מגה פדיחה
לפני שלוש שנים רעש העולם. ערבי-ישראלי נעצר על מטוס אל-על בחשד לנסיון פיגוע התאבדות. השבוע, בראיון ראשון מאז חזר ארצה, משחזר תאופיק פוקרא את המסכת הקפקאית שאליה נקלע. המריבה עם הדיילת על כוס מים, הנוסעים החשדנים, המעצר המשפיל ושנה של גיהנום בכלא הטורקי. גם עדויות נוסעי המטוס וצוות האוויר, בפרסום בלעדי, לא מגלות שמדובר בבן-לאדן
מאוחר יותר, בבית המשפט הטורקי, טען פוקרא שההודאה נגבתה ממנו בכוח. הוא הורשע בטורקיה בניסיון לחטוף מטוס, ולפני חודש חזר ארצה. לאחר מעצר בן שלושה שבועות לצורך חקירה שוחרר לביתו.
בראיון ראשון מאז שחרורו הוא משחזר את האירועים שהובילו להרשעתו. אם מאמינים לפוקרא, כל ההסתבכות נעוצה באחת הדיילות, שלדבריו התנכלה לו רק מפני שהוא ערבי. עניין גרר עניין: פוקרא התרעם כלפיה, המאבטחים שמעו את חילופי הדברים ביניהם, התנפלו עליו, אזקו אותו והעבירו אותו לשלטונות הטורקים אחרי הנחיתה.
גרסתה של הדיילת, שירלי גל, בעדותה במשטרה, נחשפת כאן לראשונה, כמו שאר עדויות הנוסעים ואנשי צוות האוויר. אם להאמין לדיילת, פוקרא התנפל עליה כחצי שעה לפני הנחיתה, שלף חפץ כסוף, "סכין" לדבריה. גל דחפה אותו, צעקה ונמלטה למטבח. שני מאבטחים חשו לעזרתה.
האמת, כנראה, עודנה תקועה אי שם באמצע, בגובה 30 אלף רגל. האירוע התרחש סמוך לתא הטייס, אבל איש מהמאבטחים, מהדיילות ומהטייסים לא ראה מה קורה, גם לא נוסעים חשדניים ששוטטו במטוס. ברוכים הבאים לקווי ראשומון.
פוקרא משוכנע בגרסתו. ימים אחדים אחרי ששוחרר מהכלא הישראלי, חיוור, רזה ("במהלך החקירות של השב"כ רזיתי בשבעה קילו"), מוקף בבני משפחה, הוא מדבר בתערובת של עברית, ערבית וטורקית. "בשלוש השנים שהייתי בטורקיה למדתי טורקית. עכשיו הכי קל לי לדבר בטורקית", הוא אומר.
תאופיק פוקרא היה בן 23 כשעלה לראשונה בחייו על מטוס. הוא סיים ארבע שנות לימוד במכללת ספיר, ניסה להתמודד על ראשות ועד הסטודנטים ונכשל, עבד בבית אבות ברהט, שם גר בדירה שכורה וחלם, לדבריו, לתקן את העולם.
"הייתי פעיל בוועד הסטודנטים הערבים, לקחנו קורסים לסטודנטים חלשים, ערכנו מסיבות בחגים המוסלמים. החלום שלי היה לחזור אחרי הלימודים לבועיינה ולעזור לאנשים בכפר". חמישה מחבריו נחקרו במשטרה. כולם אמרו שהוא מעולם לא התבטא באורח קיצוני ולא סיפר להם דבר על רצונו לחטוף מטוס.
רק הסטודנט להנדסה מבועיינה, אדהם חמודה, אמר שבתקופה שקדמה לאירוע, פוקרא, "שלא היה אדם דתי, עישן אלכוהול וחיפש בנות", התחיל להתקרב לדת ולהתפלל במסגד, אם כי "לא הבחנתי בו בקיצוניות דתית או פוליטית. כמו כן לא דיברנו פוליטיקה בכלל", הדגיש חמודה. כששמע שפוקרא היה מעורב בניסיון לחטוף מטוס, סיפר בעדותו במשטרה, הופתע מאוד, "ולא רק אני, כל מי שהכיר אותו הופתע. לא עלה על הדעת כי תאופיק ינסה לעשות דבר כזה".
פוקרא אומר שהוא אכן מתפלל חמש פעמים ביום, "אבל זה לא אומר שאני מחבל. הרבה אנשים מתפללים. הקונסול הישראלי בטורקיה שביקר אותי בכלא שאל אם אני מתפלל. השבתי לו מה שאני אומר לך, אין קשר בין תפילות לבין פיגועים או חטיפות".
אחרי ארבע שנות לימודים החליט פוקרא לצאת לטיול הראשון בחייו בחוץ לארץ. "לפני שלמדתי במכללה עבדתי בבנין באשדוד, אחר כך למדתי ועבדתי במשך ארבע שנים, התעייפתי, רציתי לנוח". הוא בחר לטוס לאיסטנבול. "המשפחה שלי היתה שם ואמרה לי שזו עיר מאוד יפה, עתיקות, טופקאפי, הבוספורוס, ארמון הדולמבאחצ'ה, איה סופיה. יש הרבה אתרים יפים בעיר הזאת".
פוקרא טס לבד. "מה הבעיה עם זה? אני רגיל להיות לבד, כבר הרבה זמן לא גרתי עם הורי בבית, אין לי בעיה לטייל לבד, לעשות הכל לבד". מעוררת תמיהה אף העובדה שכאדם שמתקרב לדת הוא בחר לטוס לראשונה בחייו דווקא בימי צום הרמדאן.
על ההכנות לנסיעה העידה במשטרה עמליה שמעוני מסוכנות איסתא באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע. לדבריה פוקרא שילם רק עבור הטיסה, וכשניסתה לשכנע אותו להוסיף סכום כסף לא גדול, רק 70 דולר, עבור שהייה במלון, הוא סירב ואמר לה שהוא מתכוון ללון באכסניה. הוא אף סיפר שיש לו חברים שלומדים בטורקיה. זה נשמע לה תמוה, אמרה שמעוני במשטרה, מפני שעד אז לא שמעה על ישראלים שלומדים בטורקיה. תשובת פוקרא: "רציתי לחפש אכסניית נוער זולה".
מצויד בכרטיס טיסה זול שעלה כ-200 דולר, הגיע פוקרא בשעת ערב מוקדמת לשדה התעופה. המתשאלת הבטחונית, קרן דלל, הבחינה שהוא נושא איתו רק תיק גב שחור קטן. היא התפלאה. נוסעים לחוץ לארץ, גם אם זה רק לסוף שבוע קצר באיסטנבול, לוקחים בדרך כלל מזוודות גדולות יותר. היא שאלה את פוקרא האם הוא לוקח איתו רק תיק קטן. הוא אישר שאלה כל חפציו. היא דיווחה לממונה עליה. אלה ההוראות.
ערבי עם תיקים חריגים בגודלם נלקח לתשאול נוסף. פוקרא, על פי עדותה, לא אהב את השאלות ושב ואמר שמתייחסים אליו באופן חריג רק מפני שהוא ערבי. הוא קוטלג בקטגוריה מחמירה אך לא מקסימלית והמשיך בהליכי הבידוק.
שלוש שנים אחרי האירוע פוקרא אינו מבין על מה היתה המהומה. "מה אני צריך כשאני נוסע לבד? רק שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות, שלוש גופיות ושלושה זוגות תחתונים. אם הייתי צריך משהו נוסף יכולתי לקנות בטורקיה, יש שם הרבה בגדים. כל מה שהייתי צריך, לקחתי".
הבודקת הבטחונית, קרול-אן טרילסבק, החוליה הבאה בשרשרת הבידוק, העידה במשטרה שפוקרא לא לקח איתו תיק רחצה. עם תום הבדיקה, סיפרה לחוקריה, הוא חייך אליה חיוך רחב במיוחד. מלבד זאת לא היה שום דבר חריג בהתנהגותו. סאלח פוקרא: "הוא נסע בסך הכל לארבעה ימים. אצלנו הערבים אפשר להסתדר ארבעה ימים בלי מברשת שיניים".
במטוס ישב פוקרא במושב האמצעי בין הנוסע לסלי שול, עובד בגרבי דלתא בכרמיאל, לבין יהודה חדד, מובטל מאשקלון. איש מהם לא היה עד לאירוע עצמו. שניהם היו חשדנים, ערבי בטיסת אל-על נחשב בעיני הישראלי הממוצע לאדם חשוד.
שול ישב במעבר. בעדותו במשטרה סיפר שפוקרא היה פעלתן מאוד במהלך כל הטיסה. "שיחק עם כל מה שמסביבו,עם הכיסא אחורה קדימה, האוזניות, ביקש ממני להפעיל אותן, ביקש מים מהדיילת לפני ההמראה, הדיילת אמרה לו שאי אפשר לקבל מים לפני ההמראה והיא תביא לו אחריה, ובאמת כך היה. הוא קם כמה פעמים ללכת לשירותים. הביאו לו אוכל והוא לא אכל, רק כמה פירות. אחרי האוכל כולנו קמנו והסתובבנו קצת. אני הלכתי אחורה לדבר עם מכרים שלי ואמרתי שהבחור מאוד עצבני ויש משהו לא בסדר".
בעדותו במשטרה, שבפועל היתה יותר מופע של גזענות מאשר מסירת מידע, חדד כינה את פוקרא "מחבל". "איך שישבתי הרחתי שזה ערבי", העיד. "התחלתי לשאול אותו מאיפה הוא וזה היה בערבית. הוא דווקא הגיב בעברית ואמר שזה כפר בגליל ואמר את שם הכפר, אבל אינני זוכר.
אמרתי לו שידבר איתי רק בערבית ולא רציתי שישמעו במטוס שלא תהיה פאניקה. שאלתי אותו לאיפה, לאיזה מלון הוא נוסע באיסטנבול והוא אמר שלא לבית מלון אלא לאכסניה. שאלתי אותו איך הוא סידר לעצמו מהארץ אכסניה לטורקיה והוא התחיל להיכנס ללחץ ולעשות תנועות עצבניות ברגליים ואמר שהוא צריך לשירותים, ואז לחצתי עם היד שלי על הרגל שלו ואמרתי לו לא לזוז ושלא נעים להפריע לבן אדם השלישי.
"אני חשדתי", ממשיך חדד, "שאם הוא הולך לשירותים, אולי מישהו סייע לו בהכנסת נשק לשירותים לפני הטיסה וזה יכול היה לאיים על הטייס והאנשים. אני גם נזכר שלפני ההמראה הוא ביקש להסתכל במשקפת שלי. אמר שהוא רוצה לראות איך זה נראה, כנראה רצה לראות איזה בניין. כאשר המטוס כבר המריא באוויר או ממש לפני העלייה לאוויר הוא שאל אם כבר ממריאים ועניתי שעוד לא. הבנתי שהוא רוצה לעשות משהו עם בניין גבוה כבר בהתחלה, ולא סתם הוא ביקש את המשקפת. חצי שעה אני נלחמתי איתו שלא יקום לשירותים וכל זה בשקט. ואז הוא אמר שיש לו דם בפה ושהוא רוצה ללכת לשירותים לשטוף את הפה, אז ביקשתי ממנו לראות את הפה ואמרתי לו שהוא שקרן ושיישב בשקט".
חדד , שהיה משוכנע כי תפס בזה הרגע לפחות את קוזו אוקמוטו, ניסה לרמוז בשפת גוף לבחור שישב בסמוך שיש כאן מישהו חשוד. "הוא כנראה לא הבין וצחק. אז הרמתי את הקול שלי בערבית וגם אז הוא לא הבין". חדד התחיל להתרוצץ במטוס. הוא ניסה להיכנס לתא הטייס, אבל לא הורשה להתקרב לטייסים. הוא פנה לכיוון השני כדי לחפש מאבטח. צפייה בסרטי מתח לימדה אותו דבר או שניים על חטיפות מטוסים. כדי שלא יחשדו בו, אמר לחוקר, הוא ביקש מהדיילת כוס קפה. עם הקפה ביד הוא התחיל לחזור למושב שלו ואז שמע אזעקת חירום במטוס.
פוקרא צוחק למשמע התיאורים. "לא הייתי מתוח ולא שום דבר. הייתי רגוע. אחרי שזה קרה אנשים התחילו עם סיפורים, פתאום יש עדויות, כל אחד רוצה כותרת לעצמו. הייתי צמא, הגרון שלי היה יבש. פעם ראשונה שאדם עולה למטוס הוא מתרגש, זה לא קל לטוס באוויר, זה קצת מפחיד, היתה לי התרגשות. הדיילת ביקשה ממני לעבור מקום. אמרתי לה, 'למה, רק בגלל שאני ערבי? זה המקום שלי בכרטיס, אני לא אעבור'.
"אחר כך ביקשתי מים. הייתי בצום הרמדאן כל היום, בערב הייתי צמא, היא סירבה לתת לי מים ואז ראיתי שהיא הולכת וחוזרת ומפטפטת מילים לא מובנות, הבנתי שהיא מקללת אותי. היא ביקשה משני בחורים שישימו עלי עין, הם כל הזמן הסתכלו עלי, רק אחר כך הבנתי שהם מאבטחים. זה נתן לי הרגשה לא טובה. אחר כך הלכתי לשירותים ואז חילקו את האוכל. הדיילת אמרה לי, 'אתם לא אוהבים את האוכל?'. אמרתי לה, 'תיקחי את האוכל, אני לא רוצה, אני לא חיה, אני בן אדם'. היא לקחה את האוכל. ואז נשארה חצי שעה לנחיתה. הלכתי עוד פעם לשירותים".
על מה שקרה אחר כך יש רק שתי עדויות. זו של פוקרא וזו של שירלי גל. "כל אנשי צוות האוויר נחקרו", הודיע רב-פקד רפי נוריאל, ראש צוות החקירה ביחידה הארצית לחשיפת פשיעה בינלאומית חמורה במכתב לעירית קאהן, שהיתה אז מנהלת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. "מכנה משותף אחד עובר כחוט השני בכל האמרות, ולפיו איש מהם לא ראה את האירוע בעצמו ונודע להם רק אחר כך מפי הדיילת שירלי גל לאחר שהופעל זמזם המצוקה".
פוקרא מתאר את מה שקרה בקצרה. "הלכתי לשירותים, ביקשתי מהדיילת כוס מים. היא תפסה אותי בזרוע ואמרה לי 'תחזור למקום'. אמרתי לה, 'למה את מתנהגת אלי ככה, מה את רוצה', אנשים שמעו אותי מדבר ככה ותקפו אותי. אני פחדתי, ראיתי אש יוצאת מהעיניים של האנשים, לא התגוננתי, אמרתי לעצמי שאני לא יודע מה קורה, התפלאתי. קשרו אותי באזיקים, קשירה חזקה, שבועיים אחר כך כל העצמות שלי היו מרוסקות. הם יודעים לקשור טוב. על הרצפה כמעט התעלפתי. מישהו שם את הרגל שלו על הצוואר שלי. לא מספיק שקשרו אותי הוא גם לוחץ ולוחץ. מה הוא חשב, שאני אברח לו החוצה?".
בעדותה במשטרה, ארבעה ימים אחרי האירוע, היתה גרסתה של שירלי גל שונה. היא היתה הדיילת של מחלקת העסקים, פוקרא ישב באחד המושבים הראשונים של מחלקת התיירים, בסמוך לעסקים. .
כ-40 דקות אחרי ההמראה, אמרה לחוקר נוריאל: "הגיע נוסע ממחלקת תיירים, שעכשיו אני יודעת ששמו תאופיק פוקרא, נעמד באמצע מחלקת העסקים במעבר בין שני המושבים והסתכל קדימה בכיוון דלתות תא הטייס. ביקשתי ממנו לחזור למחלקת התיירים למקומו. במהלך הטיסה עברתי למטבח האמצעי של מחלקת התיירים לקחת דבר מה והארוחה כבר כמעט הסתיימה. ואז תאופיק שאל אם אפשר לפנות לו את המגש. הבינותי, על פי מבטא כבד שהיה לו, שהוא ערבי. אמרתי לו שהדיילים מגיעים מיד''.
"בשלב זה הודיע הכלכל ברמקול על 30 דקות לקראת נחיתה וביקש מן הנוסעים להתארגן לקראת הנחיתה. כחמש דקות לאחר מכן, כאשר אני מכינה את המטבח לנחיתה, הופיע תאופיק במטבח שלי במחלקת עסקים וביקש כוס מים. ביקשתי ממנו לחזור למקומו כי אני לפני נחיתה והדיילים במחלקת תיירים כבר ידאגו לו. בשלב הזה לא היה בידיו שום דבר''.
"ואז הוא פסע לעברי והושיט את ידו, ואחז בחוזקה בזרועותי למעלה לכיוון הכתף. אני עוד חשדתי שזה אקט של הטרדה מינית, ואז הוא הרפה מזרועי הימנית עם ידו השמאלית והוציא מאזור גופו האחורי או מהצד חפץ כסוף והבנתי שזה סכין. דחפתי אותו לאחור ובזמן שדחפתי אותו צעקתי, 'מה אתה עושה' או 'מה קורה לך', לא זוכרת בדיוק. רצתי לכיוון המטבח האמצעי של מחלקת התיירים. בשלב הזה כאשר רצתי ראיתי את המאבטח אריאל מגיע מולי לכיוון המחבל, ואני הגעתי למטבח האמצעי ולחצתי על כפתור המצוקה והודעתי לקברניט שיש חטיפה מקדימה. אני התיישבתי במטבח האמצעי ורעדתי, ואז הצוות הגיע והביאו לי מים".
כשנשאלה גל מדוע סברה שהחפץ הכסוף הוא סכין, ענתה: "קשה לי לתאר את החפץ ולא הספקתי להתבונן על מידותיו וצורתו. רק ראיתי חפץ כסוף וזה ישר יצר בי אינסטינקטיבית את החשד שזו סכין".
המאבטח אריאל מישור אמר בעדותו לחוקרים הטורקים ש"השתלטנו על מישהו שקרא בשפה הערבית 'אתם הרגתם את האחים שלי והיום הוא המוות שלי'. הפלנו אותו, קשרנו אותו ומצאנו סכין באורך של חמישה סנטימטרים. את כל החפצים מסרנו למשטרה". ממש באלה המילים.
בינואר 2003 אמר הכלכל משה ורטהיים לרב-פקד נוריאל שפוקרא ביקש ממנו מים לפני ההמראה "וגם קיבל, לא הבחנתי אז במבטא חריג כלשהו והכל נראה לי רגיל". הוא נתקל בפוקרא בשלב ההנמכה. "אני הייתי במטבח האחורי ביותר ואז נוכחתי באזעקה שמצביעה על מצוקת איש צוות". הוא מיהר לקדמת המטוס, שם ראה את גל יושבת במטבח האמצעי המומה. הוא שאל מה קרה והיא אמרה לו שהיה ניסיון חטיפה. "ראיתי את המאבטחים ליד תא הטייס כאשר תאופיק היה על הרצפה, שרוע על הבטן והמאבטחים מעליו".
הקברניט דורון גולדבלט כתב לנוריאל שהוא "שמע חבטה מאזור הגאלי הקדמי, קול אנחה או קריאה של דיילת 'מה אתה עושה' ועוד רעשים וחבטות מאחורי הדלת. אחת החבטות היתה חזקה במיוחד, על דלת הקוקפיט. מיד לאחר מכן נדלקה נורת הטלפון האדומה. הרמתי את הטלפון ושמעתי את הדיילת שירלי גל מדווחת, 'יש ניסיון השתלטות על המטוס'. קמתי מיד ונעלתי את דלת הקוקפיט בעזרת שני הבריחים. עופר המשיך להטיס את המטוס ואני טיפלתי באירוע. הכנסתי קוד חטיפה בינלאומי ודיווחתי שאנו במהלך נסיון השתלטות עוינת על המטוס".
שלוש דקות אחר כך הודיע הכלכל לקברניט שהמאבטחים השתלטו על פוקרא וכי אין נפגעים. גולדבלט ביטל את מצב החירום וביקש עדיפות בנחיתה.
פוקרא טוען שרוב העדויות מופרכות. "לא צעקתי שום דבר על האחים שלי. יש לי שלושה אחים ושלוש אחיות וכולם חיים, אף אחד במשפחה שלי לא מת, אף אחד לא חסר, זה הסיפור שהם תיכננו".
יכול להיות שרצית לנקום? לא על מה שקרה לאחיך אלא על מצב הפלשתינים.
"אני לא רציתי לנקום באף אחד. למדתי במכללה, לא היתה לי בעיה עם אף אחד אף פעם, אפילו תיק במשטרה לא היה לי, הכל שקר. הם עשו משהו והרגישו שעשו טעות חמורה אז איך הם יכולים להמשיך עם הסיפור הזה. עם שקרים". פוקרא אכן מעולם לא הורשע, אולם על פי חוות הדעת של נוריאל, כפי שנשלחה לקאהן והוצגה בבית המשפט בישראל שדן בהארכות המעצר של פוקרא, נפתחו לו שני תיקים.
ב-96' נרשם לחובתו היזק במזיד לרכב. התיק נסגר מחוסר ראיות. ב-98' נפתח לו תיק על תקיפה. פוקרא נחקר והודה במעשה, אך התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. פוקרא: "אני זה שהתלוננתי על יהודי. בסוף התיק נסגר".
היו עדויות שפנית לכיוון תא הטייס.
"איזה שקר. הם הרביצו לי, נפלתי ואז הם אמרו שניסיתי לתפוס את הדלת של תא הטייס. זה שקר".
חדד טען שהכל היה מתוכנן ואפילו ביקשת ממנו את המשקפת שלו כדי לאתר בניין גבוה.
"זה שקר מוחלט. גם אנשי הביטחון הטורקים שאלו אותי את אותה שאלה. לא היה ולא נברא".
מה עם הסכין? על פי כמה עדויות הדבקת אותו לחגורה כדי להסתיר אותו.
"זה לא סכין, זה קוצץ ציפורניים. כשיצאתי לטיול החלפתי מכנס, לא ידעתי שיש לי את הקוצץ במכנס, לא החבאתי אותו, הוא היה בכיס של המכנסיים. חבל שלא תפסו את זה בשדה התעופה, הייתי במתקן בדיקה והכל יצא נקי".
לא הכל היה נקי אחר כך. התיאורים של פוקרא מהחקירה ומהכלא הטורקי נשמעים כמו גרסה עדכנית של הסרט "אקספרס של חצות". "ככה זה באמת היה, כמו בסרט", אומר פוקרא. "ירדתי מהמטוס עם אזיקים, מלווה בשוטרים טורקים. בחיים שלי לא ראיתי אנשים כאלה, ענקים, גבוהים. קשרו לי את העיניים, לקחו אותי אני לא יודע לאן, למקום מתחת לאדמה עם דלת חשמלית ומצלמות. אמרתי לעצמי, אני מפה לא אצא בחיים, אני אמות כאן".
שני חוקרים דיברו בערבית, חמישה אחרים עמדו בצד וייעצו להם בטורקית. "הם אמרו לי: 'תספר לנו איך רצית לחטוף מטוס'. אמרתי להם: 'מה? על איזה מטוס אתם מדברים?', אמרו לי: 'המטוס שאיתו הגעת'. אמרתי להם שבאתי לטייל בטורקיה, לא לחטוף מטוס. הם אמרו לי: 'אנחנו רואים שאתה לא רוצה לדבר, אנחנו נדע איך להוציא ממך את המילים בכוח וגם במוח, אנחנו נאנוס אותך, נתפוס לך את הביצים שלך ונרסק אותן, נחשמל אותך, נרביץ לך, נעשה לך דברים שאתה יודע ולא יודע, יש לנו את כל השיטות שבעולם. כל כלי התקשורת בעולם מדברים על מחבל שניסה לחטוף מטוס, איך נצא קטנים מול העולם ולא נוציא ממך אף מילה?'".
פוקרא אומר שבמשך יומיים הוא התעקש על הגרסה הנכונה - הוא טס לטייל, נקלע לסכסוך עם הדיילת. "הם אמרו לי: 'את זה תגיד למשפחה שלך'. נתנו לי לאכול רק קצת חלבה, וגם זה אחרי יומיים. שוטר ליווה אותי לכל מקום, אפילו לשירותים. יומיים לא יכולתי ללכת לשירותים, מי יכול לעשות משהו כששוטר צמוד אליו? אחרי יומיים הם הפשיטו אותי, שמו אותי על השולחן ואחד החוקרים התחיל להתפשט ואמר שהוא יאנוס אותי. זה השלב שבו שאלתי אותם מה הם רוצים לשמוע. לא נשברתי כשהם נתנו לי מכות, אבל האמנתי שהוא באמת יאנוס אותי, הם אמרו לי שהם לא מכירים את אלוהים. ואז הם התחילו לשאול אותי שאלות. על כל דבר אמרתי כן ובסוף חתמתי על מה שהם רצו".
בהודאה שלו אמר פוקרא שהוא החליט לעשות מעשה עצמאי בלי קשר לארגון כלשהו. כבר לפני שנתיים חשב לבצע פיגוע התאבדות במחאה על הסבל שנגרם לתושבי השטחים, הוא אף רצה להיות שאהיד מתוך כוונה לגבש את המוסלמים. התוכנית לא יצאה לפועל מפני שפוקרא חשש להיתפס. פיגועי ה-11 בספטמבר, הוא אמר לחוקרים הטורקים, היו נקודת מפנה ומודל לחיקוי.
בחקירה סיפר איך הערים על הבודקים הבטחוניים בשדה התעופה והצליח להכניס את הסכין למטוס, איך עשה שיעורי בית, בדק היכן יש מגדלים גבוהים בתל אביב ואסף נתונים באינטרנט על ניווט מטוסים. לדבריו הוא תקף את הדיילת, אבל כשהתחילה לצעוק פנה אל דלת הטייס וניסה לפתוח אותה, אלא שאז תקפו אותו המאבטחים. "שמתי לי למטרה לחטוף את המטוס ולהיכנס במגדלים. אם לא הייתי מצליח בביצוע תוכניתי תכננתי להפיל את המטוס לים".
פוקרא השבוע: "לא היה לי עורך דין שם, לא בא לי בראש שום דבר, בטח לא לבקש עורך דין. אחרי שחתמתי על ההודאה שנגבתה ממני בכוח הובאתי לבית משפט. השוטרים אמרו לי שאם אשנה בבית משפט את הגרסה שלי, המתרגם לא יתרגם את מה שאני אומר ואז השוטרים ייקחו אותי בחזרה לחקירה".
מבית המשפט נלקח פוקרא לכלא מטריס. "הייתי שם שמונה ימים בצינוק. אסיר שהיה בצינוק לידי ביקש ממני כסף. לא נתתי לו, הוא שרף עיתונים וזרק עלי, הצינוק שלי התמלא בריח של עשן, לא יכולתי לנשום, דפקתי על הדלת, צעקתי 'תוציאו אותי מכאן', אף אחד לא בא, רק אחרי כמה זמן העבירו אותי לצינוק אחר".
אחרי שמונה ימים הועבר פוקרא לכלא קרטל, שם ביקרו אותו אביו, סאלח פוקרא ועורך דינו הישראלי, ריאד אניס. פוקרא אומר שהתנאים בקרטל היו קשים אף יותר מאשר במטריס הידוע לשמצה. "לא היה חלון, בחוץ ירד שלג, רעדתי מקור, קיבלתי רק שמיכה אחת, עכברים הסתובבו בתא, פיתחתי דלקת ריאות עם חום גבוה''.
"אחרי שבוע העבירו אותי לצינוק אחר, שם היו בקיר שני כבלים חשמליים. אין שם מה לעשות, לא קיבלתי עיתונים או ספרים, אפשר רק לישון כל היום''.
"בצינוק לידי היו שני הומוסקסואלים שבילו ביחד כל הלילה וישנו ביום. אני רגיל לישון בלילות. אחר כך העבירו אותי לחדר של שוטרים שעברו עבירות. הם שנאו אותי. הם אמרו שהם לא אוהבים את הערבים בגלל שבגדנו בטורקים ב-1917 כשעשינו הסכם עם האנגלים. הם רצו שאני ארחץ להם כלים. אמרתי להם, 'אני אמות כמו משוגע בצינוק, אבל לא אעשה לכם ניקיון'".
כדי להיחלץ מחבורת השוטרים הודיע פוקרא שהוא פותח בשביתת רעב. "הסוהרים אמרו לי שעל פי החוק הטורקי מי שעושה שביתת רעב מאריכים לו את תקופת המאסר. פוקרא החליט לוותר על התענוג, אבל פתח בשביתה פרטית, ללא הצהרה רשמית. "שתיתי רק מים עם מלח במשך כמה ימים. הסוהרים לא היו טובים אלי יותר מהאסירים", הוא אומר, "כולם שנאו אותי שם".
אחת לכמה חודשים הובא פוקרא לבית המשפט. כתב האישום הוגש חמישה ימים אחרי שנעצר. על פי הנטען בו פוקרא רצה להפיל את המטוס מעל תל-אביב אולם בגלל חלוקת האוכל לא יכול היה לבצע את תוכניתו. כחצי שעה לפני הנחיתה הוא הלך לשירותים, הוציא את האולר שהיה דבוק לחגורה והלך לכיוון תא הטייס, תפס את הדיילת שהתקדמה לעברו ואחרי שנמלטה ממנו בצעקות השתמש בכוח כדי לפתוח את תא הטייס מתוך כוונה לנהל את הטיסה בעצמו. אז הוכרע על ידי המאבטחים.
פוקרא לא הוסגר לישראל. חוק ההסגרה הטורקי אינו מאפשר הסגרה של מי שביצע עבירה בשטח האווירי הטורקי. רק עד אחד מטעמו הגיע להעיד בטורקיה, נוסע תושב נצרת, שהעיד שהטיסה עברה בצורה שקטה, הוא לא חש שנוסע אלים השתלט על המטוס וניסה לבצע חטיפה. כל שאר העדויות נשלחו לבית המשפט כפי שניתנו במשטרה בישראל. החוקרים הטורקים לא ביצעו חיקורי דין בארץ.
בפברואר 2004 שוחרר פוקרא מכלא קרטל אחרי 16 חודשים, אבל נאסר עליו לצאת מגבולות טורקיה עד תום המשפט. "ואז לקחו אותי לבית סוהר של משטרת ההגירה, שם הייתי חודש ימים, אכלתי רק לחם וזיתים. כשקניתי בשר בכסף שלי התברר שהוא מקולקל ולקיתי במחלת מעיים. הרופאה הרוסייה בבית החולים שאליו נלקחתי אמרה בטורקית מה קורה, מרעילים אותו עם האוכל הזה. אמרתי לסוהרים: 'הבנתי מה שהיא אמרה, אבל לא אעשה לכם כלום'. כל העולם זרק אותי".
בחודש מרס, שנה וחצי אחרי שהגיע לטורקיה, הצליח פוקרא סוף סוף לטייל באיסטנבול. "שכרתי חדר ליד הבית של עורך הדין שלי וכל היום טיילתי. עיר יפה איסטנבול. אכלתי דגים על הבוספורוס, הייתי באיה סופיה, בטופקאפי, בדולמבאחצ'ה".
ב-8 בספטמבר ניתן גזר הדין בבית המשפט הפלילי הגבוה באקירקוי. פוקרא הורשע בניסיון לחטוף מטוס ונידון לשנת מאסר אחת. מאחר שכבר ישב בכלא 16 חודשים התאפשר לו לצאת מיד מטורקיה. אבל אז התברר לו שצרותיו לא תמו. אל-על סירבה להטיס אותו בחזרה לארץ, גם חברות תעופה טורקיות לא הסכימו שפוקרא יעלה על המטוסים שלהן. בהתערבות חבר הכנסת אחמד טיבי ניאותה חברת התעופה הירדנית להטיס את פוקרא לעמאן ומשם לתל-אביב.
"11 ימים הייתי במתח עד שעליתי על מטוס. ישבתי בבית של עורך הדין שלי. הוא אמר לי שאם המשטרה תתפוס אותי אני אחזור לכלא. לא העזתי לצאת החוצה. עכשיו אני זהיר. בטיסה לא הסכמתי לאכול עם סכין ומזלג מברזל, רציתי סכין ומזלג מפלסטיק כדי שאף אחד לא יחשוד בי שאני הולך לחטוף מטוס. לא קמתי לשירותים, לא זזתי מהמקום כל הטיסה, פחדתי לנשום".
בארץ התלאות לא הסתיימו. פוקרא נעצר מיד עם הגיעו לשדה התעופה ונלקח לחקירות. "לפחות חוקרי השב"כ נתנו לי להתקשר למשפחה שלי. החוקרים הטורקים גם את זה לא נתנו לי. כאן גם לא קיבלתי מכות". במשך 21 ימים הוא נחקר. "אמרו לי שיעמתו אותי עם הדיילת, בסוף עימתו אותי רק עם המאבטחים. הם אמרו לי את מה שאמרו בחקירה, אני צעקתי עליהם 'שקרנים'".
ארבע פעמים הובא פוקרא להארכת מעצר. המשטרה טענה שהוא מסוכן לבטחון הציבור ושלומו, אחרי שניסה לבצע מגה פיגוע. עורך דינו, אניס, אמר ש"האדם המסוכן הזה שכל העולם פתוח בפניו לא רצה לברוח ולהישאר בטורקיה, הוא רצה לחזור". אניס אף הביע את חששו שפוקרא ייחקר בצורה כזאת עד שלא תהיה לו ברירה אלא להגיד "מודה אני". העונש על נסיון חטיפת מטוס בארץ הוא 20 שנות מאסר.
לפני שבוע שוחרר למעצר בית למשך שבועיים. עו"ד אניס מאמין שלא יוגש נגדו כתב אישום. "ממשלת ישראל לא תרצה לאותת לטורקים שהיא לא סומכת על שיקול דעתם ושופטת אדם שכבר נעצר ונשפט שם". גם פוקרא מאמין שהפרשה מאחוריו. "אתחיל את חיי מחדש, אחזור ללימודים, אתחתן, אוליד ילדים. אם לשב"כ היה משהו הכי קטן נגדי הם לא היו משחררים אותי למעצר בית. עכשיו, אחרי שלוש שנים, אני סוף סוף רגוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
