כיפור בספארי
שגית הורוביץ מבקשת סליחה מבעלי החיים בספארי ומנצלת את היום גם כדי לבקש סליחה בשמם
הפעם, החלטתי לנסות לעזור לנו, עובדי גן החיות, בדרך וירטואלית משהו, לבקש סליחה מבעלי החיים בספארי ולנסות להעריך אלו מהם, היו רוצים לבקש סליחה מאחיהם.
ובראשונה, סליחה מיוסי וקתרינה:
יוסי נולד בספארי היישר לעולם של נקבות. מסביבו היו אביבה, אטי, נוריס וגם קטרינה. ולמרות שכולן היו מבוגרות ממנו בכעשור, הן מיד הפכו לחברותיו בלב ובנפש. במשך שנים גדלו הפילים יחד כחבורה מגובשת עד שהוחלט להעביר את קטרינה ושלוש נקבות נוספות לאנגליה על מנת להרבות אותן עם פיל אציל בריטי, כחלק מתכנית ריבוי.
מספר שנים בילו הפילות עם הזכר האנגלי עד שהגיעה העת לשוב הביתה. שתיים קיבלו אזרחות בריטית ונשארו, קטרינה ואביבה חזרו.
עוד כשהורדו הפילות בתוך ארגזים לחצר, החל יוסי משמיע קולות תרועה רועשים. עובדי הגן פירשו זאת כסממני התלהבות חסרת מעצורים, אבל כשקטרינה יצאה לאחר ימים אחדים מתא הלינה לחצר, החל יוסי רודף אחריה ומכה אותה באמצעות החדק שלו. יוסי נענש והוכנס לתא הלינה שלו מוקדם מהרגיל, אך למחרת חזר על עצמו הסיפור, רק שהפעם הוא גם הצליח לפצוע את אותה באחוריה. עונשו הוחמר והוא ישב בפנים במשך מספר ימים. אולם גם זה לא עזר -התופעה חזרה על עצמה ולמטפלים לא נותר אלא להפריד בין השניים ולהנחיל רוטציה ביניהם.
כאשר יוסי היה בחצר קטרינה המתינה בסבלנות בתא הלינה וכאשר הראשון בילה בתא הלינה האחרונה יצאה והסתובבה בחצר. במשך שמונה שנים חיו יוסי וקטרינה כזוג נשוי החי בנפרד. למרות שבכל יום הוא נעמד מחוץ לתא הלינה וליטף אותה, אף אחד לא העז לחבר ביניהם שוב. המטפלים מניחים שיוסי פשוט קינא לה כאשר הריח את ריחו של הזכר האחר.
לבסוף, הגיעו בספארי למסקנה כי לא ניתן להשאירם במצב זה והוחלט להעביר את קטרינה.
קטרינה, על הצלקת שלא הגלידה תרתי משמע, יוסי מוסר לך מכאן- סליחה!
ספר שלם יכולתי למלא במקרים בהם נגרמו עוולות לבעלי חיים. ברוב המקרים הדברים נעשו ללא כוונת זדון, אבל אין ספק שאנחנו, בני האדם אשמים, ועם קצת תשומת לב וחשיבה אפשר היה למנוע אותם.
על כן, סליחה מגאולה הג'ירפהשלא הבחנו בזמן, שמבקרים רבים האביסו אותה בכמויות בלתי סבירות של שקיות במבה, ביסלי ועוד. סליחה על כך שהתייאשנו לבקש שוב ושוב מהקהל שיפסיק לזרוק לה ולחבריה מזון מיותר.
סליחה מקוקו ציפור הקלאושלא האמנו ששאנל הנקבה תמשיך להציק לך ולא תרפה. אם היינו מעלים בדעתנו, היינו מוציאים אותה מהחצר בטרם
מטפלי הספארי הם דמויות שקל מאוד לזהותם, ולא אני לא מתכוונת לחולצה הירוקה והדגמ"ח. דווקא השריטות, הצלקות והחלקים מגופם שנעלמו מסגירים את עבודתם עם בעלי טפרים ושיניים חדות.
המטפל הראשי למשל חסר חלק מאצבעו, כך גם מטפל הציפורים. ידיו של מטפל הטורפים מצולקת, צלעותיו של אחד ממטפלי השטח האפריקני הפתוח נשברו בעבר והווטרינר של הספארי נושא על בטנו צלקת ארוכה ובולטת.
אם תשאלו אותם מי תרם למראה החריג שלהם, תתפלאו לשמוע כי לא מדובר בחיות טרף מסוכנות, אלא דווקא בחיות צמחוניות, או כשמדובר בקופים מסוגים שונים שהם דווקא מסוכנים למדי, אבל כאלה שנחשבו תמיד לרגועים ביותר בקבוצה.
אם תשאלו את מורי המטפל הראשי, למה צ'אק השימפנז הוריד לו חלק מהאצבע הוא מיד ייקח את האשמה עליו, הרי הקוף לא היה מגיע לאצבעו, אם הוא לא היו מושיט אותה ומלטף בה את פיו.
אני מניחה שאם השימפנז "שנפל בלשונו", (אגב, הוא כבר מזמן עזב אותנו לטובת גן חיות אירופאי) היה יכול, הוא לבטח היה מבקש סליחה, מפני שהוא לא באמת רצה לפגוע בידו של מורי ולפצוע אותו בצורה כזו. אבל חיית בר לא מודעת לכוחותיה ועוצמת לסתותיה ובעיקר לא יודעת לבקש סליחה.
גם ראם הסהרה היה בוודאי מבקש סליחה מהווטרינר ד"ר יגאל הורוביץ לו יכל. באחת הפעמים, לפני שנים כאשר הווטרינר ניגש לטפל בו, הוא חשב כי עדיף יהיה לעשות זאת ללא הרדמה. בשביל מה להרדים חיה אם אפשר לטפל בה כך ולחסוך ממנה את הטראומה? סבר לתומו. וכך לאחר שהתקרב אליו כדי להתחיל בטיפול נעץ הראם את אחת מקרניו בקרבת עינו ועם קרנו השנייה סימן חתך עמוק בבטנו. יגאל נושא את הצלקת המפוארת עד היום. הראם אולי לא יבקש סליחה אבל גם יגאל לעולם כבר לא יטפל בראמים או בדומיהם ללא הרדמה.
רוב הסיפורים האלו הולכים איתנו אנשי הספארי לכל מקום אנחנו אוהבים את החיות ומניחים שגם הן אוהבות אותנו בצורה זו או אחרת, אבל סליחה, כאמור אף פעם לא קל לבקש.
נא להמתין לטעינת התגובות
