בית צבי
ישראל, צבי ארץ ישראלי נדרס ברגלו בגיל שבוע, הוא הגיע לבית החולים בספארי ונותח. את תהליך השיקום עבר בביתם הפרטי של בני משפחת הורוביץ. קפה בבוקר הוא לא שתה אבל מהר מאד הוא הפך לכוכב השכונה
הטור הבא מוקדש לישראל, צבי ארץ ישראלי שבנסיבות מעציבות הגיע לביתנו, ובנסיבות משמחות יותר חזר לחיק הטבע.
מאז הגיע ישראל לגור איתנו, לפני מספר חודשים, הפך ביתנו למתחם הכי אטרקטיבי בשכונה. השמועה על עופר מתוק שמסתובב לו בחצר עשתה לה כנפיים וכל ילדי האזור צבאו על ביתנו בהתלהבות, רק כדי להתרועע בחברת ישראל.
אנחנו ניסינו למתן מעט את ההתרגשות וההמולה, בעיקר בכדי לא להלחיץ את העופר. בלילה הראשון ישן ישראל בתוך ארגז שהכנו עבורו וכך היה גם בלילה שלמחרת. בתחילה הוא התקשה להניע את רגליו ולהרים את גופו. חששנו מאוד שלא ישרוד, ואם ישרוד אז לא יוכל ללכת לעולם.
הכל החל כשישראל, בסך הכול בן שבוע, יצא לטיול רגלי עם אמו. בזמן שהשניים חצו יחדיו את הכביש בסמוך לעיר אריאל, נהג, לא זהיר במיוחד, דרס את העופר. אם לא די בכך, הנהג הרשלן גם השאיר את ישראל הפצוע מתבוסס בדמו בצידי הכביש. למזלו של ישראל, נוסע אחר שעבר במקום בסמוך לשעת התאונה, אסף אותו לרכבו והעבירו לפקח של רשות הטבע והגנים., וזה מיהר להעביר את הפצוע לבית החולים לחיות בר בספארי.
שם בגן החיות, חיפשו בית עבור ישראל שיוכל לעקוב אחריו מקרוב, אני ובני משפחתי התנדבנו למלא את המשימה. לאחר שלושה ימים בלבד הסתמן כי ישראל הולך מתחזק לאיטו. הוא ניסה לעמוד על רגליו ואפילו החל לאכול ולכן הוחלט כי הגיע הזמן לנתחו. וטרינר הספארי, ד"ר יגאל הורוביץ, ניתח את רגלו השבורה. ושעות ספורות לאחר מכן, הוא שוב חזר למשכננו, שהפך עבורו למעין בית הבראה.
במשך חודש ימים גידלנו את ישראל באהבה רבה. בתחילה הוא הצליח לאכול רק דרך זונדה (צינור לקיבה) אולם בד בבד למד לאכול בכוחות עצמו והחל לינוק חלב מבקבוק. רצינו שיתחזק והקפדנו על ארוחות קבועות, שיחקנו איתו, עקבנו אחר צעדיו
יומו הגדול של ישראל הגיע, הוא החלים לגמרי מפציעתו, אבל למען האמת, עבורנו, היה זה יום של רגשות מעורבים: שמחה ותחילתו של תהליך השלמה עם הפרידה ממנו. לבנותי הקטנות, שקד ומיקה, היה זה כמעט יום של אבל, המחשבה שילכו לגן ולבית הספר וישובו לבית ללא ישראל היתה טרגית.
אף על פי שדיברנו רבות בנושא, הפרידה מבעל החיים שהגיע אלינו במצב כל כך קשה, נרפא והתחזק היתה עבורן בלתי אפשרית. לרגע היה נדמה שאפילו שוגי, הכלב המשפחתי מתקשה להיפרד, גם הוא כבר התרגל לנוכחות של ישראל, שגרע ממנו לא מעט תשומת לב ועם זאת היה לו לחבר אמיתי ושותף למשחקים ומרדפים בחצר.
לכולנו היה ברור שאין ברירה ומקומו של ישראל לא איתנו. באותו בוקר הכנסנו אותו למכונית ונסענו לעבודה, לספארי. ישראל הבריא והחזק הועבר לחצר זמנית ושם העביר את זמנו עם מספר חיות בודדות חסרות משפחה. לפני שבוע נסגר גם פרק הספארי בחייו. ישראל לא יצטרך להישאר לעד בחצר קטנה רחוקה מעין כל. הגן הזואולוגי של אבו כביר בת"א שמח לקבלו והקצה לו חצר נעימה ויפה בשכנות לצבאים אחרים שהגיעו מהטבע. הטיפול בישראל הוכתר כהצלחה אמיתית, אף על פי שגדל בביתנו וטופל אחר כך על ידי המטפלים, ולמרות שבמשך תקופה ארוכה שתה רק חלב מבקבוק, כיום הוא מתנהג כצבי בוגר רגיל ולא מוחתם וסיכוייו להתרבות גדולים מאוד.
יש לי תחושה שהיתרון הגדול בסיפור של ישראל הוא שמבקרים שיבואו לגן החיות הזואולוגי יוכלו להתקרב אליו קצת יותר מאשר לצבאים האחרים להרעיף עליו אהבה, ובוודאי יתפלאו לגלות צבי שחושש קצת פחות מבני אדם ובעל אמפטיה מיוחדת לילדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
