בום טראח
אראל סג''ל עם פרשנות מעמיקה לספר המופת ''מעשה ב-5 בלונים''
מצד שני, הבן שלי נכנס לדודא אם אני לא מקריא לו לפחות פעם בשבוע את "מעשה בחמישה בלונים". תקופה ארוכה ממש חששתי לשפיותו. לילד היה פטיש על הספר. הוא היה מסתובב עם הספר בכל מקום ומבקש מאנשים זרים שיקריאו לו אותו.
כיוון שיש לי ילד חכם (חמסה חמסה חמסה), הבנתי שטמון בספר משהו נוסף, מסר מקודד בעל משמעות עמוקה הרבה יותר מהבנאליה הרגילה והלקח המצוץ שבדרך כלל מאפיין סיפורי ילדים.
לפיכך, בשעה שהקראתי לו את השורות האלמותיות, ניסיתי כמסורת הראשונים והאחרונים ותאומיהם בדור זה, אנשי הדהקונסטרוקציה נוסח דרידה, לפרק את הטקסט על משמעותו הנסתרת. בלילה אחד הוארתי. מתוך הדפים נגלה לי הסאבטקסט המוצפן ונפרשה בפני המשמעות האזוטרית-סודית המובעת באמצעות עבודה פסיכולוגית מבריקה.
אבל לפני הכל תקציר עלילת הספר.
אמא של רותי מביאה חמישה בלונים בצבעים שונים לילדים.
אורי שקיבל בלון ירוק - "רץ וקפץ-וזרק את הבלון הירוק למעלה-למעלה: זרק ותפס.... זרק ותפס... נפל הבלון הירוק על שיח ורדים - נדקר. ופתאום... בום! טרא-ח! מה קרה? הבלון התפוצץ... הבלון נקרע. אנא - אורי - אל תצטער! נביא לך בלון אחר".
רון בעל הבלון הצהוב מבקש מאביו שינפח את הבלון "שיהיה גדול - כמו הראש שלך! גדול - גדול כמו... כמו... השמש!!". כתוצאה
ורותי בתגובה מחבקת בעוצמה את הבלון הכחול "כמו שמחבקים את אמא", וכמובן שהתוצאות לא מאחרות לבוא וגם בלונה מתפוצץ.
הבלון היחיד ששורד הינו הבלון האדום של אלון. אבל זה נחטף בידי רוח חזקה שמעיפה אותו "למעלה - למעלה - עד העננים". אורי נפרד מהבלון בהשלמה, מנפנף בידיו וקורא:
"שלום! שלום! בלון אדום!".
ועתה לפרשנות. אורי ובלונו הירוק הינם אלגוריה לטיפוס ההרפתקני, חסר האחריות והעכבות. הדוניסט קלאסי מאסכולת משה קרוי (תקופת הביניים) המשולב ב"על אדם" הניטשיאני.
אורי קורא תיגר על החברה הממוסדת והשמרנית, הוא יוצא למסע עצמאי ופרוע ומאבד את בלונו/נשמתו לנסיבות פעולתו. נראה שיש כאן התכתבות של המחברת עם תפישת ההשגחה הפרטית הרציונלית, כפי שהיא מנוסחת ב"מורה נבוכים" לרמב"ם, לצד לגלוג כבוש על משנתו הרדודה של דן בן-אמוץ, כפי שהיא מנוסחת בספרו "זיונים זה לא הכל".
רון בעל הבלון הצהוב הינו חסיד איין ראנד קלאסי. תועלתן חסר מעצורים, בעל השקפת עולם קלוויניסטית-קפיטליסטית קיצונית. הוא מבקש להגדיל עוד ועוד את הונו וסופו הנמהר צפוי. צהוב הוא צבע הזהב ואין תמה שרות בוחרת בצהוב כדי לייצג את סלידתה מהגלובליזם החזירי.
סיגלית נופלת קורבן לתמימותה כמי שאינה מכירה בשלטונו השרירותי של היקום. זוהי השתקפות של טענה מטריאליסטית-דטרמניסטית קיצונית. סיגלית היא טיפוס פסיבי כמובן, אוהבת מושבעת של חיות ומתנדבת באגודה לקימום החתול. כמובן שהיא שומרת על אורח חיים טבעוני קיצוני.
כל זה מתנפץ בפניה בשעה שדווקא חיית המחמד האהובה משמשת כקוביות המשחק של אלוהים. נראה כי הסימבוליקה חמקמקה, אך לא היא. בחינה מעמיקה תספר לנו כי החתולה מיצי נבחרה בקפידה לשמש כנציגת שרירות שלטון הטבע, ולא, נניח, כלבלב או חולדת מחמד בשם יחזקאל.
חתול הינו החיה היחידה שהאדם אינו יכול לרדות בו. החתול הוא הרודה באדם. חוסר יכולתה להגן על בלונה משקף את הפציפיזם של ראסל יחד עם מגמות ניאו-פגניות הקשורות בפולחן החתול המצרי העתיק.
רותי ובלונה הכחול מייצגים את הטיפוס הנוירוטי.הטיפוס הפסיכולוגיסטי מדי. רותי חרדתית, בעלת נטיות דכאוניות. עודף הזהירות שלה מפני החיים מתבטא בקמצנות שאינה אלא פוביה מודחקת לחלוק את רגשותיה עם חבריה.
רותי מחבקת את הבלון בעוצמה פוסט-אנאלית. זהו מקרה ארכיטיפי של פולניות רדיקלית המתבטאת בשלב מאוחר יותר של החיים בעטיפת הרהיטים בניילון. כדי להיחלץ ממעגל הסבל האובססיבי היא נאלצת לחוות אובדן.
נדמה גם כי הכחול המסמל את הציונות המתחדשת, נידון לכליה על ידי הזעיר בורגנות הנרקיסיסטית והאגוצנטרית. מובעת פה ביקורת מובלעת על העלייה השלישית.
אלון ובלונו האדום משמשים כקתרזיס אריסטוטלי לסיפור. הבלון האדום, קרי נפשו של אלון, חי בהרמוניה עם הטבע אך לא מתוך מגמת כניעות אלא כביטוי בהיר לרוח החופשית המבקשת שוויון ואחווה.
זוהי השקפה ניאו-מרקסיסטית קלאסית. צבעו האדום של הבלון והעובדה שהמחברת היתה בין מקימי קיבוץ שער הגולן מחזקים הערכה זו.
הבלון המתמזג ברוח מצטט את תפישת גלגול הנשמות בבודהיזם המוקדם ובה בעת נוגע ברעיונות מיסטיים יהודיים.
כאן נמצא לנו חיבור בין מרים רות למחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל, שהיה כידוע קומוניסט ומתקן עולם, וקיבץ סביבו חבורת תלמידים נוסח חבורת האר"י שהיו כולם פועלי בניין.
החבורה המתקבצת סביב אלון פועלת לגאולה. הידיעה שרק צדק חברתי ותיקון עולם חומרי יביא לתיקון הקוסמי הגדול מתוך קבלה שלווה של מעגל החיים מובילה את אלון וחבריו לחוות את ההשלמה המנחמת.
בניגוד להבטחה של האשליה האקזיסטנציאליסטית, חיי הרגע המגולמים באושר הזמני של קבלת הבלון אינם מספקים.
אצל רות, כמו אצל אבן גבירול ושופנהאוור, ל"רצון" יש משמעות עמוקה וכמובן שנמצא לנו כאן השתקפות צלולה של פנתאיזם שפינוזיסטי המקבל את יופיו ומורכבתו של היקום.
אלוהים הוא גם בלון.
אך בזאת לא תמה החקירה. בספרה "תירס חם" פורסת רות ביקורת נוקבת על משיחיות שקר גברית, באמצעות חיבור מגדרי נוקב, הנוקט טכניקה של אודיסאה קלאסית.
העלילה מספרת על אופיר שאוהב לנגן ולשיר "וביום קיץ חם - אוהב גם תירס חם. יום אחד יצא אופיר לטייל. ביד אחת - קופסה, ביד שנייה - מקל. איזה כיף! במקל לתופף! זה כביר! לתופף ולשיר: בים-בם-בם! תירס חם!".
אופיר , טרובדור צעיר, אגוצנטרי ובעל תסביך גדלות, מתחיל במסעו. מסע צלב אל התירס, אל הוודאות המוחלטת של האושר והעונג. אליו מצטרפת בתחילה לירון שמגיעה עם תלת אופן ופעמון.
אחריה יהב עם דובון, צור המחצצר בחצוצרה (אולי מחווה לחצוצרה שנתביישה), אלית עם כף וסיר ולבסוף שחף עם עגלת בובות ובתוכה עשרה תינוקות.
בביתו של אופיר מתגלה התרמית, אופיר הינו בדאי, משיח שקר המבטיח תירס נוסח "היה תהיה". "איזה פיכסה", טוענים כלפיו חסידיו וערפל מעיק של חומר נפץ פרוידיאני מאיים לגאות ולהציף את החבורה.
כאן נחלצת לעזרתם שחף.דווקא היא,שמחקה את האם הסטראוטיפית,עקרת הבית הנאמנה והקלאסית,מצילה את המצב.
היא מובילה את הילדים לבית סבא שמעמיד סיר על האש ומציל את היום. פתרון הקונפליקט המאצ' ואיסטי-משיחי מתקבל באמצעות תרומתם המבורכת של בני הדור הוותיק בהתיישבות העובדת.זה העומד בפני שוקת שבורה כאשר צעדי ההפרטה מאיימים לפגוע במפעל חייו.
רות מציעה דגם של פרקטיות: ריאליזם נוקב במציאות הפכפכה. בקרוב כאן, חשיפה, "מיץ פטל": הקונספירציה , סוד הדאנגון של הארנב, נטיותיו המיניות הביזאריות של האריה ואישיותה הגבולית של הג' ירפה. להתראות מרים רותותודה על רגעי אושר עם בני. תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
segal99@012.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
