קולות החיילים
רבים המכתבים המגיעים אלינו עם הפתיחה "כאיש תקשורת ובעל במה ציבורית בתרבות הישראלית", וכמעט תמיד מדובר ברן רהב היקר המזמין אותנו לפתיחה זו או אחרת, או בכותבת או כותב צעיר שכתבו רומן או ספר שירים שמנסה להגיע לתודעת הציבור, ומותר לך לקוות שמישהו אחר יגיע לפתיחות החגיגיות או יעזור לכישרונות הצעירים.
אבל על המעטפה שהגיעה אליי בתחילת השבוע מארגון "שוברים שתיקה" לא יכולתי לעבור בשתיקה.
המעטפה הכילה ספרון שחור, ובצדק, ובו עדויות של לוחמים ששירתו בשטחים באינתיפאדה העכשווית, ותאמינו לי שחיילים לא מדברים הרבה.
את הצד הנפשע במלחמות לא תראו בחדשות ולא בסרטי החאקי של האחים ברבש המוכשרים.
ספרי המלחמה האמיתיים ביותר מספרים על המלחמה כעל אירוע שבו מיטשטש הגבול בין ההרואיות לריקבון מוסרי ממאיר. בספר אחד שכזה, "הקץ לנשק", כותב ארנסט המינגווי: "שלא תחשבו שכל מלחמה, ותהיה הכרחית ומוצדקת ככל שתהיה, היא לא פשע".
אני רואה זאת כחובה כמעט קדושה לפרסם את "קולות החיילים" (תאמינו לי שאת העדויות עם החומר הקשה חסכתי מכם כדי לא לקלקל לכם לגמרי את סוף השבוע), שאחרי שאתה שומע אותם, אתה חושב שאולי הוצאת צו מעצר בריטי בלונדון נגד אלוף ישראלי המואשם בפשעי מלחמה באינתיפאדה זה לא עוד אירוע אנטישמי מופרך.
התרכזתי בעדויות משכם והשארתי את הדברים כלשונם: בשפת הלוחמים ובלי עריכה, מלבד פירושי ראשי התיבות הצבאיים בסוגריים. ואל תירו בי, אני רק השליח.
מקום האירוע: שכם, פברואר-מאי 2003
נכנסנו לאלמנת קש (מארב מוסווה), אמרו לנו שזה אלמנת קש רק נגד חמושים ונגד אנשים שעולים על הרק"מ (רכב קרבי משוריין). . . היו נגמ"שים שהסתובבו 24 שעות מתחת לבתים ופשוט חיכו שילדים יעלו על הנגמ"שים, ינסו לתפוס לנו את המא"ג ואז אנחנו נירה בהם. היו לנו עמדות תצפית בבתים בקסבה, והנגמ"שים נסעו ברחוב מתחתינו.
הוראות הפתיחה היו "ירי על מנת להרוג". מהר מאוד תפשנו שחמושים לא נתפוס פה. חמושים לא
אני זוכר שהיו כל מיני דיבורים על הגיל שלו. בהתחלה אמרו שהוא בן שמונה, אחר כך אמרו שהוא בן 12. . . הוא עלה על הנגמ"ש שלנו וצלף הרג אותו.
חיפשו את הילדים. חלק אמרו שזה מיותר וכל המבצע הזה הוא רק כדי להרוג ילדים וחלק דווקא אמרו שזה טוב מאוד.
מקום האירוע: שכם, סוף 2003
מה שהכי הפריע לי זה הזילות המוחלטת של חיי האדם בשטחים. כמובן, לא של הישראלים. חבר שלי נהרג, ופתאום אתה תופס את עצמך ואומר: ואללה, הלך הבנאדם, באמצע החיים, בנאדם עם כל האספקטים של בנאדם: מה שהוא התכוון לעשות, מה שהוא היה, מה שהוא אמר, הצחוקים שרצו איתו, החברה שלו, הכל נקטע. . .
ואז פתאום אתה חושב: ואללה, מה עם כל החבר'ה ש א נ ח נ ו הרגנו? והצוות שלי הרג אנשים חפים מפשע. חלקם בטעות. באמת בטעות. אבל מה זה טעות? באמת, לך תגיד עכשיו - מצטערים, טעות. בטעות הרגנו את הבעל שלך או את הבת שלך או את הילד שלך או את הסבא שלך או את אני לא יודע מה.
והיו כאלה שהוצאו להורג בפקודות שלדעתי לא היו חוקיות. . . המח "טים, המג"דים והמ"פים עושים מה שבראש שלהם ואף אחד לא בודק אותם ולא עוצר אותם. היו המון לילות שנכנסנו לקסבה של שכם והוראות הפתיחה באש היו "בין שתיים לארבע": מי שאתם רואים בקסבה בין השעה שתיים לארבע דינו מוות. . .
אני זוכר איך פעם נכנסנו לקסבה בשתיים בלילה, ובערך בארבע בבוקר העמדת קלעים שאני הייתי חלק ממנה זיהתה בנאדם עם שקית. סתם בנאדם הולך עם שקית ביד בג'אמה אל-כביר. . . היה דיווח למפק"צ (מפקד הצוות) ולמ"פ, והפקודה היתה "תוריד אותו". ירו בו. הורידו אותו. נפל בנאדם 70 מטר מהעמדה שלנו. בא הג'יפ של החפ"ק מ"פ, עשה וידוא הריגה, וידוא הריגה ברברי - זרק עליו שני רימונים וריסס לו את הגופה. הלכו ובדקו מה היה לו בשקית - פיתות. . . פיתות !
מקום האירוע: שכם, סוף 2003
מה שהכי הפריע לי זה הזילות המוחלטת של חיי האדם בשטחים. כמובן, לא של הישראלים. חבר שלי נהרג, ופתאום אתה תופס את עצמך ואומר: ואללה, הלך הבנאדם, באמצע החיים, בנאדם עם כל האספקטים של בנאדם: מה שהוא התכוון לעשות, מה שהוא היה, מה שהוא אמר, הצחוקים שרצו איתו, החברה שלו, הכל נקטע. . .
ואז פתאום אתה חושב: ואללה, מה עם כל החבר'ה ש א נ ח נ ו הרגנו? והצוות שלי הרג אנשים חפים מפשע. חלקם בטעות. באמת בטעות. אבל מה זה טעות? באמת, לך תגיד עכשיו - מצטערים, טעות. בטעות הרגנו את הבעל שלך או את הבת שלך או את הילד שלך או את הסבא שלך או את אני לא יודע מה.
והיו כאלה שהוצאו להורג בפקודות שלדעתי לא היו חוקיות. . . המח "טים, המג"דים והמ"פים עושים מה שבראש שלהם ואף אחד לא בודק אותם ולא עוצר אותם. היו המון לילות שנכנסנו לקסבה של שכם והוראות הפתיחה באש היו "בין שתיים לארבע": מי שאתם רואים בקסבה בין השעה שתיים לארבע דינו מוות. . .
אני זוכר איך פעם נכנסנו לקסבה בשתיים בלילה, ובערך בארבע בבוקר העמדת קלעים שאני הייתי חלק ממנה זיהתה בנאדם עם שקית. סתם בנאדם הולך עם שקית ביד בג'אמה אל-כביר. . . היה דיווח למפק"צ (מפקד הצוות) ולמ"פ, והפקודה היתה "תוריד אותו". ירו בו. הורידו אותו. נפל בנאדם 70 מטר מהעמדה שלנו. בא הג'יפ של החפ"ק מ"פ, עשה וידוא הריגה, וידוא הריגה ברברי - זרק עליו שני רימונים וריסס לו את הגופה. הלכו ובדקו מה היה לו בשקית - פיתות. . . פיתות!
מקום האירוע: שכם (תאריך לא ידוע)
היו מבצעים שהכותרת שלהם היא "לחפש צרות": לוקחים פטרול, מסיירים בקסבה, מקווים שיפתחו עלינו באש ושנגיע לאיזשהו מצב של היתקלות. . . אין כמעט אף פעם זיהוי של מקורות ירי. . . מקורות הירי זה 360 מעלות, ואתה לא יודע מאיפה יורים עליך. . . עכשיו , בחיפושי מקורות הירי האלה, הוראות הפתיחה באש פשוט לא קיימות.
מישהו אומר "אני מזהה", לך תדע אם הוא זיהה או רק דמיין.
באירוע שאני מספר עליו, מישהו זיהה דמות בחלון, מעל הסמטאות של הקסבה. החוליה שלו ירתה בדמות, היה בלגן שלם. . . אנשים יורים על דודי מים, מזהים 20 דמויות שונות במרחב ויורים עליהן... אני הייתי מפקד שם, מה אני אגיד לחייל שאומר "ראיתי דמות" ? " שים עליה עין? " אין לי כל כך מה להגיד לו. . . ויש אדרנלין, בפעילויות האלה יש הרבה אדרנלין, דריכות. . . היינו מאוד ציניים לגבי כל העניין הזה של הפחד. . . לדעתי , רוב היריות שאני יריתי, ולדעתי רוב היריות שרוב חיילי צה"ל יורים, זה לא בגלל הפחד, זה בגלל שהם רוצים לשים את האיקס. הם רוצים לשים את האיקס על הנשק. כל מי שהיה חייל קרבי יודע כמה הוא רצה את האיקס הזה על הנשק, רוצה ולהגיד "ואללה, סימנתי איקס, הורדתי בנאדם, יצאתי גבר".
לכן יש לנו אצבע קלה על ההדק. בקיצור, לסכם את האירוע הזה: חילופי אש, סוף הלילה, זקן בן 80 מת, כדור בבטן, הסהר האדום בא ומוציא את הגופה שלו וזהו, מת לו הבנאדם בחילופי אש.
הדעה שלי: זה היה פשוט הרג מטופש, אבל יש כאלה שאומרים "תקלה מצערת". הטיעון שאני הכי אהבתי: "שמע, למה הוא מצפה? יש חילופי אש ברחוב שלך ואתה עומד לך בחלון?".
יש אנשים שזה לא מגרד להם את הביצה שהם הרגו בנאדם.
מקום האירוע: שכם, סוף 2003
היה מבצע של להיכנס לעיר. אנחנו קראנו לזה "מופע האימים של יוסי בכר". אביב כוכבי התחלף ביוסי בכר. אתה יודע, כל מח"ט חדש שנכנס רוצה לעשות את הרושם, רוצה להיכנס בגדול. . . בכר הכניס אותנו למבצע לגמרי חסר טעם. בסוף המבצע היה קטע שעשינו חסמים ניו ג'רזים (מחסומי פלסטיק ניידים), כדי לקטוע את התנועה בשכם . . .
בקיצור, הילדים האלה שכל הזמן זורקים אבנים, באו והזיזו את זה. שמנו את הניו ג'רזים והתושבים העיפו אותם ואז שמנו אותם עוד פעם, ואז היו שם הפס"דים (הפרות סדר), ונהיה בלגן שלם. ואז המג"ד נתן הוראה: "מי שנוגע במחסום יורים לו ברגליים", באש חיה כמובן.
אמרנו לעצמנו: "מה, הוא דפוק? הבנאדם נוגע במחסום נירה לו ברגל? ".
והיה אחד מהחפ"ק, עבר עם הסופה שלו ליד איזה ניו ג'רזי, ראה ילד נוגע מרחוק במחסום, כיוון לרגליים שלו, אבל פגע לו בחזה והוא נהרג. על זה שהוא נגע בניו ג'רזי. הוא נהרג בגלל שהוא נגע בניו ג'רזי. . .
עדויות הלוחמים מספרות על שירות צבאי במציאות בלתי אפשרית, פקודות לא חוקיות בעליל, הוראות מפורשות על ירי באזרחים, הרג לשם נקמה כמו במערבוני ספגטי נחותים, יריות מכוונות על כוחות הצלה, וידואי הריגה ברבריים ובכמות מסחרית, מנגנון צבאי מושחת וקהות חושים בכל דרגות הפיקוד.
סיפורי החיילים חושפים בפנינו לא רק את סבל העם שנרמס, אלא גם את התופת שבה מצוי העם הרומס. כל מי שהיה חייל קרבי יודע שחוויות קשות יודעות להתחבא בתת-מודע (תודה, פרויד!) ולפעמים אפילו ממש להישכח לגמרי. במידה מסוימת, השטחים הם התתמודע של המדינה הזאת.
כל מי שיקרא את המסמך האותנטי והמצמרר שקטעים ממנו צוטטו לעיל, יסכים עם דוברי הארגון שפרסם אותו: חברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים ללא ביקורת ובחינה מתמדת של הצבא, שהוא הגוף אשר בידיו מופקד הכוח הרב ביותר. לכן, יש לקרוא בקול גדול להקמתה של ועדת בדיקה ציבורית בלתי תלויה שתאפשר חשיפה אחראית של העובדות ובדיקתן.
ליצירת קשר לצורך מתן עדות ל"שוברים שתיקה" ולתיאום מפגשים וחוגי בית בנושא אפשר להתקשר לטלמסר 050-8454725.
נא להמתין לטעינת התגובות
