מכל הבנות בעולם – דווקא לאה אמנו
דווקא ביום בו כולנו זוכרים ומזכירים את רחל אמנו, הרב חגי גרוס מחפש את קברה הנעלם של אחותה הבכירה, לאה. על האם רביעית והנשכחת, שיש לכולנו כל כך הרבה מה ללמוד ממנה
לאה, אחותה הבכירה של רחל, נדחפה בעל כורחה למרכז הבמה המשפחתית וההיסטורית של עם ישראל. אולם, בעוד רחל נמצאת באור הזרקורים מוקפת אהבה ותשומת לב, נשארה לאה בודדה, נלחמת על כבודה ועל מקומה המשפחתי.
לא קל להיות האחות הבכירה והפחות יפה בצילה של אחות צעירה, יפה ופורחת. אולם המשימה קשה שבעתיים כאשר שתי האחיות נשואות לאותו בעל, ופי שבעים ושבעה כאשר הנישואין של לאה ליעקב נעשו בדיעבד וללא הסכמת יעקב.
היטיב לבטא את הרגש העצוב המכמיר והנוגע ללב אהוד מנור בשירו "אני אוהב אותך לאה""
כשלחשתי באוזנך את שמה
את ידי אספת ביד קרה
ודמעה אחת חמה
אל כפות ידי נשרה.
טרגדיה כל כך גדולה מקופלת בשורות ספורות אלו, טרגדיה אישית של אישה אשר מודעת לכך כי היא אישה בדיעבד, היודעת כי את אהבתו של בעלה תיאלץ לחוות דרך אחותה / צרתה. ליל הנישואין שלה, אשר היה אמור להיות לילה מאושר מלא בתקוות, הפך לתחילתה של תחרות שאינה הוגנת. תחרות בה היא מתחילה הרחק מאחור ולאורך כל המסלול היא נשרכת בעקבות אחותה המובילה.
קבר רחל. ארכיון
לא נשכח
אולם, למרות כל נתוני הפתיחה הללו לאה זוקפת את גווה ומתחילה במסע הארוך להקמת משפחה, למציאת נחמה בזרועות בניה במקום זרועות בעלה. שמות כל ילדיה מקפלים בתוכם תחושות של עוני ותקווה: ראובן – כי ראה ה' בעוניי, שמעון – כי שמע ה' כי שנואה אני, לוי – הפעם יילווה אישי אלי, יהודה – הפעם אודה את ה'. יששכר – נתן אלוקים שכרי, זבולון – הפעם יזבלני אישי.
חצי משבטי ישראל, שישה מתוך 12, נולדו ללאה. מחצית מעם ישראל מיוחס לה ולבניה וזהו שכרה על שנים של עצב ומרירות. כאשה וכאם, ידעה לאה למחול על כבודה, ידעה והצליחה להמשיך הלאה למרות נתוני פתיחה הקשים .
לכן ביום זה, יא' חשון, יום בו רבים רבים עולים לקברה הבודד והמפורסם של רחל ומתפללים על עניינים שונים
, אני נושא עיניי אל קברה של לאה. קבר אותו היא חולקת במשותף עם שאר האבות והאימהות במערת המכפלה. ואולי זהו שכרה אשר קיבלה במותה ואשר נמנע ממנה בחייה.
העוצמה השקטה, האיפוק והיכולת להמשיך ולצעוד בדרך חתחתים של מלחמה מתמדת על קיום עצמאי, יכולה להאיר לנו את דרכנו בתקופות אפלות. גם כשקשה לא נשברים, גם כשאור הזרקורים מופנה לאחר ותשומת הלב היא מאיתנו והלאה, יש חשיבות לקיום היום יומי השוחק, הסיזיפי והעיקש. אחרי הכל, רוב בניינו ומניינו של עם ישראל נוצר בחשיקת שפתיים אילמת זו.
יש לנו המון מה ללמוד מלאה, יש לנו אם נוספת להתפלל אליה. אל נא נשכח את אמנו הרביעית אשר לא זכתה לאותה תהילה כמו שלוש האחרות, אולם תרומתה לעם ישראל איננה נופלת מתרומתן.
עדכון אחרון : 13/11/2005 11:01
נא להמתין לטעינת התגובות
