גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


צער אישי ולאומי

אחיינו של יצחק רבין, יפתח יעקב, חש מאז הרצח עצוב ונבגד

יפתח יעקב | 3/11/2005 7:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הרצון לערוך מעין סיכום לעשר השנים שחלפו נדמה שיכול להוביל לכל כיוון אפשרי. בכל נושא שייבחר יש משהו משמעותי שלרצח יש השלכות לגביו ועקבותיו ניכרים בו. ובכל זאת, ככל שאני חוזר ובוחן את הדברים, ולא מאתמול או שלשום, אני מוצא עצמי חוזר ומהרהר במספר מצומצם עד מאוד של עניינים שבעיניי משמעותם רחבה ועמוקה לעין שיעור משל האחרים.

אולם ראשית מין הראוי שאעשה הבחנה בין נקודת מבטי האישית כבן משפחה לזו של אזרח בוגר הארץ הזאת. כאחיינו של יצחק רבין, לא היה, אני חושב, ולו יום אחד מאז הרצח שבו לא הרהרתי ביצחק ברצח מתוך תחושה חריפה של עצב, חרדה וכעס עצום.

שלא נטעה, אין זה מסוג הצער והכאב על בן משפחה שהולך לעולמו בנסיבות כאלה או אחרות, וגם לא הזעם המובן כלפי הרוצח עצמו. מעבר לכל אותן התחושות חוזרת ומשתלטת עליי כל פעם מחדש התחושה הקשה שנבגדתי, של אובדן האמון שהיה לי, דבר שאיננו יכול להיסלח.

גדלתי וחונכתי בארץ הזאת בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה לתוך קהילה מתחדשת שחרתה על דגלה, בין היתר, ערכים של יושר, אמון, שוויון וצדק. כמו רבים מבני דורי לקחתי חלק במלחמת יום הכיפורים, בה איבדתי אח למחצה, חברי נפש וגם חלק מגופי. ועדיין נותרתי חדור באמונה שעשינו את הדבר הנכון לעשותו ומן הסתם כך גם היה עושה כל אחד אחר במקומנו.

כל אותן השנים עמדו דמותו ופועלו של יצחק לנגד עיניי כמופת נערץ הראוי לחיקוי. הרצח זעזע בי את העמוקים והיסודיים שבערכיי, והותיר אותי עם סימני שאלה שאינם חולפים ביחס למעשינו פה בעבר ובעתיד. המחיר שמשפחתנו שילמה וממשיכה לשלם איננו נסבל.
קהילה מפורקת

אני מהרהר שוב ושוב במונחים של הקשבה וסולידריות בהקשר של הרצח. דמוקרטיה איננה רק הזכות של כל אחד לומר את דברו, היא בעיקר החובה על כל אחד מאיתנו להקשיב. הקשבה הכוללת בין היתר את ההכרה שיש על ידנו מישהו הראוי שנקשיב לו.

כל אחד מאיתנו זקוק להקשבתו של האחר. ללא הקשבה של אחד לשני איננו יכולים לצפות לקיומה של קהילה. הקשבה היא יסוד הכרחי ליצירתה של סולידריות חברתית, וללא סולידריות כזו נגזר עלינו לחדול מלהיות קהילה אחת.

רצח ראש הממשלה יצחק רבין חשף בצורה חדה וקשה את העובדה שאיננו יודעים ויכולים

להקשיב אחד לשני. תחושת הסולידריות שכל-כך נחוצה לנו למען הבטחת קיומנו איננה קיימת עוד. הפכנו מקהילה אחת בעלת מערכת ערכים משותפת וחזון משותף לאוסף של קבוצות שלכל אחת סדר יום אחר, מערכת שונה של ערכים וחזון אחר.

בניגוד לציפיותיי ולאלה של אחרים החיים בארץ הזאת, השנים שחלפו מאז הרצח רק העמיקו והרחיבו את התופעות הקשות שחשף הרצח, ולא חל כל שינוי לטובה. אנחנו מגדלים ילדים לתוך חברה שסועה, צעקנית, לא שוויונית ולא צודקת. חברה שאיננה יודעת להקשיב ואין בה את הסולידריות הנחוצה למען הבטחת קיומה.

עדכון אחרון : 2/11/2005 16:29
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים