ימות המשיח
חיים חפר מספיד בשמחה את מדינת ההלכה שהלכה
השוטרים, החיילים ומג"ב היו מגני הדמוקרטיה הנאמנים / ובאיפוק מעורר כבוד סירבו לחנופה וללחץ, סירבו להיות סרבנים. / מפקדיהם ניהלו בשום-שכל את המשאים והמתנים עם ראשי המורדים / ואף כי הניצחון היה ברור, הם שיחקו את "אין מנצחים ואין מפסידים" / ואת פעמי המשיח המאחר לבוא מכסים אט-אט הדיונות והחולות הנודדים.
אמנם נשארו טיפות אדרנלין בעוד אי-אלו מתנוכלים ובנוער הזוועות / אבל, החגיגה נגמרה. קבורה בין השבילים והדשאים בכפר מימון ואיננה עוד. / ורק רבני הסירוב וקנאי המסרבים להתפנות ועסקני יש"ע / סובבו בקהל, הקדוש ושאריות אש-קודש בעיניהם חסרות הישע. / והם פרפרו בין אחרוני "המחכים לפקודה" כמו תרנגולות שחוטות. / והחכמים שביניהם ידעו שזה הסוף. / כי לא היה זה רק מותו של המשיח האחד. היו שם חמישים אלף מיתות.
נשימות אחרונות. אולי נראה עוד חב"דניקים ואברכים פוקדים אותנו, כמיסיונרים עטופי צל. / המשיח שלהם חי וקבור בברוקלין, וכף רגלו
לא דרכה מעולם בארץ ישראל. / הוודקה נותנת כוח (לא תמיד למוח. עובדה: נינג'ות ושמן על הכביש מול הבית זה הלא רעיון טיפשי/ .( אבל, המשיחהמשיח או-טו-טו וכבר יש ביניהם מריבות מי יהיה חמורו האישי! / ומכיוון שאין לנו פנאי וחשק לחכות למשיח, וגם לא כדאי, / נישא כאן הספד קליל על מדינת ההלכה שהלכה. הלכה אל מחוזות הטלאי והבלאי. / ונישא כוס לחיי הדמוקרטיה שניצלה ממש ברגע האחרון מפני דוחק הקץ והקנאי. / אלה, שחילול שבת נורא בעיניהם מחילול השואה, שהוצג לראווה על חזהו של כל שרלטן ורמאי. / ונישא כוס לחיי השורות הכחולות והירוקות, שלא זזו מפני האספסוף היורק, ואף לא צעקו "מספיק ודי/ "! ולחיי השורות, שלא הנידו עפעף מול המקללים אותם בפסוקי חז"ל ובדברי הבאי. / ונרים כוס לחייכם, האזרחים, לחייכם גבירותיי ורבותיי, / שבזכות ראשכם הצלול ואמונתכם ותקוותכם תהיה לנו פה פעם מדינה שקטה וגאה, / כי בזכותכם - עם ישראל באמת חי!
עדכון אחרון : 27/7/2005 12:50
נא להמתין לטעינת התגובות
