גאון עמוק
הקהל. לא כסף ולא אגו, רק כדי לרגש אותו הוא נוחת עכשיו בערוץ 2 עם "ערב טוב ישראל", תוכנית האירוח של סוף השבוע. הזמר הלאומי, הקנאי לפרטיותו עד אובססיה, בראיון חשוף להדהים: זוגיות (טראומה), ילדים (אשמה), ביקורות (לא קורא), אמנים צעירים (לא מכיר), בילויים (אין), טלוויזיה (למה לו? ), בחורות צעירות (למה לא? ), ירושלים (עצב), ההתנתקות (נורא), והרגע שבו הכל ייגמר. יהורם גאון לא מפחד למות, אבל הוא כבר מתגעגע אליכם
"מולי, שיש לי קרבה וסימפטיה מיוחדת אליו מ'קרובים קרובים', צילצל וביקש לברר מה קורה איתי ואם אני ממשיך את 'שישי בגאון' בערוץ הראשון", משחזר גאון. "אמרתי לו שאני חושב שממשיכים כרגיל, שייתן לי שהות לבדוק. לא ידעתי עדיין איך הדברים יתגלגלו".
דיברתם מאז "קרובים קרובים"?
"די מזמן הוא רצה אותי לתפקיד אורח ב'ארץ נהדרת', ואז נפגשנו בפעם הראשונה. זה היה יפה כמו לפגוש את בני האובד, אפילו שבמולי הילד מ'קרובים קרובים' לא היה אפילו רמז למולי של היום. זה של היום הרבה יותר מרשים, אפילו שההוא היה בני. באותו מקרה כבר נגמרה העונה וזה לא יצא, אבל אז הגיעו הטלפונים, שהוא צילצל ואמר'בוא נשב ונדבר'".
מה הרגשת?
"מוחמא. למרות שזה לא היה טלפון שחיכיתי לו".
למי צלצלת לספר?
"לאף אחד. כשזה דבר טוב זה דבר מרגש, אז אני שומר אותו לעצמי, לא מספר עליו לאף אחד. לא יודע, אולי אם זה ייצא החוצה עין השמש תשזוף את זה וזה יישרף, אז אני שומר את זה לעצמי עד שזה כבר סגור וחתום וברור וגמור, ואז אני מרשה לעצמי להודיע. זה נכון גם לגבי דברים אחרים. לוקח המון זמן עד שאני מוציא דברים החוצה ומשתף בהם אחרים".
יהורם גאון הוא אדם בודד?
"אני חושב שאני איש בודד, כן. זה משהו שאין לו קשר לכמה אתה מצליח. אני יכול להיות מוקף באלפי אנשים ולעמוד במרכז ולהיות האיש הכי בודד בעולם. כי אני איש שלא מתחלק. לא בעצב שלו ולא בשמחות שלו. אני שומר את הדברים לעצמי, ואני חושב שאנשים ששומרים את הכל לעצמם, שמחות ועצב ונצחונות וכשלונות, הם אנשים מאוד בודדים. כי הכל מאוד עצור בפנים. כן, אני חושב שאני איש בודד. בהחלט".
אחרי 120 תוכניות ושלוש עונות מצליחות של "שישי בגאון" בערוץ הממלכתי, נוחת גאון בערוץ השני.
החל מהשבוע, 4 בנובמבר, יעלה גאון בכל שישי ושבת בשעה שש וחצי בערב את "ערב טוב ישראל" (בשידורי קשת), תוכנית שתעסוק בתרבות ישראלית על כל גווניה.
גאון יארח ויראיין באולפן אמנים מתחומים שונים. בתוכנית ישולבו גם כתבות מהשטח, של גאון ושל אחרים, ביניהם אילנה ברקוביץ'. כך למשל חובר גאון לאנשים בעלי פוביות שונות, תהיה פינה של השף ישראל אהרוני שיביא מאכלים עם סיפור, יהיו כמובן מפגשים מרגשים ושיר ישראלי מהקלאסיקה, שגאון ישיר עם זמר או זמרת צעירים.
"מבחינת המוטו שלה", מספר גאון, "יהיה בתוכנית כל מה שיכול לרגש אנשים, להראות צדדים אנושיים ויפים שיש לנו בארץ, שנוכל לברוח בין החדשות למחוזות אחרים, שיש בהם גם כיף, תענוג. מעבר לזה, כל מה שאגיד עכשיו עלול להיות לא נכון, כי בחודש וחצי הראשונים של תוכנית השמים יכולים לרדת, השמש יכולה להאיר בלילה והירח ביום. הכל נתון לשינויים. יש לי מערכת מצוינת ומנוסה, שעושה לילות כימים להצלחת התוכנית, ואני סומך עליה".
נשמע כמו "שישי בגאון" בערוץ 2.
"אני לא יודע. אני יודע רק שאני הייתי בתוכנית ההיא, ואני אהיה גם בתוכנית הזאת, ואני מרכיב די חשוב בתוכנית".
בערוץ הראשון היו לך מיליון צופים. אין פחד מהתרסקות?
"אני לא מפחד משום דבר, רק מאלוהים. יש איזשהו שלב בחיים שמפסיקים לפחד, שלב שהייתי כבר בכל הסרטים והוצאתי כבר עשרות תקליטים ועשיתי כבר הרבה דברים מכל מיני סוגים. לא נכון להגיד שלא אכפת לי, אבל אני לא ירא. פעם היה חשוב לי מה חושבת המעריצה שנמצאת בחיפה, בדימונה, באילת או בירוחם על השיר החדש שהוצאתי לרדיו.
זה היה באמת
ביטחון עצמי?
"מספיק ביטחון אף פעם לא יהיה לי. אני לא מאמין שיש אדם שמתעסק בשואו ביזנס שיכול לומר את המשפט המטופש הזה'יש לי מספיק ביטחון'. אם יש אחד כזה הוא גולם. השאלה היא מה אתה מקרין החוצה. לי, בימי חיי, היו הרבה הצלחות והרבה אי הצלחות. ממרחק של שנים אני יכול להגיד שדי מתחסנים מפני עליות ומורדות. יודעים שאם יש מורד, זה כדי לקדם פני עלייה, וההפך".
יום ראשון שעבר, פחות משבועיים לפני עליית "ערב טוב ישראל" בערוץ 2. כמה שעות קודם לכן החליטו בקשת על שינוי קונספט. גאון, שהיה אמור להנחות את התוכנית עם הילה אלפרט, ינחה אותה לבד.
הטאלנט עצמו רגוע, כמעט משועשע, לא שש להתראיין, נחמד שזה מרגיז, חף מציניות ומגינונים של אגו, זהיר, מנוסה, מקפיד שלא לומר דבר רע על אף אחד. ולא בגלל שאין לו. "עברתי את הגיל", הוא אומר כבר בתחילת הפגישה בינינו כשהוא מכוון לשאלות שאולי יגיעו על רומנים וחיים אישיים. לבסוף הוא מתרצה. לא אכפת לו מה אומרים עליו, לא אכפת לו מה חושבים עליו.
מי שחשב שאחרי שקיבל את פרס ישראל, לפני שנה וחצי, יהפוך גאון ל"מי שהיה", טעה בגדול. בגיל הפנסיה של 65 גאון הוא אחד האנשים העסוקים בתחום.
סדר היום שלו מתחיל בחמש בבוקר, בצעדה של חמישה קילומטרים עם אחיו והחבר הכי טוב שלו, בני גאון, ומסתיים מאוחר בלילה. הוא עובד על "ערב טוב ישראל", על תוכנית הרדיו שלו שמשודרת בכל שישי בקול ישראל כבר עשר שנים, וגם על מחזמר שיעלה בחודש פברואר. בקרוב אף ייצא דיסק חדש שלו, 26 שירים מהקלאסיקה הישראלית שכינס עם דודו אלהרר והמוזיקאי מישה סגל. הוא עתיד לעשות ספיישלים במסגרת הערוץ השני, ולהשתתף, אם המשא ומתן של קשת עם הטלוויזיה החינוכית יעלה יפה, בהפקת פרקים נוספים של הסדרה "קרובים קרובים". בשתי מילים: כוכב נולד.
"אני מודע לגיל", הוא אומר. "אני יודע שאני בן 18, ואני יודע בדיוק איך נראות טלנובלות,מי משחק שם את המאהבים, מי משחק את האבא, מי משחק את הסבא ומי משחק את האבא של הסבא. אני הכל יודע ורואה ומאוד מקווה שיש בי את החושים לעשות את הדברים הנכונים כדי לא להישמע או להראות פאתטי.
לא לשחק מאהב כשאני צריך לשחק את הסבא, לא לשיר שירי דיסקוטקים רק כדי להתאים את עצמי לפגים שיוצאים לבלות כשאני קם להליכת הבוקר שלי. אני לא ממציא את המשפט הזה, אבל גיל הוא עניין של תחושה. אני מכיר הרבה צעירים ישישים ומצד שני, שמעון פרס בן 22 ושרון בן 25. זה פועל יוצא של עשייה".
וסימני הזמן לא מטרידים אותך?
"לא, אבל אני מודע להם. אני לא מתעלם מזה שכל יום שעובר לא יחזור. אני לא קם בבוקר, רץ לאמבטיה, מסתכל בראי וסופר את הקמטים. לא עושה חישובים מהסוג של 'בגילי אנשים יוצאים לפנסיה'. רק מודה על כל יום שאני קם ומופיע ומצליח ורצוי. אני מרגיש נוח שאני מסוגל לעשות את כל הדברים שעשיתי לכל אורך הדרך, ולמזלי גם בצורה יותר טובה.
זה לא שאני רואה את 'קרובים קרובים' ואומר 'וואי, איך הייתי צעיר שם'. זה מסוג הדברים שקורים לשחקנים שכל מה שהיה להם להציע זה יופי וצורה חיצונית. אני, גם לפני 20 שנה, ב'קרובים קרובים' לא שיחקתי את רוברט רדפורד. שיחקתי היפוכונדר שמתאים לכל גיל. לכן זה לא מבהיל אותי ואני מקבל באהבה כל קמט שמופיע".
בשעה המקבילה, באמצע השבוע, משדרים דודו טופז בערוץ השני ולונדון וקירשנבאום בערוץ 10. אף אחד מהם לא מאוד צעיר.
"כי גילו שמרכיב הניסיון, שניסו לזלזל בו ולבטל אותו על חשבון דברים אחרים, ארעיים וזמניים, כמו צעירות ויופי, חשוב לא פחות אם לא יותר. אם פעם היו חוקים במקצוע הזה היום הם נעלמו. לא צריך להיות עם קול טנור או בריטון כדי להיות זמר מצליח. לא צריך להיות גבוה, עם פני אל, כדי להיות שחקן קולנוע. וגם בטלוויזיה אין חוקים.
פעם אמרו 'מה פתאום שמבוגרים יעשו טלוויזיה, בטלוויזיה צריך להיות נחמד, רענן'. עכשיו גילו שזה לא ככה. אפשר להיות זקן, צעיר, גבוה, נמוך, יפה, מכוער. בכל האפשרויות האלה אפשר גם להצליח, והפוך".
"שישי בגאון" עלתה בערוץ 1 בראשית 2003. מה שנחשב בעיני המבקרים לפורמט מיושן, שמאלצי ובנאלי, הפך להצלחה מסחררת. התוכנית זכתה לאחוזי צפייה גבוהים וגאון לא מצטנע.
"אני חושב ש'שישי בגאון' היא תוכנית האירוח היפה ביותר שנעשתה בטלוויזיה", הוא אומר, "בכל הערוצים. הדבר הכי יפה והכי נהדר. כתוכנית אירוח היא הגיעה למיצוי שהיה בו הכל: בידור, התרגשות, מפגש עם אמנים מכל הסוגים, עם הפריפריה. אני חושב שזאת היתה טלוויזיה במיטבה".
למרות שהיא היתה מאוד לא מתוחכמת.
"מי צריך תחכום בתוכנית בידור? קוסם שיתחכם, אבל תוכנית בידור צריכה לבדר, לא להיות מתוחכמת".
כשהביקורות אמרו שהתוכנית מיושנת,שמאלצית, נעלבת?
"לא. לא קראתי אף אחת מהביקורות. סיגלתי לעצמי מנהג, בגלל שהדברים שאני עושה מאוד חשובים לי ואני מאוד מאמין בהם ואוהב אותם, שלפיו אני לא נותן למבקרים ולביקורות לגעת בי. אני לא קורא ביקורות. בכל סביבותי יודעים שכשקיימת איזושהי ביקורת לא טורחים לספר לי עליה. כך אני חי לי בעולם שלי, שבו אני מאמין בדבר שאני עושה, והקריטריונים שלי הם רק אחוזי הצפייה והאיש ברחוב".
כשאני מספרת לך מה היו הביקורות, אתה מופתע?
"לא. אני רק אומר שאני מעדיף תוכנית שרואים אותה למעלה ממיליון איש ושהמבקרים קוראים לה שמאלץ, על פני תוכנית שזוכה לתשבחות של מבקר נאור, משועמם ומתוחכם, ושרואים אותה ארבעה חתולים ועז אחת. במקרה הטוב".
העונה השלישית של "שישי בגאון" צולמה בכל פעם ברשות מקומית אחרת ברחבי הארץ, כשהיא מביאה את סיפורם של אנשי אותה העיר. לקראת סוף העונה התברר שחברת ההפקות של גאון גבתה מהרשויות סכומי כסף גדולים בתמורה לאירוח התוכנית, כאשר ברוב המקרים קיבלו ראשי הערים בתמורה זמן מסך. מה שאמור היה להיות מפעל יפה קיבל גם ריח לא נעים.
גאון לא נבהל. "עוד לא היה סיפור שהיה בו תום לב ואהבת ארץ ישראל יותר מהדבר הזה", הוא עונה. "עשו מהומה על לא מאומה. אני חשבתי שיש המון סיפורים יפים שהפריפריה יכולה להציע למרכז ושאיש לא שמע עליהם. אף אחד לא יודע את סיפורה של גדרה, חדרה, קריית שמונה, אנשיה היפים, גיבוריה, סיפוריה האנושיים.
אנחנו קיבלנו מרשות השידור 38 אלף דולר להפקה של תוכנית. אמרתי ליוסף בראל, 'אני רוצה פריפריה, אבל כדי לצלם בחוץ אני צריך עוד כסף, 22 וחצי אלף דולר, הסכום שהצוות המקצועי של הטלוויזיה אישר'. הוא אמר,' אין לי אגורה. תביא כספים מאיפה שאתה רוצה, אבל שזה יהיה מעוגן עם היועצת המשפטית של הרשות, שלא יהיה פה רבב, כי מסתכלים עלי במשקפות'.
"ישבנו עם כל המערכת המשפטית של רשות השידור, מנהל התוכניות, מנהל הטלוויזיה והאחראי על הכספים. נקבע מאיפה אפשר לקבל כספים מחוץ לרשות וכמה ונמצאו שני אפיקים חיצוניים מותרים למימון: מפעל הפיס והקרן לידידות של הרב אקשטיין. הם מימנו את הרוב, עשו מבצעים וקיבלו פרסומת סביב המבצע.
לעיר נשארו בין 3,000 ל-5,000 דולר לממן, וגם לא תמיד. באתי לרשויות עם הרעיון הזה. לא עמדתי לאף ראש רשות עם אקדח לרקה. היו שאמרו'אין לי כסף', אז לא עשינו אצלם תוכנית. הכל נעשה בגלוי, בצורה התמימה ביותר, ואני חשתי גאווה עצומה על מה שאני עושה. עד היום. לא אכפת לי מה שיחשבו. מבחינתי היתה פה שליחות ".
במצבן של הרשויות גם 3,000 דולר זה הרבה כסף, לא?
"לא. אני יודע כמה הרשויות משלמות כשאתה בא להופיע אצלן ביום העצמאות. הטענה היתה שראשי הרשויות קונים את ההופעה שלהם על המסך, ומדובר ברשות ממלכתית שבה הם צריכים לקבל תוכנית כזאת ממילא.מה לעשות שזה לא קורה?".
כשנחת גאון בערוץ המסחרי כבר היתה שעת הפריים טיים תפוסה על ידי "ארץ נהדרת", אבל , אומר גאון, הוא בהחלט עשוי למצוא עצמו במשבצת שלה כשזו תסיים את העונה.
המשא ומתן עם קשת נמשך כמה שבועות. תחילה ביקש גאון ממולי שגב ארכה של שלושה שבועות לברר את מעמדו בערוץ הראשון. בינתיים קיבל גם הצעה מערוץ 10, לעשות את "שישי בגאון" בכל שישי בערב.
הוא נדהם לגלות שבערוץ הראשון אין איש שיקדם את העונה הבאה, הרביעית, של התוכנית. "שישי בגאון היתה תוכנית הדגל של הערוץ הראשון. לא עלה על דעתי שלא ירצו להמשיך את התוכנית הזאת. בדקתי והסתבר לי שהם רוצים את התוכנית, אבל אין שם אף אחד שיכול לקחת על זה אחריות.
זה היה מתסכל. המנכ"ל הזמני, יאיר אלוני, אמר לי,'אני אשמח לחתום על התקציב, אבל אני לא יודע אם אהיה פה עוד חודש'. מנהל התוכניות, יוסי משולם, גם לא ידע מה קורה. הם היו במין תוהו גדול כזה, שהיה יותר חזק מההחמצה וההפסד של תוכנית דגל. מאוד התאכזבתי ".
אמרו שעזבת, בסופו של דבר, בגלל כסף.
"אין פה שום דבר של כסף. אפילו אחרי שקיבלתי את ההחלטה לעבור הלכתי אליהם לשיחה נוספת. נתבקשתי לחזור בי, אבל גם בשלב הזה לא היה אף אחד מוסמך לקחת אחריות ולצאת איתי לדרך. אם היה, אני מניח שהייתי חושב פעמיים. גם אם היו משלמים לי פחות. בגלל המחויבות שאני מרגיש לערוץ הראשון, בגלל שאני רואה בו בית. כסף לא שיחק פה. כסף לא עושה לי את זה".
גאון נזהר במה שהוא אומר על ערוץ 1. לא רוצה לסגור דלתות, גם לא לפגוע במי שעבדו איתו שם. "היו כאלה שהתאבדו בשביל התוכנית", הוא אומר, "אבל רק במקום שבו המשכורת שלך בטוחה, שלעולם אי אפשר לגעת בך, בכל מקרה, אם יש או אם אין תוכנית, יכולים לקרות דברים כמו בערוץ הראשון. יש שם קבוצה של אנשים שמתאמצת מול קבוצה של כאלה שלא אכפת להם בכלל.
"ערוץ 1 הוא ערוץ נכבד שעשיתי בו תוכנית מדהימה ונהדרת", אומר גאון בניסיון להקטין את האירוע. "אני לפעמים נקרא על ידי תאטרון הקאמרי, הבימה, אמרגנים אחרים, אז קראו לי גם מערוץ 2. אז מה, למה אני צריך להרגיש שזה שדרוג? זו בסך הכל אינדיקציה שהכל אצלי עדיין עובד, שהכל בסדר, וגם שהפטנט עובד".
ומה הפטנט?
"לרגש אנשים. זה לא משהו שאני המצאתי. אני זוכר שראיתי את ג'וני קרסון עושה את זה כבר בשנת64'. רק צריך לעשות את הדברים יפה, נכון, מכובד".
אתה עצמך התרגשת בתוכנית?
"לא פעם דמעתי, כן, במפגשים. הבאתי רגע מרגש בתוך איזושהי קלחת של ציניות, של בוטות, של צחוקים על כל דבר מקודש. פתאום היה רגע של אמת אמיתית.לא סתם מיליון איש צופים בתוכנית טלוויזיה. אי אפשר להביא מיליון איש מתוך שקר. רגש לא מתחלף עם עונות וזמנים, הוא נצחי, אמיתי".
בכל זאת, ערוץ 2 נמנע מתוכניות כאלה די הרבה זמן.
"אני רק יכול לשער שאם קראו לי לערוץ 2 ידעו למי הם קוראים ומה הוא מביא איתו".
לעולם לא תשאל מרואיין שאלה קשה, נוקבת?
"מה פתאום? לא בא לי לשאול שאלות קשות אף פעם. אני לא רוצה לראות אנשים מובכים מולי. לא בשביל זה אני מביא אותם לתוכנית שלי. זה כמו שהם באים אלי הביתה, לסלון, הם אורחים שלי. להביך את האורח שלי נראה לי הונאה".
עד שבועיים לפני עליית התוכנית לאוויר דובר שתגיש עם הילה אלפרט. בסופו של דבר אתה מנחה לבד. מה קרה?
"מאחר שהציעו להילה עוד תוכנית בקשת, והיא רוצה להקדיש את כל הזמן לאותה תוכנית, היא החליטה לפרוש. אני מצטער, כי היתה בינינו כימיה, אבל החלטתי להמשיך לבד".
בניגוד לדבריו, גורמים בערוץ מגלים כי הוחלט להפריד ביניהם,לאחר שבכירים צפו בפייילוט וסברו שהשילוב לא מוצלח.
עד לפני שלוש שנים ניסה גאון את כוחו גם בפוליטיקה המקומית והחזיק בתיק התרבות בעיריית ירושלים, מולדתו, משך עשר שנים.
"בראש עיריית ירושלים אני רואה את מלך הסנטימנט של העולם המערבי", הוא אומר. "העיר הזאת היתה המאיץ הגדול שריכז חזרה לכאן יהודים מכל הגלויות. לא אמרו 'בשנה הבאה בחיפה', אלא בירושלים. יש בעיר הזאת עוצמה אדירה ואני רציתי להיות חלק מהאנשים שקובעים בה.
הבעיה היא שגיליתי שממשלת ישראל היא בעצם עיריית ירושלים המורחבת. בכל עיר הרחבת כביש היא עניין מוניציפלי. בירושלים זה עניין לאו"ם. בלי לפגוע, ירושלים לא מנוהלת, היא מתנהלת מכוח האינרציה. לי היו מחשבות לעבור איזושהי טירונות בת כמה שנים, כדי לעמוד בסוף בראש העיר הזאת, להיות ראש עיריית ירושלים.
חשבתי שהיא צריכה דמות מגשרת בין הפלגים השונים, ואני, בן עדות המזרח, אבל לא 'מקצועי', איש שבא מבית מסורתי, אבל לא חרדי, בוגר מגמה מזרחנית ודובר השפה, אתאים.
"הריחוק בין הקהילות והמגזרים ייאש אותי. לא היה לי קל להרים ידיים כי אני לא אוהב להפסיד ולהיכשל, אבל החלטתי לוותר. הסיפור הזה, של הוויתור על ראשות עיריית ירושלים, הוא סיפור שאני מאוד עצוב בגללו. כי היה לי חלום גדול והבנתי שלא אוכל לממש אותו".
ומה עם פוליטיקה ממש?
"אין לי שום רצון ללכת לכנסת".
אתה גם לא משתתף בהפגנות.
"יש לי דרך לומר את הדברים שלי. אין מישהו שהקשיב לתוכנית הרדיו שלי ולא יודע מה אני חושב על השלטון או על ההתנתקות, למשל. גם אם זה היה מחויב המציאות, לדעתי זה נעשה בצורה איומה ונוראה. אם היינו שומעים שיש בתאילנד 8,000 פליטים , היית רואה פה ארץ שלמה נחלצת מעורה ושירותרום וגליתרום ובתי המלון היו נפתחים. עכשיו, מתוכנו, אחינו, יצאו 8,000 פליטים , ואף אחד לא יודע על קיומם ".
הטייטל של "יהורם גאון הזמר" עוזר כשהולכים לפוליטיקה?
"זה גלשן נוח בזמן בחירות.אני לא חושב שהיכולת שלך להיות פוליטיקאי היא בהכרח משהו שהוא צמוד מקצוע. זה שעורך דין יכול ללכת לפוליטיקה, אבל זמר פחות, זו ראייה לא נכונה. יש הרבה זמרים, אנשים שמתעסקים בבידור ובבמה שיש להם היגיון וראייה ומעוף והם היו יכולים להיות מדינאים גדולים".
מי מהאמנים שלנו היית רוצה לראות בפוליטיקה?
"שלום חנוך, למשל. ואריאל זילבר, מצדו האחר של המתרס. וגילה אלמגור, בוודאות".
גאון ממעט לככב בטורי הרכילות. מאז נישואיו המתוקשרים בסוף שנות השבעים לאורנה, אז בת 17, וגירושיהם המתוקשרים לא פחות, הוא שומר על חייו הפרטיים בקנאות.
הוא מתגורר בגפו ברמת השרון, ואב לשני ילדים, משה (27), בעבר קצין בסיירת מטכ"ל והיום עורך דין במשרד נשיץ-ברנדס, והילה (24), סטודנטית לתקשורת ולמדעי ההתנהגות שעבדה איתו ב"שישי בגאון" ונישאה לפני מספר חודשים.
"גירושים זו טראומה", אומר גאון. "אני מקבל פלצות מלשתף את הציבור הרחב בדברים האינטימיים שלי. זה נראה לי ממש לנבור בבשר החי. מדובר בנשמות, בנפשות".
איזה מין אבא אתה?
"אבא שסוחב איתו תסכול ארוך, משני טעמים. האחד, שהמקצוע שלי מחייב להיות הרבה בחוץ. לא הייתי אבא שהרדים את הילדים וסיפר להם סיפור לפני השינה, כי אז בדיוק הייתי בדרך לקריית מוצקין, או לקריית ביאליק, להופעה. גם לא הייתי אבא שהלך לאסיפות הורים בבית הספר, כי זה תמיד עורר התעניינות. ואני נמנה עם העם הזה, שאוהב קהל רק מעל הבמה, כשהוא מולי, לא כשאני נמצא בתוכו ובינו".
חרדת קהל?
"לא יודע. האמנים מתחלקים לכאלה שצועקים'הנני כאן', וכאלה שמחפשים את המקום הראשון להתחבא כשהם רואים שני אנשים ומעלה. אני נמנה עם הסוג השני. אני אוהב אלפים, אבל אני אוהב אותם רק כשאני על הבמה והם מצדו השני של המתרס.
התסכול השני הוא זה שסובלים ממנו הורים גרושים. אני תמיד מביא דוגמה מהדיבר'לא תחמוד'. זה משהו שאי אפשר לעמוד בו. אין לך שליטה עליו. אותו דבר גירושים. זה מכניס אותך למצב שבו אתה כל הזמן מרגיש לא בסדר. מרגיש תסכול או אשמה. זה משהו שילווה אותי תמיד, כי הורים צריכים להיות אחראים כשהם מביאים ילדים לעולם וללוות אותם לכל אורך הדרך. וביחד עם כל זה, אני חושב שילדי מקבלים ממני מנה אחת אפיים".
במה זה מתבטא?
במתנות. כשילדי היו קטנים, חוץ ממטוס אמיתי הם קיבלו הכל. בחום, בזה שאני מנסה להרעיף עליהם אהבה גדולה. היום הם כבר גדולים, לכל אחד מהם יש את ביתו, אבל כשהתגרשנו הם היו ילדים קטנים. מפגש איתם היה תמיד מפגש שאיננו שגרתי, אחרי זמן שלא ראיתי אותם, יומיים או שבוע, לא חשוב. זה חסר בחיי משפחה רגילים, אבל זה גם יתרון עצום, כי אז כל פעם שנפגשים האהבה עולה על גדותיה".
איך התנהגת כשבנך היה בצבא למשל?
"לא היה קצין אחד וסמל אחד ורב"ט אחד בכל סביבתו הקרובה שלא דיברתי איתו על הילד, לשאול אם הוא בסדר. לא להרגיז אותו כמובן, אבל היתה לי רשימה של מספרי טלפון של כל האנשים שסביבו שהייתי מצלצל אליהם לשאול איך הוא מסתדר.
אמרתי 'מדבר יהורם גאון, אבא של משה', כך. אם אי פעם ניצלתי את היותי מוכר אני מודה ומתוודה שזה היה שם. אחר כך, עם אמו, כל שבת, היינו מעמיסים סירים מלאי כל טוב כדי להאכיל, לא רק אותו, לא רק את הכיתה שלו, לא רק את המחלקה שלו, את הגדוד אולי, וגם את החטיבה. היינו מורידים סירים אדירים לכל בסיס שבו הוא למד והתפתח. אלה הדברים שהיינו עושים מעל ומעבר רק כדי להראות 'הנה, אנחנו בסדר'".
ואיך זה להיות הילד של יהורם גאון?
"צריך לשאול אותם. אני יכול רק להיזכר בכל מיני מעמדים שהייתי יושב באוטו, וילדים היו באים אלי לבקש חתימות והם היו בוכים. הם שנאו את המעמד הזה, כאילו לוקחים מהם משהו שהוא שלהם".
כמה אתם בקשר?
"אנחנו מדברים כל יום כמה פעמים ונפגשים פעם-פעמיים בשבוע".
איך היה לעבוד עם בתך ב"שישי בגאון"?
"תענוג מיוחד במינו. בתוכניות מהסוג הזה יש רגעי מתח גדולים, וזה תענוג גדול מאין כמוהו לזהות פתאום עיניים טובות, שבאות מאיזה לב שפועם אותן פעימות כמו שלך".
נותרו התלבטויות אחרי הגירושים?
"ההתלבטות תמיד קיימת, והראיה, אני וגרושתי ידידים מאוד טובים היום. עד כדי כך שאפשר לומר שאם היינו ידידים כאלה כשהיינו נשואים, אז אולי לא היינו מתגרשים. היא היום נשואה בטוב בביתה החדש ויש לה ילד מקסים".
אתה מצטער שהתגרשתם?
"אני מצר על הכאב שגירושים גוררים, אבל אני חושב שהצעד שעשינו היה מחויב המציאות. במובן הזה אני שלם".
את הכאב שגורמים הגירושים כהורה הבנת מיד?
"גירושים זה משהו מאוד אימפולסיבי. זו מערבולת וסופה שהבעל והאישה נמצאים בה, בעין הסערה, ואין להם שום מבט מרחבי לדעת מה נעשה מסביב. ממש עכשיו סיימתי לקרוא את 'תרה', של צרויה שלו, ששיגע אותי. כל הדברים ששכחתי והדחקתי וניסיתי לאטום, באה הגברת שלו ומציגה הכל כאילו היא היתה איתי שם.
כל מי שעבר את חוויית הגירושים מוצא את עצמו בספר הזה בצורה כזאת או אחרת. רק אחר כך, כשהסערה שוככת והמים רוגעים, ממלכת הרגש גומרת את תפקידה וממלכת ההיגיון מתחילה לפעול. אז מרגישים את התסכולים".
מה מביא לך את האושר, המשפחה או הקריירה?
"מתבקש שאגיד המשפחה, אבל הקריירה מביאה לי אושר לא פחות. קשה לתאר עונג וריגוש של אדם שעומד על במה ומרגיש שכל הקהל שבוי בידיו ושר איתו ומקבל אותו באהבה, וזה מין רומן ארוך ומתמשך.
מצד שני, אי אפשר להשוות את זה לסיטואציה שבה אני נוסע ללונדון, כשהבן שלי מסיים לימודי משפטים, והוא לובש כובע מצחיק עם שמלה שרואים רק בסרטים, והוא עולה כחניך מצטיין. זה אושר מסוג אחר. או לעמוד מתחת לחופה של בתי, כשאני מסתכל על הילדה שרק אתמול חיתלו אותה, והיא פתאום אשת איש. אלה דברים שהם גדולים מהחיים. זה ריגוש וזה ריגוש".
היום יש לגאון חברה צעירה, כבר שמונה שנים. השניים לא גרים יחד. "סטודנטית למקרא שעוד מעט מתחילה את הדוקטורט שלה", הוא אומר.
בת כמה היא?
"צעירה מאוד. עזבי את הגיל".
למה גבר מצליח, פנוי, בן 65, יבחר לו תמיד בחורה צעירה?
"אם ישנה האפשרות הזו, של אותה בחורה צעירה, אם היא קיימת,וזה הדדי, זה לא בכפייה,אז למה שאני אצא עם בת 65? ".
יש סיכוי שתתחתן שוב?
"לא יודע. אני מניח שאם אני חי לבד כל כך הרבה שנים, ואני מחזיק בזה, ועקבי, כנראה טוב לי בכך. כנראה אני לא רוצה להקים בית חדש. כנראה אני לא רוצה לחלוק את חיי עם אנשים".
איך אתם מבלים?
"אני לא מבלה. זאת אומרת, כשאת אומרת בילוי את מכוונת לדבר מסוים, ללכת למועדון הזה והזה, לפאב. מבחינתי, יש בילוי מסוג אחר. אז אני מבלה, אבל בדרכים שלי. אני קורא, אני מקשיב למוזיקה. החברה נמצאת בבית, אז אנחנו מבלים".
איך מגשרים על פער הגילים?
"אנחנו מסתדרים יפה שנינו יחד. אל תפריעי לנו. תודה".
ולצר העין ששואל מה עם פרישה, גאון אפילו לא חושב. "אני מאחל לעצמי דבר אחד. שהרבה לפני שיהיו בי סימני רפיון אדע פשוט לחדול. מפני שזה מקצוע שקשה מאוד לעזוב אותו, יש המון פיתוי, ואני מקווה שתהיה בי התבונה הזאת ושלא אחכה לשמוע את זה מבחוץ".
יהורם גאון בעוד עשר שנים?
"לא יודע איפה אהיה בעוד חמישה רגעים. אני רק יכול לקוות שאם אהיה מסוגל ויכול אמשיך לעשות מה שאני עושה היום. ואם לא, מאוד הייתי רוצה לדעת שחדלתי לעשות אותם בזמן הנכון ובמקום הנכון, בלי להיות פאתטי".
מה אתה עושה כדי להיראות צעיר?
"הולך ברגל כל בוקר, עושה תרגילים לשמור על הקול".
ניתוחים פלסטיים?
"לא. אני חושב שהתהליך האנושי שרושם את תווי הפנים הוא יפה".
היפוכונדר?
"שריטה שולחת אותי לחדר מיון. אני מה שנקרא 'זהיר', לא יודע אם היפוכונדר. כל בדיקה מדירה שינה מעיני".
אתה מפחד להזדקן?
"אני לא חושב שאני בדיוק צעיר, שתשאלי אותי שאלה כזאת".
אתה מפחד למות?
"המוות הוא חלק מהחיים. אמי, בערוב ימיה, היתה ישנה אצלי בסופי שבוע. היא היתה קוראת לי בלילה לשבת לידה. פעם אחת היא אמרה לי, 'אני לא מפחדת מהמוות, אבל אני כבר מתגעגעת אליכם'. עם זה אני מזדהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
