עגורים רבותי, עגורים
הוא סמל לאריכות ימים, גדול, מרשים ואסתטי. לג. פייגלע אין שום בעיה ליחצ"ן את העגורים הנפלאים שהגיעו בהמוניהם לארצנו. רני רהב שים לב
כך הפך הצבוע לחיה מאוסה ומלוכלכת, שפן הסלע לסמל הפחדנות, הנשר למלך העופות (למרות שהוא אוכל נבלות בדיוק כמו הצבוע), האריה למלך החיות (שלא מתבייש לחיות על חשבון נשותיו הלביאות ולטרוף את גורי מתחריו כדי לשמור על משרת ראש הלהקה), היען לסמל הטיפשות, הינשוף לחכם מכולם וכך הלאה.
כמובן שלכל הסטריאוטיפים האנושיים הללו אין בדרך כלל כל אחיזה במציאות. ובכל זאת ישנו עוף שכמעט בכל תרבויות העולם יש לו יחסי ציבור מצוינים. זהו העגור, ואם תשאלו לדעתי האישית-בצדק רב.
ביפן, העגור הוא העוף הנערץ ביותר. אין כמעט ציור יפני שלא מופיע בו עגור. היפנים מאמינים שהעגור חי כאלף שנה ולכן נוכחותו יכולה להעניק אריכות ימים. הוא סמל האושר, התקווה, השלום והאהבה.
במחוזותינו נהוג דווקא ליחס ליונים את סמל הזוגיות המושלמת והאהבה ("גידי ןפרידה הם כמו זוג יונים") ועוד יותר מזה - את סמל השלום. אין שטות גדולה מזו. היונים אינן שומרות אמונים לבן/בת זוגן והן תוקפניות ורעות מזג. ולא דיברנו עוד על נטייתן לחרבן לך על הראש בדיוק כשאתה עובר מתחתן.
העגורים לעומתן הם מונוגמיים. זוג עגורים נשאר נאמן כמו זוג קתולים אדוקים. הם אמנם נפרדים זה מזו בעונות הנדידה, אך באורח פלא נפגשים שוב ושוב בעת הקינון והדגירה עד יומם האחרון.
גם מחול החיזור של העגור הוא מחזה מרהיב ביופיו. מאות מחברי הלהקה משתתפים בו, בעיקר הצעירים. במהלכו הם זוקפים את צווארם, או משתחווים זה לזה כיפנים שזה עתה סגרו עיסקה מסחרית חשובה. אחר כך הם מנתרים באוויר עם טפיחות כנף עליזות, ומפעם לפעם מרימים חפץ כלשהוא ומעיפים אותו כלפי מעלה כמו להטוטנים בקרקס.
עופות מופלאים עם קול צורמני. העגור. צילום: גידי גולדשטיין גידי גולדשטיין
העגורים, לדעתי בכל אופן, הם העופות הגדולים האסתטיים והנאים ביותר. החל בעגור האפור שחורף בהמוניו בעמק החולה, ועגור החן, הקטן אך נאה ממנו, שמזדמן לארצנו לעתים נדירות, דרך העגור ההדור בעל הצבעים שלו יאמנו וציצית הזהב שלראשו החי בערבות אפריקה, וכלה בעגור הכחול הנדיר שדמותו המרהיבה מתאימה לפאר את חצרו של קיסר יפן או את סולטן בוכרה היפה כפי שמסופר באגדות.
מעופם של להקת עגורים המפלחת את השמים במשולש מושלם הוא מחזה משובב נפש שאף מונצח בשיר הישראלי היפהפה של הגבעתרון. (למעשה זהו שיר רוסי שעבר גיור כהלכה, אך בל נהיה קטנוניים).
אבל בעולמנו, כידוע, אין יצורים מושלמים וגם לעופות המופלאים הללו יש פגמים. הטבע אמנם חנן את העגורים במראה נאה אך כדי שלא ישתחצנו יתר על
המידה הוא העניק להם קולות צורמנים וצווחניים. בכל פעם שאני שומע עגור המשמיע את קולו אני נזכר במחנכת שלי גוערת בתלמיד שסרח.
קולו של העגור הונצח בשפה העברית באמרה "צווח ככרוכיה". כרוכיה בלשון
התלמוד והמדרש הוא עגור. יש הטוענים ששמו של העגור נגזר מצליל קולו שהוא מעין "גור, גור" שכזה.
עניין שלילי נוסף הקשור בעגור הוא שעל שמו נקרא אותו מנוף מפלצתי השותל בערינו הצפופות והמפויחות גורדי שחקים מכוערים המשחיתים את כחול השמיים. שניים כאלו עוסקים עכשיו בקדחתנות בגזילת הנוף הנפלא שנשקף מחלונות דירתנו.
בהזדמנות זו אני קורא לאקדמיה ללשון העברית לתקן את העוול הנורא שנעשה לעוף האצילי והנפלא הזה ולקרוא לעגורן בשם אחר. יש לי אפילו הצעה: מה דעתכם על מרבו?
עדכון אחרון : 18/11/2005 11:17
נא להמתין לטעינת התגובות
