ניצול השואה אימץ את הכלב מהגוש
גרט לבנשטיין, ניצול שואה בן 80, ואישתו מגדלים כבר שלושה כלבים, אבל זה לא מנע מהם לאמץ את פורסט, כלב ישיש שננטש בנווה דקלים. לבנשטיין חש שהוא חב להולכים על ארבע את חייו. הם הצילו אותו מידי הנאצים, עכשיו הוא מציל אותם
כשאבי קוזי, מחלץ כלבים וחתולים, הגיע לנווה דקלים כדי לחפש חיות שננטשו במהלך הפינוי, היה בידיו מידע מוקדם על משפחה שהשאירה כלב באחד הבתים העזובים. אמנם, לא היתה לו את הכתובת המדויקת, אך זה לא הפריע לו לעבור מדלת לדלת ביישוב הגדול בגוש קטיף, ולחפש אחר הכלב. לבסוף זה השתלם, על דלת אחד הבתים הודבק פתק עליו נכתב: "חייל, בחצר יש כלב. הוא תוקפן וחירש. אנא טפל בו היטב". כוח החילוץ נכנס ומצא בחצר כלב לבן גדול, במשקל שישים קילוגרם, שנראה כעירוב בין הגזעים סן-ברנארד ופרנייה. בעליו המפונים של הכלב קראו לו "פורסט".
לדברי קוזי, בתחילה הכלב היה תוקפני והחל לנהום על האנשים שפלשו לביתו. כדי לא להלחיץ אותו, נעשה שימוש בחץ טשטוש, וכך כשהכלב היה רדום ומטושטש, הוא הועבר לכלי הרכב שחילץ אותו מנווה דקלים. "כשהוא הגיע למכלאות הזמניות הוא נרגע", מעיד קוזי, "רואים עליו שהוא כלב ידידותי ואוהב אדם. כשלקחו אותו לטייל מחוץ לכלוב, אופיו השתנה לגמרי. הוא כבר לא היה תוקפני בכלל".
בזמן שפורסט התאקלם במעונו החדש, החלו הפעילים בארגונים למען בעלי חיים במאמצים קדחתניים למצוא לו בית חם. תמונתו וסיפורו הופצו באינטרנט ובדואר האלקטרוני, והרחיקו עד לאי מייל של משפחת לבנשטיין באילת. גרט לבנשטיין, 80, ואשתו לא חשבו פעמיים. "ידענו שלכלב כזה מבוגר יהיה קשה למצוא בית, ולא רצינו שהוא יבלה את שנותיו האחרונות בכלוב. לא איכפת לנו שהוא קשיש וחירש. אנחנו רוצים ששנותיו האחרונות תהינה טובות ככל האפשר", מספר לבנשטיין.
ופורסט גם. ארכיון
הצילו אותו במלחמה
לבנשטיין ואישתו מעידים על עצמם כאוהבי כלבים גדולים. נפשו של גרט נקשרה בנפשם מאז שהיה ילד קטן, ויש לו סיבה טובה לכך: הם הצילו את חייו בשואה.
לבנשטיין היה ילד בן 10 שגדל בגרמניה בזמן שפרצה מלחמת העולם השנייה. למזלו, הוא הצליח לברוח מרכבת המוות וקפץ ממנה מבלי לדעת היכן הוא נמצא. הילד הבודד הסתובב שלושה ימים ביערות המושלגים, בקור נוראי. ביום השלישי, לאחר שכמעט קפא למוות, הופיעו שלושה מלאכים בדמות "כלבי דם" - כלבים שאומנו בידי הנאצים להריח ולזהות אנשים. הם מצאו אותו, אך לא הסגירו אותו, להיפך הם נשכבו לצידו ומעליו וכך שמרו על חום גופו. "אני חש שאני חב להם את חיי ומאז אני מנסה להחזיר את החוב", הוא מספר בהתרגשות.
פורסט,
יער באנגלית, הוא גם מעין סגירת מעגל לחוויה המצמררת שעבר בזמנו לבנשטיין ביער בגרמניה. אבל גרט כבר החליט, הוא ישנה את שמו, "זה לא שם לכלב", הוא אומר, "אני אקרא לו 'בוטן', זה היה שמו של האל הראשי של הנורדים. זה מתאים לו כי הוא גדול ולבן".
ברשות בני הזוג לבנשטיין כבר שלושה כלבים, במקרה כולם לבנים כמו פורסט. ביתם נמצא בשכונות הישנות של אילת וחצרם נושקת למדבר. "זה נוח עבורנו. פעם או פעמיים בשבוע אנחנו מעמיסים את הכלבים ונוסעים עימם לשטח פתוח, רחוק מהעיר, שייהנו וישחקו. למרות שבעונה הזו הם מעדיפים את המזגן שבבית", מספר לבנשטיין. ביום שבת הקרוב, פורסט אמור להילקח לביתו החדש שבאילת ולהצטרף לשלושת אחיו החדשים.
עדכון אחרון : 23/8/2005 19:00
נא להמתין לטעינת התגובות
