שישי: 5.8.05
נדר • רעות פרסטר • הרב אליהו • המובן מאליו • צבא • קדישמן • טקסט שרון • אחרי מות • הבורסה • כפכפי סבבה • יקירתי
יום לאחר הצלחת ההתנתקות, הרחוב הישראלי יתמלא בכל מיני אנשים שידעו שההתנתקות תצליח, ושזה היה מבחינתם מובן מאליו. לכן הם הספיקו להשקיע בבורסה, להחליף מכונית או דירה, להחליף נאמנות, להחליף עור. לכן הם הספיקו להרגיש טוב עוד לפני שההתפנות יצאה לפועל. לכן הם אפילו הספיקו לצאת לנופש עם חברים. המובן מאליו גילה להם שהוא הולך לקרות. שיהיה בסדר. שכבר בסדר. אין
הבורסה עלתה השבוע ביום אחד בשלושה אחוזים!? שוק ההון המקומי באופוריה? הבורסה עלתה בגלל שמועה שדירוג האשראי של המשק הישראלי עולה? בגלל שההתנתקות אכן יוצאת לדרך? בגלל מגמות חיובות תת-קרקעיות, כלומר סמויות, במשק הישראלי? ובכן כך: העובדה היחידה היא שהבורסה עלתה השבוע ביום אחד בשלושה אחוזים. כל היתר יחד הינו תערובת ישראלית מופרכת. דירוג האשראי של ישראל יעלה, אם וכאשר, לאחר שההתנתקות תושלם, ולא לקראת השלמתה. מה יש למהר. נראה אם יושלם. אין מגמות חיוביות תת-קרקעיות במשק הישראלי. בוודאי לא כאלה המייצרות עלייה של שלושה אחוזים ביום אחד. לעלייה זו, לאופוריה סביבה ולטקסט הפרשני הנלווה אליה, טקסט לא אנליטי, כמו פטריוטי, יש בסך הכל טעם רע של אחיזת עיניים. כאילו אנשי שוק ההון, שרובם חסידי ההתנתקות, עד כדי "ממד כנופייתי," מביימים הצגה לעיניים זרות. בדרך כלל ההצגות האלה מתפוררות במהירות של ביסקוויט ישן ומותירות את המציגים ואת הצופים ככלים ריקים.
ייתכן שכבר לא נשמע את הטקסט (נאום) הזה. ייתכן שאריאל שרון כבר אינו מסוגל לכך. רב לו. אבל חלק מאיתנו בכל זאת מחכה לטקסט של שרון ביחס למחר, ביחס לעצמנו כאן. אנחנו בכל זאת חברת-טקסט. אנחנו זוכרים את עצמנו על פי טקסטים גדולים או מכריעים, שנישאו על ידי מנהיגים בשעת מבחן לישראל או בשעת שינוי ומעבר. טקסטים שהעניקו פשר לדברים, שהציגו את העילה. ראה נאום הר צופים של יצחק רבין על עתידה הרוחני של ישראל הצבאית. ראה נאום אלטלנה של מנחם בגין על אחדות, לאומיות, ציות. ראה עדות ק. צטניק במשפט אייכמן. ראה נאום השפנים של הרב שך על התהום הפעורה בין החרדים לחילונים. טקסטים שהעידו על עולם, ובנו עולם. טקסטים שחשפו מניעים והאירו מעט את העבר. טקסטים מצטברים בחלל זיכרונה של אומה. האם אריאל שרון כבר עייף מכדי להתערב בהיסטוריה שלנו באמצעות מילים, השקפה, מבט, ולא רק באמצעות פעולה פיזית. נאום של שרון על ירושלים מחר, "ירושלים הבאה," על המושג ציונות, על חיינו עם ישמעאל, על החרב, על הצטרפות היהודי להיסטוריה הרגילה של העולם, על המשמעות העתידית של הישראליות. נאום העלול להיפתח ולהסתיים באפיסת כוחות. מעטים יודעים לתפוס את השעה. האם שרון יימוג מחר מחיינו הפוליטיים ללא טקסט, כשהוא מלווה רק במעשים ובפעולות, מלווה רק באנשי חצר ובאינטרסנטים, מותיר להיסטוריה לפרש אותו.
האם מותר לספרדי (אוחנה) לשנות שמו לאשכנזי (דויטש,( בשביל, נגיד, להתקבל לישיבה גבוהה? לקבל עבודה במפעל אשכנזי? הרב מרדכי אליהו אישר השבוע בכאב לעשות כך. לא רק הרב מרדכי אליהו נקלע בשנים האחרונות לשאלות ולתשובות ספרדיות-אשכנזיות שכאלה. שאלות ותשובות קטנות מוח, קנטרניות, סכסכניות, מולידות טעויות ומייצרות איזשהו עולם אשכנזי-ספרדי תמיד אבסורדי, תמיד מרוחק מיהדות. תמיד מעצבן. תמיד מוצא את מקומו בין עמודי העיתונות המסחרית. כמעט תמיד מקטין את הספרדי.
אני כותב לא מעט על מתים של השבוע או של החודש, מתים שונים שחייהם, לדעתי, נשזרו בחיינו והשפיעו עלינו. את רובם הכרתי אישית, ואת יצירתם. אני מסוגל לומר משהו על יצירתם, ואולי אף לסמן לה התחלה, התפתחות וכו.' לפעמים יש לי סיפור קטן עליהם. אני עושה בזה משהו טוב, כי רוב המתים הרי נשכחים כאן תוך יום. הנה, לפני כמה שנים הוצאתי עם "קמרה" ו"העיר" חוברת מיוחדת למתים: אהרון בכר, יוסף מונדי, אביבה אורי, יוסי אלפנט, פנינה בסכס, אלדר שרון, מירית כהן, חזי לסקלי, נורה פרנקל, איריס דוידסקו, מוטי בהרב, בין השאר. עשרות מתים צעירים בעשור שבין .1996-1986 קבר אחים: גיליון מזכרת. למה אני מספר את זה? כי לאחרונה, נאמר בשנתיים שעברו, ובפרט בחודשים האחרונים, מתעצמת ביקורת של קוראים נגד כתיבה זו. ביקורת? על מה בדיוק? רוצים כתיבה נוקבת יותר על הנפטרים, מפורטת יותר בכל הנוגע לחולשות ולחטאים שלהם, ועובדתית יותר ביחס לכישלונות אמנותיים או תרבותיים שלהם. לעתים תגובת הקורא הינה כמעט מופע זעם ביחס למת, ואגב כך ביחס אליי. אבל לא אשנה כבר מהרגלי לחמול מעט על החיים ועל הנפטר. מה גם שכישלונותיו או חטאיו, בהכירי אותם, היו נסבלים, קמעונאיים ותמיד אנושיים.
זה לא בדיוק סנדלים. זה לא בדיוק כפכפים. זה בדיוק כפכפי סבבה. סוליה שטוחה, פס בד רחב אחד, אחיזת כף רגל סבירה, טוב לבית, לים, לפארק, לסב ולנכד כאחד. לא היו לי כפכפי סבבה, ומעולם לא נעלתי כאלה. אבל עכשיו, פה, אני צריך זוג. אין פה חיים רגילים בלי כפכפי סבבה. גם כשהרצפה שטופה היא מסוכנת לכף רגל עירומה. מעולם לא נעלתי סנדלים משומשים. אינטימי מדי. מה שכף הרגל גילתה על בעליה. עכשיו שש בבוקר. בעוד כשעה דדון יוצא הביתה, ועכשיו הוא אורז את חפציו. אנחנו יחד כאן כבר יומיים, ודדון יודע שאין לי כפכפי סבבה, ואז הוא לוכד את מבטי, מצביע על כפכפי הסבבה שלו ואומר, אדון אדם, זה בשבילך, ככה ממני, רחצתי אותם אתמול בסבון.
נתניהו הציג השבוע את תקציב ,2006 והנה הוא כולל קיצור שירות החובה בצה"ל בחצי שנה - אבל הדעת נותנת שחצי שנה זו, שלכאורה סולקה דרך הדלת, תחזור אלינו מיד דרך החלון: משמר הגבול, שירות בתי הסוהר וכוחות עזר ביטחוניים שונים יתנפחו ב2006- בהיקף הנחסך של חצי שנת שירות חובה.
הייתי מרוצה מהסרט ")כבשה כחולה," ערוץ ,(8 אבל מנשה קדישמן לא ממש מרוצה, ועוד עשר דקות נטו על אמנות היו אולי מסדרות מבחינתו את המחלוקת בינו לבמאים דותן ומשולם. בינתיים דיברנו בטלפון על כל מיני דברים, ומעט על חברים ומכרים משנות השבעים, שחלקם נעלמו לנו עוד בתוך השנים האלה, וחלקם נעלמו אחר כך באירופה, בארצות-הברית, ואפילו נעלמו לנו בישראל. ומנשה ואני סיכמנו שהעיקר, לפי שעה, הוא שלא נעלמנו זה לזה, גם אם אנחנו כבר לא מתראים כבעבר. על מה התראנו בעבר. על אמנות. על עבודות חדשות של קדישמן ועל פרויקטים שהזמינו ממנו בארץ ובעולם. לפעמים, אז, היתה לי הזכות לדעת מה קדישמן יציג מחר, ופה ושם לסייע בניסוחם העברי של הדברים. ובעניין הסרט ")כבשה כחולה(" הזכרתי לקדישמן משהו שקרה עם ידידנו הצרפתי איב קליין, לפני 40 שנה. קליין רב עם אחד המתעדים שלו, ובסוף סיכמו שהמתעד יעשה סרט על המריבה.
יקירתי, אפילו שזה בטלפון, הפרחים שלך נהדרים ואישיים.
כתובת הדואר של אדם ברוך: רח' ריב"ל ,5 ת"א, מיקוד: .67778 המכתבים ודברי הדפוס, מתקבלים ברצון רב, אך ללא התחייבות להתייחס אליהם ב"שישי"
adambaruch@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
