המפונה האחרונה
בן כספית נכח במסיבת יום ההולדת המרגשת של סבתא אסתר, פלמ''חניקית אמיתית
הוא הובל בדרך צדדית אל הפתח האחורי של אחד הבתים הגדולים בגוש, שבמרפסתו שרה קבוצה גדולה של בני נוער במשך שעות ארוכות שירים חסידיים, עליזים וכתומים. בקומה התחתונה, מאחור, ישבה "סבתא אסתר".
חדר מבואה קטן, עמוס תמונות משפחתיות היסטוריות. שושלת ארוכה, מפוארת, שיצאה מאישה מרשימה, דוברת עברית רהוטה, שהחלה להרצות לניצב בר-לב, בפנים קורנות, על חייה. "סבתא אסתר" היא אסתר בזק, אמו של מי שהיה יועץ התקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שי בזק. שנים היתה העובדת הסוציאלית של נוה-דקלים. לפני שנים רבות פרשה, אבל המשיכה לטפל בכולם. נערצת על הסביבה כולה. אתמול היה אפשר להבין למה.
"ברחנו מגרמניה ב-1933, זמן קצר לאחר עלייתו של היטלר לשלטון", סיפרה לבר-לב, "הייתי בת שלוש". ילדה קטנה בירושלים, בקיבוצים, אחר כך בבת-ים. בורחת מהבית של אבא-אמא, מתאמנת בפלמ"ח, משרתת כחובשת קרבית דתייה יחידה בפלוגת בנים. נלחמה בגלבוע, בירושלים, בכל מקום.
הקימה משפחה לתפארת. שמונה ילדים יש ל"סבתא אסתר" היום, כאמור, אחד מהם הוא שי בזק. 37 נכדים. ארבעה נינים. שבט גדול ורב, שערך לה שלשום בלילה מסיבת יום הולדת עליזה, ואתמול בצהריים חגיגה צנועה יותר עם מפקד המחוז.
בשלב מסוים פרצו הנכדים לחדר בריקודים. כלי נגינה, שמחה אמיתית, "סבתא אסתר, אין כמוך בעולם", וניצב בר-לב מחייך בביישנות. הוא נתן לסבתא אסתר את כובע המצחייה שלו, עם סמל ישראל, במתנה, והמשיך להקשיב.
בעלה שמואל בזק נפטר מסרטן ב-1 בינואר 82'. חודש ימים אחר כך לקחה סבתא אסתר את הפקלאות שלה ואת ארבעת ילדיה הקטנים יותר (אחד מהם היה שי), ויצאה לימית, במסגרת התנועה לעצירת הנסיגה מסיני.
ארבעה חודשים התגוררו בימית. כשהגיעו החיילים לפנות את המשפחה הקטנה, אמרה להם סבתא אסתר שהיא לא מתכוונת להתעמת עם חיילי צה"ל. "הניחו לי להישאר כאן אחרונה, ואצא בשלום", אמרה . כך היה. "הסתובבתי שם בלילה האחרון, אחרי שכולם הלכו. זה הזכיר לי את הגטו בגרמניה. נרות דועכים בחלונות. בתים נטושים", סיפרה אתמול.
דמעות
"זה לא עניין של כסף. כשפינו אותנו מסיני, בא אריק שרון ואמר לנו שמקימים עכשיו את גוש יישובי השלום ליד עזה. ביקש מאיתנו להפסיק לעשות בעיות, וללכת לשם. ואני, עם ילדים קטנים, בלי בעל, כבר אישה מבוגרת, הלכתי. מאז אני כאן. לבד. עם כל הצרות והבעיות. במסירות נפש".
עד אתמול. "אין לי טענות אליכם", אומרת סבתא אסתר בזק לניצב בר-לב ואנשיו, "אתם קיבלתם את המשימה הזו. אתם צריכים לבצע אותה. יש לי טענות רק לגרשון".
גרשון , הוא תת-אלוף גרשון הכהן מפקד אוגדה 36, שנולד בירושלים 12 שעות אחרי שנולדה רונית, בתה הבכורה של סבתא אסתר. הם גדלו יחד. "הייתי האמא המאמצת שלו", היא מספרת, "ביקשתי ממנו שיתחרט ויחזור בו ברגע האחרון, שלא יבצע את התוכנית הזו, אבל הוא סירב. השארתי לו היום הודעה שהיחסים בינינו הסתיימו".
הלכתי אחר כך לתת-אלוף הכהן. "כן", הודה , "היא היתה כמו אמא שנייה, היתה המודל שלי לדברים רבים, אני מקווה שהיחסים לא הסתיימו, אולי אלך בערב לבקר אותה".
לסבתא אסתר היתה בקשה מניצב בר-לב. "כמו בימית", ביקשה , "אני רוצה להישאר כאן אחרונה. אני הכי מבוגרת ביישוב. איך אני יכולה להתחיל עוד פעם. מאיפה אתחיל? לאן אלך?". היא מתכוונת ללכת לגור באוהל, במאהל הגדול שאנשי נוה-דקלים יקימו ליד כפר-מימון. "שום דבר לא יניא אותה מזה", אומרת רונית, "היא פלמ"חניקית אמיתית, זה קטן עליה. היא רוצה להישאר עם האנשים, עם הקהילה, וכמו שאנחנו מכירים אותה, זה מה שהיא תעשה".
ניצב בר-לב הבטיח לנסות. וגם אם לא יצליח, הבטיח לאשר לה לחזור אחר כך, אחרי שכולם יפונו, לסיבוב פרידה. סבתא אסתר היתה מרוצה. חיוך רחב, עיניים עצובות. הנכדים חזרו לחדר, הקיפו אותה בעיניים קורנות, השפיעו עליה אהבה. "היא תתגבר", אמר מישהו בפינה, "עם כזו אהבה, היא חייבת להתגבר".
