לבד בכיכר
גם השנה, ביום הזיכרון העשירי ליצחק רבין ז"ל, הרגיש חנוך דאום מאוד לבד וללא כל שייכות
אני לא מרגיש בנוח בחברת אלה המאשימים ציבור שלם במעשיו של איש אחד, ואני לא מרגיש בנוח בחברת אלה הטוענים כי יגאל עמיר פעל לבד, וכי להתלהמות שקדמה לרצח לא היתה השפעה על מעשיו.
לא אהבתי את אוסלו של רבין, אבל גם לא את סבסטיה של פורת ולוינגר. לא חשבתי שמגיע לרבין וערפאת פרס נובל לשלום, אבל
גם התקוממתי מאוד כאשר כמה פלצנים משמאל ביקשו לכחד מפרופסור אומן את הנובל שלו, רק משום שהעז לענוד צמיד כתום.
יש כאן עם מקוטב, וזו בעיה לאומית די קשה, אבל לי יש בעיה אחרת: אין לי קוטב, אין לי שייכות, ואין לי מגזר. גם השנה, ביום הזיכרון העשירי ליצחק רבין, אני מרגיש לבד. מאוד לבד.
עדכון אחרון : 13/11/2005 4:50
נא להמתין לטעינת התגובות
