מתי זה כבר ייגמר?
מושב החורף של הכנסת הביא השבוע לשיא חדש את ביזיונות הח"כים. בין חזן, פרץ וקרא, אנחנו רק רוצים לראות כיצד הכנסת ה-16 נופחת נשמתה. הנבחרים
מהסיפור הזה על ח"כ יחיאל חזן יצא השבוע טוב רק כתב גלי צה"ל עמית סגל, שחשף את הפרשה. חזן לעומתו יצא עם פגיעה אנושה בתדמיתו, שגם קודם לכן לא היתה פאר היצירה, אבל גם הנהלת הכנסת ובראשה היו"ר ריבלין יצאו על הפנים.
אבל נתחיל מהסוף. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, אחרי שעשה הרבה רעש מהפרשה, החליט לסגור את תיק הבדיקה נגד חזן, שנתפס על חם
אבל לא נקפו אלא 24 שעות ועל שולחנו של ריבלין נחתה "בומבה" בדמות פנייהשל פרקליטות המדינה. הפרקליטות ביקשה להעביר לידיה באמצעות תת-ניצב מירי גולן, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל, את כל חומר הראיות בעניינו של חזן, כולל הצילום שנעשה על ידי מצלמות האבטחה של הכנסת. לכנסת לא תהיה ברירה אלא להעביר את החומר למשטרה, ושוב צפויים חוקרים של יאח"ה להסתובב במסדרונות בית הנבחרים.
הכי מטופש מכל הסיפור יוצא כמובן חזן עצמו. מה הוא חשב לעצמו בשעה שיצא מהמחסןעם שקית, ובתוכה ארבעה לוחות הצבעה? "יהיה בסדר", "סמוך", "לא יתפסו אותי?". אם יגאל שילון היה מחכה בקצה המסדרון, ליד מצלמת האבטחה שתפסה את חזן על חם, הוא בוודאי היה צועק לעברו: "חייך, אכלת אותה".
פרקליטו של חזן, אשר חן, טוען כי ההר הוליד עכבר וכי מדובר בהרבה מהומה על לא מאומה משום שחזן קיבל אישור להוציא את החלקים או לפחות הבין שקיבל אישור כזה. לטענתו הכנסת כבר העבירה בעברה פריטים הקשורים למערכת ההצבעה הישנה לידי ההגנה במשפטו של חזן והפעם משום מה מזכירות הכנסת עיכבה את הטיפול בבקשה. הוא הסביר כי מערכת ההצבעה דרושה להגנהכדי להוכיח את טענתה שהמערכת לקויה וההצבעה הכפולה נגרמה כתוצאה מכשל טכני במערכת. כעת המשחק עובר פעם נוספת למגרש המשטרתי.
יושב ראש סיעת ש"ס לשעבר, ח"כ יאיר פרץ, לא מבין מה הבעיה. "תשעים אחוז ממדינת ישראל מעתיקים עבודות", אמרלעיתונאים בשעה שנכנס לשמוע את הכרעת הדין במשפטו. פרץ הועמד לדין על עבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים, לאחר שהתברר כי העתיק עבודה לצורך קבלת תואר אקדמי משלוחת אוניברסיטת ברלינגטון.
כתב האישום צומצם בסופו של דבר לקבלת דבר במרמה "בלבד", בעקבות עסקת טיעון. ח"כ פרץ נשלח לקבל תזכיר מקצין מבחן, שיקבע האם יש מקום לשלוח אותו למאסר או ניתן להסתפק בעונש על תנאי.
אבל כל הפרשה הזאת מעוררת מספר שאלות. א. איך אפשר להפקיד את גורלנו בידי אדם שמעתיק עבודה מסטודנטית ולא טורח לשנות את העבודה מלשון נקבה ללשון זכר. איך נוכל לסמוך עליו בעניינים יותר מהותיים? ב. מה נספר ומה נאמר על חבר כנסת שכל תפיסת עולמו מתמצאת במשפט הזה: "תשעים אחוז ממדינת ישראל מעתיקים עבודות". פרץ רואה עצמו שייך לאותם תשעים אחוז. הוא לא חושב לרגע שמעמדו כשליח ציבור או כחבר כנסת מחייב אותו להיות דוגמא ומופת, ולהימנות על עשרה האחוז הנותרים. מעניין בבית מדרשו של מי קנה תפיסת עולם זו.
בכל פעם שקצין משטרה בכיר, קצין צה"ל או אישיות רמת מעלה נתפסים בקלקלתם בשעה שהם מחנים רכבם על המדרכה במקום אסור, חולפים באור אדום או נתפסים במהירות מופרזת הם נוטים להפיל את התיק על הש.ג, הנהג או העוזר האישי.
השבוע נתפסאיוב קרא, מסיעת הליכוד, בחניון הכנסת כשהוא מחנה את רכבו במקום חנייה השמור לנכים. קרא כמנהג חברי הכנסת מיהר להכחיש. אבל מה לעשות שמצלמות ערוץ הכנסת צילמו את המכונית במיקום המרשיע. ומה עשה חזן? גלגל את האחריות על עוזרו אבריאל בן-דור.
ושוב פעם אנו שואלים איך יש לחברי כנסת מסויימים כשרון להסתבך באירועים כל כך מטופשים, כל כך מיותרים וכל כך מקוממים. האם זה בגלל שהם מצפצפים על החוק? האם זה בגלל שהם חושבים שהכל מותר להם? שאותם לא יתפסו? הם אמורים לקבוע לנו את הנורמה, אבל בפועל איפה הם ואיפה הדוגמא האישית. מוגזם לצפות. ורק נזכיר פה שלמרבה הבושה, מכוניתו של קרא חנתה במקום חנייה המיועד לנכים דווקא ביום בו ציינו בכנסת את יום השוויון לאנשים בעלי מוגבלויות.
כל כך מתאים לה לכנסת שדווקא בימיה האחרונים יפול עליה תקדים שכזה. עמרם מצנע, שהתחיל את הקדנציה בתור מועמד לראשות הממשלה וגמר בתור ראש המועצה הקרואה בירוחם עזב השבוע את הכנסת.
עם כל הציניות אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני האיש הישר והצנוע הזה, שמאס במים האפסיים של הפוליטיקה הישראלית וירד, כמו בן גוריון בשעתו, לנגב לבצע שליחות ציוניתשל ממש. וכמה סמלי שאת מקומו בכנסת, בקרב ספסלי העבודה, אמור לתפוס סלאח טריף, חבר כנסת לשעבר, שהורשע בפרשת שוחד.
טריף נאחז בקרנות המזבח. במקום לוותר לבאה אחריו בתור, סופה לנדבר, הוא מתעקש להכנסלרשימת העבודה, אבל על תקן של "נוכח-נפקד". טריף, שבימים אלה מתברר ערעורו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, הודיע כי אין בכוונתו להצהיר אמונים. על כן הוא לא היה לא יהיה זכאי להנות מזכויות של חבר כנסת, ובהן הזכות להשתתף בדיונים, להשתתף בהצבעות וליהנות מחסינות.
בפועל תמנה למעשה הכנסת 120 איש וקולו יחסר לעבודה בהצבעות החשובות על פיזור הכנסת. את הסבך הזה עשויה להתיר ביום שני בבוקר ועדת הכנסת שתתכנס על פי דרישת יושב ראש סיעת שינוי, רשף חן, כדי לדון באפשרות להשעות את ח"כ טריף. מתברר שלוועדה יש סמכות להשעות חברי כנסת שהורשעו בדין, גם בטרם הסתיים הליך הערעור בעניינם, וגם בטרם קבע בית המשפט שיש בעבירה שעברו משום קלון. הפלונטר הזה הולך ונעשה מעניין משום שסופה לנדבר, הנושפת בעורפו של טריף, כבר מזוהה בעצם עם ישראל ביתנו של ליברמן ולא עם העבודה. עוד סיבה לפזר את הכנסת הזו כמה שיותר מהר.
מי היה מאמין. שרותי הנשים בכנסת הפכו מוקד להסתה חמורה. יושב ראש הכנסת ריבלין כינס מסיבת עיתונאים דרמטית. הסיבה - בחדרי השירותים הצמודים לכניסה לאולם המליאה התגלועל המראה ובאחד התאים, כתובות נאצה בנוסח "רבין מחכה לשרון", "פושעי הגירוש לדין".
גבורת היום היתה פועלת הנקיון שגלתה את הכתובות, בדיוק בשעה שבכנסת התנהלה ישיבת סיעת הליכוד בהשתתפות ראש הממשלה שרון ובכירי שריו. הפועלת מיהרה לקצין הכנסת, זה הורה לנעול את השרותים ולפתוח מייד בחקירה. פה לא היתה לריבלין שום בעייה. הוא העביר מייד את פרטי הארוע לידיעת המשטרה שפתחה בחקירה. עכשיו שואלים בכנסת ספק בצחוק ספק ברצינות, האם יותקנו מצלמות אבטחה גם בשרותים.
לידיעתכם. שירותי הנשים ההצמודים למליאה משמשים בעיקר את דליה איציק, לימור לבנת, ציפי לבני, מרינה סולודקין, ענבל גבריאלי, גילה פינקלשטיין ושאר השרות וחברות הכנסת. אבל חלילה שמישהו חושד בהן. המשטרה קיבלה לידיה את רשימת כל האורחים שהיו באותה עת במשכן והיא מנסה לאתר מי אחראי לכתובות הנאצה.
בליכוד מגלים סמנים של פאניקה. שבוע שני ברציפות שבו עמיר פרץ מצליח להכתיב את סדר היום, לשמור גובה ואפילו לחזק את מעמדו במפלגה ובציבור. סיעת הליכוד שהתכנסההשבוע ניסתה להציג כלפי חוץ תמונה מתקתקה וסכרינית של אחדות וחיבוק. אבל האחדות היחידה שהצליחו להשיג שם היתה נגד דמותו המאיימת של פרץ.
ואיך יודעים שהיא מאיימת? צריך היה רק לשמוע את נאומו של יו"ר הסיעה, ח"כ גדעון סער, שתקףאת יושב ראש העבודה ממש באותם מונחים שבהם השתמשו בשעתו בליכוד נגד פרס. כולם זוכרים את קמפיין "פרס יחלק את ירושלים". הפעם חזר סער בדיוק על אותה מנטרה.
פרץ יעשה קואליציה עם הערבים, פרץ יממש את הסכם ג'נבה, פרץ יחזיר את הפליטים ופרץ יחלק את ירושלים. ואם לא די בכך עורר ח"כ חיים כץ בהלה בקרב שומעיו. הוא סיפר כיצד אנשיו של עמיר פרץ פרוסים בכל רחבי הארץ ופועלים יומם ולילה תוך שהם פורטים על הנימה העדתית ואומרים לבוחרי הליכוד המסורתיים במרוקאית: "פרץ הוא משלנו". לאוירה הכללית נתפס גם סגן השר אפללו שסיפר לחבריו על נהג המונית שהוביל אותו מהמלון לכנסת ואמר לו כי פעם היה ליכודניק, והיום יצביע פרץ.
את השבוע הזה סיימנו בדיוק כפי שהתחלנו. עם סימן שאלה גדול סביב התעלומה מספר אחת בפוליטיקה הישראלית. האם שרון יפרש מן הליכוד או ישאר בתוכו ויתמודד על ההנהגה.
עוזי לנדאו, מבכירי המורדים, אמר לשרון בישיבת הסיעה: "אני מכיר שלושה מתמודדים על ההנהגה - נתניהו, עוזי לנדאו ופייגלין. חסר לי מועמד אחד...". אחר כך יאמר שהערפל שמפזר שרון הוא פשוט חוצפה. גם ח"כ מיכאל איתן הפציר בשרון לגלות מהם תוכניותיו והוסיף: "אם נגזר עלינו להתגרש, בוא נעשה זאת בדרך הוגנת ויפה". אבל שרון מחזיק את הקלפים חזק חזק קרוב לחזה. שרון בשטח, הסיעה במתח.
אולי אולי בשבוע הבא כל השאלות המסקרנות יזכו סוף סוף למענה: מתי הבחירות והאם שרון יתמודד. גם בעבודה היה השבוע שמח. עמיר פרץ לא סומך על בכירי העבודה. הוא החתים את השרים ממפלגתו על מכתבי התפטרות מהממשלה ושם אותם עמוק בכיסו. בעבודה נשמעו השבוע קולות של מספיק ודי, וקראו לשמעון פרס ללכת הביתה.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי יום חמישי את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
