נישה בסלון
אותם ערוצי טלוויזיה המתמחים בנושא מסוים, הולכים ומשתלטים על השלט שלכם. על הפרק: ערוץ באמהרית וערוץ הבושידו. הערוץ הגרוזיני, למי שהחמיץ, כבר מככב מזמן. מהי בעצם ההצדקה הכלכלית לקיומם? כמה אנשים צופים בהם? מהו ערוץ הנישה הפופולרי ביותר? ומה יעלה בגורלם בשנים הקרובות? הכר את המומחה: יניב זך שב משדות הטלוויזיה הנידחים ביותר כדי לתת בהם סימנים
לא צריך להיות מופתעים. בכבלים ובלוויין יש היום ערוצים ישראליים הפונים לציבורים קטנים לא פחות: ערוץ בגרוזינית, ערוץ לעיצוב הבית, ערוץ ללימוד משפטים ומנהל עסקים, ערוץ סרטי אנימה יפניים, ערוץ קריוקי, שני ערוצים לתינוקות וערוץ אחד להורים. כל אלה, חשוב להבהיר, הם ערוצים ישראליים לכל דבר המופקים פה בישראל בעבור קהל הצופים המקומי, וכוללים במרבית המקרים גם הפקות מקור.
אם זה לא מספיק, טכנולוגיית הווי-או-די, שנכנסה לשימוש בחברת הכבלים הוט, מאפשרת הקמת קטגוריות (סוג של ערוצים למעשה) נישתיות להפתיע: קטגוריה לגייז, קטגוריית סרטי האוזן השלישית, קטגוריית משחקי כדורגל ישנים, קטגוריית בושידו ואפילו קטגוריית ברנז'ה לטובת קומץ העוסקים בתחום.
"אנחנו מגלים את חשי בות הערוצים הקטנים כשהכבלים או הלוויין רוצים להוריד איזה ערוץ ומתעוררת סערה ציבורית, לרוב כמובן בקרב ציבור קטן יחסית שמתעניין בערוץ", אומר יורם מוקדי, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. "הרבה אנשים מחפשים את הערוץ שלהם ואת מה שמתאים להם. ההצלחה של הווי-או-די אינה מקרית כי היא מייצגת איזשהו רצון של הצופה ללכת לכיוונים שהוא רוצה. כל הנתונים שלנו מעידים על רצון של אנשים לקבל את מה שמתאים להם בדיוק".
לפני 15 שנה בערך, אנשים קיבלו עדיין את מה שמתאים להם רק אם הוא שודר במקרה בערוץ 1. תעשיית הטלוויזיה הרב-ערוצית יצאה לעולם ב-1990, עם הקמתן של חברות הכבלים. בשלב הראשון עלו ערוצים בשפות זרות וערוצים זרים בינלאומיים כמו סי-אן-אן ואם-טי-וי. בהמשך, עלו ראשוני ערוצי הנישה המקומיים ששילבו מקור ורכש כמו ערוץ 3, ערוץ 8, ערוץ הספורט וכמובן, ערוץ הילדים.
הקהל השתוקק לסחורה טלוויזיונית חדשה, חדירת הכבלים לישראל התבצעה במהירות מפתיעה והערוצים החדשים הפכו במהירות ללהיטים. הגל הפך לשיטפון עם המעבר מהשיטה האנלוגית לדיגיטלית (המאפשרת שידור ערוצים רבים יותר) והקמתה של חברת הלוויין יס.
במסגרת התחרות, כל אחת מהחברות ביקשה להתחמש בערוצים שייחודיים לה ובכך למשוך לקוחות חדשים. בחמש השנים האחרונות עלו בישראל עשרות ערוצים חדשים, חלקם ערוצים קטנטנים בעלי אחוזי צפייה זעומים.
כיום משודרים בישראל כ-200( ! ) ערוצים בכבלים ובלוויין. הנה ניסיון למפות את המפלצת. ראשית, הערוצים הגדולים 1, 2 ו-10 ואיתם ערוצים אחרים שאינם כרוכים בתשלום כמו החינוכית, מוזיקה 24, ישראל פלוס או ערוץ הכנסת. אחריהם הערוצים הזרים המשודרים בישראל באמצעות הכבלים והלוויין. בקטגוריה הזאת ניתן למצוא ערוצים בשפות זרות (מרוסית וערבית ועד למרוקאית, רומנית, ואפילו סינית) וערוצי נישה בינלאומיים כמו ערוצי החדשות והספורט.
הקטגוריה השלישית היא ערוצים שמופקים
בהוט משודרים היום כ-40 ערוצים שנארזים ומופקים בישראל, וביס 37 ערוצים (כשחלקם חופפים, כמובן). הדור האחרון של הערוצים עלה בחודשים האחרונים: ערוצים אינטראקטיביים כמו טי-ויMALL או נט-אקשן. בצד אלה, הוט מעלה כל העת קטגוריות חדשות בווי-או-די, כאמור, סוג של ערוצים. כל זה, חשוב לזכור, על בסך הכל כמיליון ו-400 אלף בתי אב. בחישוב מהיר, ערוץ לכל 7,000 בתי אב. "אחרי שנים רבות של ערוץ אחד לציבור הישראלי היה צמא גדול לקבל חופש בחירה", מנסה מוקדי להסביר את התופעה, "הנתונים מראים שיש בזה צורך. נכון להיום, מספר הצופים בכבלים ובלוויין עולה על זה שבערוצים 1, 2 ו-10 גם יחד.
בפריים טיים בימים הטובים ערוצי הברודקאסט מגיעים לכמחצית מהצופים. צריך להסיר את הכובע בפני ערוץ 2 שמגיע למספרים האלה בסביבה רב-ערוצית. זה לא דבר של מה בכך וזה ייעשה יותר ויותר קשה". - אבל כיצד אתה מסביר את קיומם של ערוצים רבים כל כך? "היצע וביקוש. אני מניח שלאור המצב הכלכלי של הוט ושל יס הם היו נפטרים מדברים שלא מביאים להם תועלת".
ואכן, בתקופה האחרונה נדמה כי ההיצע עקף את הביקוש. תעשיית הערוצים האטה את הקצב לפני כשנתיים על רקע רוויה מסוימת של השוק ומצבן הכלכלי העגום של הוט ויס. מספר ערוצים קטנים נסגרו: ערוץ הקבוצות, ערוץ אן-בי-איי, בריזה וקליקה. אחרים שינו את פניהם: ערוץ ההיי-טק, טק-טי-וי, הפך לערוץ הגיימרים גיים וואן, ערוץ התכלת (שבו עבדתי במשך כמה חודשים, לשם הגילוי הנאות), דעך והוא משדר כיום לופ של שידורים חוזרים.
כל הסימנים מראים שזה לא הסוף. "בישראל, בגין התחרות בין הפלטפורמות, מתוך ניסיון לייצר יתרון בתחום התוכן, עלו המון ערוצים בשנים האחרונות", אומר אלון שטרוזמן, מנהל התוכן של הוט. "היום כשיש טכנולוגיה חדשה בשם וי-או-די שיכולה לספק תכנים לאו דווקא במסגרת ערוצים לינאריים, נשאלת השאלה האם יש זכות קיום לערוצים הקטנטנים שהצפייה בהם מזערית. התעשייה הרב-ערוצית, במסגרת רציונליזציה כלכלית ובמסגרת כניסה של טכנולוגיות כמו וי-או-די, צריכה לעשות חושבים ולהחליט אילו ערוצים חשובים עדיין ויש להם זכות קיום בעבור הלקוח ואילו ערוצים מיותרים.
"בחלק מהמקרים אנחנו בהחלט נשקול הורדה של ערוצים שזכות הקיום והכלכליות שלהם כבר לא רלוונטיות בסיטואציה החדשה. זה תהליך טבעי שקורה לא רק בארץ, יש שוק דינאמי ואף אחד לא החליט שערוצים צריכים לחיות לנצח. הווי-או-די גם מאפשר למפיקי ערוצים להעלות ערוצים בלי עלויות נוספות של שידור ועריכת לוח משדרים".
ביס הגישה דומה. "אני חושב שנחזה במצב שבו ייעלמו ערוצים שהתועלת שלהם לצרכן נמוכה מאוד ויש להם אלטרנטיבות טובות מספיק. העלאה של ערוצים חדשים תהיה סלקטיבית מאוד", אומר יונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן ביס. "יהיה גם שינוי במודל הכלכלי. בעבר היו ערוצים שהיו מקבלים מאיתנו סכום מסוים או'מינימום גרנטי' והסיכון שהנהלת הערוץ לקחה היה קטן, אם בכלל. בעתיד יבואו זכיינים שייקחו על עצמם את הסיכונים ויעלו ערוץ במודל של חלוקת רווחים. יש יזמים שחושבים שיש להם מוצר מנצח והם ייקחו סיכונים. אני חושב שחלקם לא מבינים עדיין את עולם המספרים של הטלוויזיה הרב-ערוצית ובין היזמויות שבאוויר לבין מה שיעלה בסוף יהיה פער. חלק ייפול".
הערוצים המצליחים בלוויין הם ערוצי הסרטים, ערוצי הילדים וערוצי סדרות הבית: יס וויקנד ויס פלוס, ערוצי הספורט והערוצים בשפה הרוסית. הערוצים הנצפים פחות הם הערוצים בשפות הזרות הנידחות, כמה מערוצי המוזיקה והחדשות, ערוץ 3 (נטול הפקות המקור), בלומברג והתכלת.
הערוץ הנצפה ביותר בכבלים הוא הוט 3, ואחריו הם ערוצי הילדים, הספורט והסרטים. אחריהם מגיעים ערוץ 8, ביפ , ויוה, איי-אקס-אן ואקסטרה הוט. הערוצים הכי פחות נצפים, גם פה, הם שלל הערוצים בשפות זרות ולצדם ערוצים קטנים הנמכרים כבודדים ושלא במסגרת חבילות כמו קארמה או התכלת. עד כמה הם לא נצפים? בכבלים מדברים על צפייה של שברי אחוזים שבמקרים רבים לא ניתן לדגום אותה מרוב שהיא נמוכה.
מה בעצם זכות הקיום של ערוצים קטנים כל כך? "הערוצים שלנו מצדיקים את עצמם מבחינה כלכלית. לבית פלוס ולקארמה יש כבר יותר מ-40 אלף מנויים ויש מקורות הכנסה נוספים כמו מכירת תכנים לאינטרנט ולסלולר", אומר המפיק חיים שריר, מנכ"ל ומבעלי "360 ערוצים " המפעילה מספר ערוצי נישה. "בתחום הנישה שם המשחק הוא לא רייטינג אלא צפייה מצטברת. יש שידורים חוזרים ואנשים רואים את התוכנית כשנוח להם ולא בפריים טיים. מי שמתעניין בגינון, עושה מנוי לבית פלוס ומסתכל מפעם לפעם, לא בכל יום. זה לא ערוץ 2. זה כמו מעריב שקוראים בכל יום לעומת מגזין שקוראים מפעם לפעם".
"ההצדקה ההיסטורית של ערוצי הנישה היא הצדקת התוכן", אומר שי גולדן, סמנכ"ל תוכן וערוצים של ענני תקשורת, המפעילה ומייצגת שורה של ערוצים. "טלוויזיית הנישה נולדה גם בעולם וגם בישראל כדי לתת מענה לתוכן שערוצי הברודקאסט לא מסוגלים לתת. היכולות של ערוצי הברודקאסט להיכנס לרזולוציות תוכן גבוהות היא מוגבלת מאוד. השוק יכתיב איזה ערוץ יחיה. אנחנו מפיקים למשל את ערוץ גיים וואן שמיועד לגיימרים. זה קהל שאני מעריך במאות אלפים. אין לו בית היום.
"הקהל הזה מחליט שהוא רוצה את הערוץ, ולכן הערוץ הזה מתקיים. השאלה התאורטית האם יש מקום לערוץ לשחקני ברידג' או דוקים היא שאלה שהשוק יענה עליה. אם יש מספיק אנשים שמוכנים לשלם על ערוץ דוק, יעלה ויבוא ערוץ דוק. למעשה, בימים אלה השוק קובע לעצמו את גבולות גזרת התוכן. ערוצים שיהיה להם תוכן ייחודי ומבודל יהיו הערוצים שישרדו".
לא צריך לקבור עדיין את ערוצי הנישה. ערוצים חדשים יעלו, ככל הנראה כבר בזמן הקרוב, אולם בעתיד נראה פחות ופחות ערוצים לינאריים חדשים ויותר ערוצי וי-או-די. כיום רק הוט מציעה שירות וי-או-די אולם גם יס צפויה להציג תשובה כלשהי: שירות מקביל או ממיר חכם שאפשר להזרים אליו שידורים על פי העדפות הצופה.
שאלת עתיד תעשיית הערוצים היא גם שאלה של רגולציה. בשבועות האחרונים עלתה מחדש סוגיית הפרסום בערוצי הכבלים והלוויין. אם יותר פרסום כזה, הוא יהיה צינור חמצן כלכלי ללא מעט ערוצים הנמצאים במצב קשה. בנוסף, אם הרגולציה תתיר ייתכן שנראה גם ערוצים מסחריים לגמרי כמו ערוץ של בנק. אלא שייתכן מאוד שהצרכים והשיקולים של הכבלים והלוויין וסוגיות הרגולציה למיניהן הם לא יותר מקרב מאסף.
הדור הבא של הערוצים, מעריכים לא מעט מהעוסקים בענף, כבר יעלה לא בטלוויזיה, אלא באינטרנט. "הטכנולוגיה מאפשרת להעביר תוכני וידאו ברשת האינטרנט ובשלב הלא רחוק גם ערוצים שלמים", אומר חיים שריר. "כך נפתח עולם שלם של אפשרויות. יש קושי הרבה יותר גדול לעשות כך רגולציה והיכולות האינטראקטיביות הרבה יותר גדולות".
יורם מוקדי מסכים. "זו לא שאלה של אם אלא שאלה של מתי. הטכנולוגיה כבר פה. יש כבר שידורים והם הולכים ומשתכללים. לא במקרה פרסמנו ברשת לא מזמן שימוע בנושא טלוויזיה, כי העולם של הטלוויזיה והעולם של צפייה בתכנים טלוויזיוניים במחשב הולכים ומתקרבים זה לזה", הוא אומר.
"תעשיית ערוצי הנישה לא הולכת לקרוס אלא להתרחב. בגלל ההתקדמות הטכנולוגית נקבל כל מיני ערוצים אינטרנטיים חדשים", אומר שי גולדן. "מה מונע מ'קוקה קולה' או מ'מכבי תל אביב' להקים אתר, לשים בו תוכני וידאו ולפתוח ערוץ? להוט וליס יש, מן הסתם, את מספר הערוצים שהם רוצים לקיים והם יחליטו מה יעלה ומה יירד, אבל את השוק אי אפשר לעצור. השוק יכתיב מה יהיה. אם לאתר'קוקה קולה' יהיו מספיק גולשים הוא יחיה. כך גם אתר דוק או ברידג'. ואז בעוד כמה שנים נראה איך השוק מנהל את התוכן בלי שום התערבות, לא רגולטורית ולא פלטפורמית.
"זה יהיה מעניין מאוד כי נראה את האבולוציה ואת הברירה הטבעית בצורה הכי נקייה והכי טבעית שלהן. מי שינצח הוא התוכן. אף אחד לא יגיד לזה יש קהל ולזה אין קהל. הקהל יגיד אם הוא רוצה או לא רוצה. ההגמוניה תעבור ממכתיבי ההגמוניה אל מכתיבי התוכן והקהל. שם יתקיים הדיאלוג האמיתי. אחרי שהתהליך הזה יושלם, התוכן יהיה המלך, והערוצים שיהיו הערוצים האיכותיים שמציעים תוכן מוצדק יהיו הערוצים שישרדו".
נא להמתין לטעינת התגובות
