שישי בראשון
ראש השנה ● אבנר כץ ● וולך ● את הכסף ● נוה ● בוסיזם ● קשת ● אהוד ברק ● שלום ● אנדרטה ● ניקל ● פוליאסטר ● מופז ● יקירתי
הולכים לבתי העלמין כמודיעים לקב"ה: "ידוע לנו שאנחנו חשובים בעיניך כמתים." ומתפללים על קברי הקדושים, אבל לא אליהם, שחס ושלום אין אנחנו מתפללים אל המתים, אלא דרכם לקב"ה. ומרבים בצדקה שמבטלת כמה וכמה גזרות. ראה גם ספר "מנהגות וורמייזא" לרב יודא ליווא קירכום.
מתוך 400 אלף הישראלים הנמצאים הרגע בדרכם לנופש ברומניה, בטורקיה ובבולגריה, 100 אלף מאמצים את מוחם ואת דמיונם איך להחזיר את ההוצאה על הנסיעה הזו, איך להחזיר את הכסף מהחברה, באיזו תואנה, מי מבני משפחתם יחלה פתאום בהרעלת קיבה, מי יידרס, איך יתברר שהחדר קטן מהמובטח או שהמלון רק בן ארבעה כוכבים.
ואז, בעודו בטיסה לטורקיה או לבולגריה וכו,'
ג"א מכובדי, אגב הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף, אתה שואל מה היה כאן ב.1948- מה היה? היה ונמשך קרב חד-צדדי על המרחב הציבורי של ישראל. קרב בין סמלים, דימויים ותצורות ישראליים-יהודיים חדשים לבין סמלים ודימויים ערביים-מוסלמיים ישנים.
קרב בין האנדרטה או פסל החוץ הישראלי-יהודי לבין המסגד או קבר השיח.' וקרב שכולו מחיקה והסבה: הישראלי הסב שמות ערביים של מקומות לשמות ישראליים. ואף שמות נוצריים הוסבו.
הכל על מנת לייהד את הדברים, לעשותם ישראליים, להקנות להם אינסטנט היסטוריה. הוסבו שמות של רחובות ראשיים בערים הגדולות (סלמה לדרך שלמה) ושמות של ואדיות מדבריים.
כל פיסול החוץ, כל הפיסול האנדרטאי המודרניסטי שלנו (יצחק דנציגר, יחיאל שמי, יגאל תומרקין) היה גם חלק מהקרב החד-צדדי על חזותו של המרחב הציבורי שלנו, על שליטה ישראלית-יהודית בו. וכך לדנציגר, לשמי ולתומרקין, המשויכים באופן טבעי לשמאל, היה ויש אף תפקיד לאומי-לאומני.
יכול להיות שהכלכלה מתאוששת, אבל בינתיים העובדות הן אלו: הסדינים שקנית לחג אינם ממשי אלא מפוליאסטר, אבל הם מוצגים ונמכרים כמשי; הסיגריות האמריקניות שקנית מהרוכל מזויפות; זה לא רופא עיניים, זה טכנאי; זו לא חברת מימון - זו חברת גבייה; זה לא ג'וני ווקר בלק לייבל; זה לא יהיה מלון חמישה כוכבים; זה לא הדפס מקורי אלא רפרודוקציה רגילה; הדירה לא תהיה מוכנה בפברואר; זה לא עורך דין - זה מתווך; העלות האמיתית של הריבית על החריגה היא 13.3 אחוז, ולא 11 אחוז.
חצי ממה שאתה רואה כאן אינו באמת הוא. ובכל זאת אנשים הקימו עם זה מדינה, ניצחו את הערבים, הולידו ילדים ונסעו בחגים לטורקיה.
רק מעטים עמדו במשך השנים על מלוא אישיותו של דני נוה, שר הבריאות, אך נראה שהכל הסכימו שנוה היה כאן מאז ומתמיד, ויהיה כאן. מה שהבטיח את נצחיות דני נוה היה אפילו שמו, שהוא שם קופירייטרי נוסח שנות השישים, שם כאורי אור, כדני דין, כיגאל הגואל, שם שתמיד יהיה מי שיישא אותו כגורל או כמשימה.
גם עמדתו הפנים-מפלגתית של דני נוה גוננה עליו בהיותה בלתי ברורה לרוב חבריו במפלגה. עד אתמול, דני נוה ישב על הגדר, כשהוא בלתי מזוהה ונצחי. והנה הוא התפרע פתאום וזיהה עצמו כתומך נתניהו, וכבר למחרת, בהצבעה, נפל מהגדר, ידיו מכסות על פניו, ובפיו נחנקת לה יבבה.
ועכשיו מה? שרון ישאיר אותו על כנו כמשל וכשק חבטות של אולמרט. מה נזכרתי בדני נוה? בגלל משהו קטן, אנושי. מה? בגלל ההפתעה שנרשמה על פניו נוכח הכישלון של נתניהו. הפתעה של נער המצפה לשכר טוב על פעולה שלו, והוא עוצם עיניים ופוער פה, משתוקק לשכר, והנה תחת זאת הוא נחבט בחוטמו, נענש, מוטל על צדו, נאנק, פשר העולם חומק ממנו, והחיים נדמים בעיניו כחוויה קשה מתמיד.
אל נא נשכח: מי שהצביע השבוע בעד אריק שרון הצביע גם בעד בוסיזם אלמנטרי וקשוח, וכן בעד תופעת עמרי שרון, שלא תתאדה עם העמדתו לדין. זה שם בטבע, באופי.
לא ברור מה ביבי ילמד מהכישלון שלו השבוע, אבל ברור שאהוד ברק ילמד כמה דברים מזה. למשל? להקים מחנה אמיתי זה ג'וב. זה לא הולך בשלט רחוק. זה לא מתחיל ברגע האחרון. אתה לא יכול להטיל את זה על יתום אחד. זה לא הולך באמצעות סוכנים. צריך להבטיח לכל חבר כנסת ועסקן שדרוג אישי ספציפי. אין די בצ'פחות.
אי אפשר לחזור על תרגיל המיקרופון. זה שפתאום תמכת בשמעון פרס, לא אומר שמחר פרס יתמוך אפילו באחותך למועצת הפועלים של יקנעם. פואד לא רס"ר אצלך. אין סילבן שלום במפלגה שלך. מזגן שלא עובד בתחילת המחזה יורה בסופו.
ומה ביבי ילמד מהכישלון שלו השבוע? שהוא יותר בליגה של אולמרט, ופחות בליגה של שרון, ולכן מוטב להתמודד מול אולמרט. איך עושים את זה? מחכים קצת. ובינתיים, אם בכל זאת יצאת נגד שרון כשהוא בשיאו? תטען שההפסד הינו בעצם ניצחון או במקרה הרע תיקו. ניצחון!? כן, ניצחון ומוטב שפשוט תחזור על כך ללא הרף. מישהו כבר יאמין לך ויפיץ את זה וכו.'
גם שאול מופז מכין עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה, והטקסט הציבורי-פומבי שלו נבחן בזיקה לכך. למשל הטקסט החברתי (עוני.(
והנה טקסט השבוע: "נשלח את מנהיגי החמאס החיים למקום בו נמצאים יאסין ורנטיסי המתים, אם ירי הקאסם יתחדש." מה נאמר ומה נדבר! ראש ממשלה כהלכה! עתידנו בידיים טובות! ואיזה היגיון נאה: כפי שהריגת יאסין ורנטיסי חיסלה את החמאס, כך תעשה הריגת המנהיגים החדשים מחמוד א-זהאר ואיסמעיל הנייה. יעיש מופז!
לאה ניקל, כלת פרס ישראל לציור, שהלכה בימים אלה לעולמה בת ,87 חייתה תקופות בפריז, ברומא ובניו-יורק, חייתה ועבדה שם כבביתה, כי הבית הקובע והטבעי שלה היה בד לבן מתוח עומד להתמלא כציור.
הרשות השנייה מעכבת את אישור תוכנית השידור החדשה של קשת (ערוץ ?(2 התוכנית אינה תואמת את תנאי המכרז? אופיה שונה מהאופי שקשת הציגה במכרז? הסירו דאגה מלבכם: מחר הרשות השנייה תאשר את התוכנית של קשת.
אין אפשרות אחרת. כי קשת חזקה. הכי חזקה. יותר חזקה מהרשות השנייה עצמה. אז איך הרשות השנייה מעכבת את התוכנית של קשת? זה סתם פרפור שרירים (אחרון(? של הרשות השנייה.
20 השנה שעברו ממותה של המשוררת יונה וולך לא היו בעיניי כימים אחדים: הזמן שהחליש או שהמית אחדים מאיתנו, העצים את שמה של יונה וולך כמשוררת, כמחדשת שפה, כמקור אוונגרדי. בין ספרי השירה שלה: "דברים," "צורות," "שני גנים."
וולך מתה מהתפתחות סרטן השד. היא פחדה לטפל בסרטן הזה בתחילתו, והתפתתה לאפשרות שתתרפא בכוחות עצמה, בכוח הנפש שלה ובכוח רפואה טבעית. בשנה האחרונה לחייה זיהתה בעצמה תכונות משיחיות, ולפי החזיונות של נתן העזתי (המאה ה(17- היה בזה משהו.
בתום זמנה, כשהיא מאושפזת, יונה וולך פרסמה שירים מבית החולים, שנכתבו במיוחד בשביל המקומון "תלאביב," שהייתי מעורב בעריכתו. הקשר בין המקומון ליונה וולך התקיים באמצעות העיתונאית שוש מיימון. לא הכל ראו בעין יפה את פרסום השירים מבית החולים: כאילו העיתון מנצל את המשוררת שנקלעה לקשיים נפשיים ואינה עומדת בפיתוי הפרסום.
את הגיליון השירי הראשון הבאתי ליונה וולך, שכבר חיכתה לי בפתח בית החולים, קדחתנית, משתוקקת לעיתון, פלורוסנט מאיר אותה מלמעלה, עד שהילה הקיפה את עיגול ראשה. הילה פלורוסנטית, מרצדת, פושטית, וגופה כמעט נשקף מבעד לבגדיה.
סילבן שלום תמך בשרון והרוויח, אבל הוא היה מרוויח גם אם היה תומך בנתניהו. איך? למה? המנצח תמיד צריך מישהו להתפייס איתו, לחון אותו, להוכיח באמצעותו נדיבות של מנצחים.
הרבה מתאימים למשרת הנסלח, המרוחם או המפויס, אבל מי כסילבן שלום מועמד טבעי, מועמד מלידה, לשלושת התפקידים גם יחד ובאותה שעה?
יקירתי, עוד רוצים אותך? כמו פעם?
נא להמתין לטעינת התגובות
