ים של דמעות
הים התיכון סובל: 364 מיליון תיירים בשנה, 20 מיליון טון פסולת בשנה (רובה פלסטיק), 104 מיני בעלי-חיים בסכנת הכחדה. בתחילת החודש התכנס ארגון מא"פ, שבו חברות כל מדינות הים התיכון, בניסיון לאמץ עוד כמה צעדים בולמים שימנעו, או לפחות יאטו, את הרס הים. בשורה אחת כבר יש: המדינות שמשתייכות לאיחוד האירופי התחייבו להפסיק את זיהום הים בתוך 15 שנה
בתחילת החודש התכנסו בפורטרוז' שבסלובניה נציגי מדינות הים התיכון לדיון בעניין בעיות הים התיכון. מדובר במפגש ה-14 של הארגון המכונה "תוכנית הפעולה לים התיכון", או בקיצור מא"פ (MAP), ושמתכנס אחת לשנתיים.
תחת שרביטו של מא"פ, שלא מוכר כל כך למשתזף הישראלי, יצא בשנות ה-80 אחד המסמכים החשובים ביותר להצלת הים התיכון, ואולי אחד החוזים הסביבתיים הראשונים: אמנת ברצלונה. האמנה מורכבת מסדרה של פרוטוקולים, שעליהם חתומות המדינות, ובהם הן מתחייבות להימנע מהזרמת ביוב לים, לנהל באופן מושכל את אזורי החוף, לטפל בתעשייה מזהמת ועוד.
למרות שלא כולם בקיאים בנבכי המסמך, שמנוסח בלשון האו"ם השונה כל כך מלשון בני האדם, דבר אחד בטוח: אף מדינה מבין המדינות החברות במא"פ לא רוצה להיות זו שיצביעו עליה ויגידו כי היא מזהמת, ולכן פרוטוקולים חדשים ממשיכים להתגבש שם.
הנתונים שמציג ארגון מא"פ מדאיגים מאוד. 80 אחוז ממי הביוב שמוזרמים אל הים התיכון אינם מטופלים. אל הביוב הזה ניתן להוסיף גם את הפסולת המוצקה שמושלכת אל הים, ושעל פי ההערכות מדובר בכ-20 מיליון טון בשנה, שמגיעים אל הים בדרכים לא חוקיות. 75 אחוז מתוך הפסולת הזו היא פלסטיק.
מלבד זאת מאיימים על הים התיכון תרחישי אימה כמו תאונה ימית גדולה. בכל רגע נתון, וגם במהלך קריאת שורות אלו, עושות את דרכן בים התיכון 2,000 ספינות , 300 מביניהן הינן מכליות נפט. בשנה מדובר על כ-200 אלף ספינות, שמהוות כ-28 אחוז מהתנועה הימית בעולם. והמגמה הזו רק תלך ותחמיר. "כמות הספינות בים התיכון תוכפל פי ארבעה עד שנת 2025", אומר גיום בנואה, מנהל מרכז המחקר של מא"פ.
איום אחר על הים התיכון הוא ההתפשטות האורבנית. "יש צמיחה איטית של בטון לאורך חופי הים התיכון, בייחוד במדינות המתפתחות, שרוצות לצמוח ומהר", אומר בנואה. "אנחנו מאבדים שטחי חקלאות, אנחנו משתמשים ביותר תחבורה מזהמת ואנחנו מאבדים את הזהות של הים התיכון. עלינו להפוך את האזור הזה לדוגמא של פיתוח בר קיימא, שמתחשב בנוף ובאנשים החיים בו ולא מתעמר בהם. השאלה היא לא רק של אנשי איכות סביבה אלא של משרדי
כדי להתוות מדיניות עמלו יותר מ-300 אנשי מרכז המחקר של מא"פ על "התוכנית הכחולה": מסמך שאמור להוות תחזית ל-25 השנים הבאות. על פי התחזיות של "התוכנית הכחולה", ניהול לא מושכל יוביל לכך שבעוד 20 שנה יתווספו לעשרות אלפי הקילומטרים הבנויים על חופי הים התיכון עוד 4,000 קילומטרים בנויים, 160 תחנות כוח, 175 מתקני התפלה ו-136 מיליון תיירים.
מן הזיהום המוגבר הזה סובלים, כמובן, גם בעליהחיים. על-פי נתוני מא"פ, בים התיכון יש 104 מינים של בעלי-חיים על סף הכחדה. למרות שמבחינת נפחו מהווה הים התיכון רק 0.7 אחוז מהשטח הכחול על הגלובוס, מרוכזים בו כתשעה אחוזים מבעלי החיים והצומח הימיים.
הכינוס האחרון בפורטרוז' עסק בצורך להגן על כלב הים הנזיר. על-פי ההחלטות שהתקבלו, המדינות שבהן חי כלב הים מזן זה יפעלו למניעת ציד, להגדלת גרעיני הרבייה ולשמירה על שמורות ימיות שבהן הוא חי. לישראל, אגב, החלטה זו אינה רלוונטית היות ובשנת 68' תועד כלב הים האחרון באזורנו.
בשבוע האחרון הודיע האיחוד האירופי כי כל המדינות שחברות במא"פ וששייכות לאיחוד האירופי (ספרד, צרפת, איטליה, יוון, קפריסין, סלובניה ומלטה) יפסיקו את זיהום הים התיכון עד 2020.
בשעה שבמדינות צפון הים התיכון מחאו כף בהנאה לשמע ההצהרה, במדינות דרום הים התיכון (כמו מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים) הרגישו שוב כי עשירי הארגון פורשים לקבוצה סגורה שתדאג רק לעצמה, כמו שהגדיר את זה בצחוק נציג אחת המדינות הדרומיות: "אנחנו לא הספקנו עדיין לעשות לא את הכסף, לא את ההתפתחות ולא את הזיהום שבא בעקבותיו".
חלק מהמדינות החברות במא"פ חוששות כי ההצהרה האירופית, שהיא אמנם ירוקה ונאורה, עלולה לגרום להתפוררות הארגון. "כשהמדינות הכי חזקות קמות ומצהירות שהן פורשות לתוכנית אחרת, למא"פ יש הרבה סיבה לדאגה. אמנם המדינות המתועשות הן שאחראיות למרבית הזיהום, אבל עדיין היה לנו גוף מתאם, שעם הפרישה הופך להיות מיותר", אמר אחד המשתתפים בכינוס.
אחת הביקורות שנשמעות על מא"פ היא העובדה שמדובר בגוף "בלי שיניים" שאינו יכול לאכוף את החלטותיו. "אין לנו את הפתרונות לכל הבעיות אבל אני יכול לומר בביטחון שאנחנו מסייעים למדינות לטפל בבעיות האזור", אומר בתגובה מנהל מא"פ, פול מיפסוד ממלטה.
לדבריו, "אסור לנו להסתכל על הטווח הקצר אלא על מה שעשינו במהלך 30 השנה האחרונות. לעיתונאים מבחוץ זה אולי נראה כמו הרבה ניירות אבל אני מאמין שהם חשובים. הכלים המשפטיים שנוצרו על ידי מא"פ סייעו למדינות שונות למסד חקיקה מקומית משל עצמם. אנחנו גם מסייעים למדינות לפתח תוכניות חירום למקרי אסון. מא"פ כן מביאה שינוי, אם כי אני מסכים שעלינו לעשות עוד".
ו
אכן , למרות העובדה שמדובר בגוף שמבחוץ נראה ביורוקרטי ומיושן עד אין קץ, ברמת המדינות הפעילות - הוא בהחלט דוחף לפעולה. בישראל, לדוגמה, שבה רצועת החוף הולכת ומצטמקת, היוותה אמנת ברצלונה את אחד הזרזים לקידום חוק החופים, ניקוי נחל הקישון ומניעת המשך הזרמת הביוב ממכוני טיהור ברחבי הארץ אל מימי הים התיכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
