ראשי » חדשות » יהדות

דגל התורה

דגלי שמחת תורה: מהתקופה שבה תקעו בהם בכלל גזר, דרך הנר והנצנצים ועד לניילון הרחיץ והרב עובדיה

בימינו אלה, המנהג היהודי הנפוץ והמלבב ביותר בחגים הוא לחיצה על "פליי"; אפילו הסוכה מגיעה בהרכבה אינסטנט. פעם היינו משקיעים בחגים קצת יותר, ואני לא מתכוון רק להחדרת חלוקי חצץ קטנים לנעליים שחלצו הכהנים בבית הכנסת לפני "תפילת כהנים".

דגלי שמחת תורה, למשל: באיזו חדווה בחרנו את התפוח הסמוק שיינעץ בקצה מוט העץ המסוקס, באיזה ריגוש דחפנו נר בגומחה שחפרנו בתפוח, ובאיזו התלהבות הרמנו מהרצפה את כל המבנה הזה, שהתמוטט בדיוק כעבור דקה.

לא לגמרי ברור מקור המנהג הזה, נפנוף בדגלים בשמחת תורה. ההערכה היא (ואני מסתמך על מחקר מעמיק של ד"ר חיים גרוסמן בנושא) שהמקור בקהילות אשכנז במזרח אירופה, אי שם במאה ה-17, כחלק מתרבות עממית של מוצרי נייר כמו לוחות "מזרחי" ו"שיוויתי"; התיאולוג הגרמני הנוצרי בודנשץ מעיד על דגלים כאלו כבר בספרו על מנהגי היהודים שהתפרסם במחצית הראשונה של המאה ה-18. הדגלים נשאו תמונות של חג הסוכות ושמחת תורה ועוטרו בפסוקים מקובלים כמו "בסכת תשבו שבעת ימים", או "אגיל ואשמח בשמחת תורה".

הדגש היה בתחילה לאו דווקא על הדגל - אלא על הנר והתפוח (גם תפוח אדמה, אגב, או אפילו גזר. מעניין איך תקעו נר בגזר), שני סמלים מובהקים: התפוח כסמל של שובע כלפי פנים ויפי-מראה כלפי חוץ; הנר כאור של תורה, שכל ומוסר, ראה הפסוק "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו' כ"ג). הדגל היה בונוס, אבל מעמדו אצל הילדים הלך וגבר: יותר הדור, יותר צבעוני, יותר נוצץ, יותר מורכב, יותר מפתה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, השנים היפות של דגלי שמחת תורה, ניתן היה להשיג בחנויות מאות דגמים שונים של דגלי שמחת תורה.

הדגלים של ימי טרום המדינה ושנות ה-50 הציגו בעיקר מוטיבים של דת ומסורת: רבנים, ילדים לומדים תורה, משה ואהרון, בתי כנסת, לוחות הברית, סמלי השבטים, ארבע חיות הקודש, ארון קודש נפתח וממנו משתלשל פס נייר עם עשרת הדיברות - כשעל כל אלה מפוזרת אבקה נוצצת ביד רחבה בשיאים נשגבים של קיטש שעלו אפילו על אלו של ה"שנות טובות".

את המוטיבים הציוניים ניתן היה למצוא בדגלי החג כבר מראשית דרכה של הציונות: עוד ב-1902 נעשה ברוסיה דגל לחג עם דיוקנאות הרצל ונורדאו. לאחר מלחמת סיני, ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, גדל מקומם של המוטיבים הצבאיים: טנקיסטים ורובאים מכודנים, משחתות וסמלי חילות, חיילים על רקע הכותל.

המבנה הבסיסי נשמר לאורך השנים: הדגל המלבני עם שני הקצוות החדים, הנייר הוא נייר קרטון זול ושביר, המקל מעץ. בערך מסוף שנות ה-70 נעלמו הצילומים הנאיביים

והחלו להגיע המוטציות: דגלים מניילון רחיץ ועמיד, מקלות מפלסטיק, עיצובים מהפכניים (דגל עגול או מרובע).

ש "ס הוציאה דגל לחג עם צילומי מנהיגיה בתוספת לפסוק "והיו עיניך רואות את מוריך", ויצא לי אפילו להיתקל בדגל שמחת תורה משפחתי-אישי שחולק למשפחה ולחברים, עם צילום צבעוני של בני המשפחה מחייכים באושר. התפוח והנר נעלמו כבר מזמן מהסצינה, והשלב הבא יהיה מן הסתם דגלים שמועברים באס-אם-אס.

לפניכם כמה דגלי שמחת תורה מהאוסף הפרטי שלי, שמחזיק כמאה דגלים, והמוקדם שבהם משנות ה‭20-‬ של המאה הקודמת. הדגלים הישנים הפכו לפריטי יודאיקה מבוקשים, בעיקר אלו הישנים מאוד (תחילת המאה ה-20) או כאלו שנוצרו על ידי ציירים ידועים (דוד גלבוע) ובמצב טוב: מחירו של דגל נדיר באמת יכול להגיע, במכירה פומבית, למאות דולרים ויותר. מתחרטים שלא שמרתם, אה?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...