נתניהו כן שותף
נדב העצני חושב שניתן לקבוע חד-משמעית שנתניהו שותף למה שהממשלה מעוללת
למעשה, דווקא המכתב והנאום שלאחריו מעמידים כתב אישום מוסרי והיסטורי חמור נגד המועמד המוביל לראשות הליכוד והממשלה. סעיף אחר סעיף מפרט נתניהו בכישרון ובצדק רב חלק מהותי מעוולות ממשלת שרון. וככל שנערמים סעיפי האישום, הם מופנים מיידית כלפי מי שהחליט לפרוש רק עכשיו.
במסכת ההתרצות של נתניהו לא ניתן כל הסבר רציני מדוע, אם כל כך התייסר מהמהלך שנרקם לנגד עיניו, המתין לרגע האחרון? למה חיכה עד שלא ישפיע על עצירת הרכבת הדוהרת לתהום? קלישות ההסברים מחדדת את העובדה שרק מניע חלקלק ונכלולי הוא שקבע את עיתוי דרמת ההתפטרות.
נתניהו כיוון למועד שבו איש ממבקריו בשמאל ובבית הלבן לא יוכל להטיל עליו את "האשמה" לעצירת תוכנית הגירוש. ורק כאשר התרשם שהאסון לא יימנע, פרש בגלגול עיניים לשמים. הוא בנה על כך שבוחריו המסורתיים הם רפסי מוח וקצרי זיכרון במיוחד. הם יתלהבו, יחזירו אליו את תמיכתם ולא יעוררו שאלות קשות מדי. הם לא יתמהו, למשל, מדוע לא פרש לאחר "השיחה הראשונה" עם אריאל שרון, שבה על פי עדותו הביע התנגדות קשה לתוכנית החדשה. מדוע לא עזב כשהמיר שרון את מצע הליכוד במצע העבודה והוחלט על המהלכים המסוכנים. איך זה שלא שבר את הכלים לפני שנה, לפני חודשיים, כאשר עדיין אפשר היה לעצור את האסון האסטרטגי, את ריב האחים שאין לדעת את סופו.
סעיפי אישום מצמררים
סעיפי האישום של נתניהו נכוחים ומצמררים, דווקא ערב שבוע הדין שלפנינו. אכן, כדבריו, בעוד כמה ימים תתבצע "נסיגה חד-צדדית תחת אש ללא תמורה." כזו שתקים "בסיס טרור איסלאמי שיאיים על המדינה." אכן "בעיוורון מוחלט" "הממשלה מתעלמת מהמציאות," נעולה על הנחלת האסון. עימה ניצבים חלקים מרכזיים מהתקשורת, מהאקדמיה וחלק מכובד מהציבור הישראלי.
באמת, כדבריו, נוצר הרושם שאנחנו "בורחים מהטרור" ויהיו לכך השלכות קשות במיוחד על ביטחון המדינה. נכון, נטישת קו הגבול עם מצרים היא משגה אסטרטגי ראשון במעלה. אין ספק, הקמת נמל פלשתיני "פרוץ לספינות הטרור" הוא מעשה הגובל בטירוף. ובכלל, הנסיגה תביא "להגברת הטרור ולא להחלשתו," הממשלה "מסכנת את ביטחון ישראל" ו"מפלגת את העם," ודרכה "אינה הדרך
להשיג שלום."
הפניית האשמה נגד נתניהו עצמו מתחזקת כאשר מבחינים מה עשה מאז פרש ברעש גדול. אדם המגיע למסקנות כל כך חמורות חייב היה להתייצב אתמול בראש ההפגנה הגדולה בתל-אביב, ולא להמריא שוב למרחקים. מנהיג שמאבחן סכנות כה גדולות היה מבלה את הימים הקרובים, הימים הנוראים, בגוש קטיף ובמחסום כיסופים. הוא היה לובש שק, זועק, מתחנן, מתריע - ומפעיל את כל כוח שכנועו כדי לנסות ולחולל את הבלתי סביר - לעצור את האסון.
אלא שנתניהו לא עושה דבר מכל אלו, ומוכיח שהוא נותר ביבי המוכר והלא חביב מהחתימה על הסכמי וואי וחברון, מהחיבוק האמיץ עם יאסר ערפאת, מכפל הלשון והמעשה. רק נחמה אחת סיפק לנו השבוע נתניהו. יציאתו מהממשלה מסייעת לחשוף את פני האימה שבפנינו ומקדמת את הרחקת המשפחה המסוכנת מכל - משפחת שרון - מהמשך קביעת גורלנו.
עדכון אחרון : 12/8/2005 6:14
נא להמתין לטעינת התגובות
