25 שנות מאסר למפיץ האיידס
אזרח גאנה שהורשע בהדבקה ביודעין של שתי נערות בנגיף הקטלני קיבל 25 שנים בכלא
בגזר הדין קבע בית המשפט כי הנאשם נהג באטימות שלא תתואר, והדביק באופן מזעזע "שלוש נערות צעירות, נאות וחכמות" שנפלו ברשתו. הצעירות חלו במחלה וכעת נאבקות על חייהן. במהלך המשפט, כינתה אחת הקורבנות את הנאשם "שפל מכל חיות הארץ".
השופטים גם קראו לכנסת לשנות את החוק שקובע עונש מקסימאלי של 7 שנות מאסר בלבד, על עבירה של מעשה שעלול להפיץ מחלה לאור חומרת תוצאות הפצת המחלה, והסבו את תשומת לב המחוקקים לחוק בארה"ב, שם הדבקה במחלה חשוכת מרפא גוררת אישום של ניסיון לרצח, ואם הקורבן מת , הופך האישום לרצח.
השופטים גזרו על הנאשם את העונש המקסימאלי על כל אחת מהעברות של הפצת המחלה ועוד 11 שנים נוספות בגין יתר העבירות, וביחד 25 שנות מאסר בפועל.
עו"ד עידו דרויאן מהתביעה אמר כי חשיבות המקרה הזה היא העלאה מחדש של המודעות למחלת האיידס שלאחרונה קצת ירדה בגלל הצלחתו של הטיפול בקוקטייל . "אי אפשר לומר שזאת התנהגות שמאפיינת את כל נשאי האיידס. הוא הפיץ את האסון ואת גזר דין המוות לכל עבר".
השופטים שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש קבעו בגזר הדין כי האינטרס הציבורי מחייב את הרחקתו של הנאשם מהחברה לתקופה ממושכת לנוכח מסוכנותו והסתרת דבר היותו חולה במשך שנים, ובמרמה , תוך חוסר התחשבות מוחלט באחרים. בנוסף הם קבעו כי ישנו הנאשם לוקה בהיעדר תובנה לחומרת התנהגותו, אי קבלת אחריות, ואפילו אי הבעת השתתפות כלשהי בסבלן של הנשים שהדביק באיידס.
לדברי השופטים, כל אלה מצביעים על שיפוט מציאות לקוי ביותר. הם גם דחו את בקשת ההגנה להקל בעונשו של הנאשם בשל מחלתו, וקבעו כי "לא יתכן שמחלתו שהייתה כלי המשחית תהפוך לכלי הגנה".
השופטים קבעו עוד כי נוכח חומרת התנהגותו
השופטים הוסיפו כי למרבה האירוניה, דווקא הטלת עונש מאסר ממושך בפועל על הנאשם עשויה להיטיב עמו ולהאריך את חייו מכיוון שהוא מטופל היטב על ידי שירות בתי הסוהר ומקבל מענה לכל צרכיו.
"אין כל ספק כי אם יגורש מהארץ כפי שמבקש סנגורו, יהיה זה גזר דין מוות עבורו. כמו כן, בקשתו להשתחרר ולהיות מגורש, מעידה גם היא על חוסר התובנה והסיכון הקיים ממנו לאחרים , ולו עצמו".
סרפו נאשם שהדביק שלוש נשים, הראשונה בהן תלמידת תיכון בתולה וללא כל ניסיון מיני , שנשבתה בקסמיו והתרועעה עמו חרף גילויי קנאה ואובססיביות מצדו כלפיה. כחודש ימים לאחר היכרותם קיימה עמו יחסי מין, בהתחלה עם קונדום, ולאחר מסע שכנועים ארוך ומייגע נכנעה לבקשתו להסיר את הקונדום.
לאחר קיום יחסי המין הוא אמר לה: "זהו, עכשיו יש לך את כל המחלות שיש לי ויש לי את כל המחלות שיש לך" באחד המקרים כשסירבה ליחסי מין, אנס אותה באלימות, והיא נפרדה ממנו. כמה שבועות לאחר מכן היא גילתה שנכנסה ממנו להריון, אך סרפו התנער מאחריותו, והיא עברה הפלה. אז, גם גילתה שהיא נושאת את נגיף האיידס, והיא הודיעה לו על כך.
משום חוסר האפשרות להוכיח את מודעותו של סרפו להיותו נושא את נגיף האיידס לפני נקודת זמן זו הוא לא הורשע בהדבקתה של אותה הנערה, אך בהמשך קבע בית המשפט שהנאשם ידע על היותו נשא איידס, והדביק במחלה גם צעירה בת 19.5.
הצעירה, בת למשפחה מסורתית ובוגרת השירות הלאומי, הייתה גם היא בתולה ללא כל ניסיון מיני שלדבריה, עשתה זאת מתוך "טיפשות גמורה וטמטום עולמי", ומבלי שיכולה הייתה להסביר זאת אפילו לעצמה באופן הגיוני. במשך כ- 3.5 שנים, תוך ניתוק כמעט מוחלט ממשפחתה , היא חיה במחיצתו של סרפו כשהם נודדים מדירה לדירה והיא מפרנסת אותם. כעבור זמן מה היא אף נישאה לו כדי להסדיר את מעמדו בארץ.
למעט בפעמים הראשונות קיימו השניים יחסי מין בלתי מוגנים, זאת לאחר שסרפו טען בפנייה כי: "זה לא נוח לו ולא טוב לו" והיא לא התנגדה בשל חוסר ניסיונה. גם היא נכנסה להריון כחודש וחצי לאחר היכרותם, ונאלצה לעשות הפלה. במשך כל שנות חייהם המשותפים לא היה לה מושג שהוא חולה איידס. בנוסף, הדביק אותה סרפו גם בהרפס ווגינאלי. מהאישומים עולה כי היא חייתה בצל אלימות, קללות, איומים והשפלה.
את הנערה השלישית שהדביק, הכיר סרפו במועדון ה"אזימות" בתל אביב בדצמבר 2001 לאחר שהובחן רשמית כחולה איידס. היא קיימה עמו פעמיים יחסי מין מוגנים לבקשתה, אולם בפעם השנייה הוא הוריד את הקונדום מבלי שהבחינה בכך, ומכאן ואילך קיימו יחסי מין לא מוגנים, והיא נדבקה במחלה.
כשגילתה שהוא נמצא בקשר קבוע עם בחורה אחרת, התקשרה אליה והזהירה אותה שתלך להיבדק. כשסרפו שמע על כך, הוא התקשר אליה ואיים לרצוח אותה אם תמשיך לספר לאנשים אודות מחלתו.
המתלוננת הרביעית הייתה בת מזל. כשקיימה יחסי מין בלתי מוגנים עם סרפו פעם אחת, באוקטובר 2002, היא אומנם ביקשה ממנו להשתמש בקונדום, אך הוא אמר לה כי הוא לא מוצא אפילו אחד. המגע המיני היה קצר ולא לרוחה, וכל ניסיונותיו להיפגש עמה שוב נדחו על ידה.
כחודשיים לאחר המפגש ראתה אותו במקרה בחדשות בטלוויזיה, שמעה על מחלתו ומיהרה להיבדק. לאחר שחיכתה לתוצאות שלושה ימים "ארוכים מאוד" לדבריה, היא נתבשרה כי לא נדבקה במחלה.
סרפו קיים יחסי מין והדביק שלוש נשים נוספות שגם נכנסו ממנו להריון, אך הן לא נכללו בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט מסיבות שונות.
השופטים ציינו בגזר הדין את מצבן הקשה של שלוש הנשים שנדבקו ממנו באיידס, שנאבקות על חייהן ומנסות לקיים אורך חיים של אנשים בריאים. שלושתן סטודנטיות באוניברסיטה, המפרנסות את עצמן, אך סובלות מתופעות לוואי קשות של המחלה ועתידן לוט בערפל.
בדבריו האחרונים, לא הביע הנאשם חרטה או אמפטיה כלפי קורבנותיו, אלא דיבר על עצמו ועל חוסר הוודאות שלו לגבי עתידו. השופטים התייחסו גם לכך וקבעו כי שמיעת התיק הייתה קשה מאוד עבורם, למרות היותם רגילים לפשעים חמורים ומזעזעים, וזאת בגלל אטימותו הבלתי נתפסת של הנאשם כלפי הנשים שקיימו אתו יחסי מין.
דוד ארז, דובר הוועד למחלמה באיידס, אמר בתגובה לגזר הדין כי "האיש קיבל את המגיע לו. המעשה שלו חמור מאוד, אך חשוב מאוד לציין ולהזכיר לציבור כי האחריות על הידבקות מוטלת בראש ובראשונה על האנשים עצמם. המסר החינוכי הוא שאסור לקיים יחסי מין, במיוחד מזדמנים, ללא בדיקות של שני הצדדים".
לדברי ארז, בוועד מאוד מקווים שאנשים יפנימו את האחריות שיש להם על עצמם גם אם מערכות היחסים הן ארוכות.
נא להמתין לטעינת התגובות
