מרוז פלייס: מה אתי, מה אתי, מה אתי
גיא מרוז בדאון. איך זה שקובי אוז מצא חבר משופם, דני רופ קיבל הצעה, אבל איש לא מתעניין באג'נדה שלו? כשהכל היה נראה אבוד צצו דליה איציק וויצמן שירי והגישו לו הצעה שאי אפשר היה לסרב לה
כשהוא אומר שיהיה חם, הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. הטלפון מצלצל. אני קם אליו בהיסוס, יודע שאולי הגיע סוף סוף הרגע המכריע.
אני: הלו?
טלפון: שלום, מדברת שרה מהסקר של מינה צמח. רצינו לדעת אם ראית איך מופז בכה בראיון בערוץ 2 והאם תחליט להישאר בליכוד בעקבות הבכי?
אני: זה חשוב אם אני בליכוד או לא?
שרה: לא, זה לא סקר פוליטי, זה סקר רגשי.
אני: אני עוד מתלבט. הוא ימשיך לבכות בריאיונות?
שרה: אנחנו בדיוק בודקים את זה עכשיו. נשאר או לא נשאר?
אני: אני לא יודע.
שרה: הבנתי, אם בריאיון הבא הוא ייבב יחד עם אשתו, האם תשקול אז להישאר בליכוד?
אני: אני ממש לא יודע, ואני חייב לסגור כי אני מחכה לטלפון אחר.
ניתקתי. גם כן הסקרים האלה, לא מבינים שהם מדברים עם בנאדם בלחץ? מישהו שכרגע נמצא ללא בית פוליטי? מישהו ללא תשומת לב סוציאל-דמוקרטית? או, הנה, הטלפון מצלצל שוב.
אני: הלו?
קול בלתי מזוהה: שלום, מדבר מצנע. רציתי לדעת אם ברגע היסטורי זה, תרצה להצטרף אליי לירוחם ולהפשיל שרוולים למען אזרחי הנגב.
אני: מאיזו מפלגה זה?
מצנע: זה לא פוליטי, זה אידאולוגי, זוכר את בן-גוריון?
אני: בטח. תשמע, מצנע, זה נורא יפה, אבל אני ואתה לבד בירוחם, נראה לי סיוט. אני גם מחכה לטלפון מ"ידיעות אחרונות"... סליחה, ממפלגה חשובה. דבר עם דני רופ.
מצנע: דיברתי, הוא לא אוהב את מזג האוויר פה.
אני: טוב מצנע, לך תפריח את השממה בלעדי בינתיים, טוב?
מצנע: בסדר. תגיד, רק עוד שאלה אחת, אם מופז יבכה גם בריאיון אצל ניסים משעל, זה ישאיר אותך בליכוד?
אני: מה אכפת לך?
מצנע: אני עושה גם סקרים, כעבודה צדדית. לא משלמים פה משכורת במועצה.
ניתקתי. אף פעם לא היה לי ממש כוח למצנע.
אני חוזר לסלון ורואה את המבטים בעיניים של הילדים שלי. אני חש את גודל האכזבה. האמת שזה כבר התחיל אתמול, כשהילדה המחוננת שלי סיפרה לי שהיא חלמה בלילה שזורקים אותה ממסיבת יום הולדת כי אבא שלה לא רץ לכנסת. הבטחתי לה שבסוף מישהו ידבר אתי, ובמקרה הכי גרוע אני אתקשר לקובי אוז, שהוא ופרץ זה כמו דליה ושמעון, והכל יהיה בסדר.
זה לא ממש הרגיע אותה, אבל היא חזרה לחדר שלה לעשות שיעורים. אני חייב להפסיק רגע את הדיווח על המסלול הפוליטי שלי, כי בדיוק יש מבזק שדליה איציק מתכוונת לעבור למפלגת רע"מ בתנאי ששמעון פרס ימונה למואזין בכפר ערערה. הידיעה הזו גרמה להפגנות ספונטניות בצפון, שכן רע"מ צנחה מיד בסקרים. מסתבר שגם לערבים קשה עם דליה איציק.
שמעון פרס הכחיש, מצדו, את הידיעה ובכה, כולל נזלת. רע"מ עלתה בסקרים בחזרה.
טלפון: הלו?
אני: כן
שרה: זו שוב שרה ממינה צמח. אם שמעון פרס ימשיך לבכות ודליה איציק תסתובב עם רעלה, האם תשקול להצטרף למפלגת רע"מ?
ניתקתי.
כל הכבוד לאיציק הזאת, איך היא מצליחה לשגע את כל המערכת הפוליטית. עכשיו הודיעו בחדשות
או, אני מקבל אס-אם-אס. מישהו רוצה לדעת אם יש מצב שאני אסכים להצטרף לאנשהו אם רונית תירוש תפרוש ותצטרף גם. יש לי תחושה שזו שאלה מכשילה. רגע, שוב מבזק, דליה איציק וענבל גבריאלי פותחות מסעדה, בתנאי שפרס יהיה נשיא המסעדה.
אני יודע שאין דבר כזה נשיא המסעדה, אבל באופן פילוסופי עמוק כנראה שאין גם דבר כזה דליה איציק. אופס טעות, הרגע מגיעה ידיעה שדליה איציק באופן סופי לא מצטרפת לקדימה המפלגה, אלא לקדימה היישוב, וזה בתנאי שפרס יקבל טרקטור צמוד. או, עכשיו זה נהיה הרבה יותר הגיוני.
עדיין אף אחד לא מתקשר אליי!
טלפון: הלו?
שרה: זו שוב שרה מהמטה של מינה צמח.
אני: מה ז'תומרת מטה? מינה עושה סקרים, לא?
שרה: כן, אבל עכשיו היא החליטה להתמודד בבחירות, והיא רצה עם גאידמק, והשאלה היא אם מינה וגאידמק ייזכרו שניהם באבא של מופז ויבכו על הכתפיים של חיים יבין, האם תישאר בליכוד בכל מקרה?
ניתקתי.
גם לי יש קווים אדומים. אולי אין לי בכלל כוח אלקטורלי, אף שמצנע רצה אותי אתו בירוחם?
אני חייב רגע להפסיק את שיטפון האגו הזה כדי להעביר לכם בשורה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה: ויצמן שירי לא רצה יותר לכנסת. הוא הגיע למסקנה שהיא לא יכולה יותר בטח לא עם עמיר פרץ.
אני יודע שזה הלם, אני יודע שזה שבר בל יימחה, אבל אנחנו כנראה נצטרך לחיות מבחינה פוליטית בלי ויצמן שירי, השם ייקום דמה.
שרה: הלו?
אני: כן שרה, אבל מהר, כי אני בשעה מאוד קשה.
שרה: אני יודעת, גם פה כולנו שמענו על ויצמן שירי ובכינו.
אני: באמת?
שרה: לא, אבל זו הולכה טובה לשאלה הבאה. אם מופז יתראיין עוד פעם ויבכה כשהוא ישמע שויצמן שירי עוזבת את הפוליטיקה, האם תישאר בליכוד?
ניתקתי.
נשמעה דפיקה בדלת. ויצמן שירי ודליה איציק נכנסו אליי לסלון. ביקשתי מאשתי שתוציא את הילדים. הם ראו מראות קשים מספיק בשנים האחרונות. דליה ביקשה רשות לשבת ושירי ויצמן ביקשה וופלים. דליה פתחה.
דליה: תשמע, אתה בטח יודע שרודפים אחריי מכל המפלגות, אבל אחרי התלבטות קשה ומחשבה מה בעצם יהיה הכי טוב לעם ישראל מבחינת מה שדליה תעשה, החלטתי לחבור לשירי ויצמן ולבקש ממך להצטרף אלינו.
לקחתי אוויר. יש! ידעתי שבסוף תגיע ההצעה השווה. בתחום הזה צריך רק לחכות לרגע הנכון, להזדמנות הנכונה והכל מסתדר. עדיין היו לי כמה שאלות לא פשוטות.
אני: תראי דליה, אני מאוד מעריך את כל מה שאת עושה למען העם, כולל הוויתור הגדול על שמך הטוב, על האידאולוגיה שלך ועל זה שמישהו פעם יתייחס אליך בצורה נורמלית, כל זה את עושה בשביל העם, וזה באמת מאוד מרשים, אני רק מרגיש שלא סיפרת לי הכל.
שירי: אני יכולה קודם לשאול משהו?
אני: בוודאי.
שירי: מבחינה אידאולוגית, איפה יש עוד ופלים?
שלחתי את שירי למטבח, נשארנו אני ודליה לבד.
דליה: תראה, דווקא שמעון, בקטע הזה, לא רוצה הרבה. הוא אמר לי שאם אתה תסכים ללכת אתי ועם שירי אין לו דרישות מופרזות.
השתרר שקט מתוח בחדר שהופרע רק על ידי הלעיסות של שירי שגמרה את הוופלים והתרכזה עכשיו בשניצלים של הילדים. את הלעיסות הנעימות קטע צלצול טלפון.
שרה: אני יודעת שזה כבר טלפון אחד יותר מדי, אבל רצינו לדעת מה שלומך.
אני: נגיד שטוב, איך זה קשור לפוליטיקה?
שרה: אנחנו בודקים אם אנשים שמרגישים בדרך כלל טוב תוך כדי שיחה עם דליה איציק, יחליטו להישאר בליכוד.
זרקתי את הטלפון מהחלון. חזרתי לדליה איציק.
אני: אם אני, את וגם ויצמן רצים, כמה מנדטים אנחנו מקבלים בסקרים?
דליה: זה לא רק אנחנו, עוד אסור לספר את זה, אבל גייסנו גם את זאב רוזנשטיין, שהחליט להפשיל שרוולים למען העשייה החברתית בישראל.
אני: הוא לא חשוד בפשיעה?
דליה: אתה ראית אותו בעיניים שלך עושה משהו לא בסדר?
אני: לא בזמן האחרון.
דליה: גם אני לא.
אני: ואם הוא יוסגר לאמריקה?
דליה: אז ניסע כולנו לדיסנילנד. יותר כיף, לא?
אני: וואלה.
דליה: אז זהו. מבחינתי הכל סגור. אני, אתה, שירי ורוזנשטיין.
אני: ומה עושים עם פרס?
דליה: פרס קיבל הצעה לאמן את נבחרת הכדורגל של ברצלונה, והוא שוקל את זה.
דליה ושירי הלכו. נשארתי לבד. צלצלתי לשרה ושאלתי אותה אם היא מסכימה ללכת אתי לסרט. שרה אמרה שאין בעיה, כל עוד אני נשאר בליכוד. מה נשאר? אני הליכוד.
ההתנצלות השבועית. בשבוע שעבר סיפרתי בהרחבה על המפגש הלא נורא נעים שהיה לי עם השר אולמרט בכנס שדרות, למי שלא ממש זוכר, במסגרת הצילומים של התוכנית "בולדוג" הגעתי לשדרות עם קבוצה של פנסיונרים מבית החולים ביקור חולים, שלא מקבלים פנסיה באופן סדיר כבר שנתיים, והם התעמתו שם עם שר האוצר.
כתבתי שממערכות העיתונים סיפרו לי שההסתדרות שלחה פקס שבו סיפרה על המבצע הגדול שלהם עם הפנסיונרים. עשיתי טעות נוראה, ואני שמח לתקן אותה ומיד. התקשרו אליי מההסתדרות והבהירו לי באופן שאינו משתמע שהם מעולם לא שלחו שום פקס לשום מערכת עיתון, הם שלחו ביפרים. אני נורא נורא מתנצל על הטעות הזו.
אני גם כתבתי שההסתדרות הזניחה את הפנסיונרים האלה, ועל זה אני עוד יותר מתנצל. ההסתדרות אכן מאוד עוזרת להם בשנים האחרונות. יכול להיות שאם ההסתדרות הייתה יותר ערנית לבעיות עובדים ושומרת עליהם (בשביל זה יש הסתדרות, לא?) הם לא היו מגיעים למצב שאליו הגיעו.
אבל בכל מקרה אני מתנצל, ואני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להתנצל שוב בפני אולמרט על התקרית המביכה שהתחוללה בשדרות. אני אפילו הייתי שמח אם היית מאפשר לי להתנצל באופן אישי מולך, במשרדך, ואז גם אולי היית יכול לסייע לאנשים האלה, שלאחרונה אין להם ממש אפשרות לקנות אוכל.
ולפינת חרם הצרכנים.
חוקקו בראשון-לציון חוק חדש, שאומר שאסור להאכיל את חתולי הרחוב. ברשותכם, קבלו את הסיפור הבא:
הילדים שלי, לכבוד משהו, הביאו עוד חתול הביתה. "עוד" כי אחד כבר יש לנו. אחת בעצם, כינרת שמה בישראל, על שם האגם. והנה אני חוזר הביתה והילד שלי, זה שעוד שנייה גומר את הצבא והקשר שלו לחיות בדרך כלל נגמר על הצלחת, מביא מלמטה גור חתולים בגודל עכבר כי "הוא לא יכול היה לראות את הקטן המתוק הזה למטה לבד, במיוחד עכשיו, עם החוק החדש הזה".
הוא גם שמע שפורז מסתובב ברחובות עצבני. אני לא ממש נגד בעלי חיים, אני גם לא ממש בעדם, אני פשוט מעדיף בית כמו שאני רגיל: שלושה ילדים, אחת חתולה ואחת אישה. לאו דווקא בסדר הזה כמובן. הסתכלתי לאשתי בעיניים, ובמבט שאינו משתמע אמרתי שאני יוצא לפגישה וכשאני חוזר אני מבקש להחזיר את הבית לקדמותו. היא מאוד התרשמה.
הטלפון הראשון שקיבלתי היה מהבן האמצעי שלי, ששאל אם אני יכול בדרך חזרה לקנות אוכל שמתאים לגורי חתולים. האם עוד פעם לעזוב את הבית, שאלתי את עצמי כשאני בדרך לחנות החיות הקרובה. זה לא ממש ישפיע עליהם כבר, והם גם יודעים שבסוף אני חוזר.
כמו יובב. אני יודע שצריך להגיד "כמו לאסי", אבל פשוט יובב זה שמו של החתול, ואני, כסנקנציה שאינה משתמעת, החלטתי לא לעשות כלום. כן, שמאלני הומו, שלא יודע להפעיל מנגל ולא רץ לכנסת. אז אני מציע להחרים את החוק ולהאכיל את החתולים. או את העובדים הזרים, מה שבא קודם.
1. הייתי השבוע בכנסת ופגשתי חברת כנסת שלא חשוב מה שמה, אבל בוא נגיד שאתה לא רוצה להתעסק עם דוד שלה. ביקשתי ממנה שתעזור לי עם סיפור הפנסיונרים שלא מקבלים פנסיה כבר שנתיים. הח"כית אמרה לי שהייתה מאוד שמחה לעזור, אבל היא גילתה שהכל חרא פה ושם דבר ממילא לא יעזור. איזו פרלמנטרית ענקית. חבל, חבל שעוד מעט כבר לא יהיה לנו ממנה הרבה פרלמנטריזם.
2. מישהו בליכוד רוצה שאריק שרון יחזיר כסף לליכוד בגלל הפרישה או משהו. לדעתי אריק יושב וכותב את הצ'קים ברגע זה. או אריק או עמרי. הוא פשוט לא יודע למי לשלוח את הצ'קים, אז אם לא אכפת לכם, תנו כתובת, כי אם יש משהו שאריק ועמרי אוהבים לעשות, זה להחזיר כסף לאנשים טובים.
3. ברור לכם מה המשמעות האמיתית לכך שפרס מצטרף למפלגת קדימה של שרון, נכון? זהו. שרון הולך הביתה.
4. בליכוד הורידו תמונות של שרון מכל מקום. השאלה מתי מתחיל השלב שבו שורפים את התמונות שלו, ומי מביא תפוחי אדמה.
5. גיגי פרס, אח של כוכב הכדורגל החדש שמעון, אמר שהפלנגות מצפון אפריקה השתלטו על מפלגת העבודה. מישהו (כנראה מהפלנגה שעליה דיבר גיגי) שעונה לשם סילבן שלום אמר שלמפלגת העבודה הצטרפו דוגמנים ודוגמניות. ורדה רזיאל לא אמרה כלום השבוע, אבל לכל שבוע יש את השבוע הבא.
6. איזה שוק: חברי הכנסת לא הצביעו בסוף בעד הגבלת חשמל חינם לעובדי חברת חשמל. איזה שוק. הייתם מאמינים שהלובי של חברת החשמל התגבר על שיקול הדעת של חברי הכנסת? שוק, שוק חשמלי.
7. קצת דברים טובים ברשותכם. שני דברים שאני מנסה לאחרונה לא לפספס בטלוויזיה הם התוכניות של גורי אלפי ושל עדי אשכנזי. כל אחד לחוד. נורא שווה.
8. והנה עוד משהו טוב. הגולשים ניצחו את עיריית חיפה ולא תוקם שם מרינה. לפחות לא במקום שהגולשים אוהבים לגלוש. אני חושב שעזרו להם במאבק הזה ח"כ רומן ברונפמן וארגונים ירוקים למיניהם.
9. לידיעת חבר הכנסת יחיאל חזן. כשהגעתי לכנסת השבוע ראיתי שלט בכניסה ובו כתוב שאסור להכניס לכנסת סכין קפיצית וגרזן. זה אמיתי, וכדאי שחזן יידע את זה.
25 שבועות עברו מאז שהתפרסמו מחקרים בלונדון לפיהם קווי מתח גבוה גורמים לסרטן הדם. דני נוה עדיין בודק.
171 ימים חלפו מאז השתחרר גיא מרוז מהכלא והוא משלם את הכסף, אבל עומד לקבל הכל בחזרה בקרוב מאוד.
190 ימים ורוחמה אברהם טרם תרמה את הכסף שקיבלה מערוץ 10.
2644 ימים עברו מאז שלימור לבנת שרת החינוך והתרבות והעם שותק.
נא להמתין לטעינת התגובות
