קיצורי הדרך של השופטת פריש
תחקיר מעריב: השופטת בדימוס שרה פריש אישרה רישיונות להפעלת מוניות, מבלי לכנס לדיון את ועדת המוניות. פריש: "ההתנהלות שלי בנושא היתה כדין"
יושבת ראש "ועדת המוניות", השופטת בדימוס שרה פריש, מונתה לפני שבע שנים לתפקיד על-ידי שר התחבורה דאז יצחק לוי. על-פי החוק, אמורה הוועדה להתכנס בהרכב של שלושה חברים בראשותה, ולאשר את בקשות הנהגים.
לדברי פריש, היא קיימה ישיבות פעם או פעמיים בשבוע. ואולם תחקיר מעריב מגלה כי במקרים רבים, במקום להגיע למשרד התחבורה ולכנס את הוועדה לדיונים כנדרש בחוק, העדיפה השופטת לדון בתיקים לבדה במשרדה בפתח-תקוה. פקידה ממשרד התחבורה היתה מגיעה אליה עם התיקים מירושלים, פריש היתה עוברת על החומר, חותמת על המסמכים, ומחזירה אותם לפקידה. זו היתה משיבה את התיקים למשרד התחבורה, ורק כעבור יום או יומיים היו מגיעים שני חברי הוועדה האחרים, עוברים על החומר ומוסיפים את חתימתם.
פריש טוענת כי גם בבית משפט את פסק הדין המרכזי נותן אחד השופטים, ואילו התיק עובר לחברי ההרכב האחרים לעיון ולמתן החלטה. אולם הן בבית המשפט והן במקרה הנוכחי, כל חברי ההרכב אמורים להשתתף בדיונים עצמם - דרישה שלא התקיימה כאן.
"אם תסתכל על הניירת של הוועדה תקבל חום", סיפר גורם בוועדה. "אם טופסי ההחלטה היו משקפים את זה שבכלל לא התקיימה ישיבה בפועל, אז זו היתה חצי צרה. העניין הוא שבבחינת הטפסים לא תוכל לנחש שהוועדה לא התכנסה.
"השופטת היתה חותמת על הטפסים אצלה במשרד ביום אחד, אנחנו היינו חותמים עליהם ביום אחר, ומי שמסתכל על התאריך ליד החתימות, יכול היה לחשוב עוד שמדובר בישיבה אמיתית ובשלושה אנשים שחתמו יחד. אתה מבין? אבל זה לא הכל. הכותרת של הטופס הזה היא 'ישיבת ועדת המוניות'. אם כתוב' ישיבה' אתה מבין שהיתה ישיבה, לא? הכל ישראבלוף".
אחד מחברי ועדת המוניות
"מכיוון שהיא היתה עמוסה בעבודה, כשהכל היה בסדר במסמכים - היו מעבירים אותם אליה כדי לא לטרטר. היא היתה עסוקה בכל מיני ועדות, והיה סיכום איתה שהיא תבדוק ותוכל לחתום. היינו באים יום-יומיים אחר כך כדי לעבור על זה. אני תמיד הקפדתי שהחתימה שלה תהיה הראשונה. כך היה הסיכום איתה. לפניה היתה הקפדה על כל פסיק ועל כל נקודה. היינו מתכנסים על כל תיק ואנשים חיכו בפרוזדורים. זה היה טרטור".
היו מקרים שבהם חתמתם על תיקים, היא בפתח-תקוה ואתם בירושלים, אפילו בלי לדבר ביניכם?
"במקרים שלא היו בעיות בחומר, כן".
רשימת חברי הוועדה כללה עד לאחרונה 20 איש, והחוק קובע שהשופטת היא שאמורה לבחור מבין ה-20 את השניים שיישבו איתה בכל פעם בהרכב. רבים מהחברים שמונו לוועדה המתינו לשווא לזימון, אך השופטת עבדה עם מספר לא רב של אנשים שזומנו שוב ושוב.
כמה מחברי הוועדה שאליהם פנה מעריב השבוע, טענו שבמשך ארבע שנות כהונתם זומנו פעמים ספורות, חלקם לא זומן ולו פעם אחת. כמה חברים אחרים סירבו לדבר על הנעשה בוועדה. השופטת פריש הגיבה כי את חברי הוועדה היתה מזמנת מזכירות הוועדה במשרד.
גם אברהם פריד, יושב ראש ארגון בעלי המוניות, מופיע ברשימת חברי הוועדה. לדבריו, ככל שהדברים אמורים בישיבות שאליהן זומן, אלו נערכו במשרד התחבורה עצמו בנוכחות כל חברי הוועדה. "פעם היו מזמנים את כל המבקשים", הסביר השבוע למעריב, "בשנים האחרונות מזמנים רק את הבעייתיים. ברוב המקרים הוועדה חותמת כמעט בלנקו".
ב-27 ביוני , לפני כחמישה חודשים, התקשר שר התחבורה מאיר שטרית אל פריש, והודיע לה שהחליט לסיים לאלתר את פעילותה. שטרית הסביר את החלטתו ב"רפורמה בענף המוניות" ובהחלטתו להחליף את הרכבה של הוועדה כולה.
פריש, שעמדה באחרונה בראש הוועדה לבדיקת תקינות המיפקד במפלגת העבודה, רתחה מזעם על כך ששטרית משחרר אותה מתפקידה שישה חודשים לפני סיום החוזה - ושלחה לו מכתב זועם. "נשגב מבינתי להבין כיצד הנך מודיע על הפסקת עבודתי מהרגע להרגע, בניגוד גמור להסכם שעליו חתמה עמי מדינת ישראל", כתבה .
במקום פריש, שקיבלה תמורת התפקיד 31 אלף שקל לחודש, בתוספת מע"מ, מינה שטרית לתפקיד את השופט בדימוס אמנון סטרשנוב. סטרשנוב מגיע למשרד התחבורה לכל ישיבה, משתכר כ-1,000 שקל לישיבה - עלפי תעריף של ועדה ציבורית - ומקיים שתיים עד שלוש ישיבות בחודש.
נא להמתין לטעינת התגובות
