מבוא למיסטיקה
המיסטיקה היהודית היא תורה מלאת עוצמה ותשוקה שגדולי חכמי ישראל בכל הדורות הכירו. הספר "הלב והמעיין" מפגיש את הקורא עם החוויה
הספר מורכב ממבוא ו-24 פרקים, המתארים על פי סדר כרונולוגי את חוויותיהם של מבחר מיסטיקנים יהודים, מהתקופה שלאחר חורבן הבית השני ועד השיבה לארץ בזמננו. המבוא הארוך (למעלה משבעים עמודים) מספק סקירה היסטורית של התפתחותו של הזרם המיסטי ביהדות באלפיים השנה האחרונות. כל אחד מהפרקים מוקדש למיסטיקן אחר, בראשו ניתנים ההסברים ההיסטוריים, הרקע התרבותי והסביבה הרוחנית אליו הוא שייך, ובסופו מובאת החוויה המיסטית, כפי שנמצאה בכתביו.
הספר מתחיל מתיאורי ה"יורדים במרכבה" – הכינוי למיסטיקנים בספרות ההיכלות במרכבה, ממשיך בר' בחיי אבן פקודה ובר' שלמה אבן גבירול, חסידי אשכנז, ר' אברהם אבולעפיה, חבורת הזוהר, ר' יוסף דילה ריינה, ר' משה קורדובירו, ר' חיים ויטאל תלמיד האר"י, נוגע בשבתאות דרך חזיונותיו של נתן העזתי נביאו של שבתאי צבי, הרמח"ל, נציגי החסידות - הבעל שם טוב ור' נחמן מברסלב, וחותם בביאליק.
ספרו של דן יצא ב-2002 באנגלית, ובמהדורה זו שתורגמה לעברית, הושמטו מספר פרקים הנוגעים ליוצרים של הספרות העברית החדשה – אגי משעול, מאיה בז'רנו, ובנימין שבילי, שכתביהם
"המונח 'מיסטיקה' עצמו הוא מושג שלילי, כלומר אין הוא רומז למציאותו של משהו אלא להיעדרו. אנו משתמשים בו כמושג חיובי המציין מציאות, כפי שאנו משתמשים במושג חושך...המציין את היעדרו של האור, המושג מיסטיקה אינו מציין ידיעה מסוימת או תפיסה כלשהי, אלא את היעדרן. המיסטיקן אינו מי שיודע דבר, אלא מי שאינו יודע דבר... המיסטיקן הוא מי שיודע שהאמת..., לעולם אינה ניתנת להבעה במילים". כך מגדיר זאת דן. הוא מבקש בצנעה לחקור את הפנים ההיסטוריים של המיסטיקה, מתוך הכרה שאין בידינו את הכלים לחקור את החוויה המיסטית עצמה.
הספר מציג רציפות של מסורת מיסטית מרשימה בת כאלפיים שנה. למעט ה"חור" שבין המאה השישית למאה האחת עשרה בערך, בין ספרות ההיכלות והמרכבה, לכתבי חסידי אשכנז (אין בנמצא חיבורים מיסטיים מהתקופה), אנו מוצאים רציפות מיסטית מלאת הפתעות.
אך מעבר לרצף, מרשימים אף יותר הם החוויות, החזיונות והחלומות המובאים ככתבם מהמקור. הכמיהה לטרנסנדנטי, לשכבות מציאות המתקיימות מעבר לעולם הגלוי, לעולם שמילים קטנות מדי מלתאר אותו, מבוטאת בצורה גלויה, לרוב גם נהירה וקוסמת.
המיסטיקה היהודית היא תורה רדיקלית מגוונת וסוחפת שאינה נרתעת מפריצות דרך. זוהי תורה מלאת עוצמה ותשוקה שגדולי חכמי ישראל בכל הדורות הכירו, ורבים מהם אף התנסו בחוויותיה. עם זאת, בתקופתנו היא רחוקה מאוד מהמיינסטרים הדתי.
מדוע זה כך? או בניסוח אחר, למה המיסטיקנים הדתיים של היום כותבים למגירה, ומנגד המיסטיקה החילונית פורחת? מדובר בשאלה תרבותית מהותית חשובה, שראוי שתתברר.
כמו בכל אוסף, עולות שתי שאלות ביקורתיות: הראשונה, מדוע נבחרו מיסטיקנים אלו ולא אחרים? השנייה, מדוע נבחרו הקטעים המסוימים ולא חוויות מיסטיות אחרות המובאות בכתביהם של המיסטיקנים המוצגים בספר?
נראה שדן, אחד מחוקרי הקבלה הפוריים של ימינו וראש הקתדרה לחקר הקבלה על שם גרשם שלום באוניברסיטה העברית, בחר ללכת לאורך ציר הזמן ההיסטורי ולהתמקד בעיקר בדמויות הקבלה הראשיות כגון חכמי ספרות ההיכלות, חבורת הזוהר, האר"י ור' חיים ויטאל.
הבחירה בביאליק, בפרק האחרון, מעוררת תמיהה בעיקר משום שאת יוצא הדופן יכלו בקלות לתפוס קטעים ממשנתו של הרב קוק או יומניו המיסטיים המלהיבים של תלמידו "הנזיר". אך עם זאת, הבחירה בביאליק, בהחלט מציתה את השאלה המרתקת בדבר אפשרותה של מיסטיקה חילונית, שאלה שדן נמנע מלהיכנס אליה בפירוט.
ההחלטה העריכתית שנוגעת לבחירת הקטעים של המיסטיקנים דווקא, מספקת לנו תמונה עשירה ומגוונת ביותר. חלומות, חזיונות של מלאכים ורקיעים, נבואות, מסרים ממלאכים או 'מגידים', קטעים אפוקליפטיים ומשיחיים, ולא מעט נגיעות מאגיות - השבעות מלאכים ושימוש בשמות הקדושים, מאפשרים גם טעימה מהדמיון והשוני בין התקופות השונות. הקטעים המצוטטים, רובם ככולם נהירים גם לקורא הלא מיומן, ואף חלקים מהם שנכתבו בארמית תורגמו על ידי המחבר. נראה שגם זה הוא שיקול חשוב, שכן הספרות הקבלית אינה סובלת ממחסור בקטעים מיסטיים סתומים.
בתוך הטרנד הקבלי, השוחק את עומקם של רזים רוחניים ומשווק אותם כלהיטי פופ להמון, ספר מעין זה, המאפשר מפגש ישיר עם המקורות, בתוספת רקע היסטורי, הוא בסיס טוב למתעניינים והכנה ראויה למי שרוצה להתחיל לחלום ולחוות.
"הלב והמעיין – מבחר חוויות מיסטיות, חזיונות וחלומות מן העת העתיקה עד ימינו" מאת פרופסור יוסף דן, הוצאת כתר.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
