ראש הממשלה נתניהו. זוכרים?
החל ב"היידה ביבי", עבור ב"יתנו יקבלו" וכלה ב"הם מפחדים". NRG מעריב מרענן לכם את הזיכרון עם הרגעים הגדולים של נתניהו בלשכת ראש הממשלה
ניצחונו של נתניהו על ראש הממשלה, שמעון פרס, במאי 1996 היה אחד הצמודים בהיסטוריה. היתה זו הפעם הראשונה שבישראל נערכו בחירות ישירות לראשות הממשלה. הסוקרים היו תמימי דעים: הפעם פרס יצליח לנצח וייבחר ראש הממשלה.
גם מדגמי הטלויזיה
שמו של נתניהו נקשר אצל רבים עם הסיסמה "היידה ביבי". את נאום הניצחון שלו נשא נתניהו בבנייני האומה בירושלים. אלפי תומכים נלהבים קיבלו אותו ואת רעייתו בקריאות נרגשות "היידה ביבי" ו"היידה שרה".
נתניהו זכה למעט מאוד ימים של חסד. בספטמבר 1996 הוא הורה לפתוח את מנהרת הכותל, למרות אזהרותיהם של גורמים רבים במערכת הביטחון. אותו צעד הוביל למחאה חריפה מצד הפלשתינים. במהרה התפשטו המהומות בכל רחבי השטחים. השיא היה במהומות קבר יוסף בשכם. חיילי צה"ל ושוטרים מהרשות ירו אלה על אלה, וכתוצאה מכך נהרגו שישה חיילי צה"ל. קצין צה"ל נוסף ושני שוטרי מג"ב נהרגו כמה ימים לאחר מכן.
אירועי מנהרת הכותל חייבו את נתניהו לפייס את הפלשתינים. הוא נפגש עם ערפאת בינואר 1997 וחתם על הסכם חברון – שקבע שרוב שטחי העיר יעברו לשליטה פלשתינית מלאה, ורק חלק קטן של העיר, שבו מרוכז היישוב היהודי, יישאר בשליטה ישראלית.
פחות משבוע לאחר חתימת הסכם חברון, החלו ההסתבכויות המשפטיות של נתניהו. כתבת ערוץ 1, איילה חסון, פרסמה כי מינויו של עו"ד רוני בר-און למשרת היועץ המשפטי לממשלה נועדה להשיג את תמיכת ש"ס להסכם חברון. לפי הדיווח, התמורה שהיתה אמורה לקבל ש"ס היתה עסקת טיעון "נוחה" לאריה דרעי. הפרשה, שזכתה לכינוי "בר-און-חברון", והעיבה על שלטונו של נתניהו למעשה עד יומו האחרון במשרד ראש הממשלה.
במרס 1997 הסתיימה תקופה של שקט יחסי בפיגוע ההתאבדות הראשון בעידן נתניהו. שלוש נשים נהרגו בפיצוץ בקפה אפרופו בתל-אביב בחג הפורים. ביולי 1997 נהרגו 16 בני אדם בפיגוע התאבדות כפול בשוק מחנה יהודה בירושלים. בספטמבר 1997 נהרגו חמישה בני אדם בפיגוע התאבדות משולש ברחוב בן-יהודה בירושלים. אלה היו שלושת פיגועי ההתאבדות היחידים שגבו קורבנות בתקופת נתניהו.
בספטמבר 1997, בדיוק שנה לאחר מאורעות הכותל, כשל ניסיון של סוכני המוסד בירדן להתנקש בחייו של ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, שזכה לכינוי "ראש הנחש". הפרשה העיבה על היחסים בין ירושלים לממלכה ההאשמית, וישראל נאלצה לשלוח לירדן רופא שהחזיק בתרופת נגד שהצילה את חייו של משעל. כמו כן נאלץ נתניהו לשחרר ממאסר את מנהיג החמאס, השייח' אחמד יאסין.
באוקטובר 1998 חתם נתניהו על הסכם באחוזת וואי שבמרילנד, שמשמעותו יישום הפעימה השנייה הקבועה בהסכמי הביניים שנגזרים מהסכם אוסלו. ישראל הסכימה לסגת בשלבים מ-13% משטחי הגדה, תמורת התחייבות של הרשות הפלשתינית להיאבק בטרור ולעצור מחבלים. מאוחר יותר תבע נתניהו את נוסחת ההדדיות בין ישראל לרשות, שהסתכמה בסיסמא "יתנו - יקבלו; לא יתנו - לא יקבלו".
העובדה שנתניהו יישם חלק מהנסיגה הקימה עליו את חברי הכנסת מהימין. את יריביו משמאל הוא הצליח להרגיז עם התבטאויות כמו "בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים", שלחש למקובל הרב יצחק כדורי. גם עם רבים בסיעתו הוא הצליח להסתכסך, ו-13 מתוך 32 חברי הכנסת ברשימתו התפטרו או פוטרו, בהם דוד לוי, רפאל איתן, רוני מילוא ודן מרידור.
נתניהו גם שפך שמן על המדורה כאשר פיטר בשידור חי את שר הביטחון, יצחק מרדכי, לאחר שגילה כי בכוונתו להתמודד מולו בבחירות.
בדצמבר 1998 פוזרה הכנסת, ונתניהו התמודד על ראשות הממשלה מול אהוד ברק, איציק מרדכי ועזמי בשארה. הסקרים שוב
חזו לו הפסד, אך נתניהו תקף בחריפות את השמאל ואת התקשורת. בניסיון לשלהב את תומכיו הוא הגה את הסיסמה: "הם מ-פח-ד-י-ם".
בבחירות עצמן, שהתקיימו במאי 1999, זכה ברק ב-56% מקולות הבוחרים, לעומת כ-44% של נתניהו.
מיד לאחר תבוסתו, לקח נתניהו פסק זמן מהפוליטיקה והפך למרצה מבוקש ברחבי העולם. אך גם הרחק מהעין הציבורית הוא הצליח להסתבך, כאשר כמה חודשים לאחר הבחירות התפוצצה "פרשת עמדי". על פי החשד, קבלן ההובלות הירושלמי אבנר עמדי ביצע עבור נתניהו עבודות פרטיות, ללא שקיבל כל תמורה.
בהמשך גם נטען שבני הזוג נתניהו ניסו לשמור לעצמם מתנות שהתקבלו בתוקף תפקידו של נתניהו כראש ממשלה. נתניהו ואשתו שרה נחשדו בקבלת שוחד ובניסיון להוציא מהמדינה כספים במרמה. היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, החליט לא להעמיד את נתניהו לדין, אך פרסם דוח חריף על התנהגותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
