חצאית כחולה, והיא עולה
עינת ברזילי מצאה בהצגה "הגר" חיזוק לסטריאוטיפים (מיניים) על דתיים וחילונים וגם כמה נימוקים עלילתיים מופרכים, אבל עדיין היתה מרותקת. מספיק טוב לכם?
כתבה : יוכי ברנדס
ביימה: דורונה בן דור
לשחקנית הדס קלדרון יש נוכחות נשית חזקה. שפת הגוף שלה, המאופקת במכוון, לא מצליחה לכלוא את העוצמה הטבעית ואת המניירות המלודרמטיות, שעומדות בסתירה מוחלטת לאישה החרדית המותשת שהיא מגלמת בהצגת היחיד "הגר".
תקציר העלילה: הגר היא אישה חרדית הנקראת על שם אהובתו החילונית של סבא אברהם שנהרגה בפלמ"ח. שמה החריג דן אותה לזרות בקהילה שלה לאורך חייה, אבל רק כשהיא יולדת תינוק פגום, הגר מחליטה לסגור חשבון עם סבא והמיתולוגית. היא נוסעת לקיבוץ ולומדת מאחיה של המקור (גם לו קוראים אברהם) על סיפור האהבה והגירוש הכמו תנכ"י. עד מוצאי שבת הגר תסלח לסבא וגם תחליט להקים בגופה גלעד לאהבה האסורה.
גם אם להצגה קוראים "הגר", מבעד לייסוריה של הגיבורה הראשית, תושבת מאה שערים, מרחפת מוקסמת אך מורגשת היטב, פנטזיית הנעורים החביבה של בני ובנות עקיבא לדורותיהן, על רומן של דו קיום עם בחור מהעבר האחר. הרומן בין השמו"צניקית לדוס. אפילו הדימוי של הגר מהפלמ"ח הזכיר לי במבוכה קלה את הפעולות בתנועה: שחורת צמה, כחולת עיניים, פייטרית במכנסיים קצרים. אלה מארץ כנען.
בקצוות צומחים אנשים דומים. כך שיחסי משיכה-סלידה בין החרדים לקיבוצניקים היו תמיד סקרנות לצד פחד, בוז שמהול בהתבטלות הדדית.
כופרים או תינוקות שנשבו, את ההתפעלות לא הצליחו להסתיר אז בבני עקיבא. וגם יוכי ברנדס, הסופרת, מי שחתומה על תפיסה דתית וחברתית מפוכחת בדרך כלל, לא הצליחה להסתיר אותה בספר שלה.
עד מוצאי שבת הגר תסלח לסבא. קלדרון ב"הגר" אלי דסה
מיטה של קיבוצניק נוחה יותר?
הפנטזיה הכפולה - "להתנחל בלבבות החילוניים" מצד הדתיים, ו"לעשות את זה עם דוסית" מצד החילונים, היא זו שמכתיבה את המחזה. במקום לשרת אותו, היא מובילה שורה של מהלכים בלתי מנומקים ומופרכים בעליל.
וגם אם "הגר" היא יצירה טלנובלית, ההיגיון הפנימי של המחזה אמור לתת הסבר משכנע לעובדה שסבא חרדי זרק את השיקסע שלו מאימת הציבור, אבל לא מפחד להנציח בציבור את שם אהובתו? והנכדה החרדית שמתגעגעת לשולחן השבת של בעלה, (שוב קלישאה:הנרות, הקידוש, הזמירות, כאילו שאצלנו לא מתווכחים
כל זה לא עושה את "הגר" להצגה רעה. להיפך. מבחינה אמנותית "הגר" היא שעה של תיאטרון מרתק. מה גם שהשחקנית ממגנטת. אבל כשכבה האור ובקהל צעקו "ברוואו" הרגשתי שאלה מחיאות כפיים שמחות של אנשים שקיבלו אישור נוסף לתפיסות הסטראוטיפיות והתשוקות הכמוסות שלהם. אני דווקא הייתי מקווה שהם יחזרו הביתה פחות בטוחים ממה שבאו.
עדכון אחרון : 19/10/2005 14:39
נא להמתין לטעינת התגובות
