אהובת הסרבן
הסרבן אבי ביבר תפוס דווקא ע"י חיילת תומכת התנתקות שמשרתת בלשכת הרמטכ"ל
ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
אבל דרכי האהבה נפלאות הן, ומכל הנערות בחצאיות הארוכות ובחולצות הכתומות הוא בחר לגשת דווקא אל זו הבלתי צנועה בעליל, החיילת הבלונדינית בגופייה שמכסה טפח ומגלה טפחיים. האזיקים שעל ידיו לא הפריעו לשניים והם נצמדו זה לזה בחיבוק שלא משאיר הרבה מקום לפרשנויות. אבי ביבר, הרווק המבוקש ביותר בקרב בנות המגזר, תפוס עד להודעה חדשה.
הוא תושב ההתנחלות תקוע, לוחם בהנדסה קרבית והסרבן הראשון של ההתנתקות. היא חילונית, בת למשפחה עשירה מאזור השרון, המשרתת כפקידה באחד המקומות הרגישים ביותר בצה"ל: לשכת הרמטכ"ל. והיא בכלל שמאלנית בדעותיה.
ביבר, בן 19, עלה לכותרות לפני כמה שבועות, כאשר סירב להתעמת עם פעילי ימין שניסו למנוע את הריסת הבתים המצריים הנטושים על חוף הים, ליד ההתנחלות שירת הים שבגוש קטיף. הוא הסיר את קסדתו, צעק לעבר מפקדיו במבטא אמריקני כבד: "יהודי לא מגרש יהודי. זה לא צדק. מרביצים כאן ליהודים", נקלט בעדשת המצלמה והפך לסרבן הראשון ולמודל לחיקוי במחנה הימין. היא ראתה אותו בטלוויזיה והחליטה ליצור איתו קשר. לפני שהגיעה לקריה שירתה כפקידה פלוגתית בהנדסה, אך מעולם לא נפגשו.
כבר למחרת האירוע פורסם מספר הטלפון הסלולרי שלו באינטרנט, ובעודו ממתין לעמוד לדין משמעתי בפני סגן מפקד אוגדת עזה הגיעו אליו לטלפון אלפי הודעות תמיכה. גם החיילת מלשכת הרמטכ"ל שלחה לו אס-אם-אס. "היי, אני מקווה שזה אבי", כתבה, "רק רציתי להגיד לך שאני ממש מעריכה את אומץ הלב שלך וטוב שיש אנשים כמוך". ביבר החליט להשיב לה. "כן. זה אבי. תודה על התמיכה", כתב . החיילת לא הסתפקה בתגובה ושלחה לו מסר נוסף.
אס-אם-אס גרר אס-אם-אס, ואלה הובילו לעשרות שיחות טלפון בשלושת השבועות האחרונים, שבהם הוא כלוא בכלא 4 בצריפין, מרצה 56 ימי מאסר על סירוב פקודה והעלבת קצין. העובדה שהיא משתייכת למחנה הכחולים לא הפריעה לרומן האפלטוני ביניהם. היא שלחה לו תמונות לכלא, והחברים דיווחו כי הסרבן המחוזר מאושר. הוריו, שביקרו אותו במחבוש, סיפרו כי השניים מדברים שבע שעות בטלפון מדי יום, ובקרוב החיילת אמורה להתארח אצלם בשבת.
החברים מספרים כי השיחות הראשונות היו טעונות אידאולוגיה. היא אמרה לו שהפלשתינים מסכנים, הוא השיב לה כי בתור מי שגר בתקוע, הוא יודע שאי אפשר לסמוך עליהם. חברתה טוענת כי בעקבות השיחות דעותיה דווקא התחזקו. אך מרגע שהתברר לשניים כי יש גם כימיה מעבר לשאלה "המדינה לאן?", הם החליטו לא להסכים. את מקומה של הפוליטיקה תפסו סתם עניינים פעוטים של זוג נאהבים. ובכלל, יש להם נושאים משותפים רבים. כך, למשל, שניהם מאזינים לאותה מוזיקה - פינק פלויד, האבנים המתגלגלות וכדומה.
מפקדיה של החיילת בלשכת הרמטכ"ל לא אהבו את הרומן שהלך ונרקם. גם אביה לא היה מרוצה במיוחד. לדברי החברה הוא אמר לבתו, ספק בהומור ספק ברצינות, "בטח תהיי שם עם כל הכהניסטים".
ביום רביעי היא ציפתה לו בכיליון עיניים במסדרונות בית המשפט העליון, רגע לפני שהחל הדיון בעתירה שהגיש לבג"ץ נגד הרשעתו באשמה של העלבת קצין. היא היתה נרגשת ונסערת
החיילת הבלונדינית מלשכת הרמטכ"ל אינה היחידה שגילתה עניין בביבר. מאז שעדשת המצלמה קלטה אותו מסרב פקודה בשידור חי, לא פסק זרם האס-אם-אסים, האי-מיילים והטלפונים. צעיר קרבי, חדור אידאולוגיה, שמוכן לשלם מחיר אישי, וגם עובר מסך בכלל לא רע. מתנגדי ההתנתקות לא יכלו לייחל לעצמם סרבן מושלם יותר. עובדה שגם אלה שאינם מזוהים איתו, מתאהבים בו. החיילת מהקריה צמחה במוסדות חילוניים, בתנועת הנוער העובד והלומד ומשתייכת לחוגי השמאל. אמה, מספרת חברה, מחלקת סרטים כחולים בצמתים.
מאז שפורסמה הידיעה באתרי האינטרנט, מאות המגיבים בטוקבקים בשולי הידיעות עסקו בשיק המתנחל החדש של ביבר. "הוא נראה כמו שחקן קולנוע", כתבה נעמה מאפרת, "המתנחלים הם הבחורים הכי יפים בארץ. בנות ישראל, רדו לגוש". היו שחשבו אחרת, וכינו אותו "סקסי כצנון כמוש" ו"פרחח בכתום".
חיילת שמשרתת בכלא 4 דיווחה שגם בכלא הוא התקבל במחיאות כפיים ושהיא עצמה ראתה אותו ושהוא "ממש שווה". גם ברחבי גוש-קטיף לא נשארו אדישים לדוגמן הבית החדש. בגדיד קראו רחוב על שמו, וברחבי הגוש נתלו שלטים "אבי, אנחנו אוהבים אותך". היו מי שהוסיפו עליהם לבבות אדומים.
במדור "סקסי" באתר NRG מעריב הגדירו אותו כגבר הלוהט של השבוע, "דודי בלסר של מחנה הימין". באתר האינטרנט וואלה ערכו השוואה בינו לבין מצפוניסט אחר, מהשמאל דווקא, יונתן בן-ארצי, שנשלח למאסר ממושך לאחר שסירב לשרת בשטחים. תחת הכותרת "מי לוקח? אבי ביבר או יונתן בן-ארצי" השוו בין הסרבנים. ביבר, כך עולה מהטוקבקים, לקח ובגדול. וכך הוכיח ביבר, לראשונה, כי גם מחנה הימין יכול להצמיח נערי פוסטר משלו.
"הדתיים הלאומיים בזים לשטחיות הרוחנית של החילוני ולחוסר הערכים, ובאופן פרדוקסלי הם גידלו דורות שזה בדיוק מה שהם עושים", מסביר הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה את תופעת ההערצה. לדבריו, "ביבר הוא כמו כוכב נולד, הוא סלבריטי תקשורת. מלבד זאת הוא התגרה במלכות החילונית, ולכן יש לו סקס אפיל נוסף. אני לא ראיתי בנות שמגלות כזו הערצה לתלמיד חכם. לכל תנועת מחאה יש סקס אפיל. כשנמצאים אנשים יחד, ההורמונים פועלים. גם כאן ההורמונים מדברים. כך היה גם בפלמ"ח".
החברים של ביבר מעידים כי תמיד היה ויישאר אליל הבנות. "הבנות שרודפות אחריו אלה בנות מהגוש, לא דוגמניות. לא צריך להתרגש", אומר ב', חבר של ביבר מההתנחלות תקוע. בן, יוצא סיירת, גם הוא מתקוע, מפרגן: "אין מה להגיד. משתלם. תמורה נאה. אבל צריך להבין, אבי לא צריך את זה. הוא בסדר גמור גם בלי זה. לאבי תמיד היתה הצלחה עם בנות". אבל החיילת מהקריה, כך מעידות חברותיה, לא מתרגשת מעומס המעריצות. "היא יודעת שהוא מדבר רק איתה", אומרת אחת החברות. "הוא צוחק איתה המון ושקוע רק בה. בזכותה הוא לא שבוז שם".
בתקוע זוכה ביבר לגלי הערצה. "המעשה שלו זה'ואהבת לרעך כמוך' פרופר", מסביר לי במכולת היישוב אחד התושבים, החובש כיפה סרוגה לבנה גדולה לראשו ועטור זקן. "הוא לא רצה להרביץ לאחים שלו". בעל המכולת, שמכיר את ביבר מאז שהיה ילד, אומר כי המעשה של ביבר רק מוסיף כבוד ליישוב. "כל אחד צריך להיות ככה", הוא קובע.
תקוע הוא יישוב מבודד, דרומית לבית-לחם, 20 דקות מאפרת. וילות אדומות טובלות בירוק, ילדים מתרוצצים, נשים בשביסים ושלווה מדברית. הוא הוקם לפני 25 שנה, ומאז נחשב להתנחלות ייחודית בנוף של יישובי יש"ע. אולי בשל היותו יישוב מעורב של דתיים וחילונים, אולי בגלל התושבים האמריקנים הרבים שבו ואולי בגלל רב היישוב, הרב מנחם פרומן, שהתפרסם בשיחותיו עם ערפאת ובכירים ברשות הפלשתינית.
עד שהחזון של הרב פרומן לדו-קיום יתגשם, התושבים בתקוע מצטרפים למאבק של אחיהם בגוש קטיף. בכניסה למכולת תלוי פלקט עם מועדי ההסעה להפגנה בנתיבות. שמשות המכוניות מכוסות בסטיקרים כתומים ועל האנטנות קשורים סרטים כתומים. על אף המרחק, איש לא התנתק מההתנתקות. גם המילואימניקים בחמ"ל בתקוע, המשרתים בגזרת בית-לחם, מעורבים. הם שמעו על הסרבן שיצא מהיישוב ורבים מהם זועמים. "אני צריך לעזוב אישה וילדים וללכת למילואים, והוא מרשה לעצמו לסרב", אומר אחד המילואימניקים מהמוצב הסמוך.
משפחת ביבר מתגוררת בווילה בקצה היישוב, סמוך לכרם. מהחצר ניתן לצפות אל ההרודיון החולש על האזור. שעת צהריים וכל בני המשפחה בבית, כולל ידידה טובה של אבי, אביבה. ארון הספרים המשפחתי כולל ספרי תלמוד, גמרא ומקרא. על אחד המדפים צילום של יד עטופה בתפילין מתחתיו מבצבץ צמיד כתום עם הסיסמה "יהודי לא מגרש יהודי".
אבי הוא הבכור לבית משפחת ביבר. אחיו יהודה, בן 18, הוא בוגר תיכון הרטמן בירושלים. האחות שרה, בת 16, לומדת באולפנת "שבי רחל" בנווה-דניאל. רבקי בת ה-11 לומדת באלוןשבות, והקטנה קרן, בת שבע, לומדת בתקוע.
הוא עלה מארצות-הברית לפני כתשע שנים וגדל בבית דתי-ליברלי, ללא כפייה. לכל ילד יש את האופציה לבחור במסלול שלו, דתי או חילוני. יהודה, אחיו של אבי, בוגר הרטמן, בחר במסלול חיים חילוני. אבי הוריד את הכיפה בתיכון. בבית הוא חובש כיפה ומקפיד על שמירת שבת והנחת תפילין.
מאז יום הסירוב הטלפון בבית משפחת ביבר לא הפסיק לצלצל. טלפונים מאוסטרליה, מיפן, מניו-יורק, מקנדה, מאוסטריה, מאמריקה ומישראל. מישל האמא אומרת שהבן שלה לא מייצג את הפרופיל המקובל של המתנחל - הפאות הארוכות, הכיפה, הלהט בעיניים-ולכן לכולם קל מאוד להזדהות איתו.
המשפחה הקימה מאז אתר באינטרנט, www.friendsofavi.org כתובתו , ששם אפשר לצפות בסרטון על אבי, לשלוח לו מכתבים לכלא, להרים תרומות למאבק ואפילו לשלוח לו מתנות וסיגריות. הוא מעדיף נובלס, כתוב שם. "רוב המכתבים והטלפונים הביעו תמיכה", אומר האב, "אף אחד לא התקשר למחות. היו גם המון טלפונים מבנות. הן התקשרו אליו לפלאפון, הציעו לו נישואים וביקשו שיעשה להן ילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
