כבוד הנשיא
אורי שנער רותח, וכשהוא רותח אין לו שום מעצור. הנשיא המודח של קשת לא מבין למה מעסיקיו סובבו לו פתאום את הגב, ולמה סירבו לפצות אותו ב-40 מיליון שקל. הרי ב-2004 הוא קיבל מהם תשעה מיליון שקל, וזה שכר סביר לגמרי. שנער גם מתפלא על כל אלה שמדביקים לו מיזמים מפסידים, התנשאות כלפי עובדים, ניכוס הצלחות ששייכות בעצם לאחרים ונסיונות לדרוך על המנכ"ל אבי ניר. רגע לפני ההתאיידות למזרח הוא משיב אש לגדודי המבקרים
"רוב השכר שלי בנוי על אחוזים מהרווחים. כשהחברה מרוויחה אני מקבל אחוזים".
עם כל הכבוד לתפקיד שבו הרווחת את השכר הזה, נשיא הזכיינית קשת, אפילו מנכ"ל בנק הפועלים לא מגיע לסכומים האלה. עברת אותו במאה אלף שקל.
"אני עומד בראש חברה פרטית. אם הייתי עומד בראש חברה ציבורית היתה עם זה בעיה. זכותם של חיים סבן ומוזי ורטהיים, בעלי המניות, לתת לי כמה שהם רוצים. לפני שבועיים במועצת הרשות השנייה ורטהיים אמר שהוא לא פגש בכל ימי חייו יותר משלושה עד חמישה מנהלים בסדר גודל כמו זה שלי, והוא אמר שהוא מקווה שארוויח עוד סכומים כאלה".
קשת הרוויחה 30 מיליון שקל בשנה האחרונה, בנק הפועלים הרוויח שני מיליארד שקל, ועדיין הרווחת יותר ממנכ"ל בנק הפועלים. לא הגזמת?
"זה לא רק מוסרי, אלא גם ראוי שבעלי המניות בחברה מצליחה ייתנו לעובדים ולמנהלים חלק מהרווחים".
ומה מוסרי בדרישה שלך לקבל פיצויי פרישה בסכום של 40 מיליון שקל?
"אני לא מנהל עכשיו שוק. באתי ואמרתי שיש לי הסכם עבודה, הסכמים צריך לכבד או להפסיק. לא נקבתי בסכום, רק טענתי שצריך לכבד את הסכם העבודה שלי".
אחר כך ירדת ל-20 מיליון שקל והסכמת להתפשר על הסכום הצנוע של 18 מיליון שקל.
"את מנהלת שוק כדי להיות פרובוקטיבית. אני לא מנהל שוק. הדרישות שלי הן לא על כסף. יש תפישה שאומרת שאם אתה בעל הון, העובדים שלך הם רכושך, כמו שבצבא אמרו פעם שהחייל הוא רכוש הצבא. אני לא הרכוש של בעלי ההון ולא כלי משחק בידיהם שאפשר להזיז אותו כמו פיון".
זה אחד הסכסוכים היצריים ביותר שהיו אי פעם בשוק התקשורת ובעולם העסקים. לא בכל יום קם מנהל ברמתו של שנער ותובע את החברה שבראשה עמד. סכסוכים כאלה נפתרים בדרך כלל בשקט או בבוררויות חסויות, לא בבתי משפט שבהם כל מילה חשופה.
"אנשים חוששים להגיע לבית דין בתביעות נגד בעלי הון", אומר שנער שהגיש בתחילת השבוע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד שידורי קשת. "אני לא מבין למה הם פוחדים. אם אתה ישר עם עצמך, אין לך ממה לפחד".
דווקא יש לך ממה לפחד. יכול להיות שאחרי שאתה יוצא נגד החברה שבראשה עמדת, אף אחד כבר לא ירצה לעבוד איתך יותר.
"את חושבת כמו שכירה. אני לא בא מהעולם הזה. לפני 20 שנה עשיתי את האגדה של פסח מפלסטלינה ומכרתי את זה להרבה מאוד ארצות. אז מה אני צריך עכשיו ממישהו? ממה אני צריך לפחד?".
זה לא רק עניין של פחד. למעשה אתה פוגע בחברה שעמדת בראשה עשר שנים.
"ומה עם בעלי המניות? אם הם לא רוצים לפגוע בחברה שיסיימו את הסכסוך. מה הבעיה? נורא פשוט".
הסכסוך אכן פשוט מאוד. במאי 95' מונה אורי שנער למנכ"ל קשת על ידי מוזי ורטהיים, יושב ראש הדירקטוריון ומבעלי המניות. שנער, בן 50, נשוי ,אב לשלושה ילדים, תושב הר אדר, היה עד אז מפיק של סרטי אנימציה ומנהל התוכניות של ערוץ 2 הנסיוני. הוא התמודד על המכרז לערוץ 2 ב-93' ונכשל, התמודד על ערוץ הקניות ונכשל, חזר להפיק סרטי פלסטלינה ואז, לדבריו, קיבל טלפון ממוזי ורטהיים שהציע לו את תפקיד מנכ"ל קשת במקום אלכס גלעדי.
מנהלים בקשת באותה תקופה זוכרים את נחיתתו של שנער בחברה לא כסיפור של סינדרלה אלא כעבודה קשה של מי שחלם על התפקיד.
"הוא חתר תחת אלכס גלעדי מבחוץ עד שקיבל את התפקיד", אומר אדם שהיה מעורב בקשת באותה תקופה, "יש צדק פואטי במה שקורה לו היום. את מה שהוא עשה לגלעדי הוא קיבל בחזרה. רק שבניגוד לגלעדי ששתק ועד היום לא אמר מילה, שנער מיהר להגיש תביעה לבית משפט".
שנער , מנגד, מזועזע: "אני עשיתי לו? אני חתרתי? הופתעתי כשמוזי התקשר אלי וביקש שאנהל את העלבון הזה. כשאני הגעתי לקשת במאי 95' רשת וטלעד הרוויחו, קשת היתה הזכיינית היחידה שהפסידה. אמרתי למוזי שמאוד מחמיא לי הראש שלו, אבל המיטה חולה".
עם מינויו לתפקיד בנה לעצמו
בתקופה זו התבסס לוח השידורים של קשת על שני טאלנטים מרכזיים: דודו טופז וארז טל, על שלל תוכניותיהם.
ב-99' עזבה פרנר לערוץ 10 וניר קיבל לידיו גם את האחריות לתוכן. שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר שניר קיבל גם הוא הצעה לעבור לערוץ 10, הציעו לו שנער וורטהיים את תפקיד המנכ"ל. ניר נענה בחיוב, שנער ביקש וקיבל את תפקיד נשיא החברה.
בהדרגה הפך ניר, איש טיפוחיו של שנער, לאדם החזק בקשת. כשהוא נהנה מאהדת העובדים ומהערכה רבה בתעשיית הטלוויזיה, קיבל ניר את כל ההחלטות החשובות והיה אחראי לפיתוחן של תוכניות מצליחות וחדשניות כ"כוכב נולד", "ארץ נהדרת", " קחי אותי שרון" ו"הבורגנים".
שנער אמנם היה אחראי, בהגדרה, לכל מה שנעשה בקשת, אבל בפועל הלך והתרחק מהעשייה היומיומית והתרכז בעיקר בפרויקטים מיוחדים, רובם לא מצליחים במיוחד, כמו אתר המוזיקה "מומה", " קשת אינטראקטיב" באינטרנט וייצוא פורמטים לחו"ל.
"עם ניר דיברנו על ניהול החברה", אומר אדם המקורב לאחד מבעלי המניות, "עם שנער הישיבות היו פוליטיות: בואו נתמזג עם רשת, בואו ננפיק את קשת, בואו נקנה את ערוץ המוזיקה. בשלוש השנים האחרונות, מאז שהתמנה לנשיא, הוא כבר לא היה מחובר לשטח".
"מה שקרה לשנער זה הסיוט של כל מנהל", מוסיף אדם המכיר היטב את שנער ואת תעשיית הטלוויזיה. "הוא הציב לצדו אדם חזק שהאפיל עליו. זה גורל טראגי. זה לא איזו פשלה שהוא עשה. המטבח פשוט נהיה צר מלהכיל את שניהם. הוא עשה טעות כשניסה לחיות עם ניר במחיצה אחת. הוא גידל יורש מבלי שהתכוון לפרוש".
"מדובר במקרה קלאסי של מנהל שנרדם בשמירה", אומר מפיק שעובד עם קשת. "הוא נכנע לנוחות של חוסר המעורבות ונתן לניר להיות מעורב בכל דבר. עכשיו הוא משלם את המחיר".
שנער אולי נימנם בשמירה, אבל לא ממש ישן. גם הוא הבין מה קורה. המתחים בינו לבין ניר היו בלתי נמנעים והלכו והחריפו.
ניר התלונן בשיחות עם בעלי המניות, שלמרות שהוא עושה בפועל את כל העבודה, שנער מתערב בסמכויותיו, נפגש עם מפיקים וכוכבים, מבזבז זמן יקר וכוח אדם יקר לא פחות על פרויקטים ללא תכלית ובמילים אחרות: לא נשיא כזה הוא רוצה בבית הנשיא.
חברי הדירקטוריון לא מכחישים שהבעיה בין השניים היתה גלויה וברורה. אחד מהם, אבי זלדמן, שעד לאחרונה ראה בעצמו ידיד קרוב של שנער, סיפר השבוע: "העובדה שאורי לא ביקש לעצמו את תפקיד הנשיא כדי לפנות סמכויות למנכ"ל לא נסתתרה מעינינו. עמדנו על זה שיש בעיה לאורך יותר משנה ולכן הקפדנו מאוד לא לפגוע באגו של כל אחד מהם".
למרות זאת, בשנה האחרונה נראה היה לרגע שהכעס שכך. שנער עסק בהכנת קשת למכרז על ערוץ 2. ניר המשיך לנהל את החברה.
רק באפריל, לאחר שקשת ורשת זכו במכרז ושנער התפנה מחדש, הכל התעורר מחדש וביתר שאת. שבועיים אחר כך שנער כבר שלח מכתב ליושב ראש דירקטוריון קשת ובעל המניות מוזי ורטהיים, ובו הציע לו לשחרר את אבי ניר מתפקידו כמנכ"ל.
ורטהיים חשש שהוא אכן יצטרך לשחרר מישהו, אבל לא היה בטוח שהוא רוצה לעשות את זה. היה ברור שכל שחרור ילווה בשערורייה. אם ניר ילך הביתה, הודה גם שנער בשיחה עם ורטהיים, זה יהיה רע לחברה, אבל אין ברירה, אני לא מסתדר איתו. כמו במשפט שלמה, שאל ורטהיים את ניר מה לדעתו יקרה אם שנער ילך הביתה. ניר ענה ש"נמצא נשיא אחר".
ורטהיים, שנוהג לומר על שנער שהוא חביב עליו כמו בנו, החליט להציע לשנער את תפקיד יושב ראש הדירקטוריון במקומו. שנער סירב. ב-30 במאי , אחרי תהליך גישור פנימי שכשל, הגיע הדירקטוריון למסקנה שהגיע הזמן לשים קץ למבוכה שכבר דלפה לתקשורת ולהגדיר בבירור את סמכויות שני הנצים. ניר הוא המנכ"ל שאחראי לצוות העובדים ולתפעול החברה, שנער הוא הנשיא שיגבש את האסטרטגיה לטווח ארוך ויפתח תוכניות ופורמטים לייצוא.
זלדמן, שנטל על עצמו את תפקיד המגשר, מספר: "צוות מהדירקטוריון ואני בתוכם ישבנו עם אורי לשיחה ארוכה וגם עם אבי. אחרי אותה שיחה, אי אפשר היה שלא לקבל החלטה שאבי מקבל את האחריות לימי השידור. אורי עוד לא ידע מה הוא מתכוון לעשות. אבי לעומתו הניח את התוכנית המלאה שאותה הוא מבצע היום.
אנחנו הצענו לדבר על המשך תפקודו של אורי באופן שהוא תיפקד עד היום, חוץ מזה שאבי ניר ידווח ישירות לדירקטוריון, אבל הוא כיוון רק לכסף וכל הזמן דרש שיחזירו אותו להיות המנכ"ל היחיד. אורי מתייחס לעובדה שהוא בנה את קשת, ואכן יש לו אבן יסוד בה. אלא שהיום הוא הורס אותה מולנו. את העוול הכי גדול הוא עשה לעובדים של קשת ולמנהלים. הוא רמס את כולם".
כך או כך, שנער לא בדיוק אהב את נוסח הפשרה, בלשון עדינה. אם להיות מדויקים יותר, הוא פשוט רתח מזעם. "מוזי לא הסתכל לי בלבן של העיניים. הוא העביר הודעה לתקשורת במקום לדבר איתי", הוא אומר.
אתה שוכח שאתה התחלת את המלחמה כשהצעת ברוב נימוס ליושב ראש הדירקטוריון לפטר את ניר.
"אם הייתי רוצה הייתי מפטר אותו כפי שפיטרתי עובדים אחרים. אני לא ביקשתי שיפטרו אותו. כתבתי שאבי ביקש מחיים סבן לשחרר אותו מתפקידו ומי שרוצה להשתחרר מהתפקיד ראוי לשחרר אותו. מנכ"ל קשת זה זכות, לא חובה. בעלי המניות לא צריכים להיבהל מאיומים. בחייאת רבאק, מה? מכבלים משתחררים, מאזיקים משתחררים, לא מתפקיד המנכ"ל. גם המנקה של קשת אם היא רוצה להשתחרר מהתפקיד מן הראוי לשחרר אותה. אני מיניתי את ניר למנכ"ל למורת רוחם של חלק מבעלי המניות. הייתי צריך לשכנע את חלק מבעלי המניות שיסכימו למינוי".
לא היה ברור לך שהצעה כזאת תחולל תגובת שרשרת וסערה לא קטנה?
"מה אמרתי ליושב ראש? שכשמאיימים עליך בעזיבה אל תיבהל. כל יום התפרסמה בעיתון ידיעה שלניר הוצעה עבודה אחרת. בכתב התביעה אני מכנה אותו 'ניר תחזיקו אותי אני הולך'. את יודעת כמה סערות היו כשהדיחו את המנכ"ל הקודם של קשת, אלכס גלעדי? ואיזו סערה קמה כשעוזי פלד פוטר מטלעד? היו כבר סערות כאלה".
מתברר שהפעם אתה נקלעת לסערה. במקום לפטר את ניר, הגדירו את תפקידך והפרידו ביניכם.
"מה את היית אומרת אם אחרי עשר שנים כעיתונאית במוסף היית מקבלת העתק ממכתב שהעיתון הוציא לתקשורת, שבו הוא מודיע שמעכשיו את עושה את הסטטיסטיקה בספורט? במצב כזה לא היו לך הרבה אפשרויות. או שאת אומרת תודה ולוקחת את התפקיד, או שאת אומרת לא. את זוכרת את השיר 'כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?', יש מצב שכשאת אומרת לא את מתכוונת ללא?".
אני אומרת בדיוק את מה שאני מתכוונת אליו. מה איתך? כשאתה אומר לא אתה מתכוון ללא? "אמרתי לא והתכוונתי ללא. רק בינואר הם חתמו איתי על הסכם חדש שבו נכתב שאני מנהל את הארגון הזה ושאני היחיד שפועל מול הדירקטוריון, וחודש אחרי שקשת זוכה במכרז הם מודיעים לי שהם רוצים שאתעסק בפלטפורמות.
אני, בכל תפקיד שאני עושה, אני רוצה להטביע חותם על החברה והתרבות בישראל. בהצעה שלהם אין שום דבר מזה. מה הם אמרו לי למעשה: תקבל את כל המיליונים האלה ולא תעבוד קשה. אתה צריך להיות מטורף שיעי כדי לא לקבל את זה. אבל אני לא יכול לעבוד מבלי שהעקרונות שלי מתקיימים".
כבר שלוש שנים, מאז שהתמנית לנשיא, אתה למעשה עושה את מה שהם ניסו לעגן בהודעה רשמית. אתה מפתח פורמטים לייצוא, מגבש אסטרטגיה. אז מה העלבון הגדול?
"אם זה היה ככה, למה הם חתמו איתי על חוזה בינואר שבו נכתב שאני אחראי על כל הפעילויות של קשת?".
מה רצית? לחזור להיות מנכ"ל? את זה אבי ניר עושה כנראה בהצלחה די רבה.
"אני הייתי מנכ"ל לפני עשר שנים. הוכחתי באותות ובמופתים שאני לא רוצה להיות מנכ"ל, כשמיניתי את ניר להיות מנכ"ל. אני סיימתי את הפאזה הזאת בחיי".
עושה רושם שבאמת סיימת אותה. כל מי שדיברתי איתו, סוכנים, מפיקים, פרסומאים, כולם, אומרים שהם עבדו עם ניר ולא איתך, שאתה נפגשת עם כוכבי העבר של קשת, אנשים כמו דודו טופז, שבכלל לא היית מחובר למציאות העכשווית.
"טל פרידמן נראה לך רלוונטי? תתקשרי אליו ותשאלי אם נפגשתי איתו. אייל קיציס רלוונטי? ומה עם אלי, מריאנו ואורנה בנאי? ואושרת קוטלר נראית לך רלוונטית? חלק מהעבודה של נשיא הוא לטפח את ההון האנושי".
עסקת בפיתוח ההון האנושי לפעמים בלי תיאום עם המנכ"ל.
"יש מישהו שעומד בראש ארגון וזה הנשיא. המנכ"ל צריך לדווח לי. אף פעם לא סגרתי עם טאלנט בלי הסכמת המנכ"ל שכפוף אלי".
איך הגעת למצב הזה שניר, שהיה בן טיפוחיך, נהפך לאויב מר?
"כאמא לילדים את בטח יודעת שכשאתה מגדל ילדים יש כל מיני פאזות. פתאום הם קשורים אליך ופתאום מתנתקים. ככה זה כשאתה מגדל ומטפח. איתו אין לי שום אינטראקציה. עזבי, הוא היה מנהל שזיהיתי את כשרונותיו. המקום הרגשי אצלי הוא כלפי בעלי המניות".
ובעיקר יושב הראש מוזי ורטהיים, שאתה נוהג לומר שהוא היה לך כאב אחרי שאביך נפטר כשהיית בן 15.
"אמרתי בעבר שבחיי הבוגרים הוא הגבר המשמעותי, הוא אמר שאני בעיניו כמו בנו. היתה בינינו מערכת יחסים נדירה של אמון והערכה הדדית כמו זוגיות ותיקה שאחד קורא את השני. את מכירה את הזוגיות הזו שבני הזוג כבר כל כך מכירים זה את זו, שמספיק מבט כדי להבין מה השני חושב?".
קראתי בספרים שיש מערכות יחסים כאלו. אז איך מערכת היחסים הנדירה הזאת הסתיימה פתאום?
"אני לא באמת יודע. יש לי תחושה של נבגדות. זו בגידה באמון מאוד עמוקה. הבגידה היתה שהוא לא דיבר איתי אלא השאיר לי עותק מההודעה שלו לעיתונות בחודש מאי. עכשיו הייתי בפגישה אצל מוזי. הלילה (יום שני) אני נוסע לבהוטן עם חברי הטוב דני רוטשילד, אחר כך אמשיך לטייל לבד. אחזור במועד הכי חשוב בלוח השנה, אחרי החגים. החלטתי שראוי, למרות כל מה שעברנו, שאפגוש את מוזי לפני הנסיעה. הצעתי לו שניפגש, באתי ללחוץ את ידו ולהגיד לו שלום ושנה טובה, כפי שאני עושה כבר 12 שנה, ותודה על שותפות ארוכה".
אתה יכול להבין אותו? אולי למרות האמון והאבהות, טובת החברה דרשה שאתה תהיה נשיא עם סמכויות מוגדרות וניר יהיה המנכ"ל עם סמכויות אחרות?
"כשאתה מתייחס למישהו כבן שלך תדרוש מעצמך יושר, תסתכל לי בעיניים. הוא אומר שאני הבן שלו, אז אני מצפה ממנו את מה שאת מצפה מעצמך כאמא. ניהלת פעם עם הבן שלך שיחה גם כשהיו לך דברים קשים להגיד?".
כן.
"אז גם במקרה הזה יש נורמות. יש ציפיות בין בן לאביו. זו התשובה שלי. ויש פה דבר שהוא מעבר לרכילות וליצרים ולבן ולאבא, והוא התפישה שגם בעל הון לא יכול להזיז אותי".
עשר שנותיו של שנער בקשת שנויות במחלוקת. לצד מחמאות כאדם רציני, פיקח ומוכשר, יש לא מעט אנשים שאומרים עליו דברים קשים כ"אמן האשליות" ו"חולצה ריקה". "לא הייתי מכנה אותו חליפה ריקה מפני שהוא לא לובש חליפות", מסביר מנהל בכיר בקשת לשעבר.
מנגד, בעתירה שלו לבית הדין לעבודה חוזר שנער שוב ושוב על הטענה כי הוא האיש שהרים את קשת מהקרשים. "מצבה של קשת כשהגעתי אליה היה בכי רע", הוא כותב, "היא היתה כושלת בכל פרמטר רלוונטי למדידת חברת טלוויזיה. קשת לא הצליחה להתגבש מבחינה ניהולית, לא הצליחה להעמיד מערכת תוכניות איכותית, לנגוס בנתחי שוק ולעמוד במטרות וביעדים של מדרוג ואחוזי צפייה, וקשת, פשוט מאוד, לא הצליחה להרוויח כסף".
ישראל דורי, ממקימי קשת ומי שהיה משנה למנכ"ל של גלעדי ומנכ"ל זמני עד ששנער נכנס לתפקיד, אומר שזה קשקוש: "קשת הוקמה בפברואר 93', השקענו 25 מיליון שקל בתשתיות, המפרסמים עדיין ישבו על הגדר. כששנער הגיע, החברה התחילה להרוויח. ברבעון הראשון היו לה חמישה מיליון שקלים רווחים. היינו בהמראה עם גרף עולה של רווחיות שהיה המהיר ביותר מבין כל החברות. השקענו בתכנים שלא החזירו מיד את ההשקעה, אבל צברו רייטינג".
"גם אם היו שמים דחליל בכיסא המנכ"ל, החברה היתה הופכת לזכיינית המצליחה ביותר", מוסיף מנהל אחר מאותה תקופה, "שנער המשיך את מה שגלעדי הכין. רק כשאבי ניר הגיע לוח השידורים השתנה".
בקשת אפילו מפקפקים בקביעה שלפיה ההתחלה של שנער בתפקיד היתה קלה ומוצלחת. מנהלים בכירים כמו דורי, פרנר ויעקב בוארון עזבו. תוכנית הריאליטי "החפרפרת", פרי תכנונו של שנער, הגיעה לחמישה אחוזי צפייה ביום טוב, אבל תוכניות אחרות הצליחו. "בת ים-ניו יורק" ו"הפוך", למשל, שבכתב התביעה שנער מייחס אותן לעצמו.
דורי לא מבין למה הוא עושה את זה."'בת ים-ניו יורק' כבר היתה על המדף כשהוא הגיע. יוהנה פרנר, אלכס גלעדי ואני קיבלנו את ההחלטה על ההפקה.'הפוך' כבר שודרה בחלקה". שנער בתגובה: "אף פריים לא הופק. היו המון הצעות על השולחן. מנהל אחראי על הכשלונות אז יש לו אחריות גם על ההצלחות".
בקשת אומרים שיש לך נטייה לקחת קרדיטים על תוכניות שלא אתה עשית. את "כוכב נולד" לא אתה המצאת, למרות מה שנכתב בראיון איתך ב"הארץ" לפני המכרז האחרון. טמירה ירדני אמרה לי ש"כוכב נולד" הוא יצירה משותפת של ניר ושל המשרד שלה.
"'כוכב נולד' הוא יצירה של טמירה ירדני, יואב צפיר וצביקה הדר. לא קשת. ב' הארץ' אני לא אמרתי שאני יצרתי את 'כוכב נולד'. לא אני אחראי על הכותרות".
אבל אתה אחראי למה שאתה אומר. לאורך כל הראיון איתך לא הזכרת את אבי ניר אפילו במילה אחת. זה עורר תמיהה.
"לפני שלוש שנים היה ראיון עם אבי ניר ב'ידיעות אחרונות' ובכתבה הוא לא הזכיר אף לא במילה את השם של המנהל שלו, אני. את חושבת שעשיתי מזה עניין? תפסיקי, בחייך, צריך להיות אנשים גדולים ולא אנשים קטנים. ההצלחה של קשת היא של המון המון אנשים, אבל לי יש אחריות. טלוויזיה, כמו שאמרתי פעם לאבי ניר, היא לא הצגה של איש אחד, אלא אנסמבל".
סוג אחר של טענות נגד שנער, השבות ועולות בשיחות עם אנשים שמכירים אותו, הוא הזלזול שלו בעובדים ובאלה שהקיפו אותו בעבודה השוטפת, והדרישה לקבל יחס של כבוד. "פעם הוא נכנס למעלית וראה שם עובדת ניקיון עם דלי וסמרטוט. הוא צעק איך היא מעזה לנסוע במעלית ביחד איתו. הסגנון היה של'איך אתם מעזים לדרוך על האדמה שאני דורך עליה'", אומר מנהל בכיר בקשת לשעבר.
"אני לא מאמין", אומר שנער בתגובה. "יש בקשת אישה שאחראית על חלוקת הקפה. היא העובדת הוותיקה ביותר בקשת. תדברי איתה. תשאלי אותה על היחס של אורי אליה" (העובדת בתגובה: "אני לא מכירה את הסיפור הזה. לא היה לו ממש קשר עם עובדי הניקיון, אבל לאנשים האלה הוא התייחס בכבוד, תמיד שאל אותם מה שלומם").
סוכן שחקנים שמייצג כמה מהטאלנטים הידועים ביותר הפסיק לדבר איתו אחרי שקיבל, לדבריו, יחס משפיל במיוחד.
"אורי חושב שהוא החכם מכולם, אבל זה מילא", אומר הסוכן, "הבעיה היתה שהוא התייחס אלי בצורה תמוהה. יום אחד התקשרו אלי מקשת והעלו רעיון שאחד הטאלנטים שאני מייצג יעבור לקשת ויעשה שם תוכנית מרכזית. באתי לפגישה עם שנער שהיה אז המנכ"ל. 'כן, מה אני יכול לעשות בשבילכם?', הוא שאל אותי כשנכנסתי לחדר שלו. הוא זה שהזמין אותי לפגישה, אבל עוד לא הספקתי להתיישב והוא כבר אמר שאין לו על מה לדבר איתי.
במשך שבע שנים, כל זמן שהוא היה המנכ"ל, אף טאלנט שלי לא עבד עם קשת. גם אחרי פגישת סולחה בינינו לא חזרתי לעבוד איתו. סוכנים אחרים, פחות חזקים ממני, בלעו את הגלולה המרה והמשיכו לעבוד איתו. היום זה פשוט תענוג, גם אם לא תמיד זה הולך חלק ויש חילוקי דעות כספיים".
שנער, מוסיף הסוכן, סיפק לו גם כמה קטעים משעשעים. "יום אחד הייתי בקשת, המזכירה שלו יצאה מהחדר ואמרה, 'הנשיא רוצה לראות אותך'. זה היה מצחיק. הנשיא? בוא'נה, זה שנער. אמרתי לה, 'אני מעדיף לשוחח עם הפועלים ולא עם הנשיא'".
שנער בתגובה: "יש בן אדם אחד שקרא לי 'הנשיא' בצחוק וזה רונאל פישר, וכל פעם שהוא עשה את זה אמרתי לו, 'בבקשה תפסיק'. תדברי איתו, תשאלי אותו. אמרתי לו, 'תפסיק'".
רונאל פישר, הוא אמר לך תפסיק?
"זה נכון. קראתי לו כך גם כי הוא היה נשיא וגם כי אהבתי שהמונח מגדיר את התפקיד שלו. חשבתי שהוא לא צריך לעסוק בזוטות ולהיכנס לפרטים, אלא לעסוק בדברים הגדולים מלמעלה. ייתכן שאם הוא היה מקבל את עמדתי, היה נמנע מה שקרה בינו לבין ניר".
לא התכוונת להביע זלזול?
"לחלוטין לא. אני אחד האנשים האחרונים שעליהם אפשר לומר שזילזלו באורי. אני מאוד מעריך אותו, אם כי יש מהלכים שבהם הוא שגה. הגשת התביעה לבית המשפט, למשל. הוא לא צריך לסיים את התקופה שלו שם בטונים צורמים".
הטונים הצורמים צרמו כבר כמה שנים. "השתן פשוט עלה לו לראש", אומר מנהל בכיר לשעבר באחת הזכייניות המתחרות.
"לפעמים היתה לי הרגשה שהוא חושב שהוא לפחות סגנו של אלוהים. הוא היה מאחר לישיבות כדי לעשות כניסה מרשימה, התנשא, דיבר על כשלונות כעל הצלחות. יש מנהלים בכירים שנשארים בני אדם נחמדים גם כשהם בשיא הצלחתם. הוא לא היה כזה".
מנהל בכיר בחברת כבלים שמכיר את שנער היטב אומר שהפגישות איתו תמיד היו לא נעימות. "הוא היה מדבר איתנו בסגנון של 'חבר'ה תעזבו, אני זה שמבין'. זו היתה הגישה, הוא ילמד אותנו איך עושים הכל נכון, בואו ילדים, אבא ילמד אתכם איך עושים טלוויזיה. בפועל, כולם סגרו הכל עם אבי ניר, את אורי פגשנו בשנים האחרונות רק באירועים".
אז מה שנער, השתן עלה לך לראש?
"יש לי עשרות אי-מיילים של העובדים שכותבים דברים אחרים. הדבר שהכי ריגש אותי היה אי-מייל מסאונדמן באיזה אולפן, שכתב לי שאני הייתי המנהל היחיד שהתעניין בחייו, באשתו, בילדיו. עובדת בקשת שלא נחשבת מאנשי שלחה לי אס-אם-אס שבו כתבה איך החברה היחידה שהיתה לה נשמה נפחה את נשמתה בן לילה. ילדה מהפרויקט'יוצרים עם קשת' שלחה לי מכתב ובו היא כתבה לי שנתתי לה סיבה לקום בבוקר".
מרגש מאוד. אבל האם היהירות שלך לא היתה בעוכריך וגרמה בסופו של דבר לפיצוץ?
"עובדים לא ידברו איתך עכשיו, כי הם פוחדים על מקום עבודתם. קיבלתי הקלטה של עובדים ששרו לי שיר. שומעים את זה ובוכים. הם שרו לי שהייתי האדם היחיד שהגיע אליהם בלילות ודרש בשלומם ובימי הולדת שלח להם ברכה. אני הייתי האדם שבשבילו היה שווה להשקיע. תנסי לדבר עם יוהנה פרנר" (פרנר: "לא רוצה להתייחס לזה. הסכסוך הזה נורא מכאיב לי. מדובר בשני אנשים יקרים לי. תכבדי את מה שאני אומרת").
מצד שני נשמעים גם דברים אחרים, קשים מאוד, על התנהלות שחצנית, מנותקת ממה שקורה, אבל דורשת הרבה כבוד. למה אתה מושך אש?
"כל מנהל מצליח מושך אש. את מכירה מנהל מצליח שאין לו יריבים ושונאים?".
בכיר בקשת אומר שרוב היוזמות שלך בשנים האחרונות נחלו כשלונות מרים. אתר המוזיקה "מומה" נסגר, הייצוא לחו"ל התמקד בעיקר במכירות נאות של "הכספת" של ארז טל, "קשת אינטראקטיב" הצטמצם למחלקה זניחה. הוא טוען שגרמת להפסדים של כ-70 מיליון שקל בכל היוזמות.
"למה רק 70? למה לא 700? אולי נלך על שבעה מיליארד שקלים? אני יזמתי את ערוץ ביפ, מיזם שמרוויח הרבה מאוד כסף.'קשת אינטראקטיב' היא חברה רווחית.
כשמשקיעים בחברה לא מחזירים את ההשקעה בן לילה. היום כולם מבינים שגוף שידור טלוויזיוני שלא עושה מיזמים כמו תוכן סלולרי הוא גוף מת. בהתפוצצות הבועה בשנת 2000 רוב הגופים התקשורתיים הפסידו הרבה מאוד כסף. קשת לא הפסידה הרבה מאוד כסף".
את הכעס הרב ביותר מעורר היום שנער בקשת בטענה שלו, בכתב התביעה, שבחברה פעלה קנוניה כדי להדיחו. לדבריו הוא הסכים לקבל כל מה שהציע המגשר בינו לבין החברה, עו"ד אלי זהר, שהתווה מתווה עקרונות להסדרת הסכסוך. קשת דחתה את המתווה.
אדם המעורב במשא ומתן עם שנער אומר שחילוקי הדעות היו גם הפעם לא על עקרונות של מתווה כזה או אחר, כפי ששנער ניסה להציג, אלא על כסף. שנער דרש כ-18 מיליון שקל, בקשת מוכנים לתת לו מענק פרישה של חמישה מיליון שקלים. המשא ומתן התפוצץ על הפערים הגדולים.
אם הסיכום הסופי ייפול על סכומי כסף, הרי ליבת הסכסוך תישאר כנראה בעינה עוד זמן ארוך. אצל שנער זהו סכסוך רגשי שלא יימחק במהרה.
בכתב התביעה הוא טוען שאחרי שהביא לזכייה של קשת במכרז, הופעלה קנוניה להדחתו כדי לא לשלם לו את חלקו בחוזה ההעסקה, שמעביר אליו סכומים נכבדים מרווחי החברה.
"הפתרון הפשוט והקר היה ברור: נשלח את אורי להביא לנו את הזכייה, נבטיח לו את העתיד, נחתום על חוזים והתחייבויות, אורי הרי מאמין לנו. כמה טוב ונוח. ואז, יום אחרי הזכייה, נראה לו את הדלת ונקטוף לכיסנו את שלל הזכייה. התמונה עגומה היא אך ברורה מאוד. בעולם כזה ערכים הם אכן שפה זרה שאין לה כל משקל".
זלדמן, לעומת זאת, רומז שהמעורבות של שנער במכרז גרמה לקשת בעיקר להוציא סכומים עצומים של כסף, הרבה מעבר למתוכנן: "לאורך כל הדיונים הוא הציג לדירקטוריון תרחישים אפשריים שלפיהם קשת לא זוכה במכרז. לא פעם ולא פעמיים. כתוצאה מכך הדירקטוריון, שרצה לשפר את הסיכויים, קיבל החלטה להוסיף עוד סכומים גדולים לביד. הטענה שהוא הציע לדירקטוריון להגיש למכרז ביד של 124 מיליון שקל והודח כדי לתקן את הטעות לאחר שהגשנו ביד של 171 מיליון שקל היא פשוט שערורייה".
בכיר אחר בקשת אומר שבקרוב תוגש לבית הדין תביעה למחיקת תביעתו של שנער מטעמים משפטיים שונים, אולם את טענת הקנוניה הוא בעצמו קיעקע כשהודה שעורכי הדין שלו הגו את רעיון הקנוניה, הוא עצמו אינו מאמין בזה.
שנער בתגובה: "מוסקו אלקלעי שאל אותי בפגישה עם חברי מועצת הרשות השנייה, האם לדעתי הכל היה מתוכנן מראש. אמרתי לו: 'עורכי הדין שלי משוכנעים שכך היה'. אני רגשית עדיין רוצה להאמין שזה לא עד כדי כך נורא".
למעשה הכל פה טעון רגשות?
"אדם, גם אם הוא מנהל, אינו חפץ ולא רכוש של בעלי המניות שהם יכולים להזיז אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
