אינטרנט ותרבות
התרבות של כולנו - סיפורים, אומנות וידע - עוברים גם הם לבעלותם של תאגידי ענק. ד"ר מישורי על הקשר בין נחלת הכלל, פוקהונטס והאינטרנט. מאמר שלישי בסדרה
הידע בנוי כנדבכים להם תורמים בני אדם רבים לאורך הדורות. ניוטון, לדוגמה, גרס שכמדען הוא "בסך הכל" עמד על כתפי ענקים בתגליותיו. רק נגישותם המירבית של ידע ואוצרות תרבות לכלל בני האדם יכולים להבטיח את טיפוח היצירתיות האנושית ואת המשך ההתקדמות המדעית והתרבותית.
לאחר ייסוד ארצות הברית נחקקו בה לראשונה דיני קניין רוחני – זכויות יוצרים ופטנטים. אלה נועדו להבטיח תגמול נאה לאנשי רוח ולממציאים מצד אחד, תוך הבטחה שהידע החדש יגיע לנחלת הכלל (public domain) מהר ככל האפשר וללא מגבלות. לכן נקבעו תוקף זכויות היוצרים ל-14 שנים בלבד, ומאוחר יותר התאפשרה גם הכפלת תקופת המונופול על אוצרות תרבות (עד 28 שנים).
כיום, מבטיח החוק באמריקה מונופול כמעט נצחי על יצירות רוח: משך חייו של היוצר ועוד 70 שנה. התיקון האחרון נחקק בקונגרס האמריקאי ב-1998 (The Sony Bono Extension Act). הסכמי הסחר הבינלאומיים, שגורסים הדדיות בין מדינות שסוחרות אחת עם השניה, מבטיחים את שמירתן של הזכויות המורחבות גם במקומות אחרים.
יוזמי הארכת משך המונופול היו תאגידים, כמו דיסני, שרצו לשמר ככל הניתן את יכולתם להפיק רווחים מדמויות כמו מיקי מאוס ודונלד דאק. תאגיד דיסני מחזיק כיום גם בזכויות לגרסאות לאגדות עם (כלומר לסיפורים מתוך נחלת הכלל) כמו סינדרלה או פוקהונטס.
למעשה יש כאן תהליך של גידור נחלת הכלל התרבותית, והפיכתה לסחורה, ממש כמו גידור חוף בכינרת וגביית תשלום בכניסה. חוקים אלה מגבילים במקרים רבים את חופש היצירה, כפי שקרה בארץ כשבית המשפט העליון אסר על פרסום ספר של דודו גבע, מאייר ברווזים ידוע, שכלל בין היתר שימוש בדמותו של דונלד דאק – כברווז היסטורי מפורסם. הספר נגנז, עותקיו הוחרמו, והציבור בארץ לא זכה ליהנות מיצירתו של המאייר והסטיריקן המוכשר.
גם האוניברסיטאות, אשר היו באופן מסורתי מקום בו ידע נוצר ומופץ באופן חופשי לתועלת כלל המדענים והציבור (כלומר, לנחלת הכלל), הופכות ידע מדעי לקניין מסחרי. באופן מסורתי נהוג היה לפרסם ברבים תוצאות של מחקרים מדעיים, כדי להפיץ במהירות כל התפתחות חדשה במחקר האקדמי. אולם, צמצום התמיכה הציבורית באוניברסיטאות הוביל אותן לשיתוף פעולה עם תאגידים למימון המחקרים. האינטרס התאגידי הוא להימנע מפרסום תוצאות מחקרים שלהם חשיבות עסקית, או לגנוז תוצאות שמוכיחות, לדוגמה, חוסר אפקטיביות של תרופה הנמכרת במיליונים רבים.
האוניברסיטאות גם החלו לרשום פטנטים על מחקרים הנעשים בתחומן. משמעות צעד זה הוא שידע חדש יהיה שמור לרוכשו המסחרי בלבד, כשלכלל הציבור ולמדענים אחרים לא תהיה כל גישה אליו במשך שנים ארוכות. מסופר על יונה סאלק, ממציא החיסון כנגד שיתוק ילדים, כשאשר נשאל "למי שייך הפטנט", הוא ענה "לאף אחד. האם ניתן להוציא פטנט על השמש?". בניגוד מוחלט לגישה זו, אינטרסים מסחריים עמלים כיום להפוך כל פריט ידע ותרבות אפשרי לקניין פרטי, באופן שיצמצם באופן חסר תקדים את נחלת הכלל התרבותית ואת הזרימה החופשית של ידע ונכסי תרבות.
בישראל אף הוגשה לאחרונה הצעת חוק, לפיה האוניברסיטאות יידרשו להעביר ידע וטכנולוגיה "אל המגזר הפרטי לתועלת הציבור" – כאילו רק המגזר המסחרי הפרטי מייצג את טובת הציבור. בניגוד מוחלט
יתרה מכך, חברות ביוטכנולוגיה מוציאות כיום פטנטים על רצפים גנטיים, ואפילו על מינים שלמים של צמחים בהם הן ביצעו שינוי גנטי. בעקבות שינוי בגן אחד בלבד בזן של אורז, לדוגמה, יהפוך אורז זה להיות מוגן כפטנט בידי תאגידים. כתוצאה מכך דרשו תאגידים בינלאומיים לאסור על איכרים בהודו לשמור על חלק מיבול האורז שלהם כדי לזרוע בשנה הבאה, כפי שאיכרים נוהגים לעשות משחר התרבות, שכן הדבר יפגע בזכויות התאגידים להרוויח על האורז המהונדס. מסיבה זו התקיימו בהודו בסוף שנות ה-90 הפגנות ענק של חקלאים בדרישה שתאגידי המזון יסתלקו מהודו.
סוגיית ההנדסה הגנטית מהווה נקודת מפגש מובהקת בין ההגנה על נחלת הכלל של הידע לבין ההגנה על הסביבה. פיתוח מינים מהונדסים והשתלטות התאגידים על תהליכי ייצור המזון עלולה להוביל לחיסול מהיר של מינים חקלאיים ולפגיעה במגוון הגנטי של זנים לחקלאות. כבר כיום נמצאים מאות זני תירס במקסיקו (מולדת התירס) בסכנת הכחדה, עקב המעבר לגידול תירס מהונדס גנטית ומוגן בזכויות יוצרים.
האינטרנט מהווה דוגמה מרתקת לנחלת כלל חדשה, אשר חיוניותה וכוחות היצירה שהיא משחררת באות לה דווקא בשל ניהולה כנחלת כלל הפתוחה לכולם: השימוש ברשת חופשי לכולם, הוא איננו כרוך בתשלום. באינטרנט מתאפשרת זרימת מידע לכל דורש, ונגישות שווה ובחינם למקורות מידע, עובדה שהפכה את האינטרנט במהירות לספק המידע העיקרי בעולם המערבי. עיקרון הניהול באינטרנט הוא שככל שיותר אנשים תורמים תכנים ויישומים, כך גדל ערכו. מיליוני אנשים עוסקים מידי יום בשדרוג ובהוספה של תכנים ואתרים, לפי הכלל ש"ככל שיש יותר, יותר טוב".
באינטרנט גם החלה תנועת ה-Creative Commons (נחלות הכלל היצירתיות) המפיצה מעין הסכם זכויות יוצרים המהווה הרשאה למעוניינים להעתיק באופן חופשי יצירות המופיעות באינטרנט, להפיצן, ולעיתים גם לשנותן או לשבצן ביצירות או בטכסטים אחרים, ובלבד שישמרו על תנאי הרישיון המקורי: היצירות יופצו בחינם, ויינתן קרדיט ליוצר המקורי.
גם האנציקלופדיה וויקיפדיה (Wikipedia) מהוה דוגמה מרשימה לנחלת כלל באינטרנט: היא נכתבת בידי הגולשים עצמם כתרומה לנחלת הכלל (הערכים עוברים תיקון ושדרוג על ידי גולשים אחרים), ונגישה בחינם לכל גולש. האנציקלופדיה הוקמה ב-2001, ובספטמבר 2004 כבר הגיעה למיליון ערכים (!), מתוכם כשליש באנגלית, והשאר במאה שפות שונות, מהם כ-15 בנות יותר מ-10,000 ערכים. בעברית היו במאי 2005 מעל עשרים אלף ערכים. על הערכים בוויקיפדיה אין זכויות יוצרים, והאנציקלופדיה מדגימה כיצד מיזם המבוסס על שיתוף נטול מניעים כלכליים יכול ליצור יצירה קהילתית תרבותית מצויינת.
כבר כיום, וויקיפדיה הינה אחד ממאה האתרים המובילים באינטרנט, ומספר הערכים גדל במהירות בכל יום שעובר.
תחום המחשבים מהווה גם הוא זירה למאבק חשוב: המאבק על הפצת קוד המקור של תוכנות מהווה את האחד המאבקים העדכניים המעניינים ביותר בנושא נחלת הכלל התרבותית. עד אמצע שנות ה-90 הופצו תוכנות יחד עם קוד המקור אשר אפשר למשתמש להתאים אותן לצרכיו, לתקן ליקויים (באגים) באופן עצמאי, ואפילו לשדרג את התוכנה, ולתרום שדרוג זה לנחלת הכלל. כשהחלו תאגידים כמו מיקרוסופט וזירוקס לשווק תוכנות ללא קוד המקור, נתפס הדבר, ובצדק, כגידור עולם הידע בתחום התוכנות והמחשבים, וכפותח אפשרות למונופולים מסוכנים ולא יעילים בתחום. כתוצאה מכך החלו יוצרים מובילים בתחום לפתח (במשותף, כמובן) תוכנות המופצות באינטרנט כתוכנות חינם (freeware) עם קוד המקור, לדוגמה: לינוקס, Open Office ו-MySQL
נחלת הכלל של הידע ונכסי תרבות מדגימה את האמת הבסיסית על אודות נחלת הכלל: מקום נחלת הכלל בחברה יקבע את אורח החיים שלנו ואת מבנה החברה וערכיה כבר בעתיד הקרוב. אם אנחנו מעוניינים בהרס הסביבה הטבעית ובגידור התרבות, אז נמשיך למדוד התקדמות חברתית במדדים כלכליים כמו התמ"ג ונתמוך בהפרטת כל דבר שזז או שאפילו רק נחשב: רעיונות, ידע, סוגי אורז ותירס, חופי הכינרת, מים, ועוד.
לחילופין, אפשר שנבין שחלק עצום מן העושר והנכסים שלנו מקורם בנחלת הכלל, כשרווחתנו העתידית והדאגה לאיכות החיים שלנו מחייבות שנשמור על נחלת הכלל ככזו: כנכסים טבעיים ותרבותיים משותפים השייכים לכולם, כעושר משותף השמור לבעליו: כלל הציבור. כך נהיה כולנו עשירים יותר.
מאמרים קודמים של ד"ר מישורי:
מפריטים את השמים
שטח ציבורי
נא להמתין לטעינת התגובות
