בודבקה אימפריה
השכן של סמנכ"ל הקריאטיב במק'אן אריקסון הפך בין לילה לכוכב. איך זה קרה? גיבור הפרסומת של "הפניקס הצעיר" נושא את שם המשפחה שלו. הוא כבר לא יצא שבת. כמה טייקים לקח לצלם את הסרטון הזה? איפה ממוקם בסיס האימונים הסודי של צבא הגמדים? ולמה הבמאי קילל את עצמו? "מאחורי הקלעים" של הפרסומת הלוהטת
למי שהצליח להתחמק ממעלליו של מר בודבקה ג'וניור בצבא (המציגים אינם חיילים, אבל הם שחקנים לא רעים בכלל) קבלו תקציר: בסיס צבאי אי שם בדרום הארץ. בודבקה ג'וניור אחד מתזז בין הג'בלאות, המ"כ הקשוח דווקא לא מתרשם.
נדמה כי בודבקה לא יצא הביתה בשבת. גם לא בזאת שאחריה. למעשה, לפי הדרך שבה הוא מנסה לטפס על הקיר הזה (ונכשל כל פעם מחדש) נדמה שהוא עשוי לבלות בבסיס המקסים כמה חודשים טובים.
כפי שבטח שמתם לב, לסרטון יש לוק סופר אותנטי. כל כך אותנטי שכמעט אפשר לטעום את ענני האבק שמשאיר אחריו בודבקה הצעיר עם כל התרסקות קולוסאלית על הקיר. אין ספק שהפרסומת של הפניקס פורטת לכולנו על אותו מיתר רגיש – הזכרונות מהטירונות בצבא.
ואיך יצרו את המראה המושלם של בסיס טירונות צבאי? מסתבר שעיריית הרצליה מחזיקה ברשותה איזה מתקן אימונים שכזה ממש ליד חוף סידניאלי הפסטורלי. בהפקה ידעו לספר לנו רק שהמתקן "קשור באיזשהו אופן לגדנ"ע" אבל לנו לא נותר אלא לתהות האם בהרצליה מאמנים איזה צבא לכל מקרה שלא יהיה.
והקיר – אותו קיר שעליו טיפס בודבקה את כל מאות הטייקים, הוא הוגבה במיוחד ב-30 סנטימטר כדי שהנפילות יראו אמינות. היתכן שבהרצליה מאמנים צבא סודי של גמדים? אחר כך שלא תגידו שהכתובת לא היתה על הקיר.
אבל מה שבאמת עושה את הסרטון הזה למשהו שקשה להתעלם ממנו הוא העובדה שהסרטון כולו צולם ב- one shot ואתם
זה, כך מסתבר, לא דבר פשוט בכלל, כפי שמעיד הבמאי, יורם עבר-הדני: "כשמצלמים ב- one shot הכל חייב להיות מושלם, הכל צריך להיות בטיימינג מדוייק – השלטים שנכנסים צריכים להיכנס בדיוק בזמן, השחקן ששיחק את בודבקה צריך ליפול בדיוק בזמן, הכל צריך להיות פיקס".
כשבמאים מוציאים מפיהם את התואר "פיקס" אתם יכולים להיות בטוחים שהצילומים יקחו הרבה זמן, אבל במקרה הספציפי הזה השחקנים כולם, כולל עשרים הניצבים, תיזזו בחזרות גנרליות 3 שעות שלמות (!) לפני שמישהו בכלל הדליק מצלמה.
והזכרנו שהיה חם? כן, היה חם מאוד. תוציאו רגע ראש החוצה מהמשרד. אז ככה, רק בתיזוזים. בעצם אנחנו לא נתפלא לגלות שהשחקנים בכלל לא כאלה מוכשרים והבעת היאוש על פניהם היא אמיתית לגמרי.
בכל זאת, כפי שכבר אמרנו, מדובר ב- one shot. להשיג שוט אחד טוב לוקח זמן והרבה טייקים. כל כך הרבה טייקים שבהפקה הפסיקו לספור. עבר-הדני ממשיך בעדותו: "פעם השלט לא נכנס בזמן, פעם המשחק היה גרוע, פעם הכל היה כמו שצריך חוץ משלט הסיום שלא נכנס טוב. אבל הדבר הטוב היה שברגע שצילמנו את השוט המושלם הלקוח אישר לנו את זה פשוט על המקום. לא הינו צריכים לערוך כלום ולא להוסיף כלום חוץ ממוסיקה".
ובכל זאת, אי אפשר שלא לשבח את ההחלטה האמיצה לצלם ב- one shot. עבר-הדני עצמו מודה שלא פעם הוא קילל את עצמו על הבחירה הזאת במהלך הצילומים. אבל בסוף, תודו שזה השתלם.
הצילום באמת יוצר תחושה אמינה שגורמת ללב להישבר למראה בודבקה ששוב נשאר שבת. כי מי מאיתנו לא מצא את עצמו קורס אל מול קיר הטיפוס בטירונות? מצד שני, כמה מכם הביאו איתם סולם?
סמנכ"ל קריאטיב: טל רביב, מנהל קריאטיב: יותם שרון, קופירייטר: ירמי ניר, ארט: נועם גזית, סמנכ"ל לקוחות: יעל ברזם, סופרוויזר: אורית שצברג-דגן, תקציבאות: אלי דולב, מפיק: אבנר אורשלימי, מפיקת משרד: אידית לוי, נורית רימון, צלם: רומן לינצקי, מפעיל סטדי-קם: אסף כהן, עוזר במאי: רענן טסלר, ארט: יעקב תורג'מן, מפיק בפועל: אייל סדן, מנהל הפקה: מאיר סיגורה, גריפ: גולן קביאט, הלבשה: דני בר-שי, עורך:סימון הרמן, עורך סאונד: אבי זונשיין. פוסט: ברודקאסט. שחקנים: ירון אלבוים, דניאל ברוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
