פומבי. "הטענה שפרץ יפיץ רשימות חיסול היא מוגזמת. אני מאמין בשכל הקולקטיבי של 120 אלף החברים".

כשבוחנים את אופן הרכב הרשימה של העבודה לכנסת, מגלים שהפחד מרשימות חיסול הוא אכן מוגזם. ברשימה הארצית של המפלגה יש מקום לשמונה גברים מכהנים וחדשים. פינס אינו חושש שמא לא יכנס לרשימה, אך יודע שמקומו בחמישייה הראשונה אינו מובטח. כמי שמרכז המפלגה בחר בו לפני פחות משנה להיות השר הבכיר של המפלגה בממשלה, פינס חושש לאבד את מעמדו.

"כשפרץ ניצח, חששתי שיתערער מעמדי האישי במפלגה", מודה פינס. "היום אני יודע שחשוב לעמיר שיהיה לצדו צוות אטרקטיבי. ולפי דעתי, הוא מבין שבמידה רבה הצלחתו בבחירות הבאות נעוצה בהרכבת רשימה אטרקטיבית. הוא מבין שהוצאת אנשים מהרשימה זו טעות".

פרץ הבין שהוא זקוק לפוליטיקאים כמו פינס והרצוג בצמרת - הציבור מעריך אותם, הם מזוהים עם הבורגנות הלבנה, והם יכולים למשוך בחזרה את הבוחרים שבורחים לחיקם של הזקנים שרון ופרס. לכן מינה את פינס לעמוד בראש המטה האסטרטגי היוקרתי שלו לקראת הבחירות.

בנוסף, פינס הוא יונה צחורה. הוא אומנם אינו גנרל עוטר דרגות וברזומה שלו אין כמעט שעות מו"מ מדיני עם הפלשתנים, אך אם הוא ישב לצד פרץ, הוא יכול למתן ולרכך את הנטישה של האב המדיני של העבודה, פרס.

"שרון לא אמר עוד שום דבר ברור"

פינס משמש כראש המטה האסטרטגי של העבודה לבחירות הקרובות וטוען כי בכנסת הבאה יכול להיווצר רוב למחנה השלום הפוטנציאלי. "אם תהיה קואליציה של עבודה וקדימה, יהיה ברור לגמרי שפנינו בשנים הבאות לתהליך מידני נוסף. הציבור צריך לדעת כי החלשת העבודה תוביל לקואליציה ליכודניקית-ימנית", הוא פוסק.

התסכול של פינס הוא על כך שאידיאולוגית ניצח השמאל, ואילו בפוליטיקה ניצח שרון. כשאומרים לפינס שאם שרון מבצע את המדיניות של העבודה אז אולי אין באמת סיבה לבחור בעבודה, הוא כועס ודיבורו הופך חד ופסקני: "שרון לא אמר עוד שום דבר ברור. אנחנו לא יודעים מהן כוונותיו. הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה.

"הוא אולי אמר 'מפת הדרכים', יופי. אבל עד עכשיו הוא לא אמר שאבו-מאזן הוא פרטנר. מעשיו מוכיחים שהוא לא רואה בו פרטנר, אז עם מי בדיוק הוא רוצה לקיים מו"מ על מפת הדרכים, עם מי? אפילו פרס לא יודע לאן שרון הולך!".

ובכל זאת, שמעון פרס, סמל השלום של העבודה, יושב היום לצד שרון ומרעיף עליו מחמאות וחיוכים.

"כאב לי שפרס הלך עם שרון, אבל כעסתי כשהוא נימק את זה בענייני השלום. מה, מפלגת העבודה היא פתאום אנטי השלום? העזיבה של אדם כמו פרס מזיקה לפרץ ולעבודה וזה מעשה מאוד לא ראוי. עד שסופסוף, המפלגה מתחילה להשתקם ולחזור להיות אלטרנטיבה בעיניי הציבור, אז הוא קם ועוזב?

"אני לא יודע מאיזה חומרים צריך להיות עשויים כדי לעזוב מפלגה שפרשה בפניך את כל השטיחים, נתנה לך את כל הבמות, הלכה אחריך באש ובמים. ואז ללכת למפלגה יריבה, שמתחרה בבית שלך?!".

רוצה לחזור למשרד הפנים

החלום של פינס להיות שר הפנים התממש בחלקו. הוא אמנם הגיע לתפקיד הנכסף אך כיהן בו פחות משנה. "אני ידעתי שאני בא לתקופה קצרה לממשלה ולמשרד הפנים. כל יום ידעתי, שיש סיכוי שמחר אני לא חוזר. דחסתי שנתיים בשנה. זה היה קשה ושוחק", הוא מספר.

איך הייתה התחושה להיות שר בתיק כל כך חשוב?
"תוך כדי היה לי קשה. הרגשתי באחריות הכבדה ולקחתי את התפקיד ברצינות. הייתי מעורב מאוד ושקעתי עמוק במשרד. רציתי הישגים. ככל שהזמן חלף הרגשתי יותר טוב, התחלתי להטביע חותם ולקבל החלטות משמעותיות".

בממשלה הבאה האם תרצה לחזור לתיק הפנים?
"אני חושב שכן. אם הייתי עושה עכשיו קדנציה שלמה, הייתי אומר לא. זה תיק שגוזל שנים מהחיים. מצד שני, הלוואי שהיו לי עוד שנתיים בתפקיד, כי משרד הפנים יכול לשנות את פני המדינה. זה אתגר עצום".

עכשיו האם אתה מסוגל להבין את חבריך שכיהנו כשרים והתקשו לשוב ולהיות חברי כנסת מן השורה?
"אני בטוח שזה משברי, אבל בכנסת אני תמיד מרגיש כמו דג במים. אני יכול להבין את ההרגשה של מי שקיבל החלטות משמעותיות ומכריעות, ועכשיו צריך להוציא הודעה לעיתונות בתגובה להחלטה של מישהו אחר. זה יכול לתסכל. אתה מרגיש פתאום שבמקום במדרגות שעולות למעלה - אתה פתאום באלה שיורדות למטה. זה כמו אדם שהיה מנכ"ל במערכת ונהיה פתאום מנהל אגף".

חבריך דליה איציק וחיים רמון ערקו לשרון. יש לך מילה טובה להגיד עליהם?
"אין לי מה להגיד עליהם. הם עשו את השיקולים שלהם. דליה וחיים עזבו את המפלגה כי הם לא היו נבחרים לכנסת הבאה מטעם העבודה".

"אני לא פרס ולא שרון"

לאחר הפיגוע השבוע בנתניה, שהרעיד את מערכת הבחירות, פרץ כינס בדחיפות את "הביטחוניסטים" של המפלגה. הוא לא הזמין לישיבה את "הקול האזרחי", שאותו מייצגים פוליטיקאים כמו יולי תמיר, הרצוג ופינס.

"זו היתה שגיאה שאנחנו לא הבלטנו את ההבדל המהותי בינינו לבין מפלגות הימין - שאנחנו לא רואים הכל דרך החור שבקנה", טוען פינס. "המסורת של העבודה היא, שמצד אחד מכים בטרור ומהצד שני מושיטים יד לשלום. דווקא מעמיר, שהוא בא מהרקע שלי, האזרחי, היה מצופה להעביר מסר שיש לנו כבוד לאנשי הצבא - אבל אין לנו רגשי נחיתות מהם. אנחנו יודעים שמנהיגות אזרחית כבר בשלה להנהיג את המדינה".

פינס, בן 45, טען בעבר כי בגיל 50 הוא יפרוש מהפוליטיקה ויבלה זמן איכות עם משפחתו ("המשפחה שלי משלמת את המחיר"). היום הוא מבטיח כי לא יישאר בפוליטיקה כשיגיע לגיל של פרס או שרון: "אני לא שמעון פרס או שרון. אם אני אהיה ראש ממשלה קודם, אז מצוין. אבל לא אחכה לגיל 70 או 80 כדי להשיג את זה".

עדכון אחרון : 10/12/2005 19:14