אקורד צורם
המוזיקה היהודית לא סיפקה במהלך השנה שחלפה שום ריגוש לנשמה. אלעד דויטש מגיש חשבון נפש לפטרוני הז'אנר
גם המוזיקה החסידית וגם היהודית ציינו השנה אירוע אחד קולוסאלי – ההתנתקות. בניגוד לשנות האינתיפאדה הרבות בהם מצאנו נחמה בעיקר בשיר ענק אחד ("רחם"), ולמרות ניסיונם הנוגע ללב של כמה גורמים – תזמורת שלהבת עם שיר הכמיהה "ושבתי", אריאל זילבר עם ניסיון ה"ושבתי" המביך שלו ועוד כל מיני ניסיונות סרק – לא צוין האירוע בשיר התואם את גודל המעמד.
בצר לנו, פנינו אל להיט נחבא שרק חיכה לאירוע טראומטי בכדי לפרוץ: "תפילה לעני" של מרדכי בן דוד בלחנו של פינקי. איפה "רחם" כשבאמת צריכים אותו. הבעיה היא שהשיר הוטמע רק בימייה הסופיים של ההתנתקות, כשבשיא וחבורתו חנו כבר על גדות נווה דקלים, ובעצם שימש כשיר נחמה ולא כשיר מחאה. על הפספוס הזה אנו משלמים עד היום.
מעבר לציונים השונים של ההתנתקות, המשיכה המוזיקה החסידית לנסות לא להפריע למלך יעקב שוואקי להוציא בתחילת השנה עוד דיסק מעולה, "ידיד", שהפיק להיטים לרוב. מעבר לכך לא יצא אף דיסק ראוי לשמו והשירים - המעובדים על ידי אותם מעבדים והמנוגנים על ידי אותם נגנים - המשיכו לצאת כאילו אין מחר, וכעונש, לא אציין אפילו אחד מהם.
הציל את המצב. שוואקי. ארכיון
מישהו צריך ללכת הביתה
תופעות מצחיקוליות כמו הקינדערלך וגירסאות הדאנס למיניהם רק הוכיחו באיזה מבוי סתום (שלא לומר מפולש) נמצאת המוזיקה החסידית. ההתרכזות בטפל, ב"מסביב" ובחיצוניות – ממשיכה לתקוע את היצירתיות והמחשבה. נשאלת השאלה: עד מתי?
לעומת המוזיקה החסידית, מקבילתה היהודית המשיכה השנה לנסות להתוות לעצמה דרך משלה, כאשר תופעת יבוא הלהקות מחו"ל וגיורם תופסת תאוצה יותר ויותר. להקות כמו סימפלי צפת, בלו פרינג', סול פארם, Beyond Eden ועוד, מנסות לשווא לפרוץ לתודעתנו מבלי להבין את נפש צרכן המוזיקה היהודי שלעד יעדיף את הנשמה, הרוחניות והכנות על פני רגאיי מנוכר או גירסאות פאנק, היפ-הופ והאווי מטאל מעושים, מתכתיים ומרוחקים.
כמו למוזיקה החסידית, גם
ליהודית ישנו נסיך אשר שט לו לבדו במרומי הז'אנר – הלא הוא אהרון רזאל - שאמנם לא הוציא דיסק השנה (בא נגיד שלדיסק ההופעה בצוללת שיצא לא מכבר אתייחס בסיכום השנה הבאה) אך לא נראה באופק גורם המאיים להשיב מלחמה שערה.
אז מה הלאה? לא ממש ברור. מצד אחד, היצירתיות במוזיקה היהודית לא תופסת, ולעומתה חוסר היצירה במוזיקה החסידית משעממת ושחוקה. מה זה אומר? היכן מסתתר פיתרון המשוואה? איפה טעינו? מישהו הרי צריך ללכת הביתה לא?
לקראת יום כיפור הבעל"ט, למרות שהייתי מצפה מפטרוני המוזיקה הדתית הכוללת (אם בכלל ישנם כאלה) להתנצל בפני על שלא גרמו לי ולו לריגוש אחד השנה, אבקש סליחה ממי שפגעתי בו בטורי החותכים לפעמים אך החביבים בדרך כלל.
עדכון אחרון : 11/10/2005 9:18
נא להמתין לטעינת התגובות
