נפטרים מהחובות
אולי כבר עברתם את ההשפלה, אולי אתם בדרך: יום אחד מישהו ידפוק על הדלת, יטען שיש לכם חוב גדול ויעקל לכם את החיים. ובכן, יש תקווה. מבצע עשרת ימי תשובה של בולדוג מאפשר לכם להיפטר מהמעקלים ללא עו"ד, שכר טירחה ושאר מריעין בישין
לחלק מכם יכול להיות שלא היה ממש איך לשלם, ולחלק מכם נקשו על הדלת וביקשו להוציא את הטלוויזיה מהבית. לחלק עוד יותר מובחר (ואני הייתי ביניהם) מגיעים צווי מעצר אמיתיים, כמו לפושעים לכל דבר. אתם יכולים להירגע, או אולי לא ממש להירגע: בשנת 2004 הוצאו בישראל 150 אלף צווי מעצר. בהוצאה לפועל למשל יש שלושה מיליון תיקים פתוחים. תיק פתוח הוא תיק שמדי פעם מבוצעות בו הוראות עיקול והחוב עדיין לא נסגר.
עוד כמה מספרים מבהילים. 30 אחוז מהחייבים הם אנשים שחיים טוב ופשוט משחקים עם המערכות, נוסעים במרצדס, יוצאים לחו"ל כמה פעמים בשנה ויש להם חובות היסטריים. אבל 60 אחוז מהחייבים הם עם ישראל שמאחר בתשלומים פה ושם, לא שם לב ששכח לשלם והחובות מגיעים לשמים. יתר עשרת האחוזים הם אנשים אומללים שנקלעו למצבים קשים בשל חוסר ידע, עוני ומצוקה אמיתית.
ברשותכם, אי אפשר בלי הזווית האישית. לפני פחות מארבע שנים חתמתי ערבות לקרוב משפחה שהסתבך בהשקעה כספית מיותרת. שנתיים אחרי קיבלתי מכתב נחמד שאומר שאני חייב לאחד מהבנקים הגדולים 490 אלף שקל. לא היה עלי את הסכום הנ"ל ומאותו רגע חיי הפכו לסוג של גיהנום. עיקלו לי הכל חוץ מאת הילדים: את המשכורת,את חשבונות הבנק,והתחיל גם תהליך של הוצאת מיטלטלין מהבית. מיטלטלין זו מילה נורא יפה למחשב של הילדים ולטלוויזיה של הסלון. עורך הדין שלי לא הצליח להסתדר עם עורך הדין של הבנק שלא הסכים לשום פשרה שהצענו. הייתי בדרך להכרזה על פשיטת רגל על לא עוול בכפי. די רציתי למות.
חבר ייעץ לי לכתוב מכתב למנכ"ל הבנק שבו אני מביע את ייאושי המוחלט ומבקש את התערבותו. הימים הם טרום הופעותי בטלוויזיה, לא הכרתי את המנכ"ל, גם הוא לא הכיר אותי, אבל למחרת עורכי הדין של הבנק הודיעו לנו שהם מוכנים לפשרה וחזרתי באופן מסוים לחיות. אני מספר לכם את כל זה כי הפרק הראשון בעונה החדשה של "בולדוג" (מוצ"ש, 20:30, ערוץ 8) עוסק כולו בהוצאה לפועל, בעורכי הדין ובשלושה מיליון תיקי חייבים פתוחים, שהם אנחנו - עם ישראל שקונה, חותם ומסתבך.
צריך להבהיר שני דברים. קודם כל, מי שחייב כסף צריך לשלם אותו. אין ויכוח. אבל הטירוף של כל הסיפור הוא אנשים שהיו חייבים אלף שקל והגיעו לחובות של עשרות אלפי שקלים. וכל זה בגלל עורכי דין, אגרות לבתי המשפט, ריביות בלתי הגיוניות, עמלות ההוצאה לפועל ואלוהים יודע מה. דבר שני, אפשר להבטיח לכם שיש לסיפור שלנו סוף טוב. פחות או יותר טוב. בואו נגיד, טוב באופן חלקי:
במבצע משותף של התוכנית, אתר האינטרנט NRG מעריב ומספר משמעותי של החברות הגדולות במשק (ר' טבלה), יוכלו חייבים רבים לפרוע את חובם ללא כל העמלות, הריביות המטורפות, ובחלק גדול מהמקרים גם ללא שכר הטרחה המנופח של עורכי הדין. כל זה יקרה בסוף חודש דצמבר.
אבל בואו נתחיל מההתחלה. מוסר התשלומים בישראל הינו מהגרועים בעולם, מצב החובות אסוני. אולי צריך פעם אחת לשאול מי אשם? זה שקונה או זה שמוכר? ואני אסביר למה אני מתכוון. אין למשל מה להשוות בין הבדיקות והבטחונות שזקוקים להם בחו"ל כדי לרכוש מוצרים לבין אלה שבישראל. כולנו מכירים את המצב שבו אנחנו נכנסים לחנות חשמל וקונים את האמא של החנות בצ'קים לשלוש שנים בלי שאף אחד יבדוק מה מצבנו בבנק. אפשר להניח שבמחיר הסופי של המוצר שאותו אנחנו קונים כבר גילמו את העלות של החובות האבודים של כל הכולירות שלא שילמו. כלומר אנחנו.
ומי בכלל מרוויח מזה שיש בהוצאה לפועל שלושה מיליון תיקים? מי לא: ההוצאה לפועל מוציאה הרבה יותר כסף ממה שהיא מצליחה לגבות, בתי המשפט נסתמים מרוב תיקים קטנים שלא נגמרים לעולם והחברות המסחריות לא ממש מצליחות לגבות את הכסף. ומי כן?
יש עוד גורם שנורא מפסיד מכל הסיפור האידיוטי הזה: המדינה ואזרחיה. המדינה מפסידה מהחובות הגדולים, מפשיטות רגל, עסקים בינוניים וקטנים נסגרים, עומס נורא על מערכת הגבייה. ולאנשים נמאס. נמאס שמעקלים להם את החיים, ונורא נמאס להם מחוסר האפשרות לצאת מהמעגל הזה.
בצילומי הפרק נתקלנו בבחור שבתחילת שנות התשעים פתח עסק עם שלושה שותפים. מלחמת המפרץ פרצה, העסק התמוטט, שני שותפים ברחו מהארץ, אחד חטף התקף לב ומת וידידנו נשאר עם חוב של מאה אלף שקל, שהגיע היום לחמישה מיליון שקלים. הכל בגלל ריביות בלתי שפויות, עורכי דין והוצאות על עיקולים וטרטורים. האיש יוצא ונכנס מבית המעצר באבו כביר פעמיים בחודש. הוא לא זז בלי טלכארד כי מכשירו הנייד נלקח בשנייה שהוא במעצר. ככה הוא מתנהל כבר שנים ללא שום סיכוי לצאת מזה. הוא אולי יכול לפשוט רגל, אבל גם זה תהליך יקר שהוא כרגע לא מסוגל לעמוד בו.
הפעם השנייה שבה נתקלתי בנושא באופן מוחשי היתה כשנעצרתי לא מזמן על ידי עירייה גדולה במרכז הארץ (שם העיר שמור אצל רון חולדאי) בגלל דוחות חניה. לא איפשרו לי לצאת החוצה, לקפוץ לעירייה ולסדר את החוב. נורא רצו לעצור אותי ולסמן "וי" על הסיפור. עצור נוסף בגלל חוב מזונות לא יכול היה להתקשר לגרושתו כי לא היה לו מכשיר נייד והוא השתמש בשלי. מתחנת המשטרה אי אפשר היה לחייג למספר סלולרי.
אני לא יודע אם התחלתם לקבל את התחושה שאני מנסה לצייר, אבל המצב הוא שכאילו אף אחד לא רוצה באמת לקבל את החוב, כאילו רוצים לאמלל את חיי החייבים ולהוציא אותם ממעגל החיים הנורמלי. אז זהו, שזה לא באמת ככה: הנושים מאוד רוצים את הכסף, אבל הם יודעים שלרוב האנשים אין איך לשלם כי אין להם כסף. אז מה עושים? מנפחים לכולם את החובות כמה שיותר ומפעילים מנגנון אימה שמנסה לגבות את העלויות המנופחות. בסופו של דבר מישהו נשבר והוא מוצא איכשהו דרך לשלם לעורכי הדין. במחיר המופקע שהוא משלם הוא מחפה על האחרים שלא משלמים, וכך ממומן שכרם של אלה שמפעילים את המנגנון.
בואו נדבר רגע על עיקול חפצים מהבית, אחד הדברים הנוראים ביותר (להוציא מוות ומחלות) שעלולים ליפול על משפחה. סליחה, יש דבר אחד יותר גרוע והוא זריקת משפחה מביתה, אבל ברשותכם אני רוצה להתרכז שנייה בטלוויזיה המעוקלת. ביקרתי במחסן ההוצאה לפועל באשדוד. אחד המקומות הכי מדכאים בעולם. אורגנים של ילדים, מכשירי וידאו, מגהצים, כל מה שתרצו קיים במקום הזה ואתם מוזמנים לקנות מכשירי די-וי-די משובחים ב-20 עד 50 שקל.
הרעיון הוא לקחת מבית החייב מכשירים כדי להוריד את החוב. האבסורד הוא שעלות הוצאת הדברים מהבית (על ידי חברות פרטיות של גברתנים מאיימים), אחסונם במחסני ההוצאה לפועל וכמובן שכר הטרחה של עורך הדין החרוץ שהגיש את הבקשה להעיף את הדברים מהבית, כל אלה עולים הרבה יותר ממה שיצליחו לקבל מהאורגן של הילד. הגיע הזמן שמישהו יודה שמדובר בסתם אמצעי לחץ, או בעצם בהתעללות, שאין לה שום ערך כספי לבעל החוב.
בטח תשאלו, ומה יעשו עם מישהו שחייב כסף ולא משלם? זה נורא לא בסדר! נכון, אתם צודקים, וכבר בהתחלה הבהרנו את הנקודה. אבל כנראה שהמדינה, החברות, עורכי הדין ואנחנו, אלה שקונים מכל הבא ליד, קצת איבדנו את השפיות. אגב, אולי גם לחברה שמוכרת לנו כל טוב יש מעט אחריות? אולי כדאי שהמוכר יקבל עמלה לא רק על מכירה אלא גם על איתור לקוח בעייתי או בדיקת אפשרויות התשלום שלו? מעניין איך מסתדרת הרדיפה הלא אנושית אחרי חייבים קשי יום (ותאמינו לי, הסתובבתי שבוע עם מעקל, מדובר בהליך לא אנושי) עם זכויות האדם והדימוי החיובי והמוסרי שהחברות הללו משדרות לנו כשהן רוצות לפתות אותנו לקנות.
מורד, בחור שליווינו במהלך הצילומים, היה חייב לאחת החברות הסלולריות 1,800 שקל על שלושה חודשים שלא שילם. מורד היה חייל בצנחנים בתקופה הזו ובבסיס שבו שירת מכרו לו בשמחה מכשיר עם "עלויות נורא נמוכות". הבחור סיפר שהוא יצא מעט מאוד הביתה בתקופה ההיא ודיבר הרבה עם אמא שלו. מאז הספיק להשתחרר והוא עובד היום כמאבטח בקניון. הוא מרוויח קצת יותר מ-3,000 שקל לחודש. גובה החוב שלו לחברה הסלולרית, אחרי קצת יותר משנה, הגיע ל-11 אלף שקל. את הטיפול בחוב ניהל עורך דין מכובד שמייצג את החברה. כל פשרה שמורד ניסה לסכם עם עורך הדין הגיעה למבוי סתום. הוא לא קיבל שום הנחה, רק התחשבות בפרישת התשלומים.
אחרי שבדקנו גילינו שמתוך החוב המצטבר של 11,000 אלף שקל, 6,000 שקל הם הוצאות משפטיות. וכאן אנחנו מגיעים ללב העניין: עורכי הדין, עד כמה שזה יישמע מוזר, נהנים מאוד מהמצב הקיים ולא כל כך ששים לשנות אותו. לקח לי הרבה זמן להבין, גם מהניסיון האישי וגם מצילומי התוכנית, שלעורכי הדין אין שום אינטרס לסגור את התיק. להפך. כל פעולה, כל עיקול, כל לקיחת מיטלטלין, מכניסה להם (על הנייר לפחות) עוד כסף. לדברי מעקל שהסכים לדבר איתי, הם גם הראשונים לקבל את הכסף כשהחייב סוף סוף מתחיל לשלם.
והנה, לא מזמן קרה דבר מדהים. מישהו הבין שזה לא כל כך הגיוני שיש שלושה מיליון תיקים פתוחים בהוצאה לפועל. מישהו גם הבין שרוב מוחץ של החייבים בכלל לא מגיע להתגונן בבית משפט והיחיד שבא הוא עורך הדין החרוץ של בעל החוב, שמקבל עבור הופעתו המרשימה שכר טרחה משובח. ולכן בינואר 2005 נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל. התיקון אומר שמעכשיו אפשר יהיה להגיש תביעה מיידית לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בלי לעבור דרך בית המשפט ולקבל פסק דין. בעברית זה אומר שאם מישהו חייב לך כסף, אתה יכול ללכת ישירות להוצאה לפועל, אתה לא צריך עורך דין, לא שופט ולא שכר טרחה. יש לך אפשרות להשתמש בערוץ המשפטי ובעורך דין שייצג אותך מול ההוצאה לפועל, אבל לא מובטח לך החזר של שכר הטרחה, שמוגבל לסכום של עד 50 אלף שקל ולמקרים שבהם יש הוכחה ברורה לקיום החוב.
עורכי הדין לא אוהבים את האופן שבו שונה החוק המיושן. למה? כי מי אוהב שפוגעים לו בפרנסה. על פי התיקון לא קבעו את גובה שכר הטרחה לעורך הדין ולא התייחסו בכלל לשאלת המימון שלו, כך שהוא עלול ליפול על בעל החוב. ולמה עשו ככה? כי רצו לעודד את החברות המסחריות לפנות ישירות להוצאה לפועל ללא הליכים משפטיים. זהו, אגב, גם ההסבר שמעניק ח"כ מיכאל איתן, יושב ראש ועדת המשפט של הכנסת.
אבל כשלעורכי הדין לא נוח עם משהו, הם יודעים להעלות בעיות בלתי צפויות. למשל קשיים טכנולוגיים. על פי התיקון לחוק, הנושה אפילו לא חייב להגיע להוצאה לפועל (ומי שהיה שם מבין באיזו הקלה מדובר), אלא יכול ללכת לעורך דין ולשלוח את המסמכים דרך סורק ומחשב ישירות להוצאה לפועל. שמחה וששון. יש רק בעיה קטנה: עורכי הדין טוענים שהם לא מוכנים לזה טכנית כי אין להם סורקים. זה מה שהם אומרים. תקראו שוב את המשפט האחרון: לעורכי הדין אין סורקים, לכן הנוהל החדש לא יכול לצאת אל הפועל.
עו"ד סורין גנות, יושב ראש ועדת הוצאה לפועל של לשכת עורכי הדין, הוסיף וסיפר לי שמרבית משרדי הפרקליטים גם לא מחזיקים מחשב "פנטיום 4". וכך , עד כמה שקשה להאמין, החוק החדשני לא ממש מיושם, אף אחד לא יודע עליו, לעורכי הדין אין ציוד ואני מציע כבר לקבוע יום התרמה כדי לתרום למסכנים הללו מחשב וסורק. אבל לא רק להם. האמת שגם מערכת ההוצאה לפועל לא ממש ערוכה לתיקון הזה, אף אחד לא יודע עליו ובוועדת המשפט של הכנסת שמעתי את יושב ראש הוועדה ח"כ איתן מורה למנות ועדת חקירה כדי להבין למה לא מיישמים חוק שהכנסת חוקקה.
במהלך התוכנית הבנו שאין הרבה דרכים לשכנע את עורכי הדין לבוא לקראת החייב שלא מצליח לשלם. החלטנו לנסות פתרון חדש: לפתות את הנושים, את החברות. ליצור לחץ צרכני מסוג חדש, לחץ של צרכנים שחייבים המון כסף. אם נביא רבים מהם, מדוע שהחברות לא יסכימו לקבל את סכום החוב המקורי? הרי מדובר בהרבה מאוד כסף ובדימוי ציבורי חזק.
התחלנו בסיפור של מורד. כשהגענו איתו לחברה הסלולרית וגילינו מצדה רוחב לב, חזרנו עם עוד חמישה חייבים. אם הצלחנו עם אחד, אין סיבה שזה לא ילך עם חמישה. וכשגם זה הצליח, החובות ירדו כלפי מטה והחייבים הסכימו לשלם, הבנו שאולי אפשר לעשות איזו מהפכה קטנה, איזה מבצע שיועיל לכולם (אולי חוץ מלעורכי הדין).
זהו הרעיון מאחורי מבצע "עשרת ימי תשובה". יש שלושה מיליון תיקים פתוחים בהוצאה לפועל, האנשים ממילא לא משלמים כי החוב מצטבר לסכומים שאף אחד לא יכול לשלם. אולי אפשר להציע לחברות הגדולות במשק להכריז על מבצע שבו החייבים ישלמו רק את החוב המקורי, ולא את כל ההגיבנת שמביאה את הסכום למספרים שרק שרי אריסון מכירה?
התחלנו עם חברה קטנה יחסית, סופר פארם, שיש לה לא מעט חייבים. לא רק שמנכ"ל החברה הסכים, הוא גם אמר שהוא לא מאמין שיש חברה שתגיד לא למבצע כזה וסידר לנו פגישה עם מנכ"ל בנק דיסקונט, שאחרי התלבטות קצרה נתן את הסכמתו. אחריו באה רשימה גדולה ומפוארת (ר' טבלה) של החברות שמשתתפות במבצע.
ויש גם כאלה שאמרו לנו לא. גם הרשימה שלהן מופיעה כאן, אבל כולנו נשמח אם הם יחשבו שוב ויצטרפו לסיפור הזה. אין פה מה להפסיד, רק להרוויח.
הגיע הזמן שחברות גדולות יתחילו להתנהג אלינו בעדינות גם כשקשה לנו. כולם מחזרים אחרינו ללא הפסקה בפרסומות בטלוויזיה או בחלונות הראווה ובקניונים, רק שנהיה לקוחות. לא יקרה שום אסון אם ינהגו כך גם כשפתאום קשה לשלם. לא תמיד אנשים מתחמקים מחובות. לפעמים סתם מפטרים אותם מהעבודה והם פתאום תקועים.
נכון, אולי מעט נאיבי לחשוב ככה. אבל גם נורא נאיבי לחשוב שמי שהיה חייב אלף שקל יכול להחזיר 50 אלף. מישהו צריך לטפל בזה. כי המון אנשים מתמוטטים מסביב.
בעשרת הימים האחרונים של חודש דצמבר 05, מערכת "בולדוג" ומערכת "NRG" יקיימו מבצע להסדרת חובות . חייבים אשר טרם שילמו את חובם מוזמנים במהלך עשרת ימים אלו להגיע אל הגופים המסחריים אשר לוקחים חלק במבצע, ולהגיע עימם להסדר חוב - בכפוף לתנאי החברות. המבצע חל גם על תיקי הוצל"פ , חובות המחאות וכן על חובות שטרם נפתח בגינן תיק בהוצאה לפועל
1. בנק דיסקונט*
2. חברת הסלולר –פלאפון*
3.חברת הסלולר- סלקום
4. חברת הסלולר –אורנג'*
5. בזק בינלאומי*
6. חברת הביטוח מגדל *
7. חברת כלל ביטוח *
8. חברת הביטוח הפניקס*
9. בנק איגוד*.
10. שקם אלקטריק
11. שריונית חוסם
12. נאטורפיל
13. רשת סופר פארם
14. מולטי לוק
15. אמריקן ספיריט
16. רשת פוקס
17. תמי 4
18. מחסני חשמל
19. חברת הוט*
20. חברת סופרגז*
*הערותודגשים לתנאי הסדר החוב
1. בנק הפועלים
2.בנק לאומי
3. בזק
4. 012 קווי זהב
5. רשת ML
6. רשת סקאל
7. TNT
8. מי עדן
9. רשת אופטיק דורון
נא להמתין לטעינת התגובות
