ביבי ונטילטור
אדוני שר הרווחה, אדוני שר הפנים, אדוני מנכ"ל הביטוח הלאומי: אם לב ומצפון לכם, טפלו בעניינו של אהרן צרפתי, 79, בעודו בחיים • הוא לא חבר מרכז ולא סלבריטי, הוא "בוגר" אושוויץ
לשלישייה המכובדת הזו יש בלי עין הרע נכסים ששווים מיליוני דולרים. יש להם קשרים עם מיליארדרים בארץ ובעולם, קשרים הדוקים. הדוקים מאוד. ככל שהקשרים יותר הדוקים, הארנקים יותר פתוחים.
כשהאח"מים האלו יפרשו לגמלאות הם יקבלו פנסיה משופרת ומשומנת, יהיה להם נהג, לשכה ומזכירה, ואם יזדקקו, חס וחלילה, תשרת אותם פיליפינית או רומנייה ללא כל צורך במאבק מייאש עם רשויות החוק.
אריק הוא הבוס הגדול. אולמרט נכון להיום הוא יד ימינו, יד שמאלו, והאיש שמושך בהכי הרבה חוטים בממשלה, אם נשווה לרגע את השליטה במדינה לתאטרון בובות.
אולמרט מנווט את התאטרון ואת הבובות, הוא האיש שלמעלה אוחז בחוטים ומזיז את השחקנים.
למי שלא יודע, אולמרט הוא ממלא מקום ראש הממשלה, שר האוצר, שר התעשייה והמסחר, שר התעסוקה, יו"ר מינהל מקרקעי ישראל, השר הממונה על רשות השידור, ראש ועדת השרים לטיפול עובדים זרים, השר הממונה על הבדואים וראש צוות עוטף ירושלים.
בתקופה האחרונה אולמרט עקץ את נתניהו, תקף אותו ולעג לו בפומבי ובשיחות פרטיות. אולמרט הכין את הקרקע לתהליך שלא ברור כמה זמן ייקח, תהליך שבסופו הוא רוצה להיות ראש ממשלת ישראל.
ביבי הוא המכשול העיקרי של אולמרט.
אולמרט הוא עורך דין ממולח, רץ למרחקים ארוכים, אשר עובד קשה על ההכנות שיביאו אותו לתפקיד הנכסף. זה כמובן לא ימנע ממנו את הנאות החיים. הוא אוהב חו"ל, הרבה חו"ל, הרבה מאוד חו"ל. יש לו חברים מיליונרים שאיתם, בין פגישת עבודה אחת לשנייה, הוא אוהב ליהנות. הוא אוהב מסעדות טובות, כדורגל טוב, הוא חולה על בגדים מפוארים, על שעונים יקרי ערך, על עטים שבמחירם אפשר לממן ארוחות לכמה בתי ספר.
ממולו ביבי, חולה על בגדים מפוארים, מת על סיגרים משובחים, משוגע על מסעדות פאר, דלוק על טיסות לחו"ל, הרבה חו"ל, המון חו"ל, שם הוא נהנה בחברת חבריו המיליארדרים ושם הוא מקבל מיליוני דולרים בהרצאות. למה לא בעצם.
בחוות-השקמים משקיף אריק הגדול על המתרחש
הוא עשה כמה נסיעות סבבה לחו"ל, מצבו הבריאותי טוב, העיתונות אוהבת אותו, אפילו "מלך הצפרדעים" שם לו שטיח אדום כשביקר לא מכבר בצרפת.
ההתפטרות הדרמתית של ביבי שירתה את היעדים של אריק בגדול. תוך כמה שעות הוא העביר לידידו ויד ימינו אולמרט את תיק האוצר. עבר עוד יום, ודו"ח העוני התפרסם. ביבי הפך למטרה ניידת. אף מתנקש פוליטי לא יפגע בו, אבל עלול להיווצר מצב שבו אב שילדיו רעבים, או אם חד הורית שהגיעה לפת לחם, עלולים ברגע של טירוף להסתער עליו ולנסות לספר לו באוזן מה המדיניות הכלכלית שלו גרמה להם.
אם ביבי היה שומע כמה זקנים, חד הוריות, שכירים רעבים, נכים ובני משפחותיהם מקללים אותו ומאחלים לו להגיע למצבם, אולי חיוך הניצחון הזחוח שלו בכל פעם שהוא מדבר על ההצלחה של תוכניתו הכלכלית היה נעלם.
אבל ביבי לא מגיע לעם, לא מגיע לעוני, לא מגיע למחסור, הוא לא רואה אותם ממטר. מה שהוא כן רואה ממטר זה את החבר'ה הטובים במסעדת מול ים, או בקומה ה-17 של הילטון, או בלובי של קרלטון, או במחלקה הראשונה של אל על. הוא רואה אותם מבעד לעשן הסיגר המיתמר, והם כולם מחמיאים לו, מתים עליו, מלקקים לו, בשבילם הוא ביבי הגדול, בשביל העמך הוא הפך מביבי מלך ישראל לביבי שזרק אותם לזבל.
אריק, ביבי ואהוד לא מכירים את אליזבט שולץ מחיפה, או את ניסים משלומי, או את אהרן צרפתי מקרית-שלום שבדרום ת"א, על אף שהם אחראים באופן ישיר ועקיף למצבם.
קחו למשל את אהרן צרפתי הקשיש. לפני שבועיים הוא התאלמן. הוא ניצול שואה, המספר על היד שלו זה מספר אמיתי, לא כמו המספרים שהנבלים מבין מתנגדי ההתנתקות סימנו על ידם, עלק הם כמו באושוויץ.
צרפתי יליד יוון, סלוניקי. בשנת 1943 אהרן בן ה-17 נלקח על ידי הנאצים למחנה בירקנאו, שם עבר סדרה של הקרנות שלאחריהן העבירו אותו לאושוויץ. שם, בבלוק 21 ששימש את ד"ר מנגלה, הוא עבר את ה"טיפולים" הנוראים ביותר שיכול בן אדם לעבור. בין השאר כרתו לו את האשך השמאלי וביצעו בגופו עוד ניסויים שבגינם לא יכול היה להביא ילדים.
היום צרפתי בקושי עומד על רגליו. הוא נזקק לעזרה כדי לרדת במדרגות ביתו (לא אריק-ביבי-אהוד, אין לו וילה ואין לו חווה, ואין לו מעלית בבית), הוא לא יכול לעמוד ליד הכיריים ולהכין אוכל. כשזוגתו עדיין הייתה בחיים, שוכבת מרותקת למיטה, לא אושרה להם העסקת עובדת זרה.
שלטונות ישראל ונציגיהם שבדקו את גב' צרפתי חשבו שהיא אינה מספיק נזקקת לעובד זר שיסעד אותה. כשהגיע המכתב שקובע שגב' צרפתי מסוגלת לתפקד ללא עזרה, היא שכבה בבית החולים איכילוב ללא הכרה.
על אף שצרפתי הוא אזרח שומר חוק, חוסר היכולת שלו ושל אשתו לתפקד הפכו אותו לעבריין - הוא העסיק עובדת זרה ללא רישיון. שלושה שבועות שכבה גב' צרפתי ללא הכרה בבית החולים ונפטרה.
כשגב' צרפתי מתה הודיעו לאהרן שבתום השבעה תצטרך המטפלת הזרה, שהיא גם עוזרת, גם בשלנית וגם הכל, לעזוב את הארץ.
לאהרן הנכה, שמרותק לכיסא גלגלים ובקושי מסוגל לפסוע על רגליו, לא מגיע סיוע. אהרן, כמו אשתו, על פי דעת הגורמים הקובעים מי זכאי לעזרה ומי לא, הוא מספיק בריא ובעל יכולות ואינו נזקק לעזרה.
אהרן הגיע לישראל מאושוויץ ב-1945. הוא התגייס לשירות המדינה שבדרך ושירת בחטיבת הנגב בפלמ"ח. כדי להתפרנס בארץ הנמצאת בתחילת דרכה עבד אהרן בחברת דן 36 שנים, עבד עד שיצא לגמלאות.
כפטריוט ישראלי תרם לכל מוסד ישראלי: למגן דוד אדום, לאגודה למען החייל, לאגודה למלחמה בסרטן ולמי לא. הוא ויתר לטובת המדינה על כספים שונים שהגיעו לו בגין מה שעבר.
חוסר היכולת שלו להביא לעולם ילדים שיסעדו אותו לעת זקנה השאיר אותו באחרית ימיו נתון לחסדי המדינה ואלוהים. מאחר שאלוהים לא נמצא בסביבה פנה אהרן למוסדות המדינה, אך אלו, בגלל המדיניות הכלכלית ובגלל חוקי הסעד המחמירים שוכחים אותו לעת זקנה, ובניגוד למילות השיר "אל תשליכני לעת זקנה", הם משליכים אותו. אשכרה משליכים אותו.
בעיניים דומעות אומר אהרן: "כמה נשאר לי לחיות, שנתיים-שלוש, אולי פחות. אם לא תהיה לי עזרה, אז מה יקרה, אני אמות מהטינופת, מהמחלות, מרעב. מה ביקשתי? אישור שמי שעבדה בביתנו, או כל עובד אחר, ימשיכו לעבוד איתי שאוכל להעביר את שארית ימיי בכבוד ולא בהשפלה".
אהרן הוא אחד מני רבים המופיעים בסטטיסטיקות ובדיאגרמות שביבי אלוף בהן. אהרן הוא אחד מאלו שמופעים בניירת הרבה שהפקידים הכפופים לאריק ואהוד מטפלים בה. כמו באושוויץ, גם בישראל לעת זקנה הפך אהרן צרפתי למספר, לנתון סטטיסטי.
לפני כמה דקות דיברתי עם אהרן בטלפון (יום שלישי בצהריים). הוא לא יוצא מהבית, הקול שלו מרוסק, הוא עדיין מבכה את מות אשתו, הוא כועס על אלו שקבעו שהיא מסוגלת לתפקד כששכבה מרותקת למיטה, הוא כועס על אלו שחושבים שהוא מסוגל לתפקד ללא עזרה, הוא דואג, הוא לא מאמין שכל זה קורה לו.
אהרן צרפתי לא חבר מרכז, הוא לא חבר של עוזי כהן, הוא לא יושב בפאב עם עמרי, הוא לא רופא השיניים של ביבי, הוא לא היה לקוח שמן במשרד עורכי הדין שבו עבד אולמרט. אהרן צרפתי הוא אזרח מדינת ישראל, שמיום הגיעו לארץ המובטחת עשה למענה הכל, היה גאה בה, לחם למענה, תרם לה, אהב אותה.
אריק מדבר על חמלה, אהוד על שינוי סדרי עדיפויות, ביבי על העזרה והסעד שיוצאים ממשרדו לזקנים והנכים.
אני לא מעז לומר על הפוליטיקאים שהם חסרי רגש, מנוולים שכל קשר בינם לבין העם נעשה דרך הסטטיסטיקה. אני לא מעז לומר שהפוליטיקאים דואגים אך ורק לתחת שלהם ושל מקורביהם. חס וחלילה לא אומר שרוב הפוליטיקאים הם שקרנים וצבועים.
כיוון שהפוליטיקאים גורמים לי בחילה והרגשת תיעוב, ומפני שהסיפור של אהרן גורם לי לעצב רב, ואני מניח שגם לכם הקוראים, אז אסיים בבדיחה ישנה (תודה לקוראת שלי שהזכירה לי אותה).
חברת מרכז הליכוד עלתה השמימה והתקבלה בשערי השמים על ידי השומר. מאחורי השומר ראתה קיר ענק שעליו תלויים שעונים. "מה קיר השעונים הזה?", שאלה.
השומר השיב לה שלכל מנהיג בעולם יש שעון, וכשהוא משקר מחוגי השעון זזים. "הנה השעון של מאמא תרזה", מצביע השומר על שעון מאחוריו, "המחוגים שלו מעולם לא זזו כי היא מעולם לא שיקרה". חברת המרכז מצביעה על שעון אחר. "של מי השעון הזה?", היא שואלת.
"זה של אברהם לינקולן", מסביר השומר, "הוא זז פעמיים, לינקולן שיקר במהלך חייו פעמיים". "איפה השעון של ביבי?", שואלת חברת המרכז. השומר מחייך ומשיב: "השעון של ביבי תלוי על התקרה, אנחנו משתמשים בו בתור ונטילטור".
נ"ב
אדוני שר הרווחה, אדוני שר הפנים, אדוני מנכ"ל הביטוח הלאומי: אם לב ומצפון לכם, טפלו ומהר בעניינו של אהרן צרפתי בעודו בחיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
