כשתפילה לא נענית
אנו מאמינים ונמשיך להאמין כי הקב"ה שומע את תפילותינו, אך אין זה אומר שכולן יתקבלו. הרב יובל שרלו
על פי חז"ל, בקשתו לא הייתה אלא בשל הרצון העמוק לממש את התורה שהוא עצמו קיבל מהר סיני ומסרה לעם ישראל, ולקיים את המצוות התלויות בארץ. לא זו בלבד, אלא הוא זה שמסר נפשו על האומה הישראלית פעמים רבות, והוא זה שהביא את בשורת הגאולה בשעת היציאה ממצרים.
אף על פי כן, לא נענה לו הקב"ה ולא קיבל את תפילתו, כי אם ציווה עליו לא להוסיף עוד להתפלל על הדבר הזה. בשעה שנדחתה תפילתו לא הפסיק משה למלא את שליחותו ולא מרד. הוא המשיך ללמד את עם ישראל את תורת ה' ואת דרכיו, ולהכין את האומה לקראת הימים הבאים.
אנו מוצאים עצמנו פעמים רבות במציאות בה תפילותינו אינן מתקבלות. אנו שבים ואומרים בתפילה כי ריבונו של עולם "שומע תפילה" ואף מברכים על כך. אמונה עמוקה זו מתמדת כי ריבונו של עולם מאזין לתפילת עמו ישראל ברחמים ואין תפילה הולכת ריקם, כי אם עולה ובאה לפני כסא הכבוד.
ברם, ריבונו של עולם לא התחייב לקבל את תפילותינו, ואין אנו כבני אדם קובעים את ההנהגה האלוקית. הרצון האלוקי המוחלט הוא המושל בעולם ומנהיגו, וכל תפיסה בה אנו סבורים כי הקב"ה חייב לעשות דבר מה כרצוננו גובלת בכפירה ובטשטוש הפער שבין אלוקים ואדם.
"שמיעת" התפילה על ידי ריבונו של עולם מבטיחה כי דברינו בא לפניו, ואנו מאמינים כי קריעת הלב נאגרת באוצר התפילות שלפי כסא הכבוד. למעלה מכך, התפילה
ממשנת ר' חיים מבריסק למדנו כי ברכה ראשונה של שמונה עשרה נתייחדה מכוח העובדה שמעבר לתוכנה היא מבטאת את עצם העמידה לפני ה', וזו עצמה זכות גדולה לנו ושינוי עצמיותינו.
גם בשעה שאין תפילתו של אדם מתקבלת, אין הוא מבעט כלפי שמייא ואין הוא דוחה עצמו מלעשות את רצון ה'. אין אנו קשורים בריבונו של עולם על תנאי, ואין אנו מתנים את הקשר שלנו בו בכך שהוא יעשה את מה שאנו מבקשים. אנו ממשיכים בדרכנו המאמינה ובוטחת, מכוח הקשר העמוק שיש בינינו לבין דבר ה', ופועלים בעולם הזה בכל כוחנו.
התפילה מיסודה לא באה להסיר את האחריות מעל כתפי האדם, ולומר כי אנו מוסרים את העולם בידו של ריבונו של עולם בלי השתדלות ועשיית מעצמנו. בצלם אלוקים נבראנו, וכבר מימי הבריאה נצטווינו להפעיל את כוחותינו, למשול בדגת הים ובעוף השמיים, ולהביא את כל הכשרונות והיכולות לידי ביטוי.
דווקא בשעה שאין התפילה נענית אנו למדים כי ריבונו של עולם פוקד עלינו שוב ושוב לעשות את מה שיש ביכולתנו לעשות על הארץ. יש בידינו לעשות הרבה, בין אם מדובר בשליטה על כוחות הטבע ובין אם מדובר בניסיון לעצב ולרומם את כוחות האדם.
דווקא האמונה העמוקה כי הקב"ה שומע תפילה, מחזקת אותנו בכל דבר שאנו מנסים להגביה בעולם שלפנינו, וכאשר חוברת הענווה העמוקה המלמדת אותנו את גבולות יכולתנו לאחריות הגדולה המלמדת אותנו את חובותינו, אנו מוצאים את הדרך שבין תפילה לעשייה ובין ביטחון להשתדלות.
אין אנו מתנים את הקשר שלנו בריבונו של עולם בדבר כלשהו. אנו מאמינים בני מאמינים, ההולכים בדרך בה אנו חושבים שהיא רצונו, מאהבים שם שמיים על הבריות בדרך הראויה, ובכך עושים את שלנו, מתפללים כי ריבונו של עולם ישקיף ממעון קדשו ויברך את הארץ אשר נתן לנו בברכת שפע, צדק, תיקון ומוסר.
לא ניתן לשלוח תגובות למאמר זה
