כלאנובלה
גאוני, חדשני, פורץ גבולות ומלא חזון. מחזה של סמואל בקט? לא בדיוק. מדובר ב"טלנובלה בע"מ", לפחות אליבא דתסריטאי הראשי שלה, דרור נובלמן. אותו נובלמן, שבניגוד לצפי ההוליוודי מדווח על עבודת פרך, המלווה בהשמנה, בשרירים רופסים ובישבן תפוס. וכן, באביב הם ישובו חזרה. או שלא
נורא כיף להאמין שחייו של נובלמן (28), התסריטאי הראשי של הסדרה "טלנובלה בע"מ", נוצקו מאותם חומרים שמרכיבים את הסדרה שהוא כותב.
כלומר, קומפוט של בחורות, תככים, נרקוטיקה וכתיבה מזדמנת. אז זהו. שלפי נובלמן, איש שקשה לדעת מתי הוא לא רציני ומתי הוא סתם מתבדח, חייו של תסריטאי ראשי מזכירים יותר מחנה שבויים יפני מאשר מקצוע נחשק. "ואללה, זו לא עבודה קלה", הוא מצטנע.
"זה לא משהו שאתה עושה-זה כל מה שאתה עושה. לא יצאתי מהבית שבעה חודשים. הייתי בלימבו של כתיבה נטו. מדי פעם יורד למטבח, אוכל שלוש-ארבע כיכרות לחם, חוזר לכתוב ולוקח עוד כמה כיכרות. סוג של ממגורה. השמנתי. היה לי סיוט שהפרקים רודפים אחריי, עוקפים אותי, ואז מגיע סוף העולם.
"חודש אחרי שסיימתי לעבוד לא יכולתי להתקרב למחשב. הרגשתי שיש לי טחורים בגודל של אובליסק. הישבן שלי היה רופס, ופעם נתפסו לי השרירים כשירדתי במדרגות נעות. הכל מהחצי שנה מול המחשב. ואחרי חודש חופש, פתאום נהיה לי משעמם. אני לא נהנה מכלום. כרגיל. לפני הטלנובלה הייתי מוצא כל יום משהו לעשות. נגיד, משחררים את עזאם עזאם? מיד אני בדרך לכפר מרר. התקינו את המעלית הראשונה בשדרות? אני מעמיס את הבן דוד ועושים טיול. אני לא טוב בלהשתעמם".
וזה מה שמניע אותך?
"לא יודע מה מניע אותי. לא נשים, לא כסף. אבל יש לי רעב. אני חייב לעשות דברים, גם אם הם מטומטמים לגמרי".
ביום א' הקרוב ישזוף את מסכי מנויי HOT הפרק האחרון לרגע זה של "טלנובלה בע"מ", אחד הממתקים הטלוויזיוניים המוצלחים של השנה האחרונה.
ויש מי שלא יאהב את זה, אבל הדרך הכי נוחה להגדיר את מיצובה של "טלנובלה" היא דרך הנמסיס הגדולה שלה, "השיר שלנו". למעשה , בזמן שהסדרה של yes מוצבה כמאמי הלגיטימית של ישראל, "טלנובלה" היתה האחות שמסתירים כשההורים קופצים לבקר.
רוצה לומר, שנונה, טראשית ולרגעים חתרנית, כולל נשיקות לסביות לוהטות, רומן הומוסקסואלי ובדיחות עדתיות.
עוד בתפריט: גלריית דמויות מופרעת במיוחד ואינספור מחוות לסדרות ולסרטים. הכל, באדיבות היוצרים: נובלמן, גל זייד ובהתחלה גם התסריטאית סיגל אבין.
ההיכרות
אחרי 120 פרקים אפשר להודות שהניסוי הושלם בהצלחה, ואולי אף ישוב אלינו, פלוס נובלמן, לעונה שנייה. "עשינו משהו חדש לגמרי", הוא משוויץ. "מבחינת ההפקה, שהיא מושקעת הרבה יותר ממה שמקובל, וצוות מעולה, עם גל זייד ושי קפון הבמאי. ויש לנו דרים קאסט: טלי שרון היא השחקנית הכי טובה לדורה, עפר שכטר מדהים, גיא לואל, אהוב לבי, הוא מלך, יב"ז ענקית. תענוג".
איך ראית את הטלנובלה בהתחלה?
"לא רציתי לעשות סדרה לעקרות הבית, אלא כזו שהחבר'ה שלי יראו. חוץ מזה, אני מת על טראש. ואחרי שהוכחתי את עצמי ב'מיכאלה', דווקא כל מה שראיתי כחוקים של טלנובלה רציתי לשבור. בהפקה לא ידעו מה אני הולך לעשות. הם קראו את התסריטים, היו בשוק ואמרו:'לא נחליף מישהו באמצע'. נתקעו איתי".
ועם פארודיה על הטלנובלה הקלאסית?
"אין דבר כזה. דאגלס אדאמס אמר שמדיום הוא במיטבו כשאנשים עדיין לא מתייחסים אליו כאל אמנות, אלא בתור שטויות. זה השלב שהוא הכי הכי יצירתי. וזה מה שנתן לי במה להמציא. כשרציתי לעשות תוכנית לא הטריד אותי אם יקראו לזה טלנובלה.
ראיתי הזדמנות לתוכנית יומית לחצי שנה. אז אני לא יודע באיזה ז'אנר הסדרה נמצאת. הכל דחפתי. דאחקות והומאז'ים קיימים, אבל הכוח הוא במבנים טלנובליים מהוקצעים, שעליהם אמון גל זייד, שהוא גאון, עם הגישה המופרעת שלי ודמויות שמגיבות למאורעות שתוקפים את חייהן. ובכל אחת מהם יש אותי: חוסר היכולת להתחייב של שחר, השקרנות, הזיינות והבטלנות של כפיר, ורננה שהיא סאטירה עצמית".
יש רגע שאתה זוכר כקשה במיוחד?
"20 הפרקים הראשונים היו הכי קשים. לא היתה לנו ממש עלילה. בסביבות פרק 80 הגענו למסקנה שמשהו לא טוב בעלילה וחזרתי אחורה איזה 20 פרקים - כשרננה בבית משוגעים. ישבתי עשרה ימים ושכתבתי 20 פרקים. זו היתה כמעט התמוטטות. לא ראיתי את הסוף".
והיה הסיפור עם טוביה צפיר.
"זה לא היה קשה. התקשרו אליי, עדכנו אותי שצריך לשנות את הדמות. וזה דווקא נפתר בסבבה. את שרון (אלכסנדר - ג.ב.ח) רציתי מההתחלה, והוא עשה עבודה ענקית".
אתה פרפקציוניסט?
"וואי וואי. התסריטאי הראשי כמעט לא אמור להתעסק בדיאלוגים. אני כתבתי למעלה מ-70 פרקים , מתוך אובססיביות קומפולסיביות, או אני לא יודע מה, אבל זה בטח לא בריא. במשך הזמן למדתי שיש פשרות. אבל עדיין, אני רוצה שהשחקנים וצוות ההפקה יהרסו את הכי טוב שאני יכול לעשות! אני לא מוכן שהם יהרסו בינוניות!".
נלחמת על רעיונות?
"לקח להם זמן, ב-HOT, לעכל שזה משהו חדש. כי זה אולי נועז, ואולי גם הרומן ההומוסקסואלי קצת מפחיד ומעליבים את הקהילה הרומנית. אבל משלב מסוים הם זרמו. אני לא פייטר. אני פליזר אפילו. ואני שקרן. אני אגיד לכולם מה שהם רוצים לשמוע. למזלי היה את גל, שנלחם על רעיונות. אין אצלנו עמדה שמרנית לגבי כלום. יש טירוף. מצד שני, התרחקתי מסטריאוטיפים. במקום זונה רוסייה לקחנו זונה מקסיקנית, היה לנו ערבי יאפי, והפרחות, שהן נורא שנונות".
היה משהו שרצית לעשות ולא אפשרו לך?
"דברים וולגריים. רציתי שכולם ימותו בפרק האחרון כמו באסון ורסאי או ב'שושלת'. לא הרשו".
"טלנובלה בע"מ" עלתה כש"השיר שלנו" היתה כבר להיט ענק. איך התמודדתם?
"אהבתי שיש מלחמה. זה מכניס את המערכת למוטיבציה. לא ראיתי את העונה הראשונה, כך שכל מי שהאשים אותנו במעתיקנות, שיידע שלא ראינו אותה. בואי נגיד שדברים ששמעתי שהיו אצלם בעונה השנייה נשמעו לי מאוד מוכרים. ולפי הבאזז והרייטינג היתה תחושה שאנחנו קורעים להם את האמא.
ויש הבדל גדול בינינו: אנחנו אמנים שרוטים שהתכנסו לעשות טלנובלה. אף אחד מאיתנו הוא לא איש טלוויזיה שיודע, אין לנו את השחקנים הנכונים והאנשים והבדיחות הנכונות והכל מתוקתק. אנחנו האנשים הלא נכונים, האאוטסיידרים. אבל את יכולה לרשום שבעיניי הם חמודים, ואולי גם קצת פשושים".
קשה לקרוא לסיגל אבין "האנשים הלא נכונים", אחרי "משחק החיים" ו"מיכאלה".
"סיגל היתה שותפה איתי ועם גל ב-20 הפרקים הראשונים, וזהו. זאת קודם כל סדרה שלי ושל גל".
אז איך אתה מסביר ששמה נקשר עם הסדרה בצורה הדוקה?
"אני לא בן אדם שרוצים לשים בפרונט. חוץ מזה, היא מפורסמת, ועיתונאים נתפסו לשם המפורסם. היא סבבה, אבל יש אנשים אחרים שלא רצו להבליט את המהפך בכותבים. אם זה הפריע לי? היה מקום קטן שזה ביאס אותי".
מה הרגע שהכי יקר לך העונה?
"שהצלחתי להביא את קווין ואן אריק לפרק האחרון שלנו. הוא איש מצחיק ושנון. מאוד התחברנו. פגשנו את שמעון פרס. הוא לא ידע כל כך מי זה, אבל הסברתי לו במעלית. היה גאוני. אני מרגיש שזה גדול הישגיי בינתיים, בכל התחומים".
בא לך לפעמים להפסיק עם הדאחקות?לעשות דרמה, למשל?
"אני לא חושב שהחיים הם משהו שמח במיוחד. הם מצחיקים מאוד, מגוחכים הרבה פעמים. בטח לא משמח. אז חרא עטוף בבדיחות זה סגנון שאני מתחבר אליו, גם בסדרה. אני לא כזה פאני גאי. אכלתי כאפות מהחיים. אבל ההוויה שלי, בואי נודה, היא מאוד מגוחכת. ואני משתדל להישאר מגוחך כמה שיותר".
כי זה משרת אותך?
"זה הממנטו מורי שלי. אם היום אני אקח את עצמי ברצינות יהיה רע מאוד. אני אהיה פוץ. ובתחום שאני עוסק בו צריך מאוד להיזהר מהפוציות. אז כל עוד אני נשאר מגוחך אני מרוצה, עד כמה שאני יכול להיות. לא שאלת מה החלום שלי".
נכון.
"רק לא להיות מאושר. כשטוב לי אני נהיה בטלן. אז אני מעדיף שלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
