רומיאו וג'וליה
כשחתול וכלב נפגשים הם סוחבים על כתפיהם היסטוריה רבת שנים של יריביות משפחתיות. אבל מסתבר שכמו גיבוריו המפורסמים של שייקספיר, ישנם כלבים וחתולים שלא נותנים לדבר להרוס את אהבתם
כשבני משפחת כהן מגני תקווה מצאו שני גורי חתול ג'ינג'יים קטנים ומכוערים, כבר היו להם שני כלבי בוקסר גדולים: מנדי, זקנת השבט ומיקו, זכר נמרץ והשובב. גורי החתול היו בסך הכל כבני יום או יומיים ונראה שאימם נטשה אותם. המשפחה החליטה לקחת אחריות ולנסות לגדלם ללא האם הביולוגית. מיקו החליט להצטרף.
הכלב הצעיר והשובב התייחס לגורים המאומצים בצורה אימהית לחלוטין, שגיח עליהם ואף ליקק את בטנם בלשונו הגדולה. בכך הוא למעשה הציל אותם ממוות בטוח, כיוון שגורי חתול זקוקים לגירוי חיצוני כלשהו שיעורר את פעולת המעיים שלהם. באופן רגיל האם היא זו שמלקקת את בטנם ומפעילה את המערכות, במקרה הזה מיקו עשה את תפקידה.
מאז אותו "יום אימוץ" חיים כל ההולכים על ארבע במשפחת כהן בהרמוניה מוחלטת: מיקו והגורים, מיכאל ורז, שהפכו בינתיים לחתולים גדולים ומאיימים. מנדי, שניפטרה בינתיים, שנאה חתולים והקדישה את חייה לרדיפה אחריהם,. היא אומנם הייתה כבר זקנה מידי בשביל לעשות שלום עם גזע החתולים, מצד שני היא כבר לא ראתה, שמעה או הריחה כל כך טוב, כך שרוב הזמן היא לא הבחינה בקיומם של שני חתולים בביתה. (מידי פעם החיישנים קלטו משהו והיא שחררה נביחה לעברם. החתולים מצידם הבינו שהיא מלכת הבית הבלתי מעורערת וכיבדו אותה).
המיתוס הרווח לגבי התנהגות חתולים וכלבים הוא שישנה שנאה הדדית בין הצדדים. הכלבים רודפים אחרי חתולים במטרה להרוג ולא לקחת שבויים, והאחרונים בורחים מאותם כלבים מבעיתים ומוצאים מפלט על העץ הכי קרוב.
ואכן, ישנם כלבים שמאמתים את המיתוס ורוצחים חתולים בשיטתיות ומיומנות שלא הייתה מביישת אף רוצח שכיר (ולא מדובר רק בסוגי הכלבים ה"מסוכנים" למיניהם). בשניות ספורות הם תופסים את החתול בפיהם ושוברים את מפרקתו. החתול אפילו לא מספיק להבין או לסבול. יש גם חתולים שהחליטו להשיב מלחמה. הם לא בורחים מהכלבים, אלא עומדים מולם בגבורה ושולפים ציפורניים חדות שיכולות לעשות שמות בכלב שיעיז להתקרב.
אבל היום ישנם בתים רבים שמוכיחים שאפשר גם אחרת. בבתים הללו גרים יחדיו בשלווה ובאהבה גדולה חתול וכלב זה לצד זה. הם מתכרבלים ביחד, שומרים אחד על השני, מחככים אפיהם לאות חיבה,
מיקו שלנו היה מאוהב עד כלות במיכאל. הוא הלך אחריו לכל מקום ולא הפסיק לנסות ללקק אותו. לפעמים מיכאל היה גם מחזיר לו קצת אהבה והם היו ישנים, מכורבלים אחד בשני. עם רז היחסים היו קצת יותר מסובכים. מיקו מאד אהב אותו אבל הוא גם אהב לנסות לשחק איתו, מה שיצר מרדפים בלתי פוסקים ברחבי הבית והחצר שהיו מסתיימים ביללות כאב של מיקו המסכן, לאחר שרז נתלה על ישבנו בציפורניו.
לפעמים רז ניצל את יתרון הגובה ויכולתו להגיע למקומות גבוהים, וממרומי מושבו היה מושיט את כפותיו לראשו של מיקו כשזה היה עובר תחתיו. אולם בסך הכל גם את שניהם היה אפשר למצוא מתנשקים. כשמיקו מת ממחלת הסרטן, הייתה תחושה שהחתולים מתאבלים עליו. הם התהלכו בבית חסרי מנוחה, כאילו מחפשים אותו ולא מבינים לאן נעלם.
בפרויקט "חיות וחברה" של המחלקה לזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, החלו לחקור את האינטראקציה בין כלבים וחתולים שגדלים יחדיו באותו בית. נטע לי פורשטיין, מסטרנטית שעורכת את המחקר במסגרת לימודיה לתואר שני, חוקרת כמאה זוגות חתולים וכלבים שחיים ביחד. עד כה היא תיעדה כ-35 זוגות כאלו, שהוכנסו יחד לחדר סגור.
"מדובר בשני סוגים שונים של חיות, ממשפחות שונות", היא מסבירה, "החתולים הם חיה סוליטרית שחיה וצדה לבדה, הכלבים הם חיה שרגילה לחיות בלהקה. החלטנו לבדוק איך הם מסתדרים ביחד, אלו אינטראקציות יש ביניהן, מי היוזם ומיהו הדומיננטי יותר. את הממצאים ננתח בעיקר על פי שפת הגוף של החיות".
לדברי פורשטיין, לכלבים ולחתולים יש תקופת זמן קריטית הנעה בין שלושה ל-12 שבועות, בה מקבל הגור את תכונות מינו וכך הוא לומד להפריד את עצמו ומינו ממינים אחרים. בתקופה זו חשוב לחבר את הגור לאדם כדי שילמד להכירו ויתרגל אליו. השערת המחקר של פורשטיין היא שאם חתול וכלב יכירו אחד את השני לפני שהם בני חצי שנה, יהיה להם קל בהרבה להסתגל אחד לשני.
עד כה הבחינה פורשטיין כי מידת התוקפנות בין חתולים וכלבים שואפת לאפס. בתצפיות נראו משחקים שונים שקשורים בעיקר למרדפים ולוריאציות של ציד שהוסבו למשחק. היא מציינת כי החתול לא שולף ציפורניו על הכלב וכי הכלב לא סוגר מלתעותיו עד הסוף וכך ברור שזוהי צורת משחק ולא ניסיון תקיפה. יש זוגות שישנים מכורבלים ביחד, וכלבים רבים (גם זכרים) מגלים רגשות אימהיים כלפי החתולים.
"יש ביניהם סוג של אהבה ושיתופיות", מתארת פורשטיין, "הם גם מגנים על הטריטוריה שלהם מפני פולשים. ראיתי כבר כלבים שהבריחו חתולי רחוב שניסו לקחת לחתולים שלהם את האוכל. מה שבטוח הוא שיש ביניהם סוג של תקשורת. יכול להיות שהאינטראקציה הזו תלויה באדם שמגדל בעצם את שתי החיות והן תלויות בו". עם זאת, פורשטיין מציינת כי קיים הבדל בין היחס של הכלבים לחתולי הבית לעומת "סתם" חתולים אחרים. כלב, גם כזה שחי בשלום עם חתול, יתייחס באופן שונה לחתולים מבחוץ.
המחקר יכול להועיל בהגדלת המשפחות המאמצות. משפחות יוכלו לקחת חתול וכלב שיגורו יחדיו, לאחר שילמדו מהמחקר מהו הגיל האידיאלי להפגיש בין שתי החיות ואיזו חיה כדאי להכניס קודם הביתה. אם כן, כנראה שהמיתוס נשבר וכלב וחתול יכולים להסתדר ולאהוב. אמנם אין כאן תשוקה, משיכה ואהבה עיוורת אבל בהחלט ניתן לדבר על אהבה אפלטונית עמוקה שיכולה להיווצר בין כלב וחתול.
נא להמתין לטעינת התגובות
