די לסטנדרט הכפול
עמרי רוזנקרנץ טוען שביום שאחרי הפיגוע בשפרעם השמאל מיהר לפתוח במסע הכפשה
מהירות התגובה של יוסי שריד, למשל, מאוד הרשימה אותי. במיוחד נכונים הדברים לאור העובדה, שלא זכורה לי מהירות כזו מצידו או מצד אנשים במחנה שלו, אחרי אחד מעשרות-אלפי הפיגועים, שאותם ביצעו ערבים ביהודים. גם לא זכור לי שאחרי עוד אחד מאלה (ובאמת שכבר קשה לספור אותם) יצאו ארגוני שמאל למיניהם, כמו תעיו"ש או "שלום עכשיו", בהצהרות והכללות לגבי העם הערבי שהצמיח מתוכו את כל אותם רבבות רוצחים.
בדרך-כלל הנגינות הבוקעות מהכיוון ההוא מספרות לנו על הדיכוי הנורא, המצוקה שבה שרויים הרוצחים ועל כל אותן סיבות "טובות" שהביאו אותם, בלית-ברירה ממש, לצאת לרחובות ולטבוח ביהודים על ימים ועל שמאל. "לא כולם כאלה!", נשמעת הזעקה.
יום חג הוא לשמאל הקיצוני ואישי הציבור הערבים במדינת ישראל. באיזו חדווה קפצו כולם אל המיקרופונים, ושפכו לתוכם את קיטונות השנאה וההסתה כלפי כל ציבור המתיישבים, כמו גם כלפי שאר הציבור הימני שמעז לא להסכים עם דרכו של השמאל. אותם אנשים, שמעולם לא שמענו מהם גינוי גורף וחריף למעשי רצח של ערבים כלפי יהודים, בלי גמגום ובלי "אבל", מעיזים להטיל דופי בציבור ממנו יוצא רוצח אחד בעשר שנים. עצם העובדה שכלי התקשורת יכולים לנקוב בשמות הרוצחים היהודים לאורך ה- 15 שנים האחרונות, ממחישה עד כמה גדול הפער בין החברה שהצמיחה אותם, לזו שמצמיחה אלפים כמותם וגרועים מהם.
בקלות יכולנו גם אנחנו למצוא שלל תירוצים וצידוקים לרצח בשפרעם. גם אנחנו יכולנו לדבר על תסכול, על 100 שנות טרור ערבי ומוסלמי המכה בעמו של הרוצח, על תחושת הדיכוי והדחיקה לפינה מצדו של השלטון, על הזעם שהצבר עקב העקירה הממשמשת ובאה או על מיליון תסכולים אחרים ש"יסבירו" את מעשה הרצח של חפים מפשע. אבל אנחנו לא השמאל, ואצלנו רצח הוא רצח באשר הוא, נפשע ובלתי-נסלח.
הרצח בשפרעם היה מעשה נבלה, פשע גדול שלמבצעו הגיע להיענש עליו בחומרה. אולם לא תפקידם של ההמונים ברחובות שפרעם לשפוט ולבצע את גזר הדין, תוך שהם פורצים לאוטובוס, מכריעים את השוטרים שגוננו על היורה (כשהרובה כבר לא היה בידיו והוא לא היווה סכנה לסובבים אותו), שוחטים אותו למוות ואז יוצאים בצהלות מהאוטובוס
אין ספק, עם זאת, שמעשה הלינץ' הברברי הזה יעבור בשקט ובהבנה, שהרי להם מותר לרצוח בפראות. תמיד נמצא שלל תירוצים וסיבות מדוע עלינו להנמיך את הסטנדרט הנדרש בכל פעם שאנו עוסקים בערבים ובדרכי הביטוי שלהם, כאילו זה נתון משמיים וגזירה שחובה עלינו להשלים איתה.
וליוסי שריד ושאר ה"הומניסטים" תומכי הטרנספר ושונאי הימין: טולו קורה מבין עיניכם. אפילו לצביעות ולסטנדרטים הכפולים שלכם צריך להיות גבול. די להסתה הפרועה והמרושעת שלכם נגד ציבור גדול וחשוב בעם ישראל, שכנראה לא מספיק לעוקרו אלא יש להשחירו לחלוטין במסע של שקרים, עויוותים והכפשות, שכה מתאים למחנה ה"שפוי" של הפוליטיקה הישראלית.
עמרי רוזנקרנץ הוא סטודנט לתואר שני, בן 27, מתל-אביב
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
