פלואור במי השתייה – למען השן?
הוספת הפלואור למים שאנו שותים הנה צעד שנוי במחלוקת. התועלת הרפואית מוטלת בספק, והנזקים הסביבתיים גדולים. בעד ונגד
משרד הבריאות זוקף לזכותו את העובדה שבשנת 2003 הפעילה חברת מקורות מתקן הפלרה במוביל הארצי, המוסיף במרוכז את כמות הפלואור הממוצעת המומלצת למי השתייה. כיום, בזכות מתקן זה ומתקני הפלרה רבים אחרים שהחלו לפעול בארץ, שלושה מתוך כל ארבעה מאתנו מקבלים מים מופלרים. ההוספה נעשית אומנם בכל הישובים המונים יותר מ- 5000 נפש; אך גם תושבים שאינם שותים ישירות את הפלואור, מקבלים אותו במידה מסוימת באמצעות מוצרים שיוצרו באזורים מופלרים כגון חלב, ירקות, פירות ובשר.
הכוונה המוצהרת של הפלרה זו היא הרצון לחשוף את כלל הציבור לפלואוריד ולצמצם בכך את מחלת העששת בקרב ילדים בגיל שש עד 14, ובמידה פחותה – גם את זו של המבוגרים. ואולם רבים משוחרי איכות הסביבה בארץ ובעולם, ולא רק הם, אינם רואים צעד זה בעין יפה בימים שבהם המגמה בכל העולם היא לצמצם את כמות הכימיקלים והתרופות שהציבור והסביבה נחשפים אליהם, ולא להגבירן. אל הסיבות לכאן ולכאן, נגיע בהמשך ביתר הרחבה.
הפלואור הוא יסוד כימי נפוץ בטבע, והוא נמצא במקום ה-13 בשכיחותו בין היסודות שבקרום האדמה. החומר הטהור פעיל מאוד מבחינת כימית ונחשב רעיל ביותר.
ראשיתו של הרעיון להשתמש בו למען בריאות השן בשנת 1916, כשרופא שיניים מקולורדו הבחין בכתמים על שיניהם של רבים ממטופליו, ומצא שהגורם לכך הוא חומר הנמצא במי השתייה, ואשר הוא לא ידע מה שמו. עד מהרה נוכח לדעת שהשיניים אומנם הוכתמו – אך במקביל נמצאו עמידות יותר מול עששת.
כ-15 שנים מאוחר יותר זיהו מדענים את החומר הלא-מוכר כפלואוריד, וכבר בשנות הארבעים החלו ניצני ההפלרה בארצות הברית. זאת, בעקבות מחקרים שונים שתמכו בטענה שהפלואוריד מסייע במניעת עששת אצל ילדים. פלואור מגן על השיניים מפני עששת על ידי קשירתו לאמייל של השן. בכך הוא מסייע לעמידות השן בפני חומציות שיוצרים חיידקים שונים.
בשנת 1969 קרא ארגון הבריאות העולמי לבצע הפלרה של מי השתייה. חלק ממדינות המערב אכן עשו כך, אבל לא כולן נענו לקריאה. ברבות ממדינות
מקור הפלואוריד המוזרם למים בארץ הוא חומצה פלואורוסליצית. כיום מוחדרים למי השתייה שלנו מדי שנה 5000 טון של חומר זה.
הטענה שיון הפלואור מחזק את זגוגית השן, מוכרת היטב לציבור הרחב. לא לחינם רבות הפרסומות המציינות את תכולתו של הפלואור במשחות השיניים, במסטיקים ובתכשירים לשטיפות פה. היצרנים והמשווקים יודעים כי מרבית האנשים משוכנעים שככל שאנו צורכים יותר פלואור, כך גם בריאותנו גבוהה יותר – וסבורים, לכן שהעובדה שיש פלואור במוצריהם תגביר את מכירותיהם. עם זאת כיום, שנים רבות לאחר התחלת השימוש בפלואור, קיימים ויכוחים משמעותיים סביב השאלה האם להשתמש בפלואור או לא.
במחקרים רבים נמצא שהפלאוריד מחזק את גבישי זגוגית השן בעת יצירתם, ובכך מסייע לצמיחתן של שיניים בריאות אצל ילדים. הוא מגיע לזגוגית השיניים דרך זרם הדם בזמן בניית השיניים, הופך לחלק אינטגרלי מהשן ואמור לחזק את הזגוגית לכל אורך חיי השן. הדבר נכון גם לגבי זגוגית של השיניים הקבועות שעדיין לא בקעו ואשר נמצאות באמצע תהליך בנית האמייל.
קיימים מחקרים המצביעים על כך שכאשר הוסיפו למי השתייה באזורים דלי פלואוריד פלואור בריכוז נמוך, ירדה התחלואה בקרב ילדים תוך כמה שנים לממדים דומים לזו שנמצאה באזורים שבהם יש ריכוז גבוה של חומר זה באופן טבעי. דרך זו להשפיע על זגוגית השן קיימת עד בערך גיל 14.
מלבד כל אלה, יוצר הפלואור שכבת מגן על פני השן שבקעה אל תוך הפה – ולכן תורם למניעת העששת גם אצל מבוגרים, אם כי במידה פחותה. על-פי אחד המחקרים, הפלרת המים יכולה לסייע במניעת עששת ולהקטין את שכיחותה ב- 60% בשיני חלב וב- 35% בשיניים הקבועות.
סיבה אחרת לתמיכה בהפלרה היא היותה גורם להפחתה עצומה בהוצאות הטיפול בשיניים. הפלרה לכל החיים לאדם עולה פחות מסתימה אחת, ועל כן מהווה חיסכון עצום בהוצאות רשויות הבריאות.
למרות כל אלה, חשוב לדעת שיש בצעד זה גם חסרונות משמעותיים.
המתנגדים להפלרת מי השתייה שלנו, עושים זאת בנימוקים מארבעה סוגים: בריאותיים, כלכליים, אתיים וסביבתיים.
במישור הבריאותי הם טוענים כי הוספת פלואוריד למי השתייה לא רק שאינה מונעת עששת, אלא אף מסכנת את בריאות הציבור. לדבריהם, המידה שבה עוצר הפלואוריד את העששת לא הוכחה. לעומת זאת, ממצאים רבים מעידים על כך שכאשר האספקה היומית של פלואור עולה על שני מיליגרם ביום, מתרחשת הרעלת פלואור.
ראשיתה של פגיעה זו דווקא בשיניים, ברמה החזותית – החל באמייל מוכתם בכתמים בצבע לבן-בוהק וכלה בשן מלאה נקודות חומות. במינון גבוה יותר, האמייל הופך לפריך ונגרמים בו שברים. ואולם, במחקרים לא מעטים נמצאו גם נזקים שאינם קשורים לשיניים ישירות: ירידה בתאבון, פגיעה בתפקודי כליות ופגיעה במערכת העצבים. כמו כן ההפלרה מזרזת בריחת סידן מהעצמות. יש מחקרים המצביעים אפילו על קשר בינה לבין סרטן, אלצהיימר ובעיות בבלוטת התריס.
אחת הסיבות לכך היא שעל כולנו נכפה מינון אחיד של החומר, בעוד שתרופה צריכה להינתן במינון אישי ובהתאמה אינדיבידואלית. ספורטאים, למשל, זקוקים לפחות פלואור מאשר אנשים הממעטים בפעילות גופנית.
עוד נטען שהשמה ישירה על השיניים של תכשירים המכילים פלואוריד כיעילה יותר במניעת עששת מאשר שתיית מי ברז שעברו הפלרה. (על כך אפשר להשיב שגם אם יתבצע חינוך מקיף של אנשים לבצע את ההפלרה בעצמם, עדיין לא מעטים לא יקחו את החומר המגן על שיניהם – ולכן ייפגעו ממנו.)
ואם לא די בכל אלה, לא כל הילדים שותים אותה כמות מים. ישנם כאלה המתעקשים לשטות מיץ או קולה. אחרים מקבלים דווקא פלואור עודף – וזאת עקב בליעתה של משלחת השיניים החודרת אל פיהם, שכמות הפלואור שבה עשויה להיות זהה לכמות היומית המומלצת של פלואור, או אף גדולה ממנה כדאי לדעת שהיצרניות הגדולות של משחות השיניים, מוציאים משחות שיניים מיוחדות לילדים שאינן רק מתוקות יותר, אלא גם מכילות שיעור מופחת של פלואור לעומת משחת השיניים למבוגרים.
וישנם גם נזקים לטווח ארוך. אף-על-פפי שעדיין לא ברורה דיה השפעת החדרתו של הפלואור למים על מיליונים רבים של אנשים בעולם, חשוב לדעת שרק מחצית מכמות הפלואוריד שאנחנו סופגים אל גופנו מופרשת מהגוף, בעיקר דרך השתן (כל עוד הכליות מתפקדות), היתר מצטבר עם השנים בעיקר בעצמות (מעל 90 אחוז).
יש גם הכופרים בטענה שההפלרה מורידה את העששת. זאת, משום שבמדינות רבות נמצאה ירידה כזו גם באזורים שבהם אין הפלרה – ולפעמים שיעור הירידה שם גבוה במיוחד. לדבריהם, הסיבה לירידה אינה החדרת פלואור או אי-החדרתו, אלא העלייה ברמת החיים והחשיפה למזון יותר עשיר בסידן ולפירות וירקות טריים.
מלבד השאלה האם באמת תורמת ההפלרה לבריאות, קיימות טענות אתיות של המתנגדים להפלרה. על-פי העיקרית שבהן, פירושו של צעד זה הנו התערבות בוטה של המדינה בתחום בריאות הפרט. כאשר אדם לוקח תוספת פלואוריד מרופא השיניים, הוא עושה זאת מבחירה. ברגע שהחומר מוכנס למי השתייה, מישהו אחר בחר זאת בשבילו. למעשה, במקרה כזה אי-אפשר להימנע מלקיחת הפלואור: גם אלה השותים מים מינרליים, פוגשים בחומר כשהם שוטפים פרות וירקות, למשל.
עוד פן משמעותי של הפלואור הוא היותו רעל מצטבר לסביבה. כדי להוסיף את החומר למים בישראל, הוחדרה למערכות מי השתייה חומצה פלואורוסיליצית רעילה ומסרטנת. כמו כן, הזרמת מים מופלרים יכולה לגרום לקורוזיה בצנרת ובאביזרי מים שונים ולפליטת מתכות כבדות ורעילות. לטענת גופים סביבתיים שונים, בישראל הנזקים שהעודפים גורמים לקרקע, למי התהום ועוד – לא נבדקו באופן משמעותיו. ועוד: הזרמת קולחים של מים מופלרים לנחלים עלולה לפגוע בסביבה המימית ובשיקום מקווי מים. המשרד לאיכות הסביבה אומנם הוציא הנחיות כיצד למנוע אסונות בשל הוספת החומצה למים, אך תקלות תמיד ייתכנו.
חשוב לדעת שהמתנגדים לתהליך ההפלרה אינם מסתפקים בשלילתו, אלא מציעים חלופות שונות: לדבריהם, אפשר להפחית את העששת או אף למונעה באמצעות דרכים כגון צמצום צריכת ממתקים, הקניית הרגלי צחצוח ושמירה על היגיינה נכונה של השיניים, טיפולי שיניים תקופתיים ומסובסדים, ולקיחת תוספות שאינן מזיקות לגוף, ואשר תורמים לבריאות הכללית. בין החומרים הללו: סידן, מגנזיום וויטמין די. כמו כן הם מציינים שאצל מבוגרים, שזגוגית השן שלהם כבר בנויה והדרך היחידה לסייע להגברתה של עמידות השן נגד עששת הנה באמצעות חיזוק השכבה החיצונית שלה. אפשר פשוט להשתמש במשחות שיניים, במסטיקים ובחומרי שטיפה המועשרים בפלואור – כלומר, בכל התכשירים שהוזכרו קודם לכן ככאלה שהיצרנים מוסיפים להם פלואור.
למה, למרות החלופות האפשריות, מוחדר הפלואור למים? לדברי אנשי אדם, טבע ודין, הסיבה להתעקשות משרד הבריאות על הפלרת המים, היא העובדה כי טיפולי השיניים אינם נכללים בסל הבריאות בישראל. "כך מנסה המשרד להגן על בריאות השיניים, במקום לפעול להכללת טיפולי השיניים בסל הבריאות," אמר שמעון צוק, הידרולוג. בעבר דרשה אדם טבע ודין משר הבריאות ומספקי המים לשקול מחדש את נושא הפלרת מי השתייה בישראל. משדרישות אלה לא נענו בחיוב הוגשה עתירה בנושא לבג"צ, אך העתירה נדחתה.
טענה אחרונה נגד הוספת הפלואור למי השתייה מושמעת במישור הכלכלי: על-פיה, ההפלרה מהווה בזבוז משאבים, כיוון שפחות מאחוז אחד מהמים שעוברים תהליך זה משמשים כמי שתייה בעוד שהרוב משמשים לצרכי תעשיה או רחצה.
בשנים האחרונות פורסמו שני מחקרים מרכזיים שבחנו את הנתונים שנאספו בנושא ההפלרה עד עתה, והגיעו למסקנה שכל מחקרי העבר נערכו ברמה בינונית או נמוכה. עם זאת, הניסיון להגיע למסקנות ברורות אודות השלכות השימוש בפלואוריד נכשל, והמומחים לא גיבשו עמדה ברורה בנושא
אנשי משרד הבריאות טוענים כי הפלרת מים חשובה גם אם בסופו של דבר ייכללו שירותי בריאות השן בסל הבריאות, וזאת על מנת לחסוך הוצאות על טיפול בנזקי המחלה. עוד הם אומרים שעדיין לא הוכחו סכנות חד-משמעיות. מולם, מצטטים המתנגדים להפלרה את דבריו של פרופסור אלברט שץ, חתן פרס נובל לרפואה על גילוי הסטרפטומיצין: "ההפלרה היא תרגיל ההונאה הגדול ביותר שנעשה מאז ומעולם על המספר הגדול ביותר של אנשים".
במרס השנה המליצה ועדה במשרד הבריאות להמשיך בהוספת פלואוריד למים - ולבדוק את ההשפעות אחרי חמש שנים. נחכה ונראה
אקליםטוןהינו עיתון מקצועי המוביל בתעשיה לאנרגיה, אקלים, איכות וסביבה, מים, אוורור, מיזוג אוויר, קירור וחימום.
עוד בגיליון אוגוסט של אקלימטון:
* הפרטת משק החשמל החלטה פזיזה או שקולה? טיעונים בעד ונגד תהליך ההפרטה ויעילותה.
* כיצד לבחור מזגן ביתי- האם לבחור מזגן חלון או מזגן מפוצל, יתרונות, חסרונות, תועלות ועלויות של שני הסוגים.
* מים לשימוש ביתי- מוצר חדש מבית "הופ הנדסה" מבטיח מים נקיים, טובים ומטוהרים לשתייה. נשאלת השאלה מי צריך את המסננים, אם בכלל?
* אנרגיות חליפיות- פרוייקט ראשון וייחודי מסוגו בארץ של שימוש באנרגיה סולארית , סקירה של יעילות הגפ"מ.
* מוסף איכות וסביבה- האם העשרת המים בפלואור טובה לבריאותינו, גנים מיוחדים בעולם, בריכות השחייה ועוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
