שופוני
אם אתה כוכב לוהט בערוץ חדשות בינלאומי, סביר ששייח חמד בן-חליפה אל-ת'אני סימן אותך. האמיר של קטר בטירוף קניות. הכל לקראת עלייתו לאוויר של הערוץ החדש שלו: אל-ג'זירה אינטרנשיונל, שמתכוון לנגוס בלי בושה ב-סי-אן-אן ובדומיה. אחרי שכבשה את העולם המוסלמי וגם השיקה ערוצי ילדים וספורט, רוצה אל-ג'זירה להיות התחנה הערבית הראשונה שתשדר באנגלית, לכל העולם. לא רק כדי לדווח עליו. אלא לעצב אותו
כבר בשנות השישים, כשאצלנו עוד לא היתה טלוויזיה, נחשב פרוסט לאגדה משודרת.
בטרם מלאו לו 25 הוא הפך למנחה הטלוויזיה המוביל בארצות הברית ובאנגליה. אחד-אחד ישבו מולו גדולי עולם ואיפשרו לו לצלוב אותם בחן בריטי מעודן. הוא היה המראיין היחידי שאירח שישה ראשי ממשלה בריטים ושבעה נשיאים אמריקנים. סדרת הראיונות שעשה ב-76' עם הנשיא ריצ'רד ניקסון לאחר שהתפטר בעקבות פרשת ווטרגייט רשמה שיעורי רייטינג שלא נודעו לפניה. פרוסט אירח את אינדירה גנדי, אידי אמין, מנחם בגין, יצחק רבין, יאסר ערפאת וגם מאות סלבריטאים, בהם חברי הביטלס, מוחמד עלי, וודי אלן, פיטר יוסטינוב וארתור רובינשטיין.
ב-93' העניקה לו המלכה תואר סר, אבל מאז רק הועם זוהרו. פרוסט חלה, החלים, אבל התבגר ואיבד מקסמו. כשחזר למסך מצא את עצמו מגיש תוכניות בוקר בשעות מפוהקות. מי היה מאמין שבזמן שמלאו לו 66 ישבו כמה מקצוענים במזרח התיכון ותיכננו עבורו את הקאמבק.
באחרונה הודיע תאגיד התקשורת אל-ג'זירה, שמרכזו בנסיכות קטר הקטנה, כי פרוסט הוחתם על חוזה עם הערוץ ההולך ומוקם בשפה האנגלית, הצפוי לעלות לאוויר בעוד כחצי שנה. בימים אלה שוקדים מיטב המוחות ששכר שייח חמד בן-חליפה אל-ת' אני, האמיר של קטר, על גיוס מאות עיתונאים, כוכבי מסך, צוותים טכניים מכל העולם וחתימה על חוזי התקשרות עם חברות הפקה.
הפרטים המגיעים מקטר כבר מלמדים כי האמיר ושר החוץ שלו, חמד בן עיסא אל-חליפה, המחזיק אף הוא בבעלות על התחנה, שוב יצאו למסע כיבושים עם סטנדרט גבוה, כמו שהפתיעו לפני תשע שנים, עם הקמתו של הערוץ בערבית. אל-ג' זירה אינטרנשיונל, כשמו של הערוץ באנגלית, יעסיק כתבים ביותר מ-30 פינות ברחבי העולם, בהן גם בישראל. התחנה תשדר 24 שעות ביממה מארבעה אולפנים מתחלפים בדוחה, בירת קטר, קואלה לומפור, בירת מלזיה, וושינגטון ולונדון. זה יהיה ערוץ הלוויין הראשון שישדר לעולם באנגלית מתוך המזרח התיכון. באופן לא מקרי, שכבת מקבלי ההחלטות בערוץ החדש איננה מבוססת על כוחות אמריקניים אלא בריטיים. ראשי הערוץ אינם מבטאים זאת מפורשות, אבל הכוונה לנגח בסי-אן-אן, בפוקס ובסקיי ניוז, שלושת ערוצי החדשות המובילים בעולם, ברורה.
"אנו רוצים לבנות משהו לגמרי חדש. לחלוטין שונה. לגמרי המאה ה-21", אומר סטיב קלארק (53), ראש מערכת החדשות של הערוץ בראיון טלפוני מאולפני אל-ג'זירה בדוחה. "אנו לא פונים רק לקהל אמריקני אלא לקהל שוחרי החדשות בעולם כולו, תוך כיבוד דתות וגזעים שונים".
מאמצי ההקמה המושקעים של הערוץ החדש הם רק חלק מהתמונה בכל הקשור לתאגיד תקשורת הטלוויזיה הקטרי, שנבחר לאחרונה על ידי מגזין אינטרנט בריטי כמותג החמישי בעוצמתו ברשימת המוצרים הפופולריים ביותר בעולם. מאז המלחמה בעיראק, שבו הפליאה אל-ג' זירה את מכותיה בכל יריבותיה והותירה מאחור את ענקי המרקע המערביים,התרחב הקונצרן כמעט לבלי היכר.
נוסף לערוץ בערבית מפעילה אל-ג'זירה גם ארבעה ערוצי ספורט פעלתניים, מהם שניים בחינם. תחנות אלה רכשו את הזכויות לשדר את משחקי הליגה הספרדית והליגה האיטלקית, את משחקי הגביע האנגלי והגרמני ואת אליפות אירופה לאומות בכדורגל ובכדורסל. "זו התחנה הערבית היחידה המשדרת לציבור ערבי את הטורנירים האלה", אומר מוניר אל-רול, עורך הספורט של היומון הפלשתיני "אל-קודס". "יש להם מגישים ופרשנים טובים ובסך הכל השירות שלהם מצוין. שיעור הצפייה שלהם גבוה מאוד".
לאל-ג'זירה
אל-ג'זירה חתומה על החידוש הטלוויזיוני הקרוי "מובאשר" (ישיר). זהו ערוץ חדשות המעביר בזמן אמת אירועים חשובים כמו הפגנות, ועידות פסגה, ישיבות קבינט או מסיבות עיתונאים בפינות שונות בעולם בצורה נקייה, ללא פרשנות או דברי הגשה.
באפריל הקרוב אמור לעלות הערוץ באנגלית, ולאחריו מתוכננת הקמתו של הערוץ השישי, אל-ג'זירה דוקומנטרי, שייוחד לשידור תוכניות תעודה בלבד. נוסף על כך מפעילה אל-ג'זירה אתר חדשות מעודכן באינטרנט באנגלית ובערבית (www.aljazeera.net) ובית ספר לתקשורת מעשית המיועד לעיתונאים מהעולם הערבי. כל ערוצי הטלוויזיה של אל-ג'זירה, למעט ערוצי הספורט, משודרים בחינם וניתן לקלוט אותם באמצעות צלחת לוויין פרטית.
"אנו מקווים שנציב סדר יום חדשותי בינלאומי ופחות נעקוב אחריו", אומר סטיב קלארק. "אני ארצה לראות גם כתבות בינלאומיות על חלקים של העולם המתפתח, כמו אפריקה, אזורים מדרום אסיה. אני רוצה להציע לצופים סיפורים עם ניתוח איכותי. לא רק מה קורה אלא גם למה זה קרה ומה הוביל לזה. אני רוצה להציע להם תוכניות המבוססות על סיפורים חדשים, כדי שהם יקבלו מושג טוב יותר על מה שמתרחש. וכמובן, עיתונות איכותית והוגנת".
בחודשים האחרונים יצאו ראשי אל-ג'זירה אינטרנשיונל למסע רכישות נאה, המצוי עוד בעיצומו. נוסף לדיוויד פרוסט, הוחתם הבריטי ריז חאן, מבכירי המגישים של סי-אן-אן. חאן יגיש תוכנית ראיונות יומית בשידור חי מוושינגטון. צופים יוכלו להתקשר ולהציג שאלות לסלבריטאים ולפוליטיקאים. בתחנה אומרים בלי רגשי נחיתות שהם שואפים להפוך את הרצועה הזו לתוכנית הראיונות האטרקטיבית ביותר בעולם.
מסקיי ניוז נשאב מגיש החדשות הוותיק דיוויד פוסטר, בעל 25 שנות ותק בראיונות טלוויזיוניים, חלקם עם מנהיגי עולם. הבריטית ורוניקה פדרוסה, מגישה ידועה במהדורה האסיאתית, נרכשה השבוע מסי-אן-אן. היא תשמש כמגישה הראשית מן האולפן בקואלה לומפור.
גם הדמויות שמאחורי הקלעים נלקחו מן השורה הראשונה בענף הטלוויזיה. פול גיבס, מנהל התוכניות של הבי-בי-סי, הובא לשמש בתפקיד דומה באל-ג'זירה אינטרנשיונל. לינדסי אוליבר, סגנית נשיא סי-אן-בי-סי אירופה, תכהן כמנהלת העסקית של התחנה. את התפאורות יעצב מורגן אלמיידה,לשעבר ראש מחלקת העיצוב של סי-אן-אן אינטרנשיונל. ראש מחלקת טכנולוגיה וניהול, סטיב ג'דואסקי, הגיע מהבי-בי-סי, שם כיהן בתפקידי פיתוח של ערוצים חדשים וכסגן המהנדס הראשי של הערוץ הבינלאומי.
"המיקום שלנו הוא יתרון ענק", אומר מנכ"ל הערוץ, נייג'ל פארסונס (54). " אנו באים מתוך המזרח התיכון. איך שאתה רואה דברים מאוד תלוי בהיכן אתה יושב. אנו נציע ראייה אלטרנטיבית. אם התרגלת לערוץ מקומי אחד, למשל ערוץ 10 או ערוץ 2 וסיפור מסוים קרה, בשני הערוצים אתה תראה אותו בפרספקטיבה ישראלית.אבל אם תאמר לעצמך' מעניין מה אל-ג' זירה אומרים על הסיפור הזה', ותצפה בשניהם יחד - תקבל תמונה מקיפה יותר".
פארסונס מסרב לגלות את התקציב השנתי שלו, "אני מעדיף להשאיר זאת חסוי". תקציב הקמה לתחנה בינלאומית כזו נאמד בכמה מאות מיליוני דולרים. למרות הפופולריות שלה, צפייה בשידורי אל-ג'זירה מגלה מיד כי התחנה איננה מוצפת בפרסומות. נותנת החסות העיקרית שלה היא חברת הנפט הממשלתית, שממילא מצויה בידי משפחת השלטון. במילים אחרות, מדובר בהון שיוצא מכיסם של שליטי הנסיכות ואינו חוזר בכל צורה שהיא.
סדרת אירועים שעירערו את תדמיתה המנצחת של אל-ג'זירה היא שגרמה לה לצאת למהלך אסטרטגי של שיפור והתחדשות. במאי 2003, זמן קצר לאחר הפלת סדאם חוסיין, התגלה כי ראשי אל-ג'זירה תיאמו עמדות עם המודיעין העיראקי ערב המלחמה.
באותם ימים החלה עושה את צעדיה הראשונים תחנת אל-ערבייה, שהכריזה מלחמה על המתחרה הוותיקה ואף הציגה תוצאות מרשימות. אל-ערבייה, שמרכזה בדובאי, מצויה בשליטת אנשי עסקים סעודים. שנתיים וחצי לאחר עלייתה לאוויר אל-ערבייה איננה עוד האחות הקטנה של אל-ג'זירה אלא מתחרה נוגסת.התחנה הפרטית אימצה גישה ליברלית יותר, פחות צהובה, שאינה נוטה לאהדה כלפי האיסלאם הרדיקלי. באוויר כבר נשמעו דברי הספד לאל-ג'זירה, ומבקרי תקשורת החלו לדבר על העידן שאחריה.
בקיץ 2003, זמן קצר אחרי נפילת בגדד, עדיין נהנתה התחנה הקטרית מימים אחרונים של שליטה בלעדית מזהרת. כבר מראשית המלחמה הצטיירה אל-ג'זירה כאמצעי התקשורת היחידי שלא עושה חשבון לאמריקנים. כתביה היו, כמו שנתיים קודם לכן באפגניסטן, היחידים ששידרו מתוך אזורי קרבות סגורים, בראשם מעוז המורדים הסונים, העיר אל-פלוג'ה. צוות מטעם התחנה הסתנן לעיר למרות שהוטל עליה כתר ושידר לעולם גופות של ילדים והרס טוטאלי, תוצאה של המרדף הנואל אחר אבו מסעב זרקאווי.
כל זאת, חודשים מעטים אחרי תמונות התקריב של גופות החיילים האמריקנים, שנפלו במארב מול הצבא העיראקי בנאסרייה ביום החמישי למלחמה והראיונות המשפילים עם השבויים האמריקנים, שהועברו לאל-ג'זירה בלעדית מהטלוויזיה העיראקית. היחסים עם האמריקנים הסתבכו עוד יותר ערב כניסת הכוחות לבגדד, כשטיל אמריקני הרג את כתב אל-ג'זירה, טארק איוב, שנם את שנתו באולפני התחנה בבירה העיראקית.
"משרד ההגנה האמריקני הציע לנו עם ראשית האירועים כמה הזדמנויות להצטרף לכוחות האמריקנים, אבל מבחינתנו יש רק סוג אחד של תמונות שמקובל עלינו להביא", אמר בזמנו דובר התחנה, ג'יהאד בלוט.
כשאל-ג'זירה החלה לקבל לידיה קלטות של סדאם חוסיין מן המחבוא, שבהן הוא עודד את העיראקים לצאת לג'יהאד נגד הכוחות הפולשים, החליטו בוושינגטון להעביר הילוך. מחלקת המדינה יצאה בקמפיין נגד אל-ג'זירה, שהחל במהלכים דיפלומטיים ולמזלה של התחנה הסתיים רק בסגירת אולפניה בעיראק. למזלה, משום שבאפגניסטן בחרו האמריקנים בפתרון קל יותר: הם השמידו מהאוויר את אולפני התחנה בקאבול.
ברקע כבר החלה אל-ג'זירה לשדר מוצר בלעדי חדש ומקומם, סרטונים המתעדים הוצאות להורג ועריפות ראשים של חטופים אמריקנים ובריטים. לאלה נלוו קטעים המתעדים מטעני צד שהתפוצצו בדרכן של שיירות או כלי רכב של הצבא האמריקני, מהסוג שהשפעתו על אמהות החיילים רעה מאוד.
"מה שקרה שם היה ניסיון להציג מלחמה נקייה, שאנו לא הסכמנו לו", אומר מנכ"ל אל-ג' זירה אינטרנשיונל, נייג' ל פארסונס. "לא היתה כוונה לשפוט אם המלחמה היא נכונה או לא, אבל היה מספר רב של נפגעים שאל-ג'זירה הראתה וזה הרגיז אנשים מסוימים. היו הרבה חצאי אמיתות מסביב. מאז הפלישה הרבה מגופי התקשורת המערביים הגדולים הרימו ידיים והודו שהם טעו, שהם עצמם לא היו מאוזנים. אל-ג'זירה לא נדרשה לעשות זאת".
בסדרת שיחות שקיימו מזכיר המדינה קולין פאוול ואנשיו עם האמיר של קטר, הוא נדרש להורות לקברניטי התחנה לרסן את התכנים. "היתה שיחה אינטנסיבית וכנה", אמר פאוול באפריל 2004 לאחר שאירח בוושינגטון את האמיר. השייח יצא לעיתונאים, מילמל כמה מילים על דאגתה של קטר מהמצב ולא הבטיח דבר.
שלושה חודשים לאחר מכן נסגרו אולפני אל-ג'זירה בעיראק.הם לא נפתחו עד היום. מדובר במכה קשה ליוקרתה של התחנה, מאחר שעיראק היא כיום מוקד הסכסוך הראשון במעלה במזרח התיכון.גם מוקד סכסוך אחר - סעודיה, הנאבקת בטרור הפונדמנטליסטי, אינו זוכה לכיסוי ראוי באל-ג'זירה. כבר ארבע שנים שאולפני התחנה בריאד סגורים, לאחר שאורח באחת מתוכניות הטוק שואו לעג לתפקודו הבריאותי של פהד, מלכה החולה של סעודיה, שהלך לעולמו לפני שלושה חודשים וחצי. לברוגז של אל-ג'זירה עם סעודיה יש רקע פוליטי. הראיון שבו הושמץ המלך פהד היה רק תירוץ. בין סעודיה לקטר קיים סכסוך ישן על רישום גבולות ומים.
גם בממלכת בחריין אין לתחנה ייצוג כמעט מאז הקמתה, תגמול על המקלט שמעניקה קטר לאופוזיציה השיעית ובשל סכסוך ישן בין המדינות על אי בלתי מיושב במימי המפרץ הפרסי. למשך תקופה ארוכה סגרו אף הירדנים את משרדי אל-ג'זירה בעמאן לאחר שכתבי התחנה תיעדו הפגנה של אזרחים פלשתינים בשיאה של האינתיפאדה,שבה הושמעו קריאות להפלת המלך.כווית מנהלת רומן צורמני עם אל-ג' זירה שבמהלכו נסגרים משרדי התחנה ונפתחים חליפות, בהתאם למצב הרוח הנסיכותי בכווית הבירה.
פרופ' יוסף קוסטינר, מומחה לאזור המפרץ מאוניברסיטת תל אביב, סבור שבאופן חלקי אל-ג'זירה היא מכשיר במערך הכלים הפוליטי של ממשלת קטר. "באמצעות התחנה הם מחדדים כל מיני מסרים, ביקורת שיש להם, ראייה הקורצת למערב ומשרתת את השלטון. הדיון החופשי, החדשות המהירות, הפתיחות, באו לומר,'הנה, אנו עושים את זה כמוכם וגם אצלנו אין פרות קדושות'".
משום כך נאלצת אל-ג' זירה להסתפק בראיונות ובדיווחים טלפוניים מתוך המדינות הסגורות בפניה. לא כתבות, לא ראיונות ובוודאי שלא תמונות אותנטיות מזירות אירוע. זאת בשעה שהמתחרות, בראשן אל-ערבייה, משדרות לעולם תמונות בלעדיות מתוך זירות פיגועים בריאד ובגדד.
"עד לאחרונה היתה אופנה כזו, להספיד את אל-ג'זירה בעיקר לאחר הצלחתה של המתחרה אל-ערבייה", אומר העיתונאי יוסי נשר, הפרשן לענייני ערבים של קול ישראל בערבית. "אמרו שאולי מיצתה את עצמה. אבל התהליך שאנו עדים לו עכשיו, של התרחבות ערוצית, הוא למעשה ביסוס מחדש של מעמדה של אל ג'זירה כחלוצה וכמובילה במדיה הערבית".
נשר סבור כי למעשה בשנה האחרונה הקימה אל-ג' זירה "פורטל ערוצים טלוויזיוני", מינוח השאוב מעולם האינטרנט. "היא מציעה לכל צופה מה שדרוש לו. חדשות בערבית, חדשות באנגלית, חדשות ספורט או תוכניות ילדים, בין אם בטלוויזיה או במחשב. הפורטל הזה מצמית את הצופה לאל-ג' זירה ומעניק לו תחושה שהוא לא צריך אכסניה אחרת. מכאן השמים הם הגבול. מרגע שהשיקו את העיקרון הזה, בעתיד הם עשויים להקים גם ערוץ סרטים או ערוץ בידור".
במצב העניינים הצונן בין אל-ג' זירה לוושינגטון, טבעי היה שהקמת הערוץ באנגלית תיתפש על ידי חוגים במערב כניסיון לפייס את האמריקנים. ראשי הערוץ כבר מצהירים שיפעלו בעצמאות ובאובייקטיביות ומזהירים שאיש חלילה לא יחשוד כי הם משרתיו של אדונם. "תשאל את ממשלת קטר, זה לא היה רעיון שלי", עוקף המנכ"ל פארסונס את השאלה מדוע הוקם הערוץ באנגלית. "נראה שיש צורך בשוק להתפרצות של להבה חדשה.אני מניח שהם בונים על ההצלחה הפנומנלית של הערוץ בערבית. האמיר כאן הוא אישיות רבת חזון. מאבק בשחיתות, זכויות נשים, בריאות, חינוך, הכל נכלל בחזון הזה, ואני חושב שחירות תקשורתית היא חלק ממנו.קהל היעד הוא כל מי שמדבר אנגלית,כשפה ראשונה או שנייה".
פארסונס אומר שהוא לא שמע דבר ממעסיקיו על הצורך לאזן את התחנה בערבית. "זה גם לא התפקיד שלנו. תפקידנו להקים ערוץ בינלאומי ראשון באנגלית, שישדר מתוך המזרח התיכון לשאר העולם, ולהיות לגמרי מאוזנים בדיווח שלנו. איננו באים לתת משקל נגד לתחנה בערבית שבסך הכל עשתה עבודה טובה מאוד בכיסוי המלחמה בעיראק. הם היו בין הערוצים היחידים שכיסו את שני הצדדים. וזה גם התפקיד שלנו, לכסות את כל הצדדים".
אל-ג' זירה הוקמה לפני תשע שנים כיוזמה של האמיר הקטרי, שנה לאחר שהדיח את אביו מהשלטון. העולם הערבי היה שבוי עדיין בערוצי טלוויזיה שנשלטו על ידי ממשלות ופתחו מהדורות בדיווח על איגרת הברכה ששיגר השליט למלך השכן.
על פי המודל של סי-אן-אן הקימה אל-ג' זירה עשרות אולפנים ברחבי העולם והציבה שליח כמעט בכל בירה גדולה. סוגיות שנותרו עד אז מתחת לשולחן, כמו בחירות חופשיות ואלימות גברים נגד נשותיהם, עלו לדיון בשידור חי. דוברים ישראלים קיבלו במה, תחילה כדי לשמש שק אגרוף, אחר כך כחלק ממערך לגיטימי של דמויות על המסך. בתחילה ספגה התחנה ביקורת קשה על כך והואשמה כי היא משרתת את הציונים, אבל הקולות הללו נבלמו עד מהרה כשנוכחו כולם שמצד שני, לא היתה אכסניה שבה הרגיש אוסמה בן לאדן טוב יותר.
ממשלת קטר החלה לספוג לחצים כבדים מצד ממשלות שתבעו להפחית מהביקורת נגדן. היו שתבעו לסגור את אל-ג' זירה. המדינות השכנות גייסו מטיפים שפירסמו פסקי הלכה המגנים אותה. פוסק סעודי, שייח סאלח פוזאן, כינה את שידורי התחנה "רוע מתפשט" והאשימה כי היא "תחנה ציונית". שר ההסברה של בחריין כינה את אל-ג'זירה "זרע שטני שטמנו ידיה של הציונות".
" התחנה הזו מטיפה להסתה לטרור", זעם הנסיך עבד אל-עזיז בן-בנדר, עוזר ראש המודיעין הסעודי. היה זה לאחר שאל-ג' זירה שידרה תמונות בלעדיות של מתאבדי אל-קאעידה, שהרגו 17 אזרחים בפיגוע תופת בריאד. "זה לא בא לאחר התקפות 11 בספטמבר אלא עוד קודם", הוסיף .
פרופ' קוסטינר אינו סבור שאל-ג' זירה היא תחנה פונדמנטליסטית. "כשנותנים במה לדיון פתוח, אזי לצד האגרסיבי, התוקפני, הבעייתי, קל יותר לקנות מקום בתודעה. נותנים להם במה, אז החריפות שלהם נשמעת. בסך הכל, מאז עלייתו של האמיר הנוכחי בקטר, נהוגה שם אווירה חדשה. יש יותר דינמיות, פתיחות, עיסוק פומבי בתחומים פיננסיים ודיון בשאלות קשות".
שייח חמד בן-חליפה אל-ת' אני ידע שהתערבותו בתוכני התחנה יחלישו אותה. סירובו להתכופף בפני דרישות אלה, מוושינגטון ועד ריאד, אכן שימש בידו קלף מדיני. קטר הידקה את יחסיה עם ארצות הברית, שהתבססו על הענקת בסיסים לכוחות האמריקניים בשטח הנסיכות. היא כוננה יחסים דיפלומטיים עם ישראל ועמדה בלחצים כבדים במהלך האינתיפאדה שלא לסגור את הנציגות הישראלית בדוחה למרות שידידיה בעומאן, תוניס ומרוקו מיהרו לעשות כן. כל זאת לא הפריע לקטר להתקרב לאיראן וסדאם חוסיין אף הפך לחברו של האמיר. באחד מימי הולדתו שלח לו השייח אל-ת'אני מטוס נוסעים כמתנה.
מצד שני, התברר כי ערוץ ממשלתי אינו יכול לנהוג במקצוענות מושלמת. אל-ג' זירה מעולם לא נתפסה בביקורת נגד בעליה. ידידי האמיר, כמו סדאם, היו מחוסנים. לרוב לא הושמעה מילה רעה נגד המשטר הסורי, אבל מי שרצה להאשים את המלך הירדני כי הוא סוכן אמריקני יכול היה לעשות זאת כמעט בחופשיות.
לאחר המלחמה בעיראק חשפה ממשלת ספרד כי אחד מכוכבי התחנה, הסורי תייסיר עלוני, גויס על ידי אל-קאעידה לשמש איש הקשר שלהם בנושא כספים לתא שהגיש סיוע למתאבדי 11 בספטמבר. עלוני היה העיתונאי היחידי שדיווח בזמן המערכה האמריקנית באפגניסטן מתוך האזורים המופגזים והמערות של טורה בורה. פרסומים אחרים ייחסו למודיעין הסורי קשרים עם המראיין פייסל קאסם באופן שהשפיע על תוכני התוכנית שלו.
המאה ה-21 היא עידן החולשה של המשטרים בעולם הערבי. אל-ג'זירה רק מוסיפה למגמה הזו. משטרים שפעם היו כל יכולים עומדים חסרי אונים מול פולש אמריקני, שעושה בחצר האחורית שלהם כבתוך שלו ומחליש אותם מול כוחות פונדמנטליסטים ומול זעם הרחוב. הם נאלצים לחזות בעיניים כלות כיצד אל ג'זירה מעניקה במה לצופים, המתקשרים ומביעים את דעתם החופשית ללא צנזורה. הם נאלצים לחזות בעיתונאים עם מיקרופון מהלכים ברחובות רמאללה, בגדד וביירות ומאפשרים לאזרחים לא תמימים להגיד בקול ברור שכל פסגות הליגה הערבית הן שקר אחד גדול. הם צופים כיצד עבד אל-בארי עטואן, עיתונאי פלשתיני הפועל מלונדון, יושב באולפן אל-ג'זירה ומכריז כי "המשטרים הערבים אינם הפתרון, הם הבעיה".
הודות לשיטת הלוויין, המאפשרת לקלוט את שידורי התחנה מכל בית, הפכו אל-ג'זירה ודומותיה לגורם מאיים עבור המשטרים ועם זאת כזה המחייב אותם לחשבון נפש. אל-ג'זירה הפגישה מתנגדי משטר הפועלים בפריז, בארצות הברית ובלונדון, עם אזרחי המדינות שלהן. במובן הזה, היא הרבה יותר מכלי תקשורת. היא שחקן במפה הפוליטית. כשאל-ג'זירה אומרת "לא" לארצות הברית, היא תופסת את מקומם של מנהיגים.
בהיעדרה של רוח ערבית מאחדת, מהסוג שהנהיג גמאל עבד אל-נאצר, תפסה אל-ג' זירה את מקומם של קדאפי, סדאם, ערפאת וחאפז אסד, כמבטאת הנאמנה ביותר של קול ההמון. בוושינגטון יכולים להאשימה בשקרים ובסילופים, אבל אל-ג' זירה עשתה לדמוקרטיזציה של העולם הערבי יותר ממטוסי הקרב ונושאות המטוסים של בוש. כיום לא מתקיים דיון רציני בעולם הערבי על ליברליזם ופתיחות בלי להזכיר את חלקה של התחנה הקטרית. "לקטרים נוח לעשות שריר כלפי האמריקנים בעניין אל-ג' זירה", מסכם קוסטינר, "זה לא עניין עקרוני נגד האמריקנים. בסך הכל, הם מתעקשים על מה שנתפש כאינטרס אמריקני: חופש הדיבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
