רוב המתאבדים נעדרו מביה"ס
15 נערים מתאבדים בישראל מדי שנה. 90% מהם נעדרו קודם לכן מהלימודים. המורים ינסו להתמודד
בשבוע הבא יצוין "יום מניעת האובדנות" הבינלאומי, ועל פי הבדיקה שערך משרד החינוך, בישראל מתאבדים בכל שנה כ-15 בני נוער. לדברי מנהלת היחידה להתמודדות עם מצבי לחץ במשרד החינוך, יוכי סימן-טוב, "הצוות החינוכי חייב לשים לב לילדים שנעדרים באופן שיטתי מהלימודים. זה מדד מובהק לניסיונות להתאבד. הרקע להיעדרויות יכול להיות לפעמים חוסר רצון ללמוד, או שהדבר משקף בדידות חברתית, אבל בכל מקרה - היעדרויות מרובות מחייבות בדיקה".
ממצא אחר העולה מהבדיקה הוא שבניגוד לתפיסה המקובלת, מתברר כי שני שלישים מבני הנוער שהתאבדו הם בנים למשפחות בעלות רקע סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. "התפיסה המקובלת היא שילדים ממשפחות עניות נמצאים בסיכון רב יותר להתנהגות אובדנית, אבל הנתונים מראים שמדובר בבעיה המשותפת לכל האוכלוסייה", מסבירה סימן-טוב.
על-פי הנתונים, נערות מנסות להתאבד בשיעור הגבוה פי חמישה מנערים, ואולם בנים מצליחים בניסיונותיהם פי שלושה מהבנות. אחד ההסברים לפערים אלה הוא שתלמידות, הרבה יותר מתלמידים, מתייחסות לניסיונות ההתאבדות כאל בקשת עזרה מהסביבה.
שמחים לעזרה
מהנתונים עולה גם כי כ-90 אחוזים מהמקרים שבהם קיבלו אנשי המקצוע בבית הספר דיווח על תלמיד במצוקה נפשית או רגשית, הסתיימו בטיפול שהציל את חייו. "ברוב המקרים אפשר למנוע את ההתאבדויות", אומרת סימן-טוב. "דיווח על חבר במצוקה איננו בגידה או הלשנה, אלא מעשה שמציל חיים. אלה תפיסות שאינן מובנות מאליהן בקרב מתבגרים רבים".
סימן-טוב הוסיפה: "הרוב הגדול של מי שניסו להתאבד וקיבלו טיפול מתאים, הביעו כעבור זמן שמחה על העזרה שניתנה להם. חשוב לנו להעביר לתלמידים את המסר שידברו על מה שמציק להם, שינסו לשתף חברים ולקבל עזרה. המבוגרים אינם נגד הילדים אלא רוצים לעזור להם".
התוכנית החדשה למניעת התאבדויות, שמפותחת כעת בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי
של משרד החינוך, תתייחס לאוכלוסיות בסיכון כמו ילדים שביצעו בעבר ניסיון התאבדות, ילדים ובני נוער הסובלים מבעיות נפשיות, מכורים לסמים או כאלה שעברו ניצול מיני.
התוכנית גם תתייחס להבדלים התרבותיים של קבוצות האוכלוסייה השונות. "טעות היא לגבש תוכנית זהה לילדים דרוזים ולכאלה מרמת-השרון", הדגישה סימן-טוב. לדבריה, מהשיחות עם יועצות בתי הספר המשתתפות בגיבוש התוכנית, עולה כי נערים רבים חשים כי משפחתם אינה מעניקה להם די תמיכה רגשית ונפשית.
"לפעמים התחושות האלה סובייקטיביות, אבל אם הילד גדל רק עם המטפלת הפיליפינית - זה כבר אובייקטיבי יותר", אומר סימן-טוב. "חוסר התמיכה בילדים הוא בעיה גם בקרב השכבות המבוססות".
עדכון אחרון : 17/11/2005 7:45
נא להמתין לטעינת התגובות
