אל תשליכני לעת זיקנה
הקשר בין קשישים לחיות המחמד שלהם דומה ליחסים בין בני משפחה. הוא מועיל להם לבריאות, מקל על הבדידות ומעניק מטרה ועניין בחיים. אז למה רוב בתי האבות לא מרשים לדייריהם להחזיק בע"ח, ומה אומרים יוצאי בדופן שמרשים, ואפילו מעוניינים שהקשיש וחברו לחיים ימשיכו לחיות יחדיו
ר', אף היא עולה מחבר העמים, גם קיבלה את הדיור המוגן לו חיכתה הרבה זמן בהוסטל מעלה אדומים. היו לה שתי חתולות, בנות שלוש ותשע, עליהן היא נאלצה לוותר. כרגע היא עדיין בדירתה הישנה, מחכה שיותקן חימום במעונה החדש. "היא לקחה את הפרידה מהחתולות נורא קשה", מספרת שכנתה, "היא לא מפסיקה לבכות כל היום. היא עדיין נמצאת בדירתה הישנה ללא החתולות וזה יצר אצלה משבר עמוק".
שני הסיפורים הללו הגיעו לאוזניה של ליזה אמויאל, רכזת תוכניות עם חיות מחמד באש"ל, האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל, שהחליטה לפעול באופן פרטי להעלאת המודעות לחשיבות חיות המחמד עבור הקשישים שמטפלים בהן. את שתי החתולות היא לקחה בינתיים לביתה, ולדבריה הן חיות בלחץ עצום כרגע. במקביל, ניסתה אמויאל לדבר עם שני המוסדות, אולם ללא הועיל.
שני המעונות המדוברים הסבירו כי הדבר כלל אינו תלוי בהם. מעון קנדה נמסר כי מדובר בהנחיות של הסוכנות היהודית, ובהוסטל מעלה אדומים טענו כי משרד השיכון (אליו שייך ההוסטל) קובע במפורש בחוזה המגורים כי החזקת בעלי חיים במתחם אסורה.
אמויאל סירבה להתייאש והחליטה לפנות לבעלי המוסדות. במכתב שנשלח למשרד השיכון ולסוכנות היהודית תיארה את המצב: "לאחרונה הופנתה תשומת ליבנו למקרים רבים של זקנים שנדרשו לנטוש את חיות המחמד שלהם על מנת להיקלט באחד ממוסדותיכם. פרידה מחיית מחמד עבור אדם זקן, משמעותה פרידה מחבר, מבן משפחה, ובמקרים רבים אף פרידה מהסיבה אחרונה לחיות!"
אמויל מתיינת כי מחקרים רבים הראו כי כאשר הפרידה מחיית המחמד והדאגה לגורלו מתלווה לעזיבת הבית והמעבר למקום זר, התוצאות עלולות לגרור הידרדרות נוספת לבריאות הנפשית והפיזית של הזקן. "מדובר באבדה נוספת ברשימת האובדנים הרבים הכרוכים בהזדקנות", אומרת אמויאל ומסבירה כי לטיפול בחיות המחמד יש תועלת רבה עבור הזקנים, "עצוב מאד לדעת שגופים ורשויות ציבוריות שאמורות לתת מענה לקשישים במצוקה מפגינים חוסר רגישות כה רבה בנושא. אך,עובדה זו נובעת אולי מחוסר מודעות"
גם חדוה וונדרברוק, עו"ס במחלקת הרווחה לזקן בעיריית ירושלים (ומתנדבת בצער בעלי חיים) החתומה אף היא על המכתב נתקלה במקרים דומים רבים. "נתקלתי בהמון מקרים בהם אנשים סרבו להיכנס לבתי אבות, למרות שהזדקקו להם, רק מפני שלא אושר להם להביא את חיית המחמד שלהם", מספרת
במקביל להתכתבות עם הרשויות החלה אמויאל להפיץ עצומה בנושא, בתקווה להעלות את המודעות בקרב הציבור ואולי גם בקרב משרדים ממשלתיים רלוונטיים. על פי אש"ל מחקרים ועובדות בשטח מעידים על כך שחברת בע"ח תורמת באופן משמעותי לבריאות הנפשית והפיזית של הזקן. המערכות הטיפוליות והחברתיות מצביעות על הצלחה רבה בשימוש בפעילויות המשלבות בעלי חיים כדי לסייע לזקנים בהתמודדות עם קשיים במישורים שונים – סנסורי, קוגניטיבי, חברתי, ונפשי.
האגודת עצמה מפעילה תוכניות רבות לקשישים הנוגעות לבעלי חיים: פינות חי וחיות מחמד בבתי אבות, בר חתול – תחנוה להאכלת חתולים שהוקמו לאחרונה בכמה בתי אבות בירושלים. בחלק מהפעילויות מגיע מדריך מקצועי, בליווי בעל חיים, ומעביר שיעור שבו זוכים הקשישים להשכיל וליהנות מהאכלת וליטוף החיות השונות. אלו רק כמה דוגמאות להפעלות שנערכות בהצלחה עם בעלי חיים.
דפנה גולן, עו"ס ותרפיסטית בתנועה, מבינה היטב את חשיבות חיות המחמד עבור הקשישים. בשני בתי האבות שברשותה, "גלי האופרה" בתל אביב ו"בית השמש מגדיאל", מותר ואף רצוי להביא חיות מחמד. "אני מאמינה שחשוב שהאדם יוכל לחיות עם בעל החיים שלו", היא אומרת, "אני מאמינה שתפקידנו הוא לאפשר להם את איכות החיים הטובה ביותר. מבחינתי זה אומר שצריך לכבד את הרצון והצורך שלהם להיות עם חית המחמד שלהם, גם אם זה דורש מאמץ מיוחד והיערכות מיוחדת לכך".
ואכן, המאמץ יכול להיות רב, אדם שנזקק לעזרת הזולת יזדקק גם לעזרה בטיפול בחיית המחמד שלו. "הכי קל זה להגיד לא", אומרת גולן, "אבל כחלק מתפיסת העולם שלי, המקצועית והאנושית, אני חייבת לאפשר זאת".
גולן מסבירה כי כל חיה חדשה דורשת היערכות. "יש לבחור את השותף המתאים לחדר, כזה שאין לו בעיה עם חית המחמד של שותפו החדש. כשמדובר בחתול, הטיפול בו הוא פשוט, אולם הטיפול בכלב הוא משמעותי יותר ובמקרים רבים הצוות צריך להוציא את הכלב לטיולים ולנקות אחריו". גם טיפולים ווטרינריים, מימונים והסעות בעל חיים הופכים לבעיה של צוות בית האבות.
ולמרות זאת, גולן לא נרתעת. "יש בזה המון קושי, אבל התועלת היא אדירה, אני רואה זאת כאידיאה. זה דבר אפשרי, זה לא הורס את בית האבות. פשוט צריך להיפתח יותר לצרכי הזקן". גולן לא דורשת מצוות בית האבות לטפל בחיות המחמד. "מי שקשה לו עם זה, לא יטפל בחיות, אני נוטלת על עצמי חלק גדול מהטיפול ועוזרת המון". גולן סבורה כי הכל טמון בגישה הנכונה, קבלה והבנת חשיבות החיה עבור הזקן. "עם מאמץ קטן אפשר לעשות זאת".
בבתי האבות של גולן יש גם פינות חי, בנוסף לחיות המחמד, הכל מתוך אמונה כי בעלי חיים תורמים לאיכות חייו של הקשיש. "הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם", היא מסבירה, "ונוצרים ביניהם קשרי רעות וחיבה אמיתיים. החיה הופכת להיות חלק מחייו וממשפחתו של הקשיש". לדבריה, חיות המחמד תורמות בעיקר לזקנים עריריים. "אפשר לדבר עם חיית המחמד, אבל אי אפשר לדבר לארבעה קירות", היא אומרת, "עבור זקן ערירי הבדידות קשה מאד אפילו במסגרת ולכן החיה הפרטית מאד חשובה לו".
חיות המחמד עוזרות לקשישים בדרכים רבות: הקשר ההדוק שנוצר בין החיה לקשיש מעניק תחושת ביטחון, בעל חיים יכול לשמש כמתווך חברתי – הוא משמש כנושא שיחה, לאנשים קל יותר להיפתח כשהם מדברים על בעלי חיים. בבתי אבות בהם יש חיות נוצרת אינטראקציה בין הזקנים לבין עצמם, בין הזקנים לצוות ובין הזקנים למבקרים.
חיית המחמד עוזרת להעלות את דימויו העצמי של הקשיש - הוא חש כי הוא עדיין בעל חשיבות ושיש לו תפקיד חברתי מסוים. החיה מספקת לו תוכן ומשמעות לחייו. לקשישים שעדיין עצמאיים ומסוגלים לטפל בחיה, הטיפול בה נותן להם עשייה משמעותית, הוא יוצר עבורם סדר יום. קשישים בעלי כלבים, למשל, יוצרים את סדר יומם סביב הטיולים היומיים עם הכלב, שמועילים לכלב ולהם.
לדברי גולן מדובר בעשייה מבורכת. "פעמים רבות תפקידי הזקנים בבתי אבות מתרוקנים מתוכן ומתמלאים בצורה מלאכותית. החיה יוצרת עשייה ממשית", היא מסבירה, "בעל החיים הוא בעצם כמו תינוק שלא גדל אף פעם וזה משמר אצל הקשישים את תחושת ההורות".
"אנשים בעלי קשיי דיבור יצרו קשר עם החיה. מגע עם בעל חיים חי ונושם מגרה את החושים ומשאיר גם את הנשמה חיה ומגורה", מספרת גולן, "החשיבות של המגע ומעטפת כהורה חשובה עבור הבריאות הנפשית של הקשיש". לדברי גולן הימצאות החיות בבתי אבות גם יוצרת תחושה של בית. החיות מהוות כגירוי גם לנכדים ולנינים והמקום נראה הרבה פחות מאיים".
"גם אני חושבת כי השפעת בעלי חיים על זקנים, ועל אנשים בכלל, היא מדהימה", אומרת מרים בר גיורא, מנהלת השרות לזקן במשרד הרווחה, "חוק הפיקוח על מעונות לזקנים לא מתייחס לסוגיה (הכוונה רק לבתי אבות) וכל מעון יכול לפעול בנידון כראות עיניו. אנו מפנים אנשים לבתי אבות כאלו שנמצאים שניים בחדר, אז לפעמים השותף אולי לא רוצה בעל חיים בחדרו. היו מקרים שנתקלנו בהם, שאנשים לא רצו להיפרד מחיית המחמד שלהם והאישור לכך היה תלוי במנהל בית האבות. אנחנו לא יכולים לחייב בתי אבות להכניס חיות. מי שמוכן לקבל בעלי חיים, זה מצוין מבחינתנו אבל אין על כך תגמול".
דיון מוגן נמצא באחריות משרד השיכון ומשרד הקליטה ומשרד הרווחה מעורב בחלוקת יחידות הדיור. "במשרד השיכון יש הנחיה גורפת שאסור להכניס בעלי חיים", מוסרת בר גיורא, "למרות שמדובר ביחידות דיור פרטיות, לאור בעיות שהתעוררו עם בעלי חיים הוחלט לאסור הבאתם".
נא להמתין לטעינת התגובות
