הירוק שמאחורי כל הכתום

כתבת NRG סיירה בשכונות שבנו למפונים - וממש לא הבינה על מה ולמה בוכים ראשי יש"ע. וגם: ח"כ יולי תמיר לא מוקסמת משרון. "לא רוצה לאכול איתו ארוחת בוקר". דוח בנגל

מיה בנגל | 29/7/2005 12:58

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, נראה עייף. שיבה זרקה בשיערו, עיניו טרוטות, והליכתו כפופה כמי שנושא את גוש קטיף על גבו. "הוא לא ישן כבר שלושה ימים", לחשה יועצת התקשורת בסיור העיתונאים שהתקיים השבוע באזור אשקלון.

רגע לפני שצוותי הפינוי מתחילים לעבוד, המכונה המשומנת של "דובר ההתנתקות", איל ארד, הוכיחה את עצמה והזמינה את התקשורת לעמוד מקרוב על התקדמות הקמת פתרונות הדיור למתנחלים.

זה היה מעין פרק המשך לסיוריו של ראש הממשלה במקום בשבועות האחרונים. בפעם הראשונה שרון נזף בחריפות במשנה למנכ"ל משרד הביטחון ויקטור בר-גיל. "תתחילו לעבוד", דחק בו אז, תוך שהוא חובט באגרופו על הג'יפ. בר-גיל הבין את המסר. בסיור השני אורו עיניו של ראש הממשלה. "עשיתם פה עבודה נפלאה", פרגן שרון לבר-גיל.

יועצי שרון העריכו שאם העיתונאים יראו בעיניהם את הקרווילות והחצרות בסגנון ההולנדי בניצן, את נוף הים המרהיב הנשקף מ"שכונת הגולף" בצפון אשקלון, את המבנים המתועשים בקיבוץ כרמייה ואת העבודות ליישור השטח להקמת החממות במבקיעים – הם יתרשמו ש"יש פתרון לכל תושב". בדיוק כפי שנכתב בשלט הגדול שקיבל את פנינו בניצן.

בתוך חודשים ספורים הוקמה בניצן עיר קטנה - 320 קרווילות, חלקן מוכנות לדיור, אחרות עדיין בשלבי בנייה. ב-1 באוגוסט כבר צפויות לעבור לגור שם 160 משפחות ראשונות. אם מספיק מתנחלים יחתמו על הסכמה להתגורר בניצן, מתוכננת בניית קבע של 440 בתים לקבוצות שלמות מהגוש.

"ניצן זו בקשה של המתיישבים", מסביר כהן, מנכ"ל ההתנתקות. "במקום הזה היה לפני חודשים ספורים שדה אבטיחים. אנשים צריכים לקחת אחריות, להגיד לנו איפה הם רוצים לחיות. יש קורת גג לכולם, אין סיבה להיות באוהל". כהן אינו פוליטיקאי, ואינו מדבר בקול רם ובפאתוס שבהם מורגלים נבחרי הציבור, אבל דווקא בשל נימת קולו המתונה, המדודה - דבריו נשמעים כנים.

את ההצגה גנבה "שכונת הגולף", חבל ארץ ירוק ופתוח בצפון אשקלון, מדהים ביופיו ובפוטנציאל שבו. במקום ייבנו בתים צמודי קרקע, שאליהם יוכלו לעבור בשלמותן קהילות מגוש-קטיף. המתנחלים דורשים איכות חיים, והנה מציעים להם לגור בחלקת טבע ירוקה, דקה מהמטרופולין, 5 דקות מהים, בבית עם גינה וגג רעפים אדומים. החיסרון היחיד: אין קסאמים. המקום יכול להכיל 1,500 משפחות, אבל עד כה רק 158 (!) בתי אב הביעו רצון לעבור לשם.

כשרואים בעיניים את היצע האפשרויות שעומדות בפני המתנחלים, קשה שלא להזדהות עם התסכול של אילן כהן ואנשיו מתשובות מנהיגי יש"ע. ראשי המתנחלים מתעקשים כי שלל הפתרונות אינם מספקים. "לעג", "חרפה" ו"ביזיון" הם רק חלק מהביטויים בהם השתמשו כדי לתאר את התנהלות הממשלה.

שכונת בתים ירוקה ויפהפייה ממתינה למתנחלים בצפון אשקלון, אבל ראשי יש"ע מעדיפים לסמא את עיני המפונים. הם זורים כתום בעיני המתנחלים, כך שמרוב כתום, הם לא יכולים לראות את הירוק.

"מעולם לא נשביתי בקסמיו של שרון"

היונה הצחורה של העבודה, שמעדיפה הסכם והידברות על פני צעדים חד-צדדיים, ויתרה על עקרונותיה: לפני כמה חודשים, כאשר נדרשה ח"כ יולי תמיר להצביע בעד הקמת ממשלת האחדות, היא הבינה שעדיפה התנתקות מלא כלום. "זה קשה לי, יש לי צרבות אמיתיות מזה", היא מתוודה.

אחרי כמה חודשי קואליציה, תמיר מעידה כי לא "אהבת מרדכי" גרמה לה לתמוך בכניסה לממשלה. "אני לא יודעת אם זה היתרון הגדול שלי או החיסרון, אבל מעולם לא נשביתי בקסמו של שרון", היא אומרת. "הוא לא נראה לי צ'רמר, הוא לא נראה לי נחמד, ומעולם לא רציתי לאכול איתו ארוחת בוקר על המרפסת".

מי שהביא את תמיר מהאקדמיה לפוליטיקה ב-1999 והנחית אותה היישר לכיסא שרת העלייה והקליטה, היה ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. היום היחסים בין השניים עכורים ומתוחים. ברק מנכה אותה בלגלוג "הפרופסורית", ואילו תמיר שומרת על קורקטיות. "אני אסירת תודה על שהוא מינה אותי", היא מציינת. "אך

כיום המערכת האידיאולוגית שלנו שונה לחלוטין".

תחושת הייאוש שאחרי כישלון "קמפ-דייוויד" התקבעה אצלה כחוויה מכוננת. "עברתי מהפך גדול", היא אומרת בקול שקט. "ניתקתי עצמי ממחנה השלום ועסקתי רק בנושאים חברתיים". עד שיושג ההסכם המיוחל, היא החליטה לקדם נושאים אחרים - פמיניזם, חברה, צדק ועוד.

חודשים רבים היא "הסתגרה בחדר". ניתחה את הסיבות לכישלון בבחירות. "השמאל הישראלי, בגלל שהוא שם בראש סדר עדיפויות שלו באופן בלעדי את נושא השלום, ניתק עצמו מהמצוקות החברתיות במדינה", הוא מדגישה. כשיצאה מ"החדר", החליטה תמיר לרדת ממגדל השן ולהתחיל בפעילות חברתית.

תמיר מצאה שותף לדרך – היא חברה למועמד לראשות העבודה, עמיר פרץ, והיום היא עומדת בראש מטה ההסברה שלו. "לשכנע את בוחרי העבודה שיש לנו דרך מדינית זה לא קשה", מציינת תמיר. "אבל לשכנע אותם שיש לנו דרך חברתית - בשביל זה צריך אדם כמו עמיר שיעמוד בראש".

פרלמנטרית חרוצה

בשבוע שעבר רשמה לעצמה תמיר הישג משמעותי בתחום המאבק למען שוויון לנשים כשהעבירה חוק המבטיח ייצוג לנשים (25%) בתחום היוקרתי של המשא ומתן המדיני. עד אז היתה זו נחתלם של גברים בלבד. "אני מסרבת לקבל את ההנחה שיש לנשים משהו ייחודי לתרום", היא מבהירה. "הבעיה היא שמדירים אותנו בגלל שאנחנו נשים. לא בגלל שלא רוצים לשמוע את המסר שלנו, אלא בגלל שלא רוצים לשמוע אותנו בכלל".

נראה כי יש נשים בכירות בפוליטיקה שהנושא הפמיניסטי לא מעניין אותן.

"במציאות של הפוליטיקה הישראלית, נשים מגיעות לתפקידים בכירים כשהן מותשות מהמאבק שלהן להגיע למעמד הבכיר. ולכן, אין להן הרבה נכונות להיאבק למען הבאות אחריהן".

תמיר היא פרלמנטרית חרוצה. לא אחת נראה שהתנהלות הכנסת - הדרך השטחית שבה מתקבלות החלטות, השחיתויות והדימוי הנמוך בציבור - אינו הולם אותה. אם זה היה תלוי בה, היא הייתה חוקרת, מתייעצת, לומדת, ורק אז מגבשת עמדה בכל סוגיה. אבל תמיר התעייפה. חדי העין יכולים לזהות את צעדיה הכבדים כשהיא מגיעה לחדר סיעת העבודה ומתיישבת בחוסר חשק בולט.

זה מה שחשבת שתמצאי כשבאת מהאקדמיה?

"לא, ממש לא. ברמה התיאורטית זה לראות את הפער האדיר בין התיאוריה של הפוליטיקה למעשה שלה. וביניהם קיים מרחק כמעט בלתי ניתן לגישור. צריך לשנות את מבנה העבודה של הפוליטיקאים ואת רמת הציפיות, שמנותקת מהיכולות בפועל. גם הפוליטיקאי הטוב, המצוין, לא יכול לעמוד בזה".

על "דוח בנגל"

מדי שבוע מביאה הכתבת הפוליטית שלנו מיה בנגל את הדוח השבועי של הפוליטיקה הישראלית - בפרשנות או בראיון אחד על אחד עם פוליטיקאי. כל השאלות הקשות, כל השורות התחתונות - בלי הנחות.

עדכון אחרון : 29/7/2005 13:10