מרוז פלייס: על העין שלי
רבין? זה בכלל חמור. גולדשטיין? קדוש, בטח קדוש. עמיר? הוא חף מפשע. גיא מרוז נפש שבוע ימים בהתנחלות בת-עין, כפר הנופש הכי שאנטי עלי אדמות, והשם ייקום דמו אם הוא יחזור לשם
ראשית, ניצחון אחד קטן שלי על אורי אורבך. הוא אמר לי ולמצלמה שתיעדה את שידורנו המשותף בגל"צ שאין סיכוי שאביב או אני נחזיק מעמד שבוע במקום הזה. לטענתו, והוא אמר את זה למצלמה כך שאין לי בעיה לצטט את זה, בת-עין היא אכן התנחלות מטורפת. היא לא מייצגת את המתנחלים ככלל, ובגלל כל הסיבות האלה היא היחידה שהסכימה לקבל את שני הפנאטים השמאלנים לצל קורתה הכבושה. אני חושב שהתערבנו גם על משהו, אז אורבך יקירי, הפסדת ובגדול. היינו שם עד לשנייה האחרונה, למרות תחושה של שיתוף פעולה עם המשיחיות האסונית של רוב בני המקום.
דבר שני, בשיחת הסיכום עם המשפחה ההזויה שאצלה התארחנו (הם מאוד אוהבים את הביטוי הזה, בדקתי איתם) הבטחתי להם שלא אלכלך את שפתיי בכתיבה עליהם, כדי שמבחינה הלכתית תהיה להם אפשרות לקרוא את הדברים. מתברר שהמשפחה חרשה לאחרונה את אתר האינטרנט של "מעריב" ומצטטת ביטויים שלי כאילו אליהו הנביא כתב אותם. קהל חדש ומוזר הצטרף לקוראים של המדור הזה. הייתי מוותר עליהם, כי באמת שהם לא קהל היעד, אבל בכל זאת הבטחתי לרבקה, אם הבית, חוזרת בתשובה עמוסת ילדים ונכדים, כי אזהר בשפתי ואכתוב במין "מילים של שבת".
רבקה היתה גם הישות היחידה שפה ושם הקשיבה לאביב ולי, ולכן מגיע לה שאקיים את הבטחתי ואזהר בלשוני, ולכן לא יהיו באייטם הבא מילים כמו כוס, תחת, זיון בתחת, פטמות זקורות או הומואים. כן, מתברר שגם הומו נחשב לקללה במקום הזה, והם אפילו לא מכירים את אביעד קיסוס. אבל הנה, אחרי ההקדמה המעט ארוכה הזו ולמען רבקה שאפתה לי לחמניות שגרמו לילד שלי כמעט לחזור בתשובה, תקציר ראשוני, מצונזר משהו, של מיטב ההיילייטים משיגעון בת-עין א' (האייטם מוקדש לרבקה).
שלום ושבוע טוב צדיקים וצדיקות, אנשי האלוהים באשר אתם שם. ברוכים הנמצאים ושלום לבאים. אני חושב איך להוציא מגרוני הניחר את המשפט הבא במילות שבת הגונות ומתוקות. רגע, הנני חושב קמעה, הנני מתחבר לאבותיי, לאלוהיי, לאחיי היהודים ולצאן מרעיתי... רגע... זהו, יש לי. אחרי שבוע במחיצתכם, אחיי אוהבי האדם כל עוד איננו ערבי או ערבי מסכן רחמנא ליצלן, החליטותי באופן שאינו משתמע, כי הגרוע מכל, אותו דבר נורא שכולנו כל כך פוחדים ממנו, אותה מלחמת אחים איומה שתפריד בינינו לעד, אני רוצה אותה, מהר חזק וככל האפשר, ללא שפיכות דמים.
אחרי שבוע המלכות בביתכם, לצד אירוח למופת אותו יודעת לתת רק משפחה יהודית לרק משפחה יהודית, הבנתי סופית שהדרך שלי, של אביב, של פרופ' לייבוביץ', של שולמית אלוני, של יוסי שריד (כשהוא קם על הצד הנכון), של ביילין, של פרס, היא הנכונה... בעצם של פרס לא... בכל בוקר שהשכימותי בהתנחלות המשוגעת שלכם, לא יכולתי שלא לשכוח שפרס, אלון, דיין וגולדה הם אלה שהקימו וייסדו את הגידול הנורא הזה שמתפשט בנו בקצב של 11 ילדים למשפחה (ואני מדבר על כזו שלא מרבה לקיים יחסי אישות).
היענו שמאל (סליחה על המילה "יענו". לפעמים רבקה, כמו שאת בטח זוכרת, נפלט לי. סליחה ושהאל ייקום דמי), השמאל הנאור וחסר כוח הגברא, הביא עלינו את שתי הצרות
אז כן, מלחמת אחים היא ככל הנראה הפתרון היחיד לזוועה שאנו מצויים בה, והיום אני מבין את זה יותר מתמיד, כי שהיתי בביתם של יהודים יקרים וחמים, שלצד אפיית לחמניות משובחות מספידים בדמעות את מותו ללא עת של גולדשטיין, ומספרים בהתלהבות משיחית כיצד נפתחו השמים ביום שבו הקדוש גולדשטיין הקריב את נפשו למען העם היושב בציון וצפונה משם. יגאל עמיר, כמובן, לא רצח את רבין לתפיסתם.
אחרי התמונות שאנו רואים בחדשות ממש בזמן כתיבת שורות אלה (היום יום שלישי, ואין לי מושג איך הטירוף הזה ייגמר), אחרי ששהיתי שבוע בהתנחלות של חוזרים בתשובה יישרי דרך לדרכם, בלתי מכניסים ערבים לשיטתם, ואדוני ארץ ישראל בחלומם, אני יודע בוודאות שרק מהלך גדול, ענק, קצר, מלא, שבו יפונו כל המטורפים האלה מהגבעות, מההיאחזויות, מההתנחלויות החוקיות והפחות חוקיות, לא יהיה פה שקט לעולם!
אני יודע שהמושג "מלחמת אחים" מצמרר. גם אני כאילו אח, אף על פי שבאמת אין לי אחים וגם לא ממש רוצה, אבל אם הייתם שומעים, למשל, איך הכירו לנו בהתנחלות חמור, וכששאלנו לשמו סיפרו לנו בחיוך עקום שלחמור הקודם קראו רבין אבל הוא כבר מת, אם הייתם מקשיבים להסבר המלומד של בעל הבית ישראל (עוד אחד שחזר בתשובה אחרי טריפים קשים של סמים, שנה במערה ועוד קצת טריפים כמו מרבית תושבי המקום) למה לא מכניסים ערבים ליישוב (לא מבחינה ביטחונית. אין להם פחד לבת-עינים, רק מההוא היושב במרומים), ומיד בתום ההסבר מגיע הסבר כמה הוא והערבים חברים טובים, אולי הייתם מבינים אותי.
מבחינת ישראל הורביץ, הערבים חיים איתו בשכנות נפלאה. האיש המציא סטארט-אפ (סטארט-אפ, רבקה, זו יוזמה ברוכה שהאל מברך אותה): הוא חבר של הערבים, רק לא מכניס אותם לכפרו המקודש. אגב, שלא תהיה טעות, גם אליי הביתה טרם נכנס ערבי, פשוט אני שמאלני לא משהו ואין בבעלותי חברים ערבים. יש כמה שחוטאים ב"משכב זכר", אבל ערבי טרם אימצתי.
מצד שני, אני לא מספר לכל מי ששומע כמה אני והערבים אוהבים איש את רעהו. להפך, ברור לי שהם שונאים אותי, ואני לא מת עליהם. מעדיף איטלקים, מעדיף צרפתיות על כל פאטימה שתבוא בשערי, אבל אני לא יושב להם כמו עצם בגרון בבתים מושקעים ויקרים ונוקט בפעולות תגמול סטייל יחידת
ה-101 בכל פעם שערבי כלשהו מתמרמר (כן רבקה, גם על זה שמעתי, על חיסול הכבשים הגדול שמישהו ביישוב שלכם ביצע בכפר הסמוך בגלל גנבת כבשה מכפרכם. עין תחת עין הולך חזק בבת-עין, אפילו כשמדובר ב-100 עיניים על כל עין, ולא אשתמש בחרוז המתבקש, כי הבטחתי להתנהג יפה וכיאות).
אתם יודעים מה? תיקון קטן, מחילה. גם בת"א אני כנראה יושב להם כמו עצם בגרון. זה משפט שהרבינו לשמוע, אני ואביב גפן בכל פעם שניסינו להתמרמר על ההתנחלויות בשטחים. אז בואו נגיד את זה בקצרנות: נכון, היה חטא קדמון, הגענו מהשואה רזים ועלובים, כבשנו את הארץ, גירשנו וטבחנו (פה ושם) את הערבים שגרו פה ונהייתה מדינה. אין מה לעשות, על זה הם ישנאו אותנו לעד, ויש להם אפילו יום זיכרון לאירוע הבלתי משמח הזה מבחינתם.
מצד שני, כל מה שקרה אחרי 1967 וגם קצת לפני הוא משהו שנצטרך, לא יעזור, להיפרד ממנו ולהתפשר. פשרה כואבת, מעצבנת (בואו לא נשכח שמדובר בערבושים צמאי דם שפיתחו את החמאס בדיוק כמו שאנחנו פיתחנו את המחתרת היהודית), אבל לא יעזור לכם - פשרה. או מלחמת אחים.
אחרי השבוע הזה איבדתי תקווה לצו פיוס כלשהו. הפשרה היחידה שהם היו מוכנים לקבל היא שנקבל שיעור תורה מקוצר, משעמם נורא אגב ובלתי מתקשר, ואף הסכימו שלא נצוף במקווה באופן קבוע. לצערי הגדול, אני לא ממש יכול לספר מה כן קרה במקווה. ימים יבואו וגם הסיפור המוטרף הזה ייצא. בינתיים שפתיי חתומות, וגם כאמור הבטחתי לרבקה. אני לא רוצה לצייר תמונה נורא נורא שחורה לבת-עין א', שאגב, למי שלא זוכר טיפחה וגידלה מודל משמעותי של המחתרת היהודית, וחלק מבניה עוד יושבים בכלא על המיזם הזה, ולכן אספר שמצאנו שם שלושה זוגות אוזניים קשובות והמון נוער שלא זז מהקרוואן שלנו ושהה שם לילה-לילה עד 3:00 בבוקר לפחות.
פגשנו את שמעיה, בחור מקסים ועדין נפש שרוצה נורא להיות שחקן. הוא לא כל כך הצליח להסביר לי למה לבית התה שבו הוא עובד אין כניסה לערבים. נראה לי ששמעיה, שאמור להגיע ללילה סוער בת"א בפיקוח הבד"ץ של גפן ואנוכי, התחיל אולי להבין שמשהו לא ממש בסדר.
פגשתי את י', בחור שפעם היה ראש החץ של ההפגנות נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, עבר את הסיבוב הידוע של סמים וטריפים, ומאז הוא בונה את ביתו בבת-עין. שמונה שנים הוא כבר בונה ומניח אבן על אבן. אבן אחת אני הנחתי, ותוך כדי שיחה ודיאלוג נורמליים אני חושב שהצלחנו לפחות להבין אחד את השני.
פגשתי את יואב, איש הביטחון של היישוב, ואת שני הילדים הנורא מתוקים שלו. לדעתי, יואב (והוא ישנא אותי על זה) הוא בכלל שתול של השמאל. בתוך ים השיגעון, המשיחיות וחוסר הבאלנס הפיזי שחשנו אביב ואנוכי, האיש לא הפסיק לחייך ולרמוז שהכל שטויות. גם איתו נעשה לילה בעיר וננסה לחולל פיגוע נפשי שיגרום לשניים לא לחזור למקום ההוא. בכל פעם שניסיתי לדבר על מהות, על שלום, על פשרה, נתקלתי בצורה בוטה במשפט: אלוהים נתן לנו את הארץ. זה לא הגיע ישר, בדרך כלל טרחו להעליב אותנו, לספר לנו כמה אנחנו שטחיים, כמה אני באמת כלב כמו בולדוג, כמה אני כותב כמו בביטאון הנאצי "דה שטירמר", ובעיקר כמה אנחנו לא מבינים כי לא ראינו את האור (אחרי אחלה טריפ בהודו) כמוהם.
חברים, אין עם מי לדבר. לא עם החמאס ולא איתם. היתה לי תקווה מסוימת שיש בבני הנוער (ששוהים שם בעל כורחם) אנשים שייפתחו לפחות לאביב גפן אם לא אליי. ואכן הם נפתחו, דיברו, התברר שהם מכירים את כל השירים שלו ושמחים נורא שהוא יושב איתם כל לילה על הדשא אצל ישראל ומהגג על החיים.
אבל אז הגיעה המכה ה-81 גם מהכיוון הזה. אביב, אחרי לחצים בלתי פוסקים של ההפקה (בהזדמנות זו תודה ענקית לכרמית, עינב, גיא, מיכה, ברלד, נעה, ואת כל השאר אני כרגיל לא זוכר וחלק אני גם לא רוצה לזכור), הסכים להקליט דואט עם מתנחל צעיר בן 15 באולפן מקומי, לחן מקומי ומילים מקומיות. אביב, בדרכו הגאונית, הצליח להקליט שיר בשלוש שעות עם ילד לכאורה חמוד בן 15. בשיחת הסיכום, כשאני שאלתי אם זה מרגש אותו שאביב הקליט איתו שיר, הילד החוצפן והמעצבן הזה טרח לציין כמה השיר לא מספיק טוב, השירה לא מספיק טובה, ושהוא רוצה לשנות את הכל. סוג של חוצפה ישראלית משיחית כובשת. תגיד תודה ותסתום את הפה, מתנחל קטן שלי. יש המון דברים שאני לא יכול לספר, שיובאו בהרחבה ב"סופשבוע" של "מעריב" בעוד כמה שבועות.
מילה אחרונה לרבקה, שאני מודה שפיתחתי יחס אמביוולנטי כלפיה. למען הסדר הטוב, הודעתי לכובש המשיחי ישראל (בעלה) שיהיה לו קשה לקרוא את הדברים שאכתוב, אף על פי שאכלנו כמה דברים טובים ושתינו כמה דברים טובים, כולל יין מגפניו שעונה לשם המסקרן קברנה סבינון. רבקה, אין לי מושג אם את יישרת דרך או לא, אני נוטה להאמין שכן. צר לי עלייך שאת חיה בחושך הזה למרות אין-ספור פעמים שבהן טרחת לספר כמה את מאושרת (אגב, שיהיה ברור, רבקה היא סבתא, ואני לא מתחיל איתה כרגע). אני חושב שמסיבות לא ברורות התגלגלת למקום הזה ולחיים האלה. אני יודע שמיד אחרי שתקראי את המדור הזה תצאי להתפלל, כמו שעשית מספר רב של פעמים השבוע בכל פעם שהתחוללה דרמה, והיו המון כאלה. אני דווקא אשא הפעם תפילה בשבילך: הלוואי שבאמת, כפי שסיפרת לי המון פעמים, שמאז שהגענו התחלת שוב לשוחח עם ילדייך, עם בעלך, ואולי אולי תזכרי שפעם גם את היית אחרת. והלחמניות שלך, אגב, לא יישכחו לעולם.
אביב ואני, לעומת זאת, לאחר שללא ספק עברנו חוויית חיים בלתי נשכחת, התחזקנו, כפי שאתם אומרים. הבנו שהדרך שלנו היא הצודקת, ומעכשיו נהיה יותר פנאטים לשיטתנו ונעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להעיף אתכם משטח המריבה, או לפחות לגרום לעם היושב בציון להבין שאי אפשר לחיות על החרב המתועבת הזו לנצח. וכן, התחזקתי בדבר נוסף ולא פחות חשוב: הנצרות, האיסלאם והיהדות הם שורש הרע בעולם. זה נחמד כשאוכלים סופגנייה לזכר המכבים, זה נורא שרוצחים יהודי או ערבי בשם המה שמו למעלה. השם ייקום דמי.
ומילה אישית אחרונה לסיום: גם אני וגם אביב התפרקנו לחתיכות לא פעם אחת במקום הנורא הזה לשיטתנו. אני לא יודע מתי אביב בכה בפעם האחרונה, אבל לי זה קרה די מזמן, וההתפרקות שלי היתה בלתי מובנת לעצמי לחלוטין. עכשיו, אחרי כמה דרינקים במיטב הבארים של ת"א, אני חושב שההתפרקות הפיזית הזו באה מהייאוש, מהתסכול ומהפחד שאין כאן שום עתיד לילדינו, רחמנא ליצלן. שבת שלום. באמת.
ולפינת חרם הצרכנים:
נגמר האייטם במילות שבת, והנה מה שאני באמת חושב: בדקות אלה, יום שלישי בערב, מתנהל בעצם ניסיון הפיכה במדינת ישראל. אלפי מתנחלים חמומי מוח מנסים להפיל שלטון, לפרוץ מחסומי צבא, בנות נוער חסודות מפתות חיילים לסרב פקודה, והכל ממומן על ידי מועצת יש"ע, שהשם ייקום דמה. די. בואו נצא ממסבאות האספרסו והקרואסון ונתגייס אנחנו, אנשי השלום והשפיות, ונחרים, נזיז, נפנה, נהרוס, נתקן, את כל מחולי הרעה הזו וננסה בניסיון אחרון בהחלט להביא שלום למידל איסט.
נ"ב,
למרות הייאוש הכללי שתקף אותי השבוע, אני חושב שאולי, מאז רבין, בעקבות הרצח ובתהליך אטי ארוך ומייגע, הם יקבלו מדינה, אנחנו נצא מהשטחים ונמגר את אחינו הסוררים, את החמאס ההיטלרי ואת כל כוחות הרשע שמעכבים את חיינו הנורמליים. שבת שלום.
באמת.
1. איזה יופי שלמנהל מטה ההפיכה מטעם מועצת קישקע יש"ע קוראים צביקי. מין שם חמוד כזה של מנהל שמורת טבע, ולא של מנהיג מרי אזרחי מוטרף.
2. רבקה, מילה אחרונה: שכחתי כרית בהתנחלות שאני נורא קשור אליה. תעשי טובה, ולמרות חוסר
החיבה שלי לאיש שלך, תשלחי את הכרית לארץ. תודה.
3. כמה כסף עלתה ההפגנה הזו, מישהו בדק?
4. היה מדהים לשמוע שהמתנחלים הצועדים דחו את הצעדה, כי היה קצת חם. אידאולוגיה מה אידאולוגיה, גם להם יש קווים אדומים.
5. אגב, משמח אתכם שלכל החיילים בוטלו החופשות בגללכם? מרגישים טוב עם זה, קקות?
6. מי ששמע על כפר-מימון לפני יום שלישי שיצביע.
7. מנכ"ל הרכבת התפטר. מה קורה עם שטרית?
8. שימו לב, מדור שלם בלי לימור לבנת. אולי זה סוג של סטארט-אפ? בלי לימור לבנת? תחשבו על זה.
עברו 7 שבועות מאז שהתפרסמו מחקרים בלונדון לפיהם קווי מתח גבוה גורמים לסרטן הדם. השר דני נווה עדיין בודק
38 ימים עברו מאז השתחרר גיא מרוז מהכלא, והוא עדיין לא שילם את הכסף שהעירייה רוצה ממנו
57 ימים עברו, ורוחמה אברהם טרם תרמה את הכסף שקיבלה מערוץ 10
872 ימים עברו מאז שלימור לבנת שרת החינוך והתרבות, והעם שותק
נא להמתין לטעינת התגובות
